כשמחשב נתקע? עושים restart כמובן. כשהסמארטפון נתקע? מוציאים ומחזירים את הבטריה. והממיר או המודם של האינטרנט? נציגי השירות יבקשו מכם לנתק את כבל החשמל ולחבר מחדש.

יש לעשות Restart לנמלים!

על המצב הנוראי בנמלי ישראל אין צורך להכביר מילים. חוסר יעילות משוועת, עלויות גבוהות, ועד עובדים הסוחט את כל המדינה על כל שטות. כמובן שישנה גם הפשיעה ממש של העובדים (הברחות מכס, הברחות מוצרים לא חוקיים, סחיטת כסף מיבואנים/יצואנים על-מנת לקבל שירות, התניית שירותי נמל בשירותים פרטיים של עובדים הנמלים, ועוד ועוד). פשוט זוועה לייצא ולייבא מישראל - וכל מי שיכול נמנע מכך. לא בכדי עלויות מוצרים מיובאים גבוהים מאוד פה, ותעשיית היצוא (פרט לתוכנה - שלא מצריכה נמלים) מקרטעת.

האם אנו צריכים לסבול זאת? לא! אחרי הכל הכוח להפסיק את הסחטנות הבלתי נלאית הוא בידינו.

כיצד?

ובכן, נמלי ישראל הם מוסד כה מסואב שפשוט כדאי להתחיל מההתחלה. כמו דור המדבר שלא נכנס לארץ, גם פה כל מעבר של מנהל או עובד הינו פתח לריקבון.

יש להתחיל מאפס. לפטר את כל העובדים והמנהלים. להפעיל את הנמלים עם חיל הים, ולאבטח אותם עם כוחות צבא ומשטרה. במקביל, יש לבנות מבנה עסקי חדש ולשכור עובדים ומנהלים חדשים - בשכר הוגן וראוי.

ניתן לעשות זאת בזמן קצר ביותר. חיל הים מסוגל לתפעל נמל, ורוב העובדים הדרושים אינם מיומנים במיוחד. הנמלים יוכלו לעבוד בתפוקה דומה לנוכחית (המאוד נמוכה) תוך יומיים-שלושה. אחרי מספר ספור של שבועות תפוקת הנמלים תהא גבוהה משמעותית מהיום.

האם כדאי שהמבנה החדש יהא פרטי? אני אינני בטוח. בישראל מפריטים יותר מדי - מסיבות של יחסי עבודה בעיקר (שכירת עובדים במגזר הציבורי הינה יקרה מאוד, כי משום מה לא ניתן לפטרם או לשנות את תנאי העסקתם... התוצאה היא כל מיני דרכים עוקפות (ובפרט - עובדי קבלן, הפרטות, חברות קבלן, וכו'). ייתכן שנכון תחת חוקי העבודה הקיימים לתת לזכיין פרטי להפעיל את הנמל.

כמובן שיש עוד נושאים שראוי לתקן בהקשר של יבוא/יצוא, כגון -

1. המכס המאוד הבירוקרטי והלא יעיל.

2. מכון התקנים הישראלי המערים קשיים אחר קשיים. האם ידעתם שלישראל יש תקן ייחודי לכל שטות ושטות? אפילו צורת כבלי החשמל והטלפון הם המצאות ייחודיות לנו. בעולם גלובלי - זה משית עלויות יבוא מטורפות, מכיוון שלבצע התאמות לקריזות המקומיות של שוק בן 8 מיליון צרכנים זה לא סביר.

3. לתקן את חוקי העבודה, ואת יחסי העבודה במגזר הציבורי. חוקי (ופסיקת) העבודה בישראל פוגעים באושיות הדמוקרטיה (זכות קניין, חופש דיבור, חופש תנועה, וכן בחקיקה כנגד קרטלים (הגבלים עסקיים)) ואינם מקובלים באף חברה מערבית דמוקרטית. חוקי העבודה פה הם שריד לתקופה בה מפלגה אחת שלטה הן בשלטון והן בהסתדרות (ואף העסיקה את רוב העובדים במשק - הן עובדי ציבור, הן חברות ממשלתיות, והן חברות הסתדרתויות). מפלגה זה דאגה כלפי חוץ לעובדים כביכול, אך כלפי פנים בעיקר לפונציונרים של המפלגה. חוקי העבודה האנכרונסטיים התאימו לתקופה בה כל ארגוני העובדים והמעסיקים (שהיו היינו הך בחלקם) נשלטו על ידי מפלגה אחת - שהסתכלה על אינטרס כללי (ציונות + רנטות לפונקציונרים). הם לא מתאימים לתקופה בה הם מופעלים על ידי עובדים סחטנים (שיש להם יד על השאלטר) כדי לסחוט רנטות מוגזמות ומופרזות משאר הציבור, כשלעובדים אלו אין כל בעיה לגרום לנזקים עצומים לכלל הציבור.

ניתן לשנות את הקיים! לא חייבים להיכנע לסחטנות שנים על גבי שנים.