טל קלם שלום גם לך,

תגובתך עוררה אצלי שאלה בנושא ה"שיטה".

אתה ציינתה, שמספר פעמים חצית קווים ומה שהנחה אותך תמיד זו ההגשמה והמימוש העצמי.

אני מבין שמשך התהליך למדת המון הן על כישוריך והן על תחומי עניינך.

השאלה שלי האם לפי דעתך ובמבט לאחור, ניתן היה לעשות את התהליך יותר מטודי ולהמעיט את מספר הפעמים שבהם לוקחים פניות חדות, ומראש לדעת את רצונותיך ולהיות יותר מפוקס.

שבת שלום.

לבחור מקצוע כמו לבחור בת זוג היא בחירה לא הגיונית, ומי שכופה עליה את ההגיון סופו לסבול משגרה, בינוניות, שחיקה ותחושת החמצה.

אגב, יש לי אפילו נימוק הגיוני לזה:

המציאות כלכך מורכבת ויש כלכך הרבה אפשרויות ודברים שיכולים לקרות, שאינך יכול לחשב מראש מה תהיה התוצאה של איזשהי פעולה.

אין דרך לדעת האם לבחור בעריכת דין כמקצוע תביא לעושר או לעוני(אולי מחר המקצוע יהפוך להיות חסר ערך, כמו שהפכו להיות מהנדסי הטקסטיל או חרטי היהלומים - שתי אוכלוסיות שהיום עובדות בתור נהגי מוניות).

לכן אם אין דרך לחשב מראש מה תהיה תוצאת הבחירה, הדרך החכמה ביותר היא להחליט על איזה תוצאה הולכים(איזה חלום מגשימים) - וללכת להגשים אותו בכל אמצעי העומד לפנינו(אם זה לימודים, או נסיון במקומות עבודה וכד').

הסיפור שלי הוא סיפור מעניין עוד יותר.

שאיפה סמוייה של  סבתי (שנפטרה לפני שלוש שנים בגיל מופלג) היתה שמישהו שמשפחה ילמד מוסיקה. מה לעשות, שרק לי היה הכישרון הנדרש. ולמדתי. הרבה שנים.

אתם מבינים שזה לא מה שאני עושה היום.

ביום שישי, כתבתי את הפוסט הבא (לא קראתי את הדיון הזה קודם).

http://cafe.themarker.com/view.php?t=317547

לאחרונה, אני מייעצת בבחירת מקצוע להרבה צעירים. אני ממליצה ללכת בעקבות הלב, כמו שכותב שמוליק מרחב שאת מאמריו אני קוראת בהנאה רבה, תמיד.

אבל לפני שהולכים לאן שהוא, אני תמיד ממליצה לבדוק את הנטיות ואת המטענים המשפחתיים וחסמים אישיים (תעוזה, למשל).

יעל אוספובט

יועצת ומאמנת, מנחה קבוצת מימוש עצמי תעסוקתי בדרך היהדות

צטט: sensensen 2008-02-16 00:12:45

טל קלם שלום גם לך,

תגובתך עוררה אצלי שאלה בנושא ה"שיטה".

אתה ציינתה, שמספר פעמים חצית קווים ומה שהנחה אותך תמיד זו ההגשמה והמימוש העצמי.

אני מבין שמשך התהליך למדת המון הן על כישוריך והן על תחומי עניינך.

השאלה שלי האם לפי דעתך ובמבט לאחור, ניתן היה לעשות את התהליך יותר מטודי ולהמעיט את מספר הפעמים שבהם לוקחים פניות חדות, ומראש לדעת את רצונותיך ולהיות יותר מפוקס.

שבת שלום.

הי,

לפי שאלתך, נראה שאתה מאמין שרצוי לבנות קריירה תוך מיקוד מקצועי ובמתווה בעל אופק ברור. ואכן, כך פועלים רובנו, כך מחנכים אותנו לחשוב, ואין ספק שזה התהליך ההגיוני כדי לבנות קריירה בטוחה ויציבה.

השאלה היא, עד כמה היא מהנה ומתגמלת. מי שבוחר להקדיש את חייו לקריירה מקצועית שנבנית עם השנים, אשריו. מי שמחליט להקדיש לה חיים שלמים, יבורך. כל אחד על פי אופיו ונטיות ליבו.

ה"שיטה" שלי, כפי שקראת לה, היא ליהנות מהדרך ולא לשאוף לפיסגה מקצועית שהיא היא תכלית הקריירה; לטעום מכמה שיותר תחומי עיסוק ועניין ולוותר על המומחיות בתחום צר וסופר-מקצועי. ומבחינה זו, עשיתי תהליך מאוד מדוייק ותמיד ידעתי לאן אני רוצה להגיע. החציה מתחום מקצועי אחד למשנהו לא נבעה מבילבול או מחיפוש דרך אלא מהרצון לחיות חיים שלמים, מלאים והרמוניים.

אני מזכיר שוב, שההצטרפות שלי לדיון היתה כדי להדגיש את העובדה שלא צריך לחשוש  מהחלטה שנעשית בגיל צעיר כמחייבת לכל החיים. ההחלטה אינה הרת גורל ואינה חד כיוונית. תמיד אפשר לרדת מהרכבת בתחנה הבאה ולנסוע ליעד אחר. אבל רצוי לדעת מראש מה המחיר שמשלמים בכל אפשרות בה בוחרים.

מי שיבנה לעצמו תסריט דרמטי, שההחלטה הזו תקבע את גורלו לנצח, כניראה ינהל את חייו לפיה. אבל כולנו מכירים אנשים שפעלו אחרת: רופא שאחרי שנות התמחות בשכר עלוב פנה לממש עצמו בתחום האוכל, מנהל מוצר בכיר בהייטק שפנה לתחום העיצוב, חוקר פרטי שהפך לחקלאי.  

כולנו משתנים ומתעצבים במהלך חיינו, והחזון שהיה לנו בגיל צעיר אינו בהכרח רלוונטי כמה שנים אחר כך. אז אנחנו יכולים לזנוח את החזון המתפתח בגלל ש"כבר למדתי 7 שנים רפואה, אז אני אזרוק אותן לפח?", ובגלל 'אזיקי זהב', אילוצים משפחתיים וכו', ואנחנו יכולים להעיז וללכת בצורה מבוקרת ולממש חזון אחר, ולא להיתקע עשרות שנים במקום עבודה בגלל החלטה שעשינו בתור ילדים חסרי נסיון אחרי הצבא.

רצית מתכון מהיר להצלחה שיקצר לך את הדרך? אני אומר, שהדרך היא כל העניין, אז עדיף לקחת את הזמן וליהנות ממנה.

בהצלחה!

אני מסכימה עם טל קלם, שחבל לתת לבחירה שעשינו בגיל 20-21 , לנהל לנו את החיים. אני מאמינה שאין הרבה אנשים שיודעים כבר אז מה הם רוצים לעשות (וכמה אני מקנאה באנשים כאלה). אני בחרתי ללמוד כלכלה כברירת מחדל, ומשיקול פרקטי. 8 שנים עסקתי בתחום, בדיוק מהשיקול של "כבר השקעתי בלימודים, והגעתי למעמד מסוים, שחבל לאבד". מתוך 8 שנים, סבלתי משיעמום לפחות שנתיים. מתוך המחשבה שאם אני כבר במקצוע אז נמשיך, גם עשיתי תואר שני. למזלי הגדול פוטרתי העבודה עקב קיצוצים, ולאחר שהתגברתי על ההלם והעלבון, זיהיתי שיש פה הזדמנות לעשות שינוי רציני בחיים. כך הגעתי להייטק ואני בתחום כבר 10 שנים. עכשיו אני מוצאת את עצמי בהתלבטות של מה הצעד הבא. אם בפעם הקודמת המחיר היה ויתור על  8 שנות נסיון וירידה קטנה בשכר, כל חציית קווים, תגרור עכשיו מחיר כבד הרבה יותר. יש עכשיו אנשים אחרים (משפחה) שישלמו את מחיר השינוי, ולכן יש עכשיו שלב נוסף של רתימה שצריך לעשות. אם יש כיוון ברור של השינוי שרוצים לעשות, והרווחים מהשינוי ברורים, אני מאמינה שקל יותר להשלים עם מחיר של זה.

בהתייחס לדבריו של טל קלם ומספר שותפים נוספים האוחזים בדעתו

הרשו לי לפתח את הסוגייה :

טוויסטים בקריירה המקצועית בהתאם לגחמות הלב אכן קיימים לא תמיד הם מצליחים אבל הם קיימים. יחד עם זאת מזוית ראייה של מעסיק פוטנציאלי יש בכך אלמנט בעייתי.

והביטוי של יציבות תעסוקתית גם בשוק תזזיתי בתחום התעסוקה כפי שיש לנו היום, יש בו ביטוי לערך מוסף כאשר אדם מנסה להתקבל לעבודה, או לחילופין כאשר הוא מבקש לשפר את מעמדו ולהתקדם למשרה שתשפר את מעמדו.

כשאני מטפל היום במועמד שהיה איש הייטק והלך במסלול תעסוקתי ובקידום סביר ובמהלך

הקריירה שלו פנה ללמוד ולעסוק בשוק ההון בהתאם לנטיות ליבו ולאחר שנכשל כלכלית מבקש לשוב לתחום עיסוקו הראשון ואז מגלה שיש לו בעייה .ולכן הטענה המרכזית שלי היא שלאחר שלב ההתחבטויות העצמי בואו נתווה את הכיוון ונדבוק בו כי זה יביא את הלחם ואת מה שנמרח עלין נוכל לבחור בשעות הפנאי שלנו.

כולכם מנסים לפתור משוואה עם יותר מדי נעלמים!!!

אין שיטה לבחור קריירה ולתכנן אותה, זה שטויות במיץ(לדעתי).

לדעתי, אדם צריך לשאול את עצמו - איזה חלומות יש לי ומה אני מגשים קודם.

הקריירה זה רק כלי להגשמת חלומות. 

איתן- המשפט שלך נראה לי מתאים לאנשים יזמים/עצמאים/מאוד בטוחים בעצמם- במובן הטוב של המושג (לא יהירות, אלא נחישות). ואלו תכונות שאין לכל אחד.

אני נוטה להבין את שיקוליה של אוסנת-שיקול תקציבי ומשפחתי. הרבה אנשים אומרים שאחת הסיבות שהצליחו הם תמיכה משפחתית רבה ולאורך זמן. וזה לא תמיד קיים. כלומר יש תמיכה בהתחלה אבל זה לא מבטיח שהתמיכה תמשיך גם אחרי שנתיים או יותר להיות באותה רמה.

ולנקודת היציבות התעסוקתית- אני לא מכירה את צד המגייסים- האם מצב של הישארות במקום עבודה אחד 5 עד 10 שנים מראה יציבות ומסירות תמיד? תלוי מה עשית וכמה יכולת להתפתח בצורה שתורמת לך בפועל.

הנה קישור לדיון שנערך כאן השבוע על הצורך לחשוב על עבודה כתהליך ארוך שנים שכולל בתוכו שינויים:

http://cafe.themarker.com/view.php?t=320243

אני מאוד מתחברת לכל מה שנאמר כאן, בהחלט דיון מאוד מעניין...

הביצה והתרנגולת..מה עושים קודם?

אני בת 27 ומצאתי את עצמי ועוד כמה מחבריי באותה סירה..אני לא רוצה להכליל אבל ליוצאי רוסיה (ואני מביניהם) עניין הלימודים, השכלה גבוהה הוא מרכיב מאוד חשוב..ויש לחץ לפעמים גלוי לרוב סמוי, לסיים את הפרק הזה (הלימודים) כמה שיותר מהר..ובאופן כללי יש לחץ עצום מצד המשפחה, להתקדם ולהצליח כמה שיותר מהר..אולי מהסיבה כי תמיד עושים השוואה מול אירופה, בה הקו המסתמן אנשים בגילי כבר כ-5 שנים עובדים במקצוע, מאושרים , מסודרים והכל מצוין, לעומת ארצינו שתהליך הזה הרבה יותר איטי..

למרות זאת עמדנו בציפיות של ההורים , חודש אחרי שחרור מהצבא התחלתי ללמוד לתואר ראשון, לאחר סיום תוך שנה התקבלתי לעבודה, שלאותה עת הייתה כל עולמי, הגשמת חלום מה שנקרא, כעבור שנתיים סיימתי תואר שני..היום לאחר 4 שנים באותו תחום, אני כבר לא מאושרת ממה שאני עושה..אני מרגישה שאותן הנעליים שפעם נראו לי גדולות כל כך , קטנות עליי...

וכאן מתחילה הדילמה, "לא כל דבר נוצץ הוא זהב"..יש מאין אכזבה, והכי הרבה בלבול...

החלום התנפץ, מה עושים עכשיו?? איך מוצאים מהו הדבר הנכון..באיזה עומקים בתוך תוכך לחפור כדי למצוא מי אני, ומה מתאים לי???

אני כלכך מבין על מה את מדברת.

תחשבי על זה ככה, העולם כלכך גדול, את יכולה להיות כל מה שתרצי ולעשות הכל, עכשיו מה את רוצה לעשות?

קחי בחשבון שהדרך להגשמת חלום היא לרוב כואבת ודורשת וויתורים, אבל אם זה באמת חלום את לא תראי כלום ממטר.

כשהאש בלב בוערת, היא אוכלת כל קוץ שבא לעקוץ ...

איתן

צטט: olunchik 2008-02-28 01:58:13

אני מאוד מתחברת לכל מה שנאמר כאן, בהחלט דיון מאוד מעניין...

הביצה והתרנגולת..מה עושים קודם?

אני בת 27 ומצאתי את עצמי ועוד כמה מחבריי באותה סירה..אני לא רוצה להכליל אבל ליוצאי רוסיה (ואני מביניהם) עניין הלימודים, השכלה גבוהה הוא מרכיב מאוד חשוב..ויש לחץ לפעמים גלוי לרוב סמוי, לסיים את הפרק הזה (הלימודים) כמה שיותר מהר..ובאופן כללי יש לחץ עצום מצד המשפחה, להתקדם ולהצליח כמה שיותר מהר..אולי מהסיבה כי תמיד עושים השוואה מול אירופה, בה הקו המסתמן אנשים בגילי כבר כ-5 שנים עובדים במקצוע, מאושרים , מסודרים והכל מצוין, לעומת ארצינו שתהליך הזה הרבה יותר איטי..

למרות זאת עמדנו בציפיות של ההורים , חודש אחרי שחרור מהצבא התחלתי ללמוד לתואר ראשון, לאחר סיום תוך שנה התקבלתי לעבודה, שלאותה עת הייתה כל עולמי, הגשמת חלום מה שנקרא, כעבור שנתיים סיימתי תואר שני..היום לאחר 4 שנים באותו תחום, אני כבר לא מאושרת ממה שאני עושה..אני מרגישה שאותן הנעליים שפעם נראו לי גדולות כל כך , קטנות עליי...

וכאן מתחילה הדילמה, "לא כל דבר נוצץ הוא זהב"..יש מאין אכזבה, והכי הרבה בלבול...

החלום התנפץ, מה עושים עכשיו?? איך מוצאים מהו הדבר הנכון..באיזה עומקים בתוך תוכך לחפור כדי למצוא מי אני, ומה מתאים לי???

www.fuzzysignals.com/stayingstuck.pd

להלן לינק למאמר מעניין שמאיר את הנושא מזווית הן מעשית והן מציאותית שחובר על ידי אשת מקצוע בתחום שחקרה את הנושא.