ברור שאהבה היא רגש.
אהבה היא כימיה , הכרח , אנחנו אוהבים כל הזמן .
אפשר לראות את האדם כמכונה - התלויה בכמות אור ,חום, תזונה ומגע.
אבל אנחנו לא רוצים לראות את עצמינו כל כך תלויים (בגורמים חיצוניים לנו,שלא בשליטה שלנו )
ולכן אנחנו ברגעים רבים מתארים דברים בדרך שתרחיק אותנו מעט מהקושי מהכאב
מהצרכים שלנו ואולי מכמה בלתי מושגים .
נתינה אינה קשורה באהבה - אני יכולה לדאוג, להיות אמפטית ,
לעזור לתת ואפילו בסתר גם למי שאני לא מכירה כלל .
אנחנו נותנים משמעות לאנשים הקרובים לנו , המוכרים לנו , והמשמעות מעוררת רגשות .
גם התחושות הפיזיות וגם החברתיות .
אהבה היא רגש ויש לה משמעות קיומית .
כמו נתינה שאין הגיון שניתן וניתן ולא נקבל - כך אין הגיון שנאהב ונאהב בלי להיות אהובים . (או ההפך)
יש לזה מחירים מאד קשים , נפשית פיזית .
נכון כל אחד והחוסן שלו והחוזק שלו . אבל כדי להיות נאהב לא בטוח שמספיק שנאהב .
חשובים האיזון הפנימי שלנו, יחסי הגומלין ההכרה שאנחנו מוגבלים ביכולת שלנו לשלוט על הסביבה שלנו .
/null/text_64k_1#