תורת הניהול הפרימיטיבית

החוקר עטור הפרסים ג'ארד דיימונד עקב במשך 50 שנה אחרי שבטים פרימיטיביים שפספסו את המהפכה החקלאית, וגילה אצלם חינוך ליזמות מגיל אפס, ניהול סיכונים אחראי יותר מאשר במערב, מערכת צדק מרתקת וחיים עם יותר בריאות ופחות חרטה. בראיון למוסף כלכליסט הוא מציע: בואו נלמד את חוכמתן של תרבויות העבר לפני שהן נעלמות סופית מהעולם

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3601406,00.html

"הדבר הראשון שתפס את תשומת לבי בגיניאה החדשה היה שילדים נהנים שם מיותר עצמאות. הם מקבלים החלטות, יותר בטוחים בעצמם, מפגינים כישורים חברתיים בגיל מוקדם יותר, ולא חווים את משבר גיל ההתבגרות. התברר לי שזו תוצאת האופן שבו מגדלים אותם בחברות האלה. כבר בגיל מוקדם נותנים להם לקבל החלטות וליטול סיכונים", הוא אומר.

"בנסיעה הראשונה שלי לגיניאה החדשה חיפשתי בכל כפר סבלים שיעזרו לי לסחוב ציוד מאזור תצפית ציפורים למשנהו. באחד הכפרים היו מעט מאוד גברים, וילד בן עשר התנדב להיות סבל כדי להרוויח כסף. ההורים שלו לא היו בסביבה, כך שהוא לא יכול היה לבקש את רשותם. אז הוא החליט להתלוות לשבוע לאדם הלבן, ולהתפרנס. אחרי שבוע נזקקתי לעוזר, והוא הסכים להישאר עוד חודש. אז הנה, למשל ילד בן עשר שמחליט לבד מה הוא הולך לעשות. הוא מחליט לצאת מהכפר ולמצוא עבודה. הוא לא שואל את ההורים, והוריו לא מצפים ממנו לכך. כי בגיל עשר הוא מסוגל להחליט לבד אם הגיוני ללכת לעבוד עבור האדם הלבן הזה".

דיימונד מספר שהוא נתקל בעוד ועוד ביטויי עצמאות כאלה, ולימים הוא ואשתו ניסו ליישם את הגישה בגידול ילדיהם שלהם. "מגיניאה החדשה הבאנו את הגישה של לתת לילדים להחליט לבד, כל עוד זה לא מסוכן. למשל, אחד הבנים שלי ראה את הנחש הראשון שלו בגיל שלוש, וזו היתה אהבה ממבט ראשון. אשתי ואני לא אוהבים נחשים, אבל הנה ילד בן שלוש שאומר 'אני רוצה נחש מחמד'. זו ההחלטה שלו", הוא מספר. הנתיב הזה הוביל לנחש מחמד לא ארסי ראשון, ולעוד נחש, "ואז צפרדעים, ובסופו של דבר היו לו 147 זוחלים. אחרי 15 שנה נמאס לו מהם, אבל לא מההרגל לקבל החלטות בעצמו. יום אחד, בגיל 22, הוא התקשר אלינו כשהיינו בחו"ל וסיפר לנו שהחליט ללמוד בישול. עכשיו הוא שף מקצועי".

כלומר להציב גבולות לילד זה רע?

"גם בגיניאה החדשה מציבים גבולות לילדים. אבל הגבולות רחבים יותר. אני לא יודע איך זה בישראל, אבל בארצות הברית הגבולות מאוד נוקשים. רוב האמריקאים מכתיבים לילדים שלהם את סדר היום שעה אחר שעה. בארבע שיעורי בית ובחמש תרגול פסנתר. לכן לא מפתיע שהילדים האמריקאים לא מתבגרים מהר וחסרים ביטחון עצמי. כאן אין להם חופש להחליט ולא הזדמנות ללמוד מטעויות".

מאילו טעויות לומדים הילדים בגיניאה החדשה?

"למשל, אם תינוק משחק קרוב מדי לאש, הרבה הורים נותנים לו להיכוות. כתוצאה מכך להרבה מהגיניאים שחיים באזורי הגבעות, אולי לרובם, יש צלקות על הרגליים או הידיים".

דיימונד מספר שגידול הילדים המתירני נפוץ בעוד חברות מסורתיות בעולם. ואותה המתירנות שמעודדת הורים לאפשר לילדיהם להיכוות מתורגמת גם להימנעות מענישה פיזית. למשל, בקרב אחד משבטי הפיגמי שחי באפריקה חשד להכאת הילד הוא עילה לגירושים.