להתלות באילנות גבוהים , או , חשיפת עירומו של המלך

 

פירון: "המורים יודעים שמה שהם מלמדים ועושים לא רלוונטי" 

 

לדברי שר החינוך, מערכת החינוך לא רלוונטית לימינו כי אנחנו פוליטיקאים , וזה יקח 15 שנה [ לשנות ] ; "מערכת החינוך שאנו חיים בתוכה לא מתאימה למאה ה-21

 

23.04.2013

מאת: ליאור דטל   http://www.themarker.com/career/1.2002220

 

"מערכת החינוך שאנו חיים בתוכה לא מתאימה למאה ה-21. אנו חוטאים לתפקידנו כי המורים יודעים שמה שהם מלמדים ועושים לא רלוונטי.

 

הם יודעים שהם משתפים פעולה עם מניפולציה בעייתית ואת זה צריך לשנות ", כך אמר היום שר החינוך שי פירון, בנאום שנשא במכון ון ליר.

 

פירון אמר: "ילדי ישראל קוראים פחות וחושבים פחות.

 

 יש שינויים שקרו ודברים מבורכים שקרו - אבל זה לא מספיק. זה לא מדביק את הקצב של מה שהעולם דורש מילדינו.

   

יצירת רלוונטיות למערכת החינוך היא חלק מרכזי ממטרות המערכת.

 

למה לא עושים את זה? יש סיבה פשוטה - אנחנו פוליטיקאים וזה יקח 15 שנה.

   

עשייה ארוכת טווח והנפת הדגל האסטרטגי לצד העיסוק בשפה וגיבושה של חברת מופת הם שני דברים משמעותיים. יהיו לכך מחירים קשים מאוד".

 

מטרת הכנס בון ליר הייתה קידום הקמת מכון לאומי לחקר החינוך שיתווה תוכנית אסטרטגית למערכת החינוך. פירון אמר כי הוא תומך ברעיון וכי "בלעדיו לא יהיה עתיד למדינת ישראל. בתי הספר יהפכו למשעממים ולא רלוונטיים, הלמידה תהיה מנותקת מהצרכים של התלמידים ללא עבודת עומק של סנכרון פנימי אידיאולוגי-פדגוגי, מערכת החינוך בישראל תייצר חינוך לא רלוונטי".

 

פירון אמר כי " צריכה להיות הכרעה ברורה ללכת על הטווח הארוך כי זה מה שזקוק לו דור העתיד. אני לא מתחייב לעשות את הדברים הנכונים אבל אני כן מתחייב לעשות רק דברים שקשורים לתשתית ארכות טווח של מערכת החינוך הישראלית ולא לעשות פעולות שיראו רק לטווח קצר ויתפיידו  [ יתפוגגו ] בטווח הארוך"

 

שמעון פרס :

 

"עכשיו נעבור לחינוך. כל שיטת החינוך היא אידיוטית. אני לא רוצה להעליב, ואני לא אומר את זה מתוך זלזול.

קודם כל הפכו את החינוך לעינוי, במקום לעשות את החינוך תענוג.

 

שולחים לכיתה מורה זקן שרוצה להביא את הסיפור של דוד ובת שבע, והילדים חושבים 'Fuck It, תעשה סרט קצר ושהחבר'ה ייהנו'.

אבל עם שיטות התקשורת החדשות, אתה יכול ליצור דמוקרטיזציה של החינוך.

 

אתה יכול להקים ענן מחשוב שאוסף את ההרצאות הכי טובות בעולם, ואתה יכול לשלוח אותן לכל בית. לא צריך מחשב כדי לקלוט את זה, מספיק טאבלט. הטאבלט עולה כיום 100 דולר, ראיתי שהסינים נכנסו לתעשייה הזו, ואני אומר שהמחיר יירד ל–50 דולר. אם תרצה לחבר לענן הזה מיליון ילדים, זה יעלה לך 50 מיליון דולר, זה כלום.

"אסור להפסיק ללמוד. חלוקת הלימודים מיושנת, מפני שהמדע השתנה.

אחת הבעיות בבית ספר היא המתח בין המורה לתלמיד. לפעמים התלמיד יודע יותר מהמורה: המורה סיים את לימודיו לפני שלוש שנים, לתלמיד יש סמארטפון והוא יודע הכל כל רגע. זה מרגיז את המורים והם נותנים להם ציונים רעים. זה סקנדל. במקום לעודד, הם מעיקים. אפשר לשנות את המצב הזה. אני לא צריך תקציבים, ואמרתי את זה לנתניהו: אני לא מבקש ממך שום דבר, רק תן לי לעבוד.

   

"אנחנו זקוקים לבית הספר מכיוון שהדיאלוג בין המורה לתלמיד מפרה. לכן חלק יעשה ככה וחלק יעשה ככה. זה מה שנקרא בעיניי דמוקרטיזציה של החינוך: לעשות את החינוך שווה לכל נפש ועם מינימום לימודים באוניברסיטה, מינימום. לדעתי, האוניברסיטאות צריכות לעסוק יותר במחקר ופחות בהוראה.

 

( מתוך : ראיון עם הנשיא , 12.04.2013 , גיא רולניק , דה מרקר )

 

http://www.themarker.com/markerweek/1.1992468

 

_______________________

 

הדברים מדברים בפני עצמם . כל זמן שאזרחים מהשורה התריעו והצביעו על הכשלים - מי ספר אותם בכלל ?

 

אולי עכשיו כשהשר הממוּנה , שהוא גם איש חינוך , ונשיא  שאיננו איש חינוך , אך הוא איש אשכולות ,  אומרים את הדברים - הציבור ירשה סוף סוף לעצמו להודות שהמלך[ מע' החינוך ] מסתובב בקרבנו עירום כבר עשרות שנים .

 

עשרות שנים של רמייה עצמית וטיפוח אשליה שהכול בסדר ( אולי רק הילדים , כולל אנחנוּ , הילדים לשעבר ,  לא בסדר ).

   

עשרות שנים של עוול מתגלגל  ופגיעה בנוּ , ובילדינוּ .

 

איפה זה שם אותנוּ , המבוגרים - מורים וההורים - כביכול מבוגרים שאינם אמורים להיות חסרי אונים כמו הילדים ?

 

זה שם אותם לכאורה במקום של טפשים ופחדנים .

 

אבל אני אומר - זה שם אותם במקום של " אנושיים " - לא טפשים , אלא חכמים ש"מעדיפים להיטפש" , ולא פחדנים , אלא מפוֹחדים , מפוֹחדם מכישלון ופגיעה בילדים אם ננטוש את הדרך הרגילה , מפוֹחדים להיות חריגים מנוּדים .

הכי אנושי שיכול להיות .

 

וזה גם לא שהמורים אינם משקיעים , או שאין להם כוונות טובות – העניין הוא שמדובר בשילוב של שיטה גרועה וכוחנית , מערכת חינוך שהיא עצמה כוחנית ומהלכת אימים גם על הילדים , גם על ההורים , גם על המורים , ומדובר ברגשות פחד מהחדש , מהלא ידוע , וכן , גם חשש לאבדן מעמד וטובות הנאה הקיימים במציאות הישנה .

 

אבל כעת ברור וממשיך להתבהר שהמשך המקובּעוּת הוא גם המשך קיומו של עוול גדול ,  וגם מזמין כישלון קולוסאלי , פדגוגי , תרבותי , חברתי וקיומי לחברה הישראלית כולה .

 

אחרי שימוש בקונספט שהתעדכן לאחרונה לפני 200 שנה - הגיע העת להחליף דיסקט .

 

ובמקום שעומדים חוזרים בתשובה - אפילו צדיקים גמורים אינם עומדים . . .

 

ביי

 

אלי

הבנתי מה לא טוב. לא הבנתי מה אתה מציע. יש לי בבלוג לא מעט פוסטים שמביעים ביקורת על מערכת החינוך אבל לא הבנתי את הפוסט שלך. קודם כל המורים הטובים ביותר הם דווקא הזקנים בהם אתה מעז לפגוע בלי לבדוק את הנושא. הטכנולוגיה שעליה אתה מצביע- קיימת כבר במרבית בתי הספר נכון שהמערכת תקועה, נכון שתוכניות הלימודים מיושנות, נכון שכל הגישה של שעור בן 45 דקות היא מיושנת. אבל החשיבה שהטבלט יושיע את העולם גם היא כבר מיושנת. ואני מכירה את כל השעורים לדוגמא עם המסכים המתחלפים ועם מסכי הוידאו הרצים----- עוד לא הוכיחו בעולם שהדבר הזה מוסיף מיומנויות או ידע. וכן- צריך ללמד את התלמידים ללמוד גם נושא שהוא אולי משעמם הם צריכים לדעת לעמוד בפני הדבר הנושא הזה שקורים לו שעמום. כן הם יכולים להשתמש בטלפונים שלהם ולקרוא על דמות זו או אחרת - לראות מה עשתה ולהעלות תמונות או סרטים- אבל הסיפור הזה שצריך לעניין אותם 24 שעות ביממה הוא פשוט לא מעשי ולא זאת הבעייה המרכזית של מערכת החינוך

היי נעמי

 

תודה על התגובה .

 

כמה הערות לדברייך :

 

אכן , כשמשהו נפסל - יש צורך להציע תחליף , ומייד ארחיב .

 

הקביעה שהמורים הזקנים הם המורים הטובים - צריכה עדיין להיות מוכחת . אני מספיק מבוגר כדי לומר שגם בזמן שהותי במערכת החינוך כתלמיד המצב היה רע והמערכת פעלה בצורה פוגענית .

 

הדבר היחיד שהשתנה - בעבר היה ניתן להסתיר את הפוגענות של המערכת כיוון שחוסר ההלימות שלה לא היה כה ברור ובולט .

 

בהווה - חוסר ההלימות כבר גלוי לעין . הקונספט של דחיסת מידע , במקום טיפוח בוגר אינטלגנטי ואוטודידקט לא מצליח מול הררי המידע החדש המצטברים במהירות עקב התפתחויות בטכנולוגיה ובמדע .

 

באשר לשימוש בטכנולוגיה ללא שינוי קונספט חינוכי - אכן , זו הגישה הקיימת כבר שנים רבות במשרד החינוך : " לחדש בלי לחדש "  .

כאילו שהכנסת הטכנולוגיה עצמה תחולל שינוי .

לפני מספר שבועות נכנסתי לשיעור שבו מורה השתמשה במטול ומחשב .

חשבתי לעצמי - איזה יופי .

תוך מספר שניות הסתבר ששום יופי לא היה . המורה הקרינה טקסט . . .

 

הקונספט של לוח וגיר נותר בעינו . פשוט במקום לכתוב על הלוח - היא הקרינה על הלוח .

 

באשר להצעותי - כבר 5 שנים אני כותב כאן ומציע , כך שלא אחזור על כך כאן .

 

אני מגיע מהחינוך האלטרנטיבי , ולפני כן הנחתי קורסים של מדע חווייתי בבתי ספר ובחוגי מחוננים . אני מימשתי גישה אחרת. אני יודע גם מה הן התוצאות .

 

האג'נדה האלטרנטיבית שבמסגרות שלה עבדתי , היא אכן איכותית ונאורה ומקדימה את זמנה , וזו נקודת התוּרפּה שלה .

 

היא לא התאימה לאימוץ המוני כיוַון שנתפשה כרדיקאלית .

 

לכן , לפני כשנה וחצי הקמתי קבוצה שהציעה אלטרנטיבה לאלטרנטיבה - גישה חינוכית מתקדמת הנקראת למידת מעו"ף - למידה מבוססת עניין ופרויקטים - שמהווה אינטגרציה בין ישן לחדש ואפשר להגדיר אותה כאבולוציה ולא רבולוציה .

 

במשך שנה וחצי פעלנו במרץ , ולאחרונה אכן הצלחנו לשכנע מסה די גדולה של בתי ספר לבצע פיילוטים בגישה . גם משרד החינוך משמיע קולות של כאילו הסכמה .

אדגיש רק שהטכנולוגיה איננה העיקר - אלא הקונספט הוא החשוב , כאשר הטכנולוגיה משרתת את הקונספט .

 

אכן , הטכנולוגיה מאפשרת שינויים מהותיים , כמו למשל אוניברסיטאות אינטרנטיות וחינמיות , או כמעט חינמיות , אבל בתי חינוך ( לא בתי ספר ) הם עדיין חשובים ברמה החברתית והפדגוגית , מה גם שהמושג בי"ס משמש בפועל בעיקר כ בייבי סיטר  ובית סוהר , אבל הוא יכול למלא את פונקציית השמרטפות שעדיין נדרשת בלי להיות בית סוהר.

המאפיינים העיקריים של הקונספט הארכאי היא הכוחנות והצורך בשליטה - אם בצורה יותר ברוטאלית וגסה ואם בצורה מעודנת כמעה ומוסוות - וכן ההתנשאות על הילדים , שוב - בצורה גסה או בצורה סמוייה .

 

למידה היא אכן תענוג ,

מערכת החינוך הרסה אותו בשיטתיות .

לא צריך לשעשע את הילדים - פשוט צריך להניח להם ללמוד למידה משמעותית .

 

למידה משמעותית אמיתית , עם כל קשייה - היא תענוג .

   

אני מציע לך ללכת ולצפות בקבוצת נערים המתאמנת בסקייטבורד - יש שם למידה , נחישות , התמודדות עם כישלונות והפקת לקחים , למידה שיתופית , למידה אינדיבידואלית , תמיכה קבוצתית , ביקורת בונה תומכת , והרבה הרבה כיף .

 

זה כמעט לא קיים במערכת החינוך , לא היום ולא לפני 60 שנה .

 

לסיום - ממליץ שתקראי רק 2 מהדיונים שלי בנושא ביקורת ואלטרנטיבה .

  

http://cafe.themarker.com/topic/2615614/

  

http://cafe.themarker.com/topic/2525543/

 

שוב תודה על התגובה

אלי

 

 

 

אכן, "אנחנו פוליטיקאים וזה יקח 15 שנה".  

 

זה לא מנחם אותנו ! 

 

קידום הקמת מכון לאומי לחקר החינוך ואף המועצה הלאומית לחינוך  -- לא יצליח לשפר את החינוך. מדוע ? יש לנו יותר מדי ניסיון עם הקמת ועדות ומועצות כדי לפתור בעיות: סתם הקמה של עוד גוף מעסיק פוליטיקאים ומבזבז תקציב. 

 

 

האם על החינוך להיות חובה וממומן באמצעות המיסים -- לרבות האוניברסיטאות -- כפי שהוא כיום?   

 

התשובה לשאלה זו הופכת לברורה אם שואלים אותה באופן יותר קונקרטי וספציפי, כלהלן: האם יש לאפשר לממשלה להוציא ילדים בכוח מבתיהם, עם או בלי הסכמתם של ההורים, ולהעמידם בפני אימון ותהליכי חינוך על דעתם או שלא על דעתם של ההורים? האם יש להפקיע את עושרם של אזרחי המדינה על מנת להחזיק מערכת חינוך שהם אולי מאשרים או לא מאשרים, ולשלם עבור חינוכם של ילדים וסטודנטים, לא להם? לכל אחד אשר מבין והוא מחויב בעקביות לעקרון של זכויות הפרט, התשובה היא בפירוש: לא.

 

לא קיימים יסודות מוסריים כלשהם לתביעה שהחינוך הוא זכות בלעדית של המדינה -- או לתביעה שזה נכון להפקיע את עושרם של אנשים מסוימים לתועלתם של אחרים, שאינם זכאים לו.

 

הדעה שהחינוך צריך להיות בשליטת המדינה היא עקבית עם תיאורית הממשל הנאצי או הקומוניסטי. היא לא עקבית עם התאוריה של הדמוקרטיה הליברלית.

 

ההשלכות הטוטליטריות של החינוך הממלכתי (מתואר באופן אווילי כ"חינוך חובה חינם") – כנ"ל של האקדמיה -- טושטשו בחלקן כתוצאה מהעובדה שבישראל, שלא כמו בגרמניה הנאצית או ברוסיה הסובייטית, בתי ספר פרטיים – וטרם ידוע אם גם החינוך מן הבית -- נסבלים על ידי החוק. עם זאת בתי ספר אלה וגם החינוך מן הבית קיימים, לא בזכות, אלא בחסד.

 

ועוד, העובדות נותרו כך: (א) על רוב ההורים נכפה ביעילות לשלוח את ילדיהם לבתי הספר הממלכתיים, היות ומוטלים עליהם מיסים על מנת להחזיק את בתי הספר האלה והם אינם מסוגלים לשלם את האגרות הנוספות הנחוצות על מנת לשלוח את ילדיהם לבתי ספר פרטיים או לקיים חינוך מן הבית; (ב) הסטנדרטים של החינוך, אשר שולטים בכל בתי הספר, נקבעים על ידי המדינה; (ג) הנטייה הגוברת בחינוך היא שהממשלה מפעילה שליטה, כל פעם יותר רחבה, על כל היבט בחינוך.

 

כאשר המדינה לוקחת על עצמה שליטה כספית על החינוך, זה מתאים באופן הגיוני שבהדרגה המדינה תתפוש שליטה על תוכן החינוך -- היות ועל המדינה רובצת האחריות לשפוט אם נעשה שימוש "סביר" בכספיה. אולם כאשר ממשל כלשהו נכנס לתחום הדעות, כאשר מתיימר להכתיב בסוגיות אשר להן תוכן אינטלקטואלי, זהו המוות לחברה החופשית.

 

ספרי חינוך הם בהכרח סלקטיביים, בנושא הספר, שפתו, ונקודת ראותו. כאשר ההוראה מנוהלת על ידי בתי ספר פרטיים, יהיו הבדלים ניכרים בין בתי ספר שונים; על ההורים לשקול מה הם רוצים שילמדו את ילדיהם, על ידי תכנית הלימודים המוצעת. ואז על כל אחד לשאוף לאמת אובייקטיבית . . . . לא יהיה בשום מקום שידול ללמד את "עליונות המדינה" כפילוסופית חובה. אולם כל מערכת חינוך בשליטה פוליטית תחדיר במוקדם או במאוחר את התורה של עליונות המדינה, תהיה זו הזכות האלוהית של המלכים או "רצון העם" ב"דמוקרטיה". ברגע שתורה זו מתקבלת, הרי שלשבור את טבעת-החנק של הכוח הפוליטי המופעל על חיי האזרחים הופך להיות משימה על-אנושית. הוא אוחז בציפורניו את גופם, רכושם, וראשם של האזרחים מילדותם.

 

הרמה הנמוכה המצערת של החינוך היום היא תוצאה, אשר ניתן לחזותה מראש, של מערכת בתי ספר הנשלטת על ידי המדינה. ביקור בבית הספר, במידה גדולה, הפך להיות סמל של מעמד ופולחן. יותר ויותר אנשים נרשמים לאוניברסיטאות – ופחות ופחות אנשים מסיימים אותן עם חינוך מתאים. מערכת החינוך שלנו היא כמו ביורוקרטיה עצומה, שירות ציבורי עצום, בה הנטייה היא לקראת מדיניות של לקחת בחשבון הכול אודות כישוריו של מורה (כגון מספר פרסומיו) למעט כושרו ללמד; ולקחת בחשבון הכול אודות כישוריו של התלמיד (כגון "כושר הסתגלותו החברתית") למעט יכולתו האינטלקטואלית.

 

הפתרון הוא להביא את תחום החינוך לשוק.

 

ישנו צורך כלכלי דחוף לחינוך. כאשר מוסדות החינוך נאלצים להתחרות אחד עם השני על איכות ההכשרה שהם מציעים -- כאשר נאלצים להתחרות על ערך אשר ייוחס לתעודות שהם מעניקים -- הסטנדרטים של החינוך בהכרח עולים. כאשר הם נאלצים להתחרות על שירותיהם של המורים הטובים ביותר, המורים אשר ימשכו את המספר הגדול ביותר של תלמידים, אז רמת ההוראה -- ומשכורותיהם של המורים -- בהכרח עולים. (היום, המורים המוכשרים ביותר עוזבים לעתים את המקצוע ועוברים לתעשייה הפרטית, בה הם יודעים שמאמציהם יתוגמלו טוב יותר). כאשר מאפשרים לעקרונות הכלכליים שהביאו את התעשייה ליעילות מופלגת לפעול בתחום החינוך, התוצאה תהיה מהפכה, בכיוון פיתוח וצמיחה ללא תקדים של החינוך.

 

יש לשחרר את החינוך משליטתה או התערבותה של הממשלה, ולהפכו למפעל פרטי נושא רווח, לא בגלל שהחינוך הוא בלתי חשוב אלא בגלל שלחינוך חשיבות מכרעת.

 

על מה שיש לקרוא תיגר זה על האמונה הרווחת שחינוך זה מין "זכות טבעית" -- למעשה, מתת מן הטבע. מתנות חינם כאלה אינן קיימות. אולם זה אינטרס של המדינה להזין הטעיה זו -- על מנת לפרוש מסך עשן מעל סוגיית: את החופש של מי יש להקריב, על מנת לשלם עבור "מתנות חינם" כאלה.

 

כתוצאה מהעובדה שהחינוך ממומן באמצעות מיסים כבר זמן רב כל כך, לרוב האנשים קשה לחשוב על פתרון אלטרנטיבי. אומנם אין דבר מיוחד בחינוך אשר מבדיל בינו לבין הצרכים הרבים האחרים של הבן אדם אשר מסופקים על ידי היזמה הפרטית. נניח שבמשך שנים רבות הממשלה הייתה לוקחת על עצמה לספק לכל האזרחים נעליים (בנימוק שנעליים הן צורך דחוף), ונניח שכתוצאה מכך מישהו היה מציע להעביר תחום זה ליוזמה הפרטית, ללא ספק היו אומרים לו בכעס: "מה! אתה רוצה שכל אחד חוץ מהעשירים ילך יחף?"

 

אולם תעשיית הנעליים עושה את עבודתה ביכולת גבוהה יותר אין שעור מאשר החינוך הממלכתי עושה את העבודה שלו.

 

מהעוסקים במקצוע הפדגוגיה, אפשר לצפות לתרעומת הנקמנית ביותר, עם כל כוונה להורידם מעמדתם הרודנית; היא תבוא לידי ביטוי בעיקר בתארים כגון "ראקציונית" במקרה המתון. למרות זאת, השאלה שיש לשאול כל מורה אשר אצלו מתעורר כעס כזה היא: האם הנך חושב שאיש לא יפקיד מרצונו בידיך את ילדיו וישלם לך על מנת שתלמד אותם? מדוע לעשוק את שכרך ולקבץ את תלמידיך בכפייה?

 

 

--

אל תהיה צודק, תהיה חכם !  

 

 

כנסת פתוחה הוא פרוייקט שמטרתו לחשוף את פעילות הכנסת לציבור