כותרות TheMarker >
    ';

    פרטי קהילה

    עסקי אמנות

    ברוכים הבאים לקהילת "עסקי אמנות".   כאן נפגשים העולמות של היוצרים ושל צרכני האמנות . מדברים על אמנות, על הכוחות המניעים את שוק האמנות, על אמנות וכסף.   אתם מוזמנים להתעדכן, ללמוד, ללמד ובעיקר ליהנות.                      חברים חדשים - נא לקרוא תחילה את נהלי הקהילה. תודה.

    אמנות ובמה

    חברים בקהילה (3826)

    שחר י
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אישיסאן
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    ארנה א
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    הדס זיגדון
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    סטרליץ
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    HagitFriedlander
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    דליהו
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    שחור חזק
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    יוסי בר-אל
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    MyleneLv
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    Annie Friedman
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    פו3
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    פורום

    ביקורת תערוכות

    לכולם יש מה להגיד - זה המקום.\r\nאהבתם? שנאתם? ספרו לנו על התערוכות שראיתם.

    בסטודיו של ג'ון בייל

    9/5/13 21:11
    17
    דרג את התוכן:
    2013-06-26 14:54:41
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    ''

     

     

     

    המבקרים הקבועים באגודת האמנים בת"א מכירים היטב את

    החתולה לוסי. לפני חודש בעוברי ליד האגודה ראיתי את לוסי 

    עומדת ומייללת לפני דלת הכניסה. פתחתי לה את הדלת והלכתי

    אחריה, סקרן לדעת לאן תלך. לוסי חצתה בהליכה אצילית את אולם 

    התערוכה, ירדה במדרגות ונכנסה לצרכנייה לחומרי ציור. נכנסתי

    בעקבותיה והתבוננתי מעט סביביעל אחד הקירות הבחנתי בציור

    אקריליק קטן "יש פה ציור יפה של ג'ון בייל" פניתי להדס האחראית 

    על הצרכנייה. "ג'ון מגיע לכאן לעיתים קרובות" אמרה. "האם את 

    מוכנה להפגיש בינינו" שאלתי. "בחפץ לב" השיבה.

     

    לפני שבועיים עברתי שוב ליד האגודה. הדס באה בשמחה לקראתי

    "ג'ון יושב כאן על הספסל, אתה יכול לשוחח אתו". הצגתי את עצמי

    בפניו, וביקשתי ממנו את מספר הטלפון כדי שנוכל להיפגש בסטודיו.

    ביום שני בבוקר, טלפנתי לג'ון כדי לקבוע את הפגישה. "אתה יכול 

    לבוא עכשיו אם אתה רוצה" השיב ג'ון מעברו השני של הקו.

     

     

     

    ''

     



    בכניסה לסטודיו הציב ג'ון פסלי דמויות וראשים קטנים על מדפים.

    את חלל הסטודיו חילק לשלושה חדרים, שניים משמשים אותו

    לעבודה ואחד לאחסון. על האצטבאות הניח בקפידה פסלים ועבודות

    עיצוב ארכיטקטוני. מספר ציורים תלה על הקירות, אך את מרביתם

    סידר זה לצד זה על מדפי ארונות עץ ומתכת. 

     

     

     

    ''

     


    ג'ון בייל, חי בארץ כבר 62 שנה. מעט מהמבטא האמריקאי עדיין שגור

    בפיו. לעתים תכופות קטע את דבריו עד ששלף מזיכרונו מילים מדויקות

    כדי לנסח את משפטיו.

     


    ג'ון, מה הביא אותך אמן אמריקאי לעלות בשנת 1951 לישראל?



    ההחלטה לבוא לכאן נבעה לפחות משתי סיבות: ערעור היחסים שלי עם

    בני משפחתי ותופעת המקרתיזם בארצות הברית.



    למה בחרת לבוא דווקא לקיבוץ?



    את רעיון הקיבוץ שמעתי בפעם הראשונה מזוג ידידים שלי משיקגו.

    השניים חשבו שהשקפתי הסוציאל-פציפיסטית ודרך חיי מתאימים לחיים

    בקיבוץ. הגעתי לקיבוץ אורים בנגב בגיל 23, הבאתי איתי רק כמה

    ציורים, ספרים וגולגולת.



    מהיכן השגת גולגולת?



    בליל חג אמריקאי ביליתי עם קבוצת חברים. השתכרנו קצת ויצאנו

    להשליך בקבוקים לרחוב, על הדרך נכנסנו למוזיאון המדע בשיקגו,

    משם לקחנו גולגולת. 


     

    ''

     


    איך קיבלו את פניך בקיבוץ? 



    במפגש הראשון שלי עם מזכיר הקיבוץ, שמי לא מצא חן בעיניו, השם

    לא נשמע לו מספיק "מקומי". הוא ניסה לשדל אותי לשנותו. רבים

    מחברי הקיבוץ הגיעו מאמריקה, להם זה לא הפריע.



    בשנים ההן אפשרו לצייר בקיבוץ?


     
    מנהל העבודה ביקש ממני להוציא את עדרי הקיבוץ למרעה פעמיים

    בשבוע. סידור עבודה זה אפשר לי להקדיש את שאר ימי השבוע לציור.

    מה גם שבזמן המרעה רשמתי הרבה רישומים של בעלי-חיים.

     

     
    באיזה סגנון ציירת בתקופת שהותך בקיבוץ?


     
    בשנים ההן עבדתי עדיין בסגנון פיגורטיבי, ציירתי בעיקר בעלי-חיים

    ודמויות.



    יצאת לצייר גם מחוץ לקיבוץ?

     


    לעתים קרובות נסעתי לבאר-שבע כדי לצייר בשוק הבדואי. אהבתי

    לצייר את הנשים הבדואיות, באחת הפעמים התקרב לעברי בדואי

    קשוח, מיד התחלתי לרשום את דיוקנו, כאשר ראה את דמותו על

    הנייר אפשר לי להמשיך.


     

    ''

    ''

     

     


    ב-1956 עזבת את הקיבוץ ועברת לגור בת"א, ממה התפרנסת?



     

    בתל-אביב עסקתי בעיקר בעיצוב המוצר ובתפאורה לתאטרון. 


     


    יצרת קשר עם אמנים בת"א?

     

     

    מדי פעם בא אלי הפסל דנציגר, ביקש את עזרתי בהכנת פרויקטים

    שונים. 



    איך אתה מגיע ללמד בטכניון בחיפה?



    דנציגר לימד באותה תקופה בטכניון. באחד הימים ביקש ממני

    ללמד לצדו. אשתו לקחה אותי במכוניתם הקטנה לחיפה. עד היום

    אני זוכר איך בקושי נדחקתי למכונית וכיצד סבלתי כל הדרך.

    בשנה הראשונה לימדנו 64 סטודנטים. דנציגר חילק אותם לשתי

    קבוצות, נתן לי 53 סטודנטים ולעצמו בחר 11, בעיקר את

    "החתיכות".

     


    נשארו לך דוגמאות מהעבודות שעשית עם הסטודנטים שלך בטכניון.

     


    ג'ון יצא לחדר הסמוך והביא משם שני קלסרים, הקלסרים הכילו

    צילומי תרגילים של סטודנטים. התרגילים הזכירו לי את שיטות 

    ההוראה הנפלאות שבהן לימדו קנדינסקי, קליי ואיטן בבאוהאוס.

     

     


    ''

     

     


    איך קרה שעזבת את הטכניון ועברת ללמד ולנהל בבצלאל?



    בשנת 1967 הגיעה לטכניון משלחת ועדת ייעוץ מכובדת מטעם

    אונסק"ו, לאחר הביקור העבירה המשלחת המלצה על כישוריי לדן

    הופנר, מנהל בצלאל דאז. דן רצה להקים בבצלאל מחלקת אמנות

    נפרדת במקביל למחלקת העיצוב. הוא הזמין אותי אליו וביקש ממני

    תחילה ללמד, ולאחר מכן הפקיד בידי את ניהול המחלקה החדשה.



    לאחר שנים מוצלחות בניהול המחלקה, מה גרם לך להתפטר?


     

    הזמנתי מורים איכותיים מתחומים שונים ללמד בבצלאלבניתי

    תכנית לימוד עיוני בד בבד עם הקניית מיומנויות וטיפוח היצירתיות.

    באמצע שנות השבעים נוכחתי לראות שהמורים אשר קידמתי

    בבצלאל בחרו להשתית את ההוראה על "אמנות מושגית", וזאת

    על חשבון רישום ודיסציפלינות חיוניות ביותר ללימודים באקדמיה.

    הרישום, לטעמי. הוא חשוב ביותר – רישום כביטוי, וחשוב עוד יותר:

    רישום כפיתוח חשיבה חזותית. לא יכולתי להסכים לשינוי מהותי

    כזה ולכן התפטרתי מתפקיד הניהול.

     

     

     

    ''

     

     


    האם ניסית להציג תערוכה בחו"ל?



    בשנות השישים הגעתי לגלריה בפלאס דה-ווז' בפריז. היו באמתחתי

    18 ציורים מופשטים. הראיתי אותם לבעלת הגלריה. היא התלהבה

    מאוד, הסירה את היצירות שהיו תלויות על קירות הגלריה שלה ותלתה 

    במקומן את עבודותיי. בעלת הגלריה הבינה משהו באמנות, היא שייכה

    את ציורי המופשט שלי לסגנונם של חברי קבוצת "קוברה" הסקנדינבית.

    המשבר בענף האמנות בפריז באותה תקופה גרם לסיום הקשר היפה

    שהיה לי עם הגלריה בפלאס דה-ווז'.

     

     

    אתה נחשב לאחד מציירי המופשט הטובים, האם היה לך קשר עם

    הצייר יוסף זריצקי?

     


    לא היה לי קשר אישי אתו. בשנת 1958 קיבלתי דרך דנציגר הצעה לסגנן

    פס דקורטיבי שנועד לקשט את חזית בנייני האומה בירושלים. הסקיצה

    שעיצבתי הועברה על ידו לצייר זריצקי. זריצקי מרח על הסקיצה שלי צבע

    והעביר אותה לביצוע בטכניקה של הדבקת לוחות צבעוניים מפלסטיק. 

     

     

     

    תודה לך ג'ון על תשובותיך הכנות. 

                                                  

     

     

    ג'ון בייל ניחן בערכי תרבות נדירים. אדם, הומניסט, דמוקרט ואסתטיקן. 

    אמן אשר תרם שישה עשורים מחייו לקידום העשייה האמנותית בארץ.

    הוא לימד בטכניון, לימד וניהל את מחלקת האמנות בבצלאל ונחשב

    לאחד ממובילי זרם המופשט בישראל.

    ג'ון בייל גם הציג תערוכות רבות, זכה בפרסים יוקרתיים והפך מוסד

    בקרב ציבור גדול של מביני אמנות. 

    תמוה מאוד שהפרק עליו בתולדות האמנות המקומית חסר. עניין זה

    מעלה סימן שאלה גדול לפתחם של העוסקים בחקר ובעיצוב תולדות 

    האמנות הישראלית. 

     


    ''

    ''

    ''

    ''

    ''


     

     

                                                                        


    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "בסטודיו של ג'ון בייל"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   

    10/5/13 10:23
    1
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2013-05-10 10:23:38
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    תודה ראובן. ראיתי תערוכה שלו בבית האמנים לפני כשנה/שנתיים ומאוד אהבתי -עבודות גדולות, מלאות צבע ועצמה, מופשט במיטבו.

    --
    אורלי שלם | ציור מופשט
    www.orlyshalem.com
    10/5/13 10:42
    5
    דרג את התוכן:
    2013-05-10 10:46:57
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    תודה ראובן.

    מעטי מעט מכירים אותו ואת עבודותיו.

    אמן מעולה וחשוב, שלמרבה הצער לא זכה להכרה לה הוא בהחלט ראוי.


    --
    http://www.b-perlman.com/
    10/5/13 17:50
    1
    דרג את התוכן:
    2013-06-12 06:56:13
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: אורלי ש. 2013-05-10 10:23:38

    תודה ראובן. ראיתי תערוכה שלו בבית האמנים לפני כשנה/שנתיים ומאוד אהבתי -עבודות גדולות, מלאות צבע ועצמה, מופשט במיטבו.

     

    תודה אורלי,

    ג'ון בהחלט אמן ברמה גבוהה.


    --
    אחראי על פורום יצירות וחפצי אמנות
    באתר "קולקט" אמנות אספנות.
    10/5/13 21:39
    4
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2013-05-10 21:39:26
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    יישר כח ראובן... בהחלט אמן ראוי להתייחסות עמוקה ורצינית. ואוסיף: עבודותיו של ג'ון בייל עוסקות במיפוי הכאוס כעמדה וראייה אידאליסטית המבקשת תיקון ואיזון. ציוריו הם ארכיטקטורה של שדה אירועים המספרים על משהו שהתרחש שם... יצירתו של בייל מחפשת יעד, והיעד הוא השלמות הפנימית בהרמוניה אנושית ועל כך כתב יואב דגון "בין הבהיר לכהה, בין השחור ללבן, בין תחושת המחנק לתחושות החלל האינסופי, בין האטום לשקוף ובין כל אותם ניגודים שבעמדה מתוחכמת, אך לא מתחכמת, מחבר ג'ון בייל את ההברות למשפט שלם"

    --
    דר. אנטון בידרמן,
    10/5/13 22:38
    5
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2013-05-10 22:38:45
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    ראובן כל הכבוד ....אתה מעלה פה תכנים נהדרים ולא מחפש את המיינסטרים 
    נותן במה לאמנים נפלאים שלצערנו לא זכו להכרה כפי שהיו זקוקים לקבל 
    ואנו נחשפים להם לראשונה דרכך 
    ישר כוח 
    פשוט מדהים 


    --
    רפי פרץ - 0525543815
    http://www.gaypaintings.com
    10/5/13 22:46
    0
    דרג את התוכן:
    2013-06-01 15:30:32
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

    ''

    יואב דגון עם ג'ון בייל באגודת האמנים בת"א


     

    תודה אנטון על דבריך היפים. מעניינת זווית הראייה של יואב דגון ז"ל

    על יצירתו של ג'ון בייל.


    --
    אחראי על פורום יצירות וחפצי אמנות
    באתר "קולקט" אמנות אספנות.
    11/5/13 02:23
    2
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2013-05-11 02:23:26
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    ולא תמוה מאוד שהפרק עליו בתולדות האמנות המקומית חסר, אין ספק ג'ון בייל הוא לא פוליטיקאי, הוא צייר ואסתטיקן מבריק (!)  ואין זה פלא שכמעט ונידרס על ידי היתלהבות הרבה שאחזה בארץ בשנות ה 70' של משקוראים בעברית אומנות-מושגית ( אמנות שבה המושג או הרעיון המעורבים בעבודת האמן עדיפה לעין ערוך על אסתטיקה קלסית או וויתור על אסתטיקה בכלל.) והגיע הזמן שיכירו את ג'ון בייל ותרומתו! כי לא רבים מכירים את שמו כלל. 

    11/5/13 10:47
    1
    דרג את התוכן:
    2013-06-20 18:44:55
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: maoz24 2013-05-11 02:23:26

    ולא תמוה מאוד שהפרק עליו בתולדות האמנות המקומית חסר, אין ספק ג'ון בייל הוא לא פוליטיקאי, הוא צייר ואסתטיקן מבריק (!)  ואין זה פלא שכמעט ונידרס על ידי היתלהבות הרבה שאחזה בארץ בשנות ה 70' של משקוראים בעברית אומנות-מושגית ( אמנות שבה המושג או הרעיון המעורבים בעבודת האמן עדיפה לעין ערוך על אסתטיקה קלסית או וויתור על אסתטיקה בכלל.) והגיע הזמן שיכירו את ג'ון בייל ותרומתו! כי לא רבים מכירים את שמו כלל. 

     

     

    מעוז, נגעת בעיקר!

     

    בשנות השבעים מנהל ג'ון בייל מאבק בבצלאל על תפיסתו האמנותית מול כמה 

    מחסידי האמנות המושגית ביניהם מיכה אולמן, גדעון עפרת, יגאל צלמונה, משה

    גרשוני ואחרים.

    ג'ון פתח את המחלקה לאמנות בבצלאל לגישות שונות, אך היה ברור לו שיש צורך 

    לתת לתלמידים באקדמיה תחומי דעת נוספים מלבד "הקשקשת הוורבאלית" כדבריו. 

    ג'ון, נאלץ להתמודד בבצלאל מול קומץ מורים ששם לו מטרה לקדם את משנתו

    הפוליטית של ג'וזף בויס ואת האג'נדה המרקסיסטית של "אסכולת פרנקפורט".

     

     

    באחד הוויכוחים על תפיסתו האמנותית התפרץ גדעון עפרת לעבר ג'ון: "אתה חושב

    שאני לא מבין דבר באמנות?" ג'ון השיב לו שהוא "קשקשן". 

    פער מהותי היה בין גישותיהם של השניים, האחד אסתטיקן, אמן מעשי פרקטי והשני

    תיאורטיקן בוגר לימודי תולדות הדרמה ופילוסופיה.

     

    ''

    יושבים: גדעון עפרת, מיכה אולמן, דן טולקובסקי, ג'ון בייל, חיים מרוז

     

     

    בכתבתה "מרד הסטודנטים בבצלאל 1978-1977 מרץ 1988" כותבת רותי דירקטור 

    את הדברים הבאים:

    "אני מקשיבה. כבר כמה שנים אני מקשיבה וקוראת (בשקיקה, תמיד בשקיקה)

    "מה באמת היה שם", וככל שאני מקשיבה יותר הולכים ממדי הרשומון ותופחים

    מול עיני. תערוכות שנות ה- 70 המתקיימות עכשיו במוזיאונים ובגלריות הן כמעט

    תירוץ להסיט את תשומת הלב מהחגיגה שבמרכז אל מה שמצטייר במבט לאחור

    כאחד האירועים החידתיים בתולדות האמנות הישראלית, לא מפוענח לא רק ברמת

    ההתרחשות שלו, אלא גם ברמת המשמעות והמשמעות-בדיעבד במסכת ההתהוות

    של האמנות העכשווית. כאמור, עצם המינוח "מרד הסטודנטים בבצלאל" (או

    "מהפיכה") כבר מעורר מריבצן אמוציות ישנות. מרד או סתם אנרכיה? ואריציה

    מקומית ומאוחרת לאירועי מאי 68' או שובבות נעורים חסרת אידיאולוגיה? רק לא

    מזמן, למשל, וממש באקראי, נתקלתי באיזכור לעגני של מאיר עוזיאלב "מעריב"  

    לגבי "הדבר ההוא שנקרא אחר כך מרד", לגבי אותם יפי נפש שמאלנים שהסתובבו

    בבצלאל ועשו מסיבות ואחר כך הכתירו אותם כלוחמי חירות.

    הצייר ג'ון בייל עמד בראש המחלקה לאמנות ונחשב למורה פתוח וקשוב לסטודנטים,

    והסטודנטים, ובכן, הסטודנטים היו בחלקם אנשים שבסך הכל רצו ללמוד ציור,

    אחרים היו קשובים לנעשה בעולם האמנות הבינלאומי (בייחוד בויס) ולא מצאו

    עניין באמנות מסורתית, אחרים היו משוחררי צבא שהשתתפו במלחמת יום כיפור.

    ("משרד הביטחון מימן לנו את הלימודים נגד משרד החינוך" מצוטט יורם קופרמינץ

    באחד הראיונות מלפני כ- 6 שנים).

    הפעילים שביניהם (יש אומרים כ- 30 מתוך 120 תלמידים) היו תזזיתיים וחסרי

    מנוחה, עם מאגרי זעם (או הורמונים, לפי אחת הגרסאות) שחיפשו מטרה.

    משלא נענו הדרישות שלהם לגבי מערכת לימודים, הם פתחו בשביתה שנמשכה

    בעוצמות משתנות לאורך שנה וחצי, שיבשה שנת לימודים וחצי, בשלבים מסוימים

    הפכה אלימה ופרועה ובסופה נדמה שיצאה מכלל שליטה.

    והיו גם המורים – רובם אמנים ללא השכלה גבוהה ולהפיכת בצלאל למוסד אקדמי

    הייתה השלכה ישירה על מעמדם, שכרם ודירוגם הרשמי. המורים שלא דורגו, או

    המורים שכאמנים חוו את השבר של האובייקט האמנותי ושל שפת האמנות והיו

    במבוכה לא פחות מתלמידיהם (מן הסתם תרמו למבוכת תלמידיהם), מצאו עצמם

    לצד התלמידים ונגד ההנהלה"

     


    ''

    גרשוני

     

     

    ב-17.07.2009 התפרסמה ב"גלריה" הכתבה "משה גרשוני מסכם 40 שנות יצירה"

    מאת: אלי ערמון אזולאי, בה נכתבו הדברים הבאים:

    "ב-1977 נקלע גרשוני לסערה פוליטית נוספת, שבסופה הוא והאמן מיכה אולמן

    פוטרו מהוראה במחלקה לאמנות בבצלאל. השילוב בין המהפך הפוליטי במדינה

    ובין הפיכת בצלאל לאקדמיה עורר את זעמם של סטודנטים ומורים כאחד. "לפני

    שזרקו אותנו, היה סקנדל שלם", נזכר גרשוני. "היינו קבוצה של מורים - מיכה

    אולמן, אני ועוד כמה, ניהלנו את המחלקה בצורה מאוד מסוימת והם נבהלו

    מהפוליטיות של זה. מינו ועדה, היו משטרה וכנסת... עניינים". האירוע אמנם כונה

    "מרד הסטודנטים", בשל מעורבותם האינטנסיווית של תלמידים רבים, אך לדברי

    גרשוני, היה זה בראש וראשונה מרד של המורים-אמנים שיצאו נגד הממסד והמדינה,

    בעוד שהסטודנטים בבצלאל "תפסו גל" בתגובה למרד."


    עם כל הכבוד לדבריה של רותי דירקטור, עדותו של משה גרשוני שופכת אור על

    מרד פוליטי של מורים ולא על מרד סטודנטים תמים.


    thumbnail

    אולמן

     

    לפני שנתיים הציג מיכה אולמן את תערוכת "שעון החול" שלו במוזיאון ישראל 

    בירושלים. בדיון שהתפתח כאן בקהילת "עסקי אמנות" בחודש יולי 2011 על התערוכה, 

    כתבתי את הדברים הבאים:

    "קיים הבדל בין יצירה מתוחכמת ליצירה מתחכמת. לתחושתי, יש יותר אחיזת עיניים

    בתערוכה מאשר תבונה ויכולות אמיתיות. עבודות הנייר מזכירות לי תרגילים משנה א'

    באקדמיה, והשאר התפלספות ריקה. אכזבתי כל כך גדולה שאני שואל את עצמי אם כל

    תהילת האמן לא נובעת מפעולות פוליטיות שעשה בשנות השבעים."

    נשאלת השאלה האם זה היה אך מקרי בלבד שבדיוק שנה לאחר מכן מעניק מוזיאון 

    ישראל תערוכה רטרוספקטיבית גם ליהושע נוישטיין, אמן פוליטי נוסף משנות השבעים 

    שנחשף בעיקר בזכות מעשה פוליטי פרובוקטיבי של תיעוד כלב משתין בקיבוץ ברמת 

    הגולן. חלק מהתשובה לשאלה זו מצוי בביוגרפיה של יגאל צלמונה בוגר אירועי מאי 68'

    בפריז שלא הסתיר מעולם את דעותיו המרקסיסטיות.

    ציטוט מויקיפדיה: "בשנת 1972 החל (צלמונה) לעבוד, בתחילה כעוזר אוצר במוזיאון 

    תל-אביב לאמנות, תחת מנהלו חיים גמזו, ואחר כך כאוצר לפיסול ולרישומים והדפסים 

    במוזיאון. ביחד עם אילן תמיר, ניסה צלמונה לקדם את הצגתם של אמנים צעירים, 

    שעסקו באמנות אוונגרדית ומושגית. מהלך זה נתקל בהתנגדות של גמזו שהיה ידוע

    בשמרנותו האמנותית. על רקע זה התפטרו, בשנת 1974צלמונה ואילן תמיר מתפקידם 

    במוזיאון. לפרנסתו לימד צלמונה בבצלאל ובחוגים לתולדות האמנות... 

    בתחילת שנות ה-80 התמנה לאוצר לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל... יהושע 

    נוישטיין ראה בצלמונה כמי שריכז סביבו חוג אמנים מושגיים לשעבר שהחלו לעסוק

    בפיסול." 

     

    לאחר הפגנות וכתובות נאצה אישיות נגד גמזו על קירות מוזיאון הלנה רובינשטיין, 

    ניכנע גמזו והכניס את המרקסיסטים למוזיאון.

    שערורייה בפני עצמה הייתה ההתכתבות בין מוזיאון תל-אביב ליהושע נוישטיין, 

    שסירב לפנות את ערימות הקש ממחסני המוזיאון, בעוד חיים גמזו ואנשיו זועקים 

    נגד החרקים המאיימים לכלות את אוסף יצירות האמנות של המוזיאון.

     

    "הקשקשת הוורבאלית" שנסמכה על פריצת גבולות אל ואקום אסתטי סחפה גם אל

    חדלון אמנותי מעשיאך יש שלא הפנימו זאת. יגאל צלמונה המשיך עדיין להציג את 

    תערוכות חבריו בחלל מוזיאון ישראל בירושלים עד ליום פרישתו ב-30.04.2012.

     

     

    ''

     

    נוישטיין


    באוקטובר 1992, 14 שנה לאחר המרד בבצלאל ולאחר שנטל חלק פעיל מאוד

    בשטף האירועים, אזר גדעון עפרת עוז ופרסם את מסקנתו על הפיאסקו הקהילתי

    של האמנות המושגית בארץ. ציטוט מהמאמר "החלל הציבורי של שנות ה-70"

    אשר פורסם ב"סטודיו", מס' 37: "זה אחר זה "שילמו" אמני מאמר זה, ובעיקר

    אמני "מצר-מסר", את מלוא התשלום המתחייב מהתרסתם כנגד גבולות האמנות

    והחיים: דב אורנר נקלע לקטלוג של מלחמות ומעשי איבה, במה שכינה "מוזיאון

    המוזיאונים" (ה"מוזיאון" שלו היה מושגי-חברתי ו"חיסל" את המוזיאון האמנותי-

    אסתטי. "כלוב השלום", בו כלא את עצמו ברחוב דיזנגוף שבתל אביב, היה חלל 

    אמנותי כחלל חברתי כליל); גדעון גכטמן פרסם בעיתון וברחובות את מודעות האבל

    על מותו שלו ובין 1975 (תאריך תערוכת "חשיפה", שהציג בגלריה "יודפת" בתל-

    אביב) לבין 1984 (תערוכתו ב"נעמי גבעון", תל אביב) כמעט שלא יצר ציור או פסל.

    שנים של שיתוק אמנותי חייבו גם את גבי קלזמר ושרון קרן, כמו גם את ארנון

    בן-דוד ואחרים.

    לא שתיקה פילוסופית של דושאן, אלא ואקום של לא-אמנות ולא-חיים. הן מהר מאד

    השכילו האמנים להבין, שפעילותם כאמנים בשוליים המסוכנים של החברה היא סוג

    של גלות עצמית, שאין ממנה דרך אל לב ליבה של החברה. איך ביטא זאת שרון קרן

    ב-1976? לדף הרצאת הגרילה העירונית שלו ב"מיצג 76" צירף את דימות הג'וקר

    מעולם הקלפים. שייקספיר הבהיר זאת ביתר שאת: לשוטה הליצני של המלך ליר

    מותר לומר את האמת למלך עד לגבול מסוים מאד. משעבר את הגבול, נאלץ השוטה

    לתלות את עצמו."  

     


    ''

     

    גכטמן

     

    בתערוכה שהתקיימה במוזיאון ת"א בשנת 1994, צבע דוד ריב (עוד בוגר מהמרד 

    בבצלאל) את המוזיאון בצבעי דגל אש"ף וגרם לפיטוריה של אוצרת התערוכה 

    שרה ברייטנינג סמל ע"י שלמה להט, ראש העירייה דאזהתערוכה גררה בעקבותיה 

    ביקורת ציבורית נוקבת, אך לא השמיטה מידי גורמים רדיקלים ואספנים בעלי 

    אינטרס כלכלי את השליטה בעמדות מפתח של הממסד האמנותי בישראל.

    האמן זכה בפרסי דיזנגוף ורפפורט ובשנה הבאה יציג כמובן שוב במוזיאון ת"א.

     

    בשנת 2003 החליטה שרת החינוך דאז, לימור לבנת, לבטל את הענקת פרס

    ישראל למשה גרשוני. בהודעת משרד החינוך נאמר כי "בראיונות לתקשורת

    הצר גרשוני על כך שקיבל את הפרס מממשלה שאינו מאמין בה". בנוסף נטען

    כי גרשוני אמר בשיחתו עם הממונה על פרסי ישראל במשרד החינוך שאינו מוכן

    ללחוץ ידיים ליושבים על הבמה. השרה לבנת אמרה כי "אין לגרשוני לצפות,

    כמי שבחר להתעלם ולבוז לממשלת ישראל הנבחרת, לסמליה ולטקס פרס ישראל -

    שהמדינה תכבד אותו". לדבריה, "במדינה דמוקרטית, מדינת חוק, מכבדים את

    חופש הביטוי של כל אזרח, אך אזרח שאינו מכבד את המדינה, מוסדותיה

    ונבחריה - אינו זכאי להתכבד על-ידי המדינה בפרס החשוב ביותר שלה".

     

    לכתבתו של ניר ליבנה "על מצבו של האמן הפוליטי" אשר פורסמה ב-9.02.2004 

    בכללי של ה"ארץ", אמרה חוקרת התרבות שרה חינסקי את הדברים הבאים:

    "האליטה התרבותית-שמאלנית ששולטת בתרבות לא רוצה להיפרד מהמונופול 

    שהמדינה הפקידה בידיה לייצג את הזהות הישראלית, היא לא מעוניינת להתחלק

    בזכות הזאת עם אף אחד. הזכות לייצר משמעות לתרבות נתונה אך ורק בידי

    האליטה השמאלנית היהודית. אבל האמת היא שמי שיכול להציג את הסבל של

    ה'אחר' זה האחר עצמו. לדבר בשמו כמו שעושים האמנים שמכנים את עצמם 

    פוליטיים, זאת בעיה שחושפת את כל העמדה הפטרונית שלהם, עם כל זכויות

    היתר שהעמדה הזאת מעניקה לאנשים שיכולים להרשות לעצמם לנכס לעצמם 

    את סבלם של אחרים לטובת המוניטין שלהם כאמנים."

     

    במשך ההיסטוריה מוסדות ומשטרים אפלים השתמשו בתעמולה דרך האמנות

    לצורך ביסוס שליטתם. הכנסייה, מלכים, קיסרים, רודנים כמו היטלר, סטלין, 

    מאו ואחרים. עם זאת לצופה היה די ברור מול מה הוא עומד ומיהו הגורם

    שמפיץ את התעמולה. לעומת זאת בישראל, קבוצת שמאל רדיקלי בעלת 

    עמדות בכירות בממסד האמנותי מצליחה להעביר את תעמולתה מבלי 

    שהצופה מודע כלל שהוא קרבן לשטיפת מוח.


     

    פסל "המזרקה" של דושאן היה אירוע מכונן בתולדות האמנות, העניק לאמן 

    חופש בחירה אמנותי. בד בבד שימש ומשמש גם היום עלה תאנה ליוצרים

    נטולי כישרון. חופש זה גם מאפשר משנות ה-70 לקבוצה חדורת מוטיבציה

    להשריש בשיח האמנותי בארץ*תעמולה בשם האמנות. 

      

    ----------------------------------------------------------------------------------                                                  

     

    *תעמולה 

    (הגדרת המונח תעמולה, חומר לקוח מויקיפדיה)

     

    "תעמולה היא צורת תקשורת, בה נעשית הפצה מחושבת של רעיונות פוליטיים בקרב

    ציבור רחב, במטרה להשפיע על התנהגותו או עמדותיו. במאה העשרים הפכה התעמולה

    לנשק רב חשיבות בהתמודדותם של אישים פוליטיים ומפלגות על דעת קהל. לכל

    תעמולה קיים גורם פוליטי כלשהו (מפלגה, תנועה חברתית תנועה פוליטית, מוסד ציבורי,

    התארגנות, וכדומה), אשר מעוניין בקידום רעיון מסוים הקשור להתרחשות החברתית

    (העלאת קרנה של דמות פוליטית, דעה מסוימת כלפי תכנית מדינית או כלכלית וכו').

    לכל תעמולה קיים ציבור או יעד או קהל יעד מסוים (ציבור זה עשוי להיות החברה כולה).

    להתאמת התעמולה לאופיו של קהל היעד חשיבות רבה להצלחתה של התעמולה.

    עיקרון זה מתייחס הן למבנה ציבור זה (צורת הארגון החברתי שלו) והן לייחודו התרבותי

    (ערכים, מצב כלכלי, שפה, הבנה פוליטית וכו')בשל האופי קצר הטווח של התעמולה,

    בדרך-כלל נעשה בה שימוש על מנת לקדם נושאים מיידים ושטחיים, כגון תמיכה במועמד

    מסוים בבחירות וקבלת החלטה מסוימת העומדת על סדר היום הציבורי. מטרה נוספת

    של התעמולה היא החדרה ארוכת-טווח של רעיון פשוט לתודעה הציבורית. לרוב מדובר

    בפן רגשי של אותו הרעיון: אהדה/סלידה מגורם פוליטי, החדרת דפוסי חשיבה בסיסיים

    (לדוגמה: החדרת התייחסות אלימה בהתייחס למדיניות-חוץ או פנים) הגורם הפוליטי אשר

    מפעיל את התעמולה משתמש בשיטות המוניות, כלומר - פונה בנפרד לכל פרט בקרב

    הציבור, בלא לאפשר לו לקחת חלק פעיל בעיצוב תוכנה של התעמולה או ברעיון המופץ.

    התעמולה מתבססת על אלמנטים של שטיפת מוח - ריבוי וחזרה של המסרים המועברים,

    על מנת להגדיל למקסימום את חשיפת הפרט אליהם ופעולה המרוכזת בעיקר בחשיבה 

    לא-מודעת של הפרט. אמצעי ידוע נוסף, אך קשה יותר לזיהוי, הוא השימוש בגופים שאינם

    מזוהים על ידי הציבור עם הגורם אשר מפעיל את התעמולה. שיטה זו מועילה כאשר הדימוי

    של הגורם המקורי בעייתי, או כאשר יש בעייתיות עם זיהוי המסר עם הגורם המקורי. 

    לרוב, מכוונת התעמולה באופן צר לקידום רעיון מוגדר אחד בלבד. מסיבה זו, כל

    תכונותיה האחרות של התעמולה הן  פונקציונאליות לרעיון. עיקרון זה מביא לאופייה

    המניפולטיבי של התעמולה: ניסיון לעשות שימוש לא ענייני בצורה של המסר על-מנת

    לשפר את קליטת הרעיון בציבור היעד. רוב המניפולציות הן רגשיות בטבען."


    --
    אחראי על פורום יצירות וחפצי אמנות
    באתר "קולקט" אמנות אספנות.
    11/5/13 12:57
    4
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2013-05-11 12:57:35
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    ראובן, העשייה שלך כאן מבורכת וחשובה ולא פחות מצריכה אומץ. כל הכבוד ותודה רבה.
    11/5/13 21:25
    1
    דרג את התוכן:
    2013-06-30 14:22:27
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: חנה נחמני לוי 2013-05-11 12:57:35

    ראובן, העשייה שלך כאן מבורכת וחשובה ולא פחות מצריכה אומץ. כל הכבוד ותודה רבה.

     

     

    חנה,

    במשך שנים קבוצות קיקיוניות השתלטו בישראל על השיח

    האמנותי, הרחיקו/השכיחו אמנים איכותיים שלא יישרו קו עם

    תפיסתן.

    המצע האינטרנטי מאפשר היום נגישות למידע לאלפי שוחרי

    אמנות בארצנו. גורם זה משפיע באופן ישיר על השיטה, 

    שומט את השליטה הבלעדית שהייתה בידי בודדים.     

     


    --
    אחראי על פורום יצירות וחפצי אמנות
    באתר "קולקט" אמנות אספנות.
    12/5/13 01:15
    2
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2013-05-12 01:15:02
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    פוסט מרתק, איך לוסי החתולה מובילה אותנו למקום עצוב ,

    שמי שבאמת עוסק בערכים , ברוח ,בחינוך בתרבות ,

    דוחקים אותו  הפוליטרוקים , לבל יראה או ישמע .  

     תודה שהבאת .  מקווה שג'ון ביל יזכה למקום שמגיע לו .


    --
    13/5/13 20:58
    2
    דרג את התוכן:
    2013-05-15 05:36:21
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

    עוד כמה צילומי יצירות של ג'ון בייל בסטודיו 

     

     

     

    ''

    ''

    ''

    ''

    ''''

    ''

    ''''

    ''


    --
    אחראי על פורום יצירות וחפצי אמנות
    באתר "קולקט" אמנות אספנות.


    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "בסטודיו של ג'ון בייל"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה