כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פרטי קהילה

    חינוך

    מי אנחנו: אנשים שחושבים, שחינוך הוא מסע לאורך החיים המתקדם בקצב של פסע ועוד פסע. שכל יום נשיג מטרה קטנה נוספת, או לא. שכל יום של גילוי, חושף עוד עולמות חדשים שצריך לגלות. שחינוך, זה לא זבנג וגמרנו, שחינוך לא נגמר לעולם.   למה קהילה :כדי לרכז אנשים בעלי עניין תחת מטריה אחת,כדי לחשוב ביחד על חינוך,כדי למצוא את הכוחות הישנים והחדשים,כדי למצוא דרכים חדשות,כדי להבין מה יותר חשוב,כדי ליזום, כדי להציע, כדי להצליח, כדי להרוויח.   קהל היעד: מורים, ועוד אנשים מתחומי עניין שונים, שחושבים שהחינוך חשוב, וכל מי שמרגיש שהוא מוכן לתרום מכישוריו למען החינוך. את, אתה, אתם ואתן מוזמנים להצטרף לקהילה חדשה באכסניה הנעימה של הקפה.

    עבודה ולימודים

    פורום

    ערכים בחינוך

    פורום העוסק בשאלות ערכיות, כמו: מהו חינוך, איך משיגים חינוך ומי זקוק לחינוך. \r\n\r\n

    חברים בקהילה (1899)

    תנועת כמוך
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    חנה וייס
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    Heda
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    bonbonyetta
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    rebosher
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    נשימה חדשה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    renana ron
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    פסוקו של יום
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    rinat*
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    -li-
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    מיכלי 63
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    איך עוצרים מתבגרים?!

    11/5/13 07:55
    0
    דרג את התוכן:
    2013-05-29 13:54:23
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    [ חינוך מתבגרים מורים, פסיכולוגים קליניים מתבגרים טיפ, רחל בריוסףדדון פסיכולוגית קלינ ]

    נושא מאוד קשה - חינוך המתבגרים. לא פעם הם מפחידים אותנו. מכעיסים אותנו. גורמים לו לחוש חסרי אונים... מה עושים איתם?! איך מחנכים אותם, בשם אלוהים?! המורים הם בלב הסערה... וגם ההורים... הפסיכולוגים מנסים לעזור... כשנותנים להם הזדמנות...

    כתבתי על כך רשימה, והיא מופיעה כאן.

    אבל אשמח אם תחזר לקהילה הזו, ותעוררו כאן דיון. זוהי קהילה חשובה ביותר בעיני.

    http://www.hargasha-tova.com/?p=1927

    תודה, 

    רחל בר-יוסף-דדון

    פסיכולוגית קלינית

    אשדוד

    ''

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "איך עוצרים מתבגרים?!"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   

    11/5/13 09:51
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2013-05-11 09:51:30
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

     

    איך עוצרים מתבגרים?!

     

     

    לא עוצרים אותם, רחל. מונעים שיהיה צורך לעצור אותם. 

     

    כיצד ? 

     

    מקימים בתי ספר ראוים ומחנכים את ההורים: 

     

     

    חוק וסדר (ואחריות): יסודות המשמעת.

     

    בממשל, כמו בבתי הספר, לעתים קרובות אנשים חושבים שסמכות דיקטטורית יכולה לשמור על הסדר יותר ביעילות מאשר סמכות בעלת בסיס עממי. מתברר שזו אשליה הן לממשלים והן לבתי ספר כאחד. 

    למעשה, שמירה על הסדר הציבורי בבית ספר דמוקרטי היא קלה יותר ויעילה יותר מאשר בכל מקום אחר. זה כך בעיקר כיוון שהתקנות והכללים השונים נעשו על ידי הקהילה בכללותה. 

    כללים נעשים רק כאשר הקהילה מרגישה צורך בהם, לא כאשר מישהו חושב שלבית הספר צריך להיות כלל זה או אחר, ולא כאשר קבוצה קטנה מרגישה זאת; אלא כאשר רוב הקהילה מסכימה שיש צורך בו. קיים סיכוי קטן לחקיקה "תאורטית", אשר עונה על דפוס מופשט כלשהו, ואשר משרתת את ההנחה שהדבר יביא לטוב איזשהו. נוסף לכך, אפשר לשנות כללים או לדחותם לחלוטין כאשר הקהילה מוצאת שהם אינם נחוצים לה עוד, או שאולי הם פשוט מוטעים. אין צורך במצעד מחאה המוני, או בשביתת שבת או בשביתה רגילה; במקום זאת, נחוצה פעילות פוליטית מעשית מסוימת כדי להשיג רוב קולות למען השינוי. האווירה כולה היא של שכנוע ושל משא ומתן, במקום עימות. פשוט אין עם מי להתעמת! 

    הניסיון בבתי הספר הדמוקרטיים מראה שניתן לשפר את יעילותו של המנגנון החקיקתי בהרבה דרכים קטנות אך מועילות. אספות של קהילת בית הספר תשמורנה על הנימוס ועל כללי דיון מקובלים, כדי שניתן יהיה למצות את הדיון בסוגיות ללא הסחת הדעת כתוצאה מהפרעות או תוהו ובוהו. אפשר להפיץ מראש בכתב את החוקים המוצעים, ולתת אפשרות לשקול, לבדוק ולהוסיף תוספות. על ידי כך, ניתן למנוע את התופעות אשר גורמות לאי יציבות ואשר נגרמות כתוצאה מאשרור כללים פרי הדחף הרגעי. 

    אין דבר העולה בחשיבותו על כתיבה קפדנית של הכללים, וניסוחם בבירור. משמעויות כפולות או אי בהירויות הן הארס של כל מערכת משפטית. על כל אחד לדעת בדיוק מה מצופה ממנו בקרב קהילת בית הספר. 

    בית ספר בעל חוקים ברורים, המאושרים באופן דמוקרטי וצודק על ידי קהילת בית הספר כולה, ובעל מערכת שיפוט טובה לאכיפתם של חוקים אלה, יהיה בית ספר בו תשרור משמעת קהילתית, ובו יכול להתפתח בצורה נבונה, שגדלה והולכת, המושג של חוק וסדר. 


    עד כה, הדיון התרכז רובו ככולו בהיבטים החיצוניים של הסדר. יותר חשובה היא השאלה: מה הם המקורות של המשמעת העצמית הפנימית? כיצד בן אדם מצליח לפתח את הכוח הפנימי שלו ואת אופיו אשר יכולים להעניק סדר והגיון לחייו? 

    השאלה עצמה מרמזת על חלק גדול מהתשובה. מה שאנחנו מחפשים הוא פיתוחה של משמעת עצמית בתוך כל פרט. הדבר מרמז על כושר לעמוד בגפנו, להיות עצמאיים מבחינה מוסרית, להיות הגיוניים מבחינה אינטלקטואלית; בקיצור, את היכולת למצוא הגיון בחיינו, ליצור זהות שהיא שלמה ומהווה יחידה. אנחנו מדברים על דמות של אדם המתאים לקהילה חופשית של אזרחים שווים ביחסי הגומלין שביניהם – אדם המסוגל לקבל החלטות בתוך מסגרת הגיונית ועקבית עם עקרונותיה, אדם המסוגל להתייחס, ושיתייחסו אליו, בכבוד. 

    סוג האופי אותו אנחנו מחפשים איננו נחוץ בכל סוג אחר של חברה. היכן שהמדינה שולטת עליונה, נחוצים אנשים אשר מסוגלים מעל הכול לציית, להטביע את העצמי הייחודי שלהם בדפוס גדול יותר. תלות ולא עצמאות, היא התכונה המתאימה ביותר למדינות סמכותיות. 

    אנחנו, מאידך, מחפשים עצמאות. האדם העצמאי הוא האידאל שלנו. 

    סימן ההיכר של האדם העצמאי הוא יכולתו לשאת באחריות. להיות אחראי ולמסור דין וחשבון בעבור מעשיו. לעשות, ולעמוד מאחורי מעשיו. לא להסתתר מאחורי "פקודות מגבוה", לא לחפש מקלט מאחורי החלטות הקבוצה, לא לאזור כוח מאיזושהי דמות של גיבור, אלא להיות גיבורים של עצמנו. 

    אין דרך ללמד או להכשיר אדם אחר לעצמאות, אין טכניקה כדי להשיג או להעביר תכונות אלו. הדרך היחידה שבן אדם הופך אחראי על עצמו היא להיות אחראי על עצמו בעצמו, ללא סייגים או תנאים. 

    בבית הספר, כל המלכודות של תמיכה חיצונית אשר מהוות מקום מבטחים לחלש, כל המלכודות של סמכות חיצונית אשר מהווה תחליף להכוונה העצמית הפנימית, כל המלכודות של לחץ מוסרי חיצוני אשר מהוות תחליף להתפתחות המוסרית הפנימית, כל הכוונות הטובות של האביזרים אשר מחלישים ולעתים משתקים את הרצון האינדיבידואלי של תלמידים ומורים כאחד, חייבות להיעלם לגמרי. 

    יחידת הבניה הבסיסית בבית הספר, חייבת להיות האדם האחראי אשר תחושת החיים שלו נגזרת מהעובדה שהוא התגבר בכוחות עצמו על המכשולים הענקיים הטעויות והפיתויים אשר נזרעו בדרכו, ואשר קיומו קיבל צורה כתוצאה ממאמציו היצירתיים.

     

    11/5/13 10:18
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2013-05-11 10:18:02
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    דויד, תודה על מה שכתבת... אבל לא בכל מקום לאנשים יש יכולת ואנרגיה להקים כזה בית ספר איכותי... ואז, מה עושים?? אבל היכן שיש בית ספר כזה, זה מעולה... שאפו על מה שאתה עושה... רחל

    --
    פסיכולוגית קלינית מנוסה, המתגוררת ועובדת באשדוד. מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים, בטיפול אישי, זוגי ומשפחתי.
    טל.:08-8659590
    rachelbada@gmail.com
    11/5/13 11:10
    0
    דרג את התוכן:
    2013-05-11 12:36:36
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

     

    האם לאנשים יש יכולת ואנרגיה להקים משטרה, בתי סוהר, שירותי המבחן לנוער, וכד', רחל ? 

     

    ''

     

     

    אז, מוטב שתהיה לאנשים יכולת ואנרגיה לטפל בצעירים שלהם -- בטרם שזה מאוחר !  

     

    ''

    הועדת השיפוטית, בית הספר סדברי ואלי 

     

    12/5/13 10:24
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2013-05-12 10:24:37
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: דודרובנר 2013-05-11 12:36:36

     

     

    האם לאנשים יש יכולת ואנרגיה להקים משטרה, בתי סוהר, שירותי המבחן לנוער, וכד', רחל ? 

     

     

    מסכימה. אבל את זה לא האנשים הבודדים מסוגלים כולם לעשות. כלומר ההורים הבודדים. את זה המדינה צריכה לעשות: להקים בתי ספר טובים יותר... וזה קשה, כנראה, גם למדינה... והיא גם לא מודעת לבעיות... בית הספר הוא המצאה חדשה יחסית... אולי בעוד מאתיים שנה הוא יהיה טוב יותר. זה לא הייטק, שם השינויים קורים מהר. למרבה הצער, כמובן, זה לא משתנה מהר כמו הייטק.

    רחל

    ''

     

     

    אז, מוטב שתהיה לאנשים יכולת ואנרגיה לטפל בצעירים שלהם -- בטרם שזה מאוחר !  

     

    ''

    הועדת השיפוטית, בית הספר סדברי ואלי 

     


    --
    פסיכולוגית קלינית מנוסה, המתגוררת ועובדת באשדוד. מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים, בטיפול אישי, זוגי ומשפחתי.
    טל.:08-8659590
    rachelbada@gmail.com
    12/5/13 13:03
    0
    דרג את התוכן:
    2013-05-12 13:38:24
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    היי רחל

     

    השאלה העיקרית איננה מה לעשות , כיוון שיש מענים טובים .

     

    השאלה היא קודם לכל – עד כמה אנחנו מוכנים לשנות את תפישותינו ואת התנהלותנוּ על מנת להגיע לפתרונות אמיתיים ?

     

    לדעתי , רוב הציבור עדיין רוצה לדבוק בפיתרונות שאינם דורשים ממנו שינוי אמיתי , ולכן הבעיה רק תלך ותחמיר , עד לרגע שבו כבר תהיה נכונות אצלנו המבוגרים , לשנות את תפישותינו ואת התנהגותנו ביחס לילדים ומתבגרים .

     

    ההצעות שמציע דוד הן בכיוון הנכון , אבל הצעותיו נופלות עדיין על אוזניים ערלות , כך שהדיון הזה יחזור ויעלה ככל שהמצב יחמיר .

     

    בכל מקרה אני מצרף הפנייה לדיונים קודמים שלי בנושא ואת מוזמנת לקרא ולהגיב.

     

    דיון בנושא אלימות נוער

     

    http://cafe.themarker.com/topic/1514961/

     

    וכן

     

    https://docs.google.com/document/d/1vjz8dnECIixnCGuJJeRI1Dz2tieWmhjsOSHoEbAROKY/edit?usp=drive_web&authkey=CIXqwucF&authkey=CIXqwucF

     

     

    דיון בנושא הערכה

     

    http://cafe.themarker.com/topic/2810205/

     

    בשני הדיונים מובהר שהטלת נושא החינוך רק על בתי הספר – כשמערכת החינוך היא מערכת הסובלת משיתוק מערכתי כרוני – היא טעות חמורה וההורים חייבים לשנות את גישתם .

     

    בעניין הזה כדאי להקשיב לפרופסור רולינדר , שאני , בלשון המעטה , לא אוהב אותו או את הצעותיו , אבל אני בהחלט חושב שהוא מתאר מציאות קיימת , שאנשים כמו דוד או כמוני התריעו כבר שנים בפניה ועל הצורך לחדול מהקונספט של  מערכת חינוך כוחנית , שבעצם איננה מסוגלת לשמור על סמכותה ככזו , ולכן הכוחנות המוצהרת , שבפועל היא מסורסת - רק יוצרת כאוס ובלבול , וכך גם בבית ההורים . לעומת זאת שיתוף , שיתוף באחריות , דיבור מכבד בגובה העיניים , בית החינוך כמקום תומך ומכבד כל חניך – היו מונעים את המצב במידה רבה .

     

    ההתקדמות הטכנולוגית מדעית , המשנה אורחות חיים פשוט חושפת את חוסר ההלימה של קונספטים חינוכיים בבית ובבית הספר , קונספטים שעודכנו לאחרונה לפני 200 שנה .

     

    הניסיון לתקוע את הראש בחול ולהיאחז בתירוץ – אי אפשר לשנות מהר – מכסה על רצון לשמר עמדות כוח וטובות הנאה הקשורות לקונספט הישן , או להסתיר חדלות אישים ואפילו פחד להעז ולנסות לחדש .

     

    אבל , המציאות היום הרבה פחות סלחנית כלפי המהססים וגוררי הרגליים .

     

    למעשה בקרוב מאוד נעמוד בפני הברירה של " להשתנות או לחדול מלהתקיים " וזה נכון לגבי חינוך , כלכלה , ותרבות חיים כוללת.

     

    עמוס רולינדר

     

    משהו לא טוב קורה במשפחות, ההורים לא משפיעים על הילדים" - כלכליסט

     

    ביי

     

    אלי  

    13/5/13 19:36
    1
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2013-05-13 19:36:11
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

     

    זה לא כל-כך קשה ! רק צריך לרצות. 

     

    ראו כיצד זה נעשה: 

     

     

    ''

     

    14/5/13 00:32
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2013-05-14 00:32:52
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    אני מוסיף עוד שתי כתבות

     

      בית ספר אלפא חוגג 40 שנה . מסקנות – בוגרי בתי ספר פורמאליים יוצאים פגועים .

     

    http://www.mako.co.il/home-family-kids/education/Article-e1f1227cb0f7e31006.htm&sCh=3d385dd2dd5d4110&pId=2089299190

     

    50 שנות חינוך ליצירתיות . מסקנה – בית הספר הפורמאלי מדכא יצירתיות .

     

    http://www.npr.org/2013/04/17/177040995/more-than-50-years-of-putting-kids-creativity-to-the-test?sc=tw&cc=share

     

    כל זמן שהמערכת תהיה כוחנית - בוגריה ומתבגריה יהיו כוחניים ואלימים . זה מה שאינסטינקט ההישרדות שלהם הורה להם - בסביבה כוחנית - תפעל בכוחניות.

     

    ביי

     

    חג שבועות שמייח

     

    אלי

    14/5/13 06:41
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2013-05-14 06:41:22
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    תודה על התגובות. התגובות העירניות אולי מראות עד כמה הנושא נוגע וחשוב: האלימות של הנוער, ואיך מונעים אותה. אגב, בחברות שבהן למתבגרים יש כבר תפקידים של גדולים (הורות, עבודה) - אין את התופעות הבעייתיות של גיל ההתבגרות... 

    ואולי זה מראה, שאנחנו, כפי שציינתם כאן, לא נותנים למתבגרים שלנו מספיק תפקידים בוגרים. מקטינים אותם בכך ששמים אותם בבתי הספר, ואולי גם כ"ילדים" אצלנו בבית - ולא נותנים להם להשתמש בכישורים שלהם, שמתאימים ליותר מזה?

    רחל


    --
    פסיכולוגית קלינית מנוסה, המתגוררת ועובדת באשדוד. מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים, בטיפול אישי, זוגי ומשפחתי.
    טל.:08-8659590
    rachelbada@gmail.com
    14/5/13 10:26
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2013-05-14 10:26:56
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    היי רחל

     

    כפי שציינתי בתגובה קודמת :

     

    " השאלה העיקרית איננה מה לעשות , כיוון שיש מענים טובים .

     

    השאלה היא קודם לכל – עד כמה אנחנו מוכנים לשנות את תפישותינו ואת התנהלותנוּ על מנת להגיע לפתרונות אמיתיים ?

     

    לדעתי , רוב הציבור עדיין רוֹצה לדבוֹק בפיתרונוֹת שאינם דורשים ממנו שינוי אמיתי , ולכן הבעיה רק תלך ותחמיר , עד לרגע שבו כבר תהיה נכונות אצלנוּ המבוגרים , לשנות את תפישוֹתינוּ ואת התנהגותנוּ ביחס לילדים ומתבגרים .

     

    ההצעות שמציע דוד הן בכיוון הנכון , אבל הצעותיו נופלות עדיין על אוזניים ערלות , כך שְ הדיון הזה יחזור ויעלה ככל שהמצב יחמיר . "

     

    חג שבועות שמח לכולם

     

    אלי

    14/5/13 11:47
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2013-05-14 11:47:24
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: eliz66 2013-05-14 00:32:52

     

    כל זמן שהמערכת תהיה כוחנית - בוגריה ומתבגריה יהיו כוחניים ואלימים . זה מה שאינסטינקט ההישרדות שלהם הורה להם - בסביבה כוחנית - תפעל בכוחניות.

     

     

     

     

    "כיצד מערכת החינוך יכולה להעביר מסר לאוכלוסייתה, ממין זכר וממין נקבה כאחד שאין להשיג את הדברים באמצעות הכוח -- כאשר מערכת החינוך עצמה בנוייה על "אינוס" אוכלוסייתה כדי להשיג את יעדיה, דבר הנותן כמובן לגיטימציה לשימוש בכוח!!?"

     

     

    כפיה בבתי הספר היא דבר מיושן

     

    אחת התופעות המפליאות והמביכות ביותר שעל הבמה החינוכית הנוכחית בארץ היא הפופולריות הגוברת של הכפיה, בצורה זו או אחרת, בשימוש בה ככלי לגיטימי לקידום מטרות החינוך. בזמן שהעולם כולו נראה כי מגביר באטיות, אולם יותר מתמיד, את מודעותו לעובדה  שכוח הוא לא שיטה יעילה כדי להשיג יעדים בני-קיימא, פלח אחד מתרבותנו -- פלח מאוד חשוב, הממונה על הכנת הדור הבא -- נראה שהוא מכוון בעקשנות לכיוון ההפוך.

     

    למעשה, בזמן שאנחנו עוברים דרך העשור השני של המאה ה-21, אנחנו עדים לתופעה אשר לפני שבעים שנה בקושי, איש שפוי לא היה חולם שהיא תופיע. מי, בשלהי מלחמת העולם השניה, היה אומר בביטחון כלשהו שהשימוש בכח על מנת לישב סיכסוכים בין מעצמות-העל יהיה לנחלת העבר? מי היה מנחש, בעיצומה של מלחמת קוריאה, שאפילו המימסדים הצבאיים הגדולים והמודרניים ביותר יהיו במהרה מחוסרי אונים בנסותם לכפות את רצונם אפילו על המדינות הקטנות ביותר כמו קפריסין, לבנון, ניקראגואה, אפגניסטן, קובה והאיטי לאחרונה, ואלה הם רק כמה מהן? מי, בשיא עוצמתו של סטלין בשנות ה-40 המאוחרות, היה מספיק טיפש כדי לנבא שאחדות מהרודנויות הקומוניסטיות יודחקו הצידה על ידי אותה אוכלוסיה אשר פעם שלטו בה ביד ברזל? נכון, את השרידים הכואבים של הכוח הברוטלי אפשר לראות בשפע בעולם של היום במרכז אמריקה, במזרח אירופה, בסין, בדרום-מזרח אסיה, בעירק, באירן, ובמקומות שונים באפריקה. אולם בכל מקום, אפילו האנשים שבשילטון (בעלי השררה) יודעים שהפעמון מצלצל ללא רחם לסמכותיות הבלתי מרוסנת, ואנשים בעלי אמון וסבלנות אין קץ יגעים בשקט ובחריצות על מנת   ל ע ק ו ר   א ת   ה כ ו ח   מ ת ו ך   י ח ס י   ה א נ ו ש .

     

    כל זה ברור למשקיף הקפדני, אשר אפילו ריבוי העצים אינו מפריע לו לראות את היער. אולם למרות שהעולם מתקדם ומקבל את חופש הדיבור, את חופש הבחירה ואת הדיון הפתוח כשיטות פוריות יותר לפתרון בעיות ולקידום הגזע האנושי,האנשים האחראים על חינוך ילדינו תובעים בקול, יותר מתמיד, את החלתן של משמעת ומגבלות יותר מחמירות. אני אינני יכול לראות כל הגיון בדבר, האם הינכם יכולים? אם כפיה איננה מפיקה תוצאות בכל תחום אחר, מה מביא מחנכים, אשר נולדו וגדלו בארץ, לחשוב שהיא תפיק תוצאות בבתי הספר כאן?

     

    אני ער כמו כל אחד אחר לבעיות אשר בתי ספר מתמודדים עימן. במילה אחת, הם אינם מפיקים את הסחורה. הלקוחות שלהם, התלמידים, נמלטים מהם במספרי שיא; אלה שנשארים נראה שאינם עושים מה שנדרש מהם. בוגרים הם לעיתים קרובות בלתי חברתיים, בלתי מוסריים, ובלתי כשירים. איזושהי מחלה כללית מתפשטת בכל המערכת, החל ממנהלים וכלה במורים ותלמידים. מה שאנחנו מוצאים היא הסימפטומטולוגיה של מערכת על סף קריסה ערכית כתוצאה מהתישנות וחוסר שייכות. אין תרופה אשר ניתנה במשך השנים האחרונות ואשר פעלה. ריפוי קסמים כלשהו איננו נראה באופק. כל אלו הן חדשות מדכאות.

     

    מה שקורה בין מחנכים הוא שהם איכשהו דורכים על המקום מתוך המצב המיואש שלהם. כמובן, במקום לבדוק, לחדש, ולבנות מחדש את מערכת החינוך מהיסוד ועד הטפחות, כפי שהיה עליהם לעשות, הם מחפשים עוד פלסטר להדביק.  מה שלא כל כך מובן הוא הכיוון אשר רבים  מהם  נראה כי נעים לעברו, הכיוון שלהגברת הלחץ על התלמידים -- בדיוק סוג המהלך עליו כולנו מותחים ביקורת כאשר הוא נעשה בהקשר אחר כלשהו. כך, אנחנו רואים הצעות החל ממשמעת יותר חמורה, יותר שיעורי-בית, יותר קורסי חובה, יותר שליטה על הזמן הפנוי, וכלה ביותר עונשים על עבודה אקדמית ירודה בבית הספר. אף אחד מהשיעורים של העבר ושל ההווה כנראה לא משפיע על האנשים אשר מציעים את ההצעות האלו. היכן הם היו כל השנים האלו? האם המחנכים אשר מציעים את ההצעות האלו עברו את הקורסים בהיסטוריה שלהם? האם הם קיבלו ציונים טובים ב"אקטואליה"?

     

    עלי לומר בבירור, כדבר אשר חל באופן אוניברסלי, שבבתי הספר אצלנו, כמו בכל מקום אחר, כל הצעה לרפורמה המבוססת על צורה כלשהי של כפיה, מועדת לכישלון, והיא מוטעית במהותה. זו בדיקת לקמוס אשר אפשר להשתמש בה לאורך ולרוחב. הגיע הזמן שהקהל יבהיר לועדות בית הספר, למנהלים, למורים ולמשרד החינוך שהצעות כגון אלה הן בלתי מקובלות, ואין להביאן בחשבון. אינני מאמין שיש מרפא-כל פשוט כלשהו לבעיותיהם של  בתי הספר היום, אם כי מה שאני כן יודע הוא, שמה שלא ננסה, חייב להיות מבוסס על כיבוד החופש של התלמידים ושל המורים לבחור לעצמם את נתיביהם, ולהביע את דעתם. 

     

     

     

    חג שבועות שמח. 

     

    14/5/13 13:08
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2013-05-14 13:08:40
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    צריך להיזהר מסיסמאות. לדעתי. כפייה לפעמים משמעותה גבולות ברורים, וגם את זה מתבגרים צריכים... רחל

    --
    פסיכולוגית קלינית מנוסה, המתגוררת ועובדת באשדוד. מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים, בטיפול אישי, זוגי ומשפחתי.
    טל.:08-8659590
    rachelbada@gmail.com
    14/5/13 13:11
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2013-05-14 13:11:32
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: eliz66 2013-05-14 10:26:56

    היי רחל

     

    כפי שציינתי בתגובה קודמת :

     

    " השאלה העיקרית איננה מה לעשות , כיוון שיש מענים טובים .

     

    השאלה היא קודם לכל – עד כמה אנחנו מוכנים לשנות את תפישותינו ואת התנהלותנוּ על מנת להגיע לפתרונות אמיתיים ?

     

    לדעתי , רוב הציבור עדיין רוֹצה לדבוֹק בפיתרונוֹת שאינם דורשים ממנו שינוי אמיתי , ולכן הבעיה רק תלך ותחמיר , עד לרגע שבו כבר תהיה נכונות אצלנוּ המבוגרים , לשנות את תפישוֹתינוּ ואת התנהגותנוּ ביחס לילדים ומתבגרים .

     

    ההצעות שמציע דוד הן בכיוון הנכון , אבל הצעותיו נופלות עדיין על אוזניים ערלות , כך שְ הדיון הזה יחזור ויעלה ככל שהמצב יחמיר . "

     

    חג שבועות שמח לכולם

     

    אלי

     

     

    אלי,

    "הציבור" מאוד עסוק בהישרדות יומיומית. הישרדות כלכלית, נפשית, זוגית משפחתית ועוד. לרוב "הציבור" אין יכולות אידיאולוגיות ואירגוניות גבוהות, ולכן גם מעטי סגולה יכולים לעשות משהו אמיתי וגדול, כמו לפתוח בית ספר חדש ועוד. רוב הציבור רק רוצה לדעת מה לעשות עם המתבגרים הפרטיים שלו, ואיך לעזור להם לא לפגוע ולא להיפגע.

    זו דעתי, לפחות.

    רחל


    --
    פסיכולוגית קלינית מנוסה, המתגוררת ועובדת באשדוד. מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים, בטיפול אישי, זוגי ומשפחתי.
    טל.:08-8659590
    rachelbada@gmail.com


    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "איך עוצרים מתבגרים?!"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה