את התגובה לדיון הזה אני כותב בצד ואשלח רק בשעות הערב מאחר ומקום העבודה שלי החליט נכון לשבוע שעבר לחסום את מעוז האינטרנט האחרון של העובדים שלא עסק בנושאים פיננסיים או חדשותיים מדכאים.
אבל בשנים האחרונות קיבלתי לא מעט תובנות מתוך דיונים שעלו כאן ואני חושב שלמרות שהטונים עלו ועדיין עולים לפעמים בדיון כזה או אחר נוצרה כאן חבורה מגובשת למדי של כותבים קבועים שבהחלט יש להם מה לתרום אחד לשני.
אז כמו שאמרתי יכולות להיות המון סיבות מדוע הקהילה הזאת אינה פעילה כפי שהייתה בעבר.
אין לי ספק שלפייסבוק יש את תרומתו שלו.
ברור לי גם שדיונים סוערים במיוחד מבריחים אנשים לפחות לתקופת מה.
למיטב זכרוני הרבה פעמים אחרי דיון סוער כזו או אחר היו נערכים מפגשים ושם פנים אל פנים האוירה השתנתה לחלוטין והגיבוש רק גדל.
אי אפשר לבוא בטענות מדוע יש עכשיו פחות מפגשים.
בסה"כ זה לא פשוט לארגן מפגש ורובנו אנשים עסוקים.
יחד עם זאת נדמה לי שבדיוק בנקודה הזאת טמון שורש הרע של העולם המודרני.
מצד אחד אנחנו כל כך עסוקים בחיים שלנו עד שאפילו להיפגש לפעמים קשה לנו ובמקרה הטוב יש את הבודדים שפוגשים את חבריהם הטובים וגם זה לא בהכרח לעתים קרובות.
מצד שני רק תחשבו כמה אנשים יש שגם אחרי הגירושים לא בנו להם מעגל חברתי מפואר או שבאמת הם טרודים מדי בחיי היומיום שלהם ומרגישים שלא יוצא להם מספיק לפגוש אנשים.
ואז אנשים יושבים עם עצמם בקהילות וירטואליות או נכנסים לאתרי הכרויות בשביל עוד איזה דייט משמים על כוס קפה.
וזאת בשעה שזה כל כך קל להגיע למפגש חברתי ולראות מיד מי האנשים שאיתם אתה מוצא שפה משותפת ולא צריך שפגישה ראשונה תראה כמו ראיון עבודה.
זה לא סוד שלפני שהגעתי לקפה כתבתי שנים רבות בפורומים וקומונות בתפוז.
שם דווקא נערכו לא מעט מפגשים חברתיים ודרך אותם מפגשים הכרתי אנשים וגם יצרתי קשר עם נשים מקסימות שעם חלקן אני בקשר עד היום(הכל תודות לפייסבוק).
אז נכון שגם קשרים שהתחילו ממפגשים לא הובילו אותי לזוגיות המיוחלת אבל כן הרווחתי הכרות עם נשים מדהימות ועובדה שדווקא נשים שהכרתי במפגשים חברתיים שמרתי איתן על קשר בעוד שנשים שהכרתי מאתרי הכרויות בדרך כלל כשהקשר הזוגי נגמר הקשר כולו נותק.
אז אני מודה שלמרות שחבל לי קצת שהקהילה היום פחות פעילה מבעבר יותר מהכל חסרים לי המפגשים החברתיים.
שאף אחד לא יספר לי שאפשר להכיר אנשים בכל מקום.
זה אולי נכון בתיאוריה אבל דווקא העובדה שאנחנו קצת מכירים אנשים דרך הכתיבה שלהם עוזרת לקרב כשזה מגיע למפגש חברתי ואני לא יכול להשתחרר מהמחשבה שאילו רק היו נערכים כאן מפגשים חברתיים לעתים הרבה יותר קרובות היו נוצרות גם חברויות אמיצות יותר ובהחלט היו יוצאים מכאן גם יותר קשרים זוגיים כי לפעמים פשוט צריך קצת זמן להכיר את האדם,את הנפש שלו ולמצוא את הדרך לחיבור הרגשי שהוא מעבר למשיכה הפיזית.
ויכול להיות שכל מה שאני כותב נופל על אוזניים אטומות כי קוראים רבים מרגישים שהם נמצאים במקום שונה לחלוטין עכשיו.
בכל זאת הרגשתי שאני חייב לשתף בהרהורים שעברו לי בראש.
הכי קל לכל אחד מאיתנו לצקצק בלשונו ולחזור להשתבלל בקונכיה שלו.
אני מבין את זה היטב.
גם אני עובד מצאת החמה עד צאת הנשמה ואז בערב נאבק לא בקלות להתמודד עם שתי ילדות מתבגרות ואת הכל אני עושה כמעט כהורה יחיד וגם לי אין יותר מדי אנרגיות לשום דבר אחר.
אבל גם ברור לי מחיר ההשתבללות ואפשר לקרוא אותו לא פעם בדברי מרמור ובדידות שאני קורא פה בלא מעט מהתגובות שעולות בדיונים השונים.
אז אני לא מתיימר לדעת מה יכול להיות הטריגר שיכול לסובב את ההגה ולמנף דווקא את העובדה שאנחנו כן מכירים פה אחד את השני(רבים מאיתנו) ולנסות כן לחזור למצב של מפגשים נעימים מהסוג שהיו בחוף הים או בפארק על הדשא.
אולי אין טריגר כזה ואולי מפגשים שכאלה כבר לא יהיו.
אבל לי היה חשוב לומר שלמרות שתמיד הייתי בין השקטים במפגשים האלה הרגשתי שם ממש טוב ובין חברים והמפגשים חסרים לי.
זהו,אמרתי מה שהיה לי להגיד....קחו את דבריי לאן שתרצו...
/null/text_64k_1#