אתה יודע, אביגדור, עניין ההומור מאוד מאוד מורכב.
אריסטו היה הראשון שניתח את סיבותיו, הכנסיות כולן אסרו על שימוש בהומור, שהיה עבורן ערעור הסמכות, ופילוסוף אחד (יהודי) ששמו הנרי ברגסון כתב ספר "הצחוק" שמסביר לעומק את התופעה.
בחיים שלנו, ההומור שולט. פשוט אנחנו לא רואים אותו. ולפעמים, יוזם המצב המצחיק אינו מודע בכלל למה שעשה.
הנה דוגמה, ישר מהתנור. זה קרה ביום שני.
נסעתי עם בתי ואימה, לעזור להם לבחור רובוט שואב.
היה חשוב לה, לאמא, שהשואב יעבוד טוב כמובן, אבל שיהיה שקט.
ערב לפני זה ביררתי היכן נמצאים לתצוגה 4 המכשירים בניהם התכוונו לבחור, לא התעצלתי, התקשרתי ל4 החנויות, וידאתי שאכן נמצאים בתצוגה, וביקשתי שיכניסו אותם לטעינה, כדי שנוכל לשמוע את רעש המנוע למחרת, כשנבוא לחנות. 4 הסוכנים הבטיחו. מיותר לציין שאף אחד מהם לא הכניס את המכשירים לטעינה.
אבל זה לא הנושא.
כאמור, עברנו מחנות לחנות, ואי אפשר היה לשמוע את רעש המנוע. שזה נתון חשוב למכשיר שאמור לעבוד שעות רצופות בבית.
בחנות הרביעית, א.ל.מ. בקניון שרונים בכפר סבא, גם שם לא הטעינו כאמור, אמרנו לנציג מכירות שמצטערים, אבל לא נקנה בלי לשמוע את המכשיר.
ענה בלי להתבלבל: " מה הבעיה? הרעש הוא ברררררררררררררררררררררררררררררררררררר" תוך חיקוי סוראליסטי של רעש של שואב !!! ישר חיפשתי מצלמות נסתרות, אבל לא היו. שאלתי את הבחור אם הוא רציני, והוא , ברצינות גמורה, התחיל להדגים לנו את רעש המשוער של השואב. הוא בכלל לא צחק.
הסתכלנו עליו והתחלנו לצחוק ללא יכולת להפסיק.
האידיוט לא הבין למה צחקנו, ולמה עזבנו את החנות בדמעות !!!
זה היה אגב הומור.
יעקב
/null/text_64k_1#