הבדלים בין עידן החינוך הישן , לבין עידן החינוך החדש

 

כשקבוצת ילדים , או אף מבוגרים , נשאלת מה יהיה העובי של דף נייר  שקוּפַּל 42 פעם  ( כל פעם למחצית  כשעובי דף הוא  0.1 מ"מ )   -  בד"כ התשובה נעה בּין  4.2 מ"מ ( 42 כפול 0.1 מ"מ ), לְבין  20  ס"מ  ( סתם ,  " אינטואיציה" ) .

   

התשובה איננה אף אחת מהן .

 

התשובה היא  433,000  ק"מ !  בעצם  433,804.65  ק"מ .

   

יותר מהמרחק בין הירח לכדור הארץ , או כמעט פי 11 מאורך קו המשווה .

 

כיוון שקיפול הדף הוא  פונקציה מעריכית – ( 0.1 כפול 2⁴²  ) ולא ליניארית ( 0.1  כפול  42  ) .

 

לנוּ , בני האדם - קשה לתפוס זאת .

   

מנטאלית , אנחנוּ רגילים להתמודד עם פונקציות לינִיאַרִיוֹת  ( חיבּוּר או כפל ) ולא עם פונקציות  מעריכיות .

 

פונקציות מעריכיות הן מתַעתעוֹת .

   

הן מתחילות לעיתים בצורה מתוּנה , הנראית לינִיארית , אך הן כל הזמן מאיצוֹת , והגרפים שלהם הופכים להיות מאוּנכים  .

 

דבר נוסף שאנו , בני האדם , לא קלטנו  - קצב הַהִתפתחוּת של האנוֹשוּת הוא   פונקציה מַעריכית :

  

כך - הַחל משלב מסוים  - שינוי קטן בציר ה X ( לענייננוּ – ציר הזמן ) , התחיל להיות תואם שינויים עצומים  בציר ה y  ( ציר תפוצת מידע , כמות מידע , התפתחויות במדע ובטכנולוגיה , ושינויים בדפוסי החיים והחשיבה האנושית כתוצאה מהנ"ל  )  .

 

 

אמנם כבר  הַמְצאת הדפוס יכולה להיחשב בפועל למהפך מעריכי , אך האנושות הַמתנהלת לאיטה  -  עוד  לא  הבינה  את  ה ה ש ל כ וֹ ת  .

   

לכן , במשך מאות שנים מאז המצאת הדפוס , גְרַף ההתפתחוּת  נתפס לכאוֹרה כמַתוּן , אף על פי שבפועל  גְרַף הִצטבּרוּת והפצת המידע כבר החל להִתאנך ( יותר ויותר מֵידע חדש , בפחות ופחות זמן )  .

 

----------------------------------

 

ההאצה בהתפתחוּת האנוֹשות קבלה תנופה קיצונית עם המצאת הטרנזיסטור בדצמבר 1947 , שהובילה , 25 שנים אחר כך , להתפתחות המעגל המשולב והמודפס . זה היה סופו של החלק המתוּן של גְרף ההתפתחוּת האנוֹשית .

 

מאז - הקצב המעריכי ( אקספוננציאלי ) של צמיחת כמות ותפוּצת המידע העולמי הגיע אל החלק האנכי במובהק של הגרף .

 

מספר נתונים אודות תהליכים שנבעו מהמצאת הטרנזיסטור , שהחלו פחות או יותר כ 25 שנה לאחר המצאתוֹ , והתחוללוּ בפרק זמן קצר של 12 שנה בלבד ( 1969 – 1981 ) :

 

1969 –  פיתוח ראשוני של רשת האינטרנט כרשת מידע בין – אוניברסיטאית .

1971 - המצאת המיקרו מעבד 4004 ע"י חברת אינטל .

1973 – הופעת הטלפון הסלולארי הראשון ( מרטין קופר ) .

1977 – המחשב האישי הראשון של חברת  APPLE .

1981 – המחשב האישי IBM – PC .

 

אפשר להרחיב טיפה את טווח הזמן המופלא של ההמצאות המכריעות לכדי 16 שנים ( 1965 - 1981 ) , ולהזכיר גם 4 רכיבים נוספים שהומצאו אז והשתלבו בהמצאות הקודמות ששינו את עולם  איסוף והפצת המידע ,את המחקר המדעי והטכנולוגי , וחוללו את אותה האצה מעריכית במקצבי השינוי של האנושות :

 

1965 - המצאת התקליטור ע"י ראסל .

1966 -  המצאת הסיב האופטי ע"י צ'ארלס קאו .

1969 - המצאת גלאי ה CCD ע"י בויל וסמית .

1974 - המצאת המצלמה הדיגיטאלית ע"י סטיבן ססון .

 

להלן דוגמאות לשינויים מעריכיים בהיקפי צמיחת כמות המידע העולמי / הפצת הידע / והתפתחות המדע והטכנולוגיה שנגרמו בעקבות הפיתוחים הללו ( וחוזר חלילה ) :

 

אינטרנט    . . . . . . . . . . 1997 –  1  מיליון אתרי WWW .

                                    2012 ( יולי )    –  2.4  מיליארד מנויים !

   

טלפון סלולארי  . . . . .    2000  –  500 מיליון מכשירים .

                                    2013 ( תחילת )  –  6.8 מיליארד !!

 

הכפלת כמות הידע העולמי

. . . . . . . . . . . . . . . .  לפני 250 שנה  –     כל 200 שנה .

                                 לפני 100 שנה  –     כל 80 שנה .

                                 לפני 30 שנה    –     כל 10 שנים .

 

                                הווה ( 2012 )  –     כל  1.5 שנה !

 

אנשים במגזר העסקי , במגזר הטכנולוגי המסחרי , אנשים שנעזרים בחידושי הטכנולוגיה ( הרבה מהם צעירים ) – קלטו שהעולם השתנה ומשתנה במהירות .

 

מערכת החינוך , שהקונספט שלה התקבע לפני כ 200 שנה – לא קלטה זאת , או כמס שפתיים ל " חדשנות " הכניסה טכנולוגיה מתקדמת בשילוב עם הקונספט החינוכי  הישַן בדומה לרתימת  סוסים למכונית תוך המשך אחיזת מושכות במושב  הנהג  . . .

 

בפועל , כתוצאה מהשינויים האמיתיים שהאנושות עברה , התוצאה הייתה - הקונספט החינוכי / הוראתי  הישן הדוגל ב  דחיסת מידע  במהלך תקופת ההכשרה של הצעיר , מידע שהיה אמור להיוותר רלוונטי ולשמש אותו בבגרוּתו  –  הקונספט הזה     קַ רָ ס   !

 

נוכח הררי המידע המצטברים , הניסיון הנואש כיום להמשיך ולדחוס מידע , משול לניסיון לכסות פיל עם מטפחת , פיל שהופך בהדרגה לליוויתן וממשיך לצמוֹח .

ואז , כתוצאה מכך , מתפתח וויכוח די הזוי – איזה חלק צריך לכסות עם המטפחת  . . .

 

בגדול :

קונספט חינוכי - עידן החינוך הישן :

 

הוראה של דחיסת ושינון  ידע – OUT , עיקרון " ארגז הכלים " משעמם , לא רלוונטי , וחסר משמעות אישית -  OUT , היררכיה , אוטוריטטיביות כוחנית , התנשאות על התלמיד , חלוקה ל 2 מחנות נאבקים  [ מורים  ותלמידים ] – OUT .

 הערכה : ממוקדת הישגים / ציונים, שופטת , מתייגת , פוגעת באומץ דידקטי , מסרסת יכולות מתפתחות , סגרגטיבית , מעודדת קיבעון מנטאלי (fixed mindset) , מנציחה ומעצימה פערים חברתיים כלכליים -  OUT

 

קונספט חינוכי - עידן החינוך החדש :

 

הכשרת לומד אוטונומי , מאתר מידע , שופט ומעריך איכות ורלוונטיות של מידע , משתמש אינטליגנטי ויצירתי במידע ( גישת אישו"ש ) – IN , למידת עניין ורלוונטיות – in, אינטליגנציה ועבודה קבוצתית – IN .

חינוך –  IN, מורה כמנחה , מלווה , תומך -  IN, יחסי מורה/תלמיד מבוססי אחריוּתִיוּת ושוּתפוּת – IN , מורה כדמות חינוכית , בעל מנטאליות צומחת (  Growth mindset ), בעל יושרה ואומץ , המעז לחדש ומעז להילחם על דעותיו ועל אמונותיו - IN .

   

הערכה : הערכת תל"ל (תומכת לומד ולמידה ) = הערכת השקעה , מאמץ , נחישות , הערכה מטפחת אומץ דידקטי , מטפחת נכונות להִתאתגרוּת מכישלונות , להפקת לקחים , ללמידה  ולהעצמה מכישלונות , מטפחת מנטאליות צומחת ויכולות מתפתחות לטווח ארוך   - IN  .

 

 דמות הבוגר : 

ככלל - טיפוח בוגר שהוא , מִחד -  בעל מרכז כובד פנימי רגשי , מנטאלי , ערכי , מוסרי , אינטליגנטי , דידקטי , יציב ומפותח , ומאידך – בעל גמישות התנהגותית במצבים משתנים . ( עיקרון  נחום תקום ) . בוגר בעל מנטאליות צומחת ואישיות מתפתחת , המסוגל להתמודד בעולם מהיר שינוי ועתיר מידע , הן  כאינדיבידואל מממש עצמו , והן כחבר תורם נדיב ומוסרי  בחברה - IN   .

 

על טיפוח יכוֹלת ומנטאליוּת צוֹמחת (מומלץ לכל אדם , הורה , תלמיד ,איש חינוך , או איש המגזר העסקי/תעשייתי )  :

 

http://cafe.themarker.com/topic/2810205/

   

http://cafe.themarker.com/topic/2821371/

 

ביי

 

אלי

 

 

נחוצים לנו פחות אחידות -- פחות הומוגניות -- והרבה יותר גיוון בבתי הספר שלנו.  

 

בעל טור בעיתון ביכה לאחרונה את חוסר הידע המדעי אשר קיים אצל המבוגר הישראלי הממוצע, חוסר ידע שבא כנראה כתוצאה מהמצב הירוד באופן תהומי של החינוך במדינה.  

 

מדוע שמישהו יחשוב כי חשוב למבוגר הישראלי הממוצע לדעת כיצד פועלים מכשירים חשמליים? היכן מסתיימת צורה זו של נכונות למלא רצון אחרים? האם מבוגר חייב להיות בקיא בכלכלה ובכספים, כדי שכל אחד יתמצא בתיאורית הכספים (התאוריה המוניטרית), מימון החוב, בנקאות וכספים, יצירת הון פרטי וציבורי, וכד'? האם על כל אחד ואחד מאיתנו להבין את התאוריה של מוליכי העל, אלקטרוניקה, בנייה ותחזוקת מחשבים? האם זה חשוב לכל מבוגר להיות מומחה בכימיה אורגנית, בביוכימיה, בכימיה הפיזיקלית של החומרים הרדיואקטיביים,  בתיאורית הפטרוכימיה? האם על כולנו להיות מסוגלים למצוא את דרכנו במבוך של נושאי המזרח התיכון, הפוליטיקה של האזור הבלטי, של הלאומנויות האירואסיטיות, של תולדות השבטים האפריקניים? כל אחד מהנושאים האלה, ובפירוש מאות נושאים נוספים, משחקים תפקיד מפתח בהתפתחותה של החברה המודרנית, במדינתנו ובכל העולם כולו. לדרוש מכל אדם שיהיה בעל ידע, ואפילו התחלתי, בכל הנושאים כולם, פירושו לגבור על היכולת האינטלקטואלית של אחד כמו אריסטוטלס, או אחד כמו ניוטון, או כל אחד מ"אנשי (או נשות) הרנאסנס" הדגולים הידועים.

 

אנשים אשר מסנגרים על ההנחה, על התיזה, כי בחברה כמו שלנו, חברה דמוקרטית, על כל אדם מבוגר להיות בעל ידע המתאים לביצוע העבודה, במגוון רחב של נושאים, אינם מבינים כיצד תרבות דמוקרטית מודרנית ונעלה פועלת. במרכז הכל נמצאת מערכת אחסון המידע שלנו, מציאת והבאת המידע, והפצתו, אשר מאפשרת לנו לצבור כמות עצומה -- למעשה אין סופית -- של ידע, של חשיבה יצירתית, ושל נסיון אנושי, ולהשתמש בה באופן יעיל. הגורם הראשון שהוא מפתח בתהליך זה הוא תוצר העבודה של כל יחיד בתרבות, כאשר הוא או היא עמלים בגן הקסום והמיוחד של הנפש. כל אחד מאיתנו, ללא יוצא מן הכלל, יכול לתרום את התרומה היחודית שלו להתפתחות המדינה והתרבות האנושית. מה שמערכות המידע המודרניות עושות, הוא לאפשר לנו להתמחות ולהיות יצירתיים בשטח ההתעניינות המסוים שלנו, ועדיין להיות מסוגלים לפנות אל כל הידע האנושי כאשר הוא נחוץ לנו. התרבות מתקדמת על ידי צבירת כמויות מדהימות של יצירות יחידניות ומקוריות,  שהן זמינות לכל בחברה המסויים שלנו, עדיין להיות מסוגלים לפנות אל כל הידע האנושי כאשר הוא נחוץ לנו. התרבות מתקדמת על ידי צבירת כמויות מדהימות של יצירות יחידניות ומקוריות, שהן זמינות לכל בחברה באמצעותה של רשת התקשורת. למעשה, ככל שכל אחד מאיתנו כפרט ישקיע יותר אנרגיה בפיתוחם של כשרונותיו הייחודיים, כך גדולים יותר הסיכויים שהמדינה והעולם ייצאו נשכרים מהאנרגיה היצירתית שלנו. הדבר האחרון בעולם שאנחנו רוצים לעשותו הוא לעמוד בדרכה של ההתמחות היחידנית, או להגביל את היצירתיות האישית על ידי העמדתה בפני איזשהו תהליך כללי ואחיד של הומוגניזציה. 

 

לכל אדם, לרבות ילד, אשר אי-פעם הכרתי, יש שטח התעניינות יחודי לו, משהו שהוא או היא באמת טובים בו. זה הניצוץ המיוחד הזה אשר קיים אצל כל בן אדם העושה אותו למעניין, ומביא אותנו לרצות לחפש את חוכמתו ועצתו. אינני רוצה לחיות בחברה בה אנשים יותר דומים זה לזה מאשר שונים זה מזה, בה המבוגרים הורסים את השנים הראשונות של חיי ילדיהם בנסיונם -- שהוא תמיד בלתי מוצלח, אפילו בפינלנד או ביפן!! -- לתחוב כמות בסיסית גדולה של ידע משותף לתוך כל אחד ואחד מהם, ויוצרים מבוגרים צייתנים, נוחים ואחידים, שכולם מסוגלים, למשל, לדעת כיצד פועלים מכשירים חשמליים. הקיפו אותי בבקשה, במקום זאת, באמנים גדולים, בלי להתחשב באם הם יודעים להפעיל מחרטה או לאו; במכונאים בעלי כושר המצאתי, ללא כל קשר אם הם יודעים כימיה; במדענים מבריקים, אפילו באלה שאינם קוראים שירה; בחוואים יצרניים, ללא כל קשר אם הם מתמטיקאים באם לאו. הבה ונציב לעצמנו כמטרה להפיק אומה של יזמים יוצאי דופן של המוח ושל הנפש, הניתנים למדידה לא על ידי איזשהו מבחן סטנדרטי של ידע אחיד, אלא על ידי הדרגה שבה כל אחד מאיתנו מסוגל לתרום תרומה מקורית קטנה כלשהי לקידום המדינה והתרבות האנושית.

 

ראשית אלי המון תודה על מאמר מקצועי ומרתק אני חייב לציין כי קראתי בשקיקה והזדהות מלאה את מילותיך מאחר וזהו היום יום העסקי חברתי שלנו. כשאנו מכשירים דורות חדשים של יזמים המשלבים בין פעילות עסקית לבין הגשמת והשגת מטרות חברתיות או סביבתיות אנו חוזרים ואומרים כי שיטות החשיבה, הלימוד והעשייה של העולם הישן, אינן רלוונטיות יותר. היום אין שום תואר במנהל עסקים או כלכלה שמלמד אותך איך לפתוח עסק למורה שמעמיס עליך חומר וכלים לא רלוונטים אין יותר מקום בעולם בו כל המידע והכלים נגישים לכל ברחבי האינטרנט במה אנחנו כן מאמינים ? בדיוק כמו שציינת: בגישה של הדרכה והכוונה לפי צורך של הסטודנט או היזם. בלמידה מתוך פעילות ועשייה ולא ישיבה בכיתה. בפיתוח אישי ומקצועי מתוך אותה עשייה ובעזרת כלים נכונים שניתנים לתלמיד בזמן אמת וכשהברזל חם ומעל הכל, בדיוק כמו שציינת וגם המגיב הנכבד מעלי - לזהות את הכשירון והחזקות של כל אחד ולטפח אותם לכדי מצויינות ולא לייצר עוד רצף של בינוניות ושוב תודה על המאמר

היי דוד
 
תודה
 
אכן הרב גוניות והקבלה של האחרוּת והשוֹנוּת , הכלתן , והערכתן - אלו הם המפתחות לחברה בריאה ואיכותית , ואלו גם המעצורים והבלמים בפני רודנות ודיכוי .

 

השאלה היא האם אנחנו ," עם הסגולה " , עם העדר , ( סוּגוּלוּ suggulu באכדית = עדר בקר ) , בעל מורשת של צייתנות עיוורת ( נעשה ו[אחר כך] נשמע ) , הבועט במורשת הדמוקרטית של ספר שופטים , מבקש ומתחנן לפני שמואל שימליך עליו מלך - מסוגלים לפתח מורשת של חירות אישית משולבת בנדיבות מתוך בחירה , ולפתח מסגרות חינוכיות שיכשירו לכך ?!

 

ביי

 

אלי

היי עופר

 

תודה על התגובה .

 

אני שמח לשמוע על כל מסגרת הכשרה וחינוך אשר פורצת את הנורמה הארכאית ומכשירה אנשים לעולם ההווה והעתיד .

 

אינני יודע אם מערכת החינוך הציבורית עצמה יכולה לממש שינוי רחב בפרק זמן מצומצם , אך כל מסגרת חיצונית אחרת כבר מתקנת במידה רבה את קלקולי המערכת ויוצרת תשתית ללגיטימציה של רעיונות , צורות חשיבה , וצורות התנהלות , התואמות יותר את צרכי ההווה והעתיד .

 

אז תודה גם לכם על פעולותיכם החשובות לשינוי הגישה ההוראתית חינוכית הקיימת , הנמצאת עימנו כבר יותר מדי שנים וזורעת בינוניות ואף אומללות בנוקשותה ובחוסר הרלוונטיות שלה .

 

ביי

 

אלי

צטט: eliz66 2013-11-24 13:54:14

מערכת החינוך , שהקונספט שלה התקבע לפני כ 200 שנה – לא קלטה זאת , או כמס שפתיים ל " חדשנות " הכניסה טכנולוגיה מתקדמת בשילוב עם הקונספט החינוכי  הישַן בדומה לרתימת  סוסים למכונית תוך המשך אחיזת מושכות במושב  הנהג  . . .

 

 

היי אלי, 

 

הדימויים "הגְּרוֹטֶסְקיים" שאתה מציג (גְּרוֹטֶסְקיים, כי זאת מציאות ממש סוּרֵאָלִיסְטִית) לא נקלטים: לא על ידי אנשי החינוך, לא על ידי אירגוני המורים המושחתים, לא על ידי שר החינוך המתחלף "כל יום שני ושלישי", לא על ידי מערכת החינוך, מפלצת ביורוקרטית שאין לה סוף, ואחרון אחרון חביב, הפוליטיקאים, שלא מעניין אותם אלא האופורטוניזם והאינטרס שלהם. שכחתי את ההורים ? ההורים בכלל רחוקים, רחוקים... רובם ככולם, למעט קומץ גיבורים שמקימים בתי-ספר אלטרנטיביים, או שמחנכים מן הבית: מצב האומה ! 

 

 

 

 

 

 

 

היי אלי, 

 

אנחנו, ככככוווולללננוו, לא יודעים להתמודד עם פונקציות אֶקְסְפּוֹנֶנְצְיָאלִיות (פונקציה מעריכית). ככככוווולללננוו, למעט הבנקים שגובים רִבִּית דְּרִבִּית. הם יודעים להתמודד עם פונקציות אֶקְסְפּוֹנֶנְצְיָאלִיות -- ויודעים לנצל אותן.... בסיועה של הממשלה -- שאנחנו, ככככוווולללננוו בחרנו בה כמובן.