הגישה שמציג איל אדירי נכונה, ובמעט הקפדה על התנסחות, דבר המומלץ מול נציגות הצד שכנגד ממילא, אפשר וניתן היה למנף את ההבדלים שבין הצדדים לכלל חוויה חינוכית.
כך למשל יש לשקול נוסח מסוג:
"אני מרגיש קרוב יותר לזרמי הקולנוע הגרמני העצמאי ואפילו לגוף היצירה של אמנים מסוגם של ראס מאיירס או ג'ון ווטרס מתחילת שנות השבעים, מאשר לקולנוע האולפנים הגדולים נוסח MGM בהוליווד. סבורני שדרגת החשיפה אליה מגיעים יוצרי הסרטים העצמאיים בכלל והגרמנים בפרט עולה שבעת מונים על פני זו של עמיתיהם שמצידו השני של האוקיאנוס. רמת הסינמטוגרפיה והמשחק מתעלים שבעת מונים בקולנוע העצמאי, כמו בדוגמא הזו:"
(ואז תקרין להן את זה: http://www.youtube.com/watch?v=-RKgmEw6xZE)
ממילא אחרי זה הן יתחפפו בבום על קולי, אבל יש סיכוי שלפחות לאחת מהן יהיה חוש הומור, ואז אתה תקבל שיחת טלפון חשאית כמה שעות לאחר מכן.
/null/text_64k_1#