בטר פליס גוססת . ברכות לשמעון פרס,אהוד אולמרט  שי אגסי, ועידן עופר על הכשלון  .

 כמי שעקב וזכה להתעצבן על לידתה והתנהלותה של חברת בטר פליס מאז הקמתה, אינני שמח על גסיסתה. הטכנולוגיה החשמלית בענף הרכב קיבלה תאוצה ויש היום התקדמות טכנולוגית רבה בתחום , גם רבים מאזרחי ישראל תרמו דרך כספי הפנסיה שלהם לכשלון ,יש לקוחות וספקים שמצבם עגום ולדאבוננו יש גם מפוטרים שאיבדו את מקום עבודתם . 

 שמעון פרס ואהוד אולמרט חיבקו את עידן עופר ושי אגסי . 

אבל אני עולז על הכשלון המהדהד של אלו שניסו בכח הון שלטון ותקשורתלדחוף בכח טכנולוגיה חדשה, רצו להביא לנו מונופול חדש, המציאו סיפורים ושטפו אותנו במילים  על מנת לקדם את הפרויקט. 

לפני מספר שבועות הרצתי בפני זקני וניצולי שואה מהמועצות האזוריות שער הנגב ובני שמעון והאזור על "העיר החכמה"  וסימתי בהקמתה ונפילתה של בטר פליס. ההרצאה היתה במסגרת תכנית "אופק" של אוניברסיטת בן גוריון בה אנחנו מרצים דעת בהתנדבות לפריפריה הדרומית . הזקנים הקשו עלי בשאלות יותר מהסטודנטים הצעירים והביעו השתוממות מהחלמאות והגישה   . בסיומה של ההרצאה הם ביקשו לוודא שהנושא נלמד באוניברסיטאות ואף פנו לאוניברסיטה בבקשה להרצאות נוספות . 

סיימתי את ההרצאה במודל הקיבוץ הגדול החדש שעליו אני מנסה לעבוד  :

"השתמש לפי רצונך , צרכיך ויכולתך

ושלם לחברה את  עלויות נזקיך.  

המודל מתבסס על חזון הקיבוץ הגדול של יצחק טבנקין מאבות התנועה הקיבוצית ותנועת העבודה הישראלית , המדבר על "עבוד כפי יכולתך וקבל לפי צרכיך". 

יצחק טבנקין האמין בקיבוץ הגדול 

התובנות העיקריות מפרשת בטר פליס ראוי שילמדו בבתי הספר למנהל עסקים ועיקרם:

בינואר 2007 כתבתי : שי אגסי: ועד עובדי חברת החשמל מודה לך: 

אני מפרגן לכל פרויקט ירוק וגם לפרויקט המכונית החשמלית של שי אגסי . אבל בעוד ששועי המשק מתלכדים סביב פרויקט עתידני ויומרני שכדאיותו הכלכלית וההתכנות הטכנולוגית שלו טרם הוכחה, נזנחים פרויקטים פשוטים ויעילים שכדאיותם ברורה ותרומתם לאיכות החיים שלנו זועקת.

בינואר 2008 נפל עלינו איום : מכונית חשמלית או מלחמה במפרץ. 

וכך כתבתי אז: בראשית שנת 2008 שי אגסי סיפר לנו בבלוג שלו מפי בכיר לשעבר בממשל האמריקאי, על מה עלול לקרות אם מחיר הנפט יגיע ל 150$ לחבית: נשיא ארה"ב יצטרך להכריז על הפסקת הנסיעות ביום ראשון, או לקחת את המפרץ הפרסי.  אני מפנה את שי אגסי לשיעור בכלכלה אורבנית שבו  לומדים שכבישי אגרה הם הפתרון הכלכלי להגבלת כניסה של מכוניות לעיר, ולשיעור בכלכלת  המזרח התיכון שבו לומדים שאין דבר כזה מחסור בנפט, יש בעיה של מחירים. שתי האלטנטיבות שהוא מציג אינם תשובה כלכלית הולמת למצב, אלא אם בוושינגטון ישבו קאובויס מהמערב הפרוע, או שהוא מנסה להפחיד את מקבלי ההחלטות בישראל.

לפתח מקום חניה  בתל אביב עולה כ 60000 דולר. מכאן שההוצאה הגדולה ביותר  בענף הרכב היא על מחיר החניה. למחיר החניה צריך להוסיף גם את הוצאות תחזוקת הכבישים ועלותם.

מחירי הדלק הגבוהים גורמים לכל אחד מאתנו להוציא כ 1000 דולר בשנה על דלק או 350 דולר אם שי אגסי יצליח במיזם המכונית החשמלית שלו. מחירי דלק נמוכים אינם פותרים את בעיות החניה, הזיהומים, האבק, אבדן הזמן, ההפרעות והעצבים  הכרוכים במציאת  מקומות חניה בעיר צפופה.

המכונית החשמלית מחייבת חניה ארוכה ונסיעות קצרות. היא מחייבת סידורי הטענה מיוחדים שיש להם השפעה ועלויות על תשתיות בעיר כולל תוספת מקומות חניה או שטחים נוספים שנמצאים במחסור. העלויות הגבוהות של תשתיות החניה והתוספות למיניהן צריכים להילקח בחשבון בבדיקת הכדאיות הכלכלית של מיזם המכונית החשמלית. כדאי לבכירי משרד האוצר לעשות שיעורי בית בנושא.

על פניו נראה שעל הממשלה למנוע ממכוניות להגיע לעיר ולעודד אזרחים שלא להשתמש ברכבם ככל האפשר ובאופן בלתי תלוי, אם הם מונעים בבנזין, בגז או בחשמל. ראש עירייתפאריז הקים את פרויקט האופניים, שמאפשר לאזרחים לנוע בעיר במינימום של בעיות חניה, ללא הפרעה לתושבים , ללא זיהום סביבתי ותוך תרומה לבריאותו של התושב. עיריית תל אביב מתכננת לגבות 200 מיליון שקל לשנה עבור דוחות חניה. מיזם המכונית החשמלית עלול  להביא  להגדלת סכומי הגביה, אבל גם להעלאת סף העצבנות וחוסר הסבלנות של התושבים והמבקרים בעיר הגדולה .  

על הממשלה לעסוק במרץ בפיתוח תחבורה ציבורית יעילה ולתת סובסידיות ומענקים למשתמשי התחבורה הציבורית, כי הם המביאים למשק את הערך הכלכלי הגבוהה ביותר. הקלות במס לרכבים חשמליים, ולמשתמשי ליסינג ודומיהם רק יגבירו את הצפיפות בערים ויחמירו את איכות החיים והסביבה של תושבי ערי ישראל והנכנסים לתחומן.

למרות הכל בטר פליס מאוד הצליחה אצל המשקיעים ובינואר 2010 כתבתי :

בטר פלייס של שי אגסי עלול להיות מקום מעצבן ויקר:

ההנפקה המוצלחת  של בטר פלייס מחזירה אותנו לבחון את פרויקט המכונית החשמלית של שי אגסי .

מומחים לאורבניזציה אומרים כי השרות הכולל מהפעלת מכונית חשמלית, כמו זו שמציע  שי אגסי, עלול להיות יקר יותר וירוק פחות , למרות הוזלת תפעול המכונית,  בגלל עלייה בעומס היתר בכניסה לערים, מקומות החניה המוגבלים והיקרים וקשיי הניידות המתגברים . 

אז למה ממשלת ישראל וראשי ערים מתלהבים כל כך מהמכונית החשמלית כפי שמתאר אותה שי אגסי? כי כנראה יותר נוח להסתופף בצל טיקונים ובעלי חזון, מאשר לפתור באופן יסודי את בעיות התחבורה הציבורית במדינת ישראל.

על קברניטי המשק וראשי הערים לתת פתרונות  לתחבורה ציבורית לכל, לפני שהם מכניסים את בטר פלייס לתוך ערינו ועלולים לשעבד את תושבי הערים למונופול חדש.  

ביולי 2012 כתבתי כי המודל של בטר פליס קורס :

כמה בטר-פליס מרוויחה על החשמל המסובסד של מדינת ישראל ולמה את הפופקורן לבתי הקולנוע מרשים להביא מהבית, אבל את החשמל בבית עבור המכונית של בטר-פליס אנחנו חיבים לקנות מהחברה של שי אגסי.  

אחרי ששי אגסי הפחיד אותנו ממלחמות בגלל הנפט וממחסור הוא גם הבטיח לנו בנובמבר 2007 בבלוג שלו שאנחנו נשלם רק 1000 שקל  לשנה אם ניסע את הממוצע הישראלי השנתי של  15000 ק"מ. השבוע  התבשרנו שהתשלום לממוצע השנתי של 15000 ק"מ בבטר-פליס יגיע ל 9750 שקל . 

שי אגסי ,שטף אותנו במילים . האם המודל העסקי קורס? 

באוקטובר 2012 שי אגסי פרש מהחברה אז כתבתי : 

האם שי אגסי מכר לוקשים לבטר פלייס

שי אגסי ,שטף אותנו בלוקשים. קשרי  הון שלטון יכולים להזיק לעיתים לטכנולוגיות חדשות.

זה אולי הפרק החשוב בסאגה של בטר-פלייס. שי אגסי הופרש מהחברה שהוא ייסד. זה קרה אחרי שהחברה מוססה שש מאות מיליוני דולרים.

אבל למרות המכונה המשומנת של אגסי והחברה לישראל , אני כתבתי כבר בחודש יולי  שהמודל העסקי של אגסי קרס. ובמאי 2008 כתבתי על "שי אגסי קיבל מדינה", על  הקשר הון שלטון שאמור להרוס את חזון המכונית החשמלית ושנתן לבטר פליס עדיפות  בעמדות הטעינה וגרם לה לנסות למכור חשמל במקום למכור מכוניות לפי צרכי הלקוח. ובינואר 2008 כתבתי ששי אגסי מגייס את את הפטריוטיזים המזוייף והפחדים ההיסטריים של האזרח וההנהגה הישראלית מפני אמברגו נפט במאמר "שי אגסי ,מכונית חשמלית או  במלחמה במפרץ" . ובנובמבר 2007 הפרכתי את היומרה של שי אגסי לפתור את בעיות זיהום האויר ואיכות הסביבה בישראל באמצעות המכונית החשמלית .

בינואר 2010 ניתחתי את בעיות התחבורה במדינת ישראל ואיך המכונית של בטר פליס מזיקה לפתרונות תחבורה ציבוריים ומעודדת את הליסינג הבלתי מוגבל. וכך כתבתי : אז למה ממשלת ישראל וראשי ערים מתלהבים כל כך מהמכונית החשמלית כפי שמתאר אותה שי אגסי? כי כנראה יותר נוח להסתופף בצל טיקונים ובעלי חזון, מאשר לפתור באופן יסודי את בעיות התחבורה הציבורית במדינת ישראל. עדיף כנראה צל טיקונים מחוכמתו של יהודי זקן וחכם בשם לרנר שבטעות הגיע לברזיל במקום למדינת היהודים ושם נתנו לו ליישם את חכמת התחבורה הציבורים במקום את חכמת המנהיגים השוטים.

יצא לי לנסוע חצי יום עם המכונית של בטר פליס . בעל הרכב רואה חשבון בדימוס , שהילדים כבר מזמן יצאו מהבית . הוא מסתפק בתא מטען קטן , יש לו זמן להוסיף זמן נסיעה במעבר דרך תחנות טעינה ובהעדר מכוניות דומות על הכביש, והוא מרוצה מזה שהוא תמיד לבד בתחנת ההחלפה. איתרע מזלנו ובזמו הנסיעה המשותפת היתה מכונית נוספת לפנינו , במקרה הזה הביצוע היה מופתי, אבל ההחלפה לקחה 12 דקות במקום 6 . בתחנה לא היתה בטריה מלאה וללקוח הוצע רכב חלופי , איזה חברה יכולה לעמוד בכאלה הוצאות? 

המכונית יפהפיה ומאובזרת אבל לא כל אחד צריך את זה , הוא הודה בפני כי אם היה עובד וצריך לתקתק לוחות זמנים, הרי שזה לא האוטו בשבילו ושכמות התכנונים שהוא צריך לעשות לפני כל נסיעה היא עצומה ומעצבנת את המשפחה וכנראה לא כל אחד מסתגל לכך.

החשמלית של בטר-פליס. מסובסדת על ידי המדינה , יקרה מפורד פוקוס בתפעול ותא מטען של מיני  במחירי חשמל מקסי . 

אז אנחנו חוזרים לריבוע הראשון. בטכנולוגיה הקיימת מכונית חשמלית צריכה להיות מבוססת על:

1. טעינה ביתית ובכל מקום. יצרן הרכב ימכור רכב ולא חשמל.

2. תא המטען הקטן מייעד אותה בעיקר כמכונית שניה לטווחים קצרים . מכונית קטנה המתאימה לאזורים עירוניים ולחניה קלה

3. מגבלות הבטריה מייעדות אותה כאוטו עירוני לטווחים קצרים בעיקר לילדים במשפחה, פנסיונרים או בן הזוג הבודד שלוקח את האוטו לסידורים.

4. המודל של הבטריה הסלולרית קרס עוד לפני שאגסי הושיב את המכונית הראשונה על הכביש. אז למה לעודד את הצרכן לנסוע מקסימום מרחק כשזה מנוגד לאינטרסים שלו, של המדינה , פוגע באיכות הסביבה , מצופף את הערים ומאיט את התנועה.

לפני כמה חודשים  התבשרנו שהתשלום לממוצע השנתי של 15000 ק"מ בבטר-פליס יגיע ל  9750 שקלים לפי 65 אגורות לק"מ וגם זה רק אם נתחייב לשלם לפחות עבור 1000 ק"מ בחודש שזה 12000 ק"מ בשנה וזה רחוק ממה ששי אגסי סיפר לנו בהתחלה . וכך כותב שי אגסי בבלוג שלו, בנובמבר 2007 ואני מצטט: 

car goes for 15,000 km - requiring on the average 150 wH per km - making the required energy 2,500 kWh per year [that's half the amount mentioned in the article] - which costs roughly 1,000 shekels per year (that's about $250 for you gys without Shekel calculators handy). 

שי אגסי מכר לוקשים למנהיגי המדינה ולבעלי המניות של בטר פליס , למזלנו המדינה טרם נפגעה אבל איבדה זמן יקר בניסיון לרצות את החברה לישראל, במקום לתת פתרונות רציניים לתחבורה הציבורית ,לאיכות הסביבה ולמכוניות החשמליות שיבואו בעתיד. הניסיון של אגסי לא היה לשווא , הוא ילמד אותנו עוד פרק בהתנהלות הון שלטון ומכירת לוקשים.

חשוב לזכור שקשרי  הון שלטון ותקשורת יכולים להזיק לעיתים  לטכנולוגיות חדשות ולא להועיל, ראה פרויקט בטר פליס