אצלי יש שוני גדול בין עבודה לאהבה. מעולם לא הייתי "בין עבודות",
להיפך, דאגתי שיהיה מעבר חלק ולפעמים אף חפיפה: עבודה הינה
הבסיס להכל, לאוכל, לשקט הנפשי, ליציבות.
בזוגיות, אני שונה מרוב המגיבים פה, שלהם הולך מאד קל באהבה
ואין רגע דל: רק אתמול הסתימה אהבה ארוכה של שנה, אחרי שלפני
חודשיים הסתיימה אהבה ארוכה של שנתיים, ושלשום התחילה אהבה
חדשה של שלש שנים, חוץ מהאיש המקסים של המפגש של הערב, וכבר
יש ניצוצות.
אצלי הלב פתוח ומוכן לאהבה, אבל אני לא מתרוצץ בדייטים כאחוז תזזית.
אם יש תקופה של כמה חודשים ללא בת זוג, וללא אהבה, כמו עכשיו, זה
קשה, זה עצוב, אבל זה בסדר. אני לא רץ אחרי זוגיות, למרות שאני בהחלט
מחפש ובצורה אקטיבית, כי אני אדם שלם גם לבד עם עצמי, לא תלוי באף
אחד, בעל פרנסה טובה ותחומי עניין מגוונים. ואני בעד זוגיות מתאימה,
לא כדי לספר את גדולתי לחברים באינטרנט כמה אני מושלם ועובר בין זוגיות
של שנה לזוגיות של שנה וחצי עם מרווח של 4 ימים,
לא כדי להשביע רצון חברים ומשפחה. זה לא שאני ממוקד על אהבה לנצח
ונישואים. ממש לא. אבל, יש את הסבלנות והכוחות הפנימיים לחכות למה
שמרגיש נכון.
/null/text_64k_1#