הציבור הוא המפסיד הגדול במאבק על איי די בי

מן העיתונות: דנקנר משיב מלחמה: "יורק זו קרן זרה, דורסנית". נוחי דנקנר לאחר ניסיון מחזיקי האג"ח להשתלט על החברה: "אני מתכוון להיאבק. לבעלי האג"ח מגיע יותר. קרן יורק רחוקה מלדאוג לאלמנות וליתומים. אכפת לה מ-40 אלף העובדים באי.די.בי?"

תגובתי:

שלא תהיינה לנו אשליות, המאבק על השליטה בחברת איי די בי, האימפריה הממונפת שיצר נוחי דנקנר באמצעות שימוש מסוכן בכספי הציבור, שניתנו לו בחופשיות ובאופן חסר אחריות על ידי הבנקים והמשקיעים המוסדיים, הוא לא מאבק בין אלו הרוצים את טובת הציבור לבין אלו הרוצים את רעתו.

גם דנקנר, בדיוק כמו קרן יורק ושאר הגופים המוסדיים, לא רואים את הציבור ממטר, כי האלוהים שלהם הוא הדולר, אותם מעניינת רק שורת הרווח וגם קרבות האגו, מי ינצח את מי, מי ישפיל את מי, מי ישלוט ומי יובס.

אנחנו - הציבור הרחב כבר הפסדנו מזמן, את מרבית כספנו מההשקעה בקבוצת איי די בי, שלא אנחנו בחרנו להיכנס אליה. המוסדיים והבנקים הם שהכניסו אותנו כמשקיעים באימפריית החלומות והפנטזיות הנקראת איי די בי. הסיכון - היה עלינו, הרווחים - שלהם.

אנחנו כבר הפסדנו את מרבית ההשקעה שלנו בנוחי דנקנר, כיוון שהמניות ואגרות החוב שלו היו חלק מהחיסכון הפנסיוני שלנו והם כבר נשחקו עד עפר. עכשיו הכרישים רבים על השאריות וכל האמצעים כשרים, כולל מניפולציות על דעת הקהל. הכל הולך...

הנה נוחי דנקנר מנסה להתגונן וטוען שקרן יורק היא דורסנית ומסביר שלא אכפת לה מ-40 אלף העובדים בקבוצת איי די בי. זו הטעייה לשמה. איי די בי זו פרמידה מלאכותית של חברות החזקה ויש לה כמה עשרות עובדים בלבד, רובם בכירים המקבלים וקיבלו שכר יפה, גם כשהאימפריה קרסה.

כל אותם עשרות אלפי עובדים שדנקנר מבצע עלינו מניפולציה באמצעותם, מועסקים בחברות הבנות של קבוצת איי די בי, הם עובדים בחברות תעשייתיות אמיתיות ואינם צפויים להיפגע מהמאבק בקצה העליון של הפרמידה הפיננסית הממונפת: שופרסל, סלקום, כלל ביטוח וחברות אחרות בקבוצה הם הנכסים האמיתיים העיקריים של האימפריה הממונפת שבנה דנקנר ובעצם עליהם המאבק ולכן לא נשקפת סכנה לעובדים שם. דנקנר יודע את זה, אבל כדי לבצע דמוניזציה של קרן יורק הוא מרמז שלמעלה מ-40,000 עובדי הקבוצה בסכנה.

דנקנר ממשיך במניפולציה ומנסה לפנות לשנאת הזרים שלנו ומזכיר לנו שיורק היא קרן "זרה" .

אז מה? הוא לא היסס להביא ולחפש כסף ממשקיעים זרים, פשוט לא הצליח לו כי אף אחד כבר לא מאמין ביכולותיו הפיננסיות והעסקיות.

בשורה התחתונה - המאבק הזה מתנהל מעל הראש של מרביתנו ואנחנו כבר הפסדנו בו מזמן, ללא קשר מי ינצח במאבק השליטה על איי די בי.

לפחות יורק, פסגות ושאר המוסדיים היושבים בנציגות והנאבקים מול דנקנר, מנסים לא רק לחלץ ערך למשקיעים מהאימפריה הקורסת, אלא גם לקבוע סטנדרטים חדשים להשקעה מוסדית בחברות ממונפות. לפעמים, אחרי ש- 35 מיליארד ש"ח מכספי הציבור נגררו להסדרי חוב, זה נראה כי הצעדים החיוניים האלה מתבצעים מאוחר מדיי, אחרי שהסוסים כבר ברחו מהאורווה.

אבל בהתחשב בכך ש-12 מיליארד ש"ח נוספים מצויים בסכנת תספורת במהלך השנה הקרובה, חשוב שהמאבק סביב איי די בי יניב גם הפקת לקחים הכרחית, הן מצד הבנקים והן מצד המשקיעים המוסדיים. זה תלוי במידה רבה בנו, ציבור המשקיעים וגם בעיתונות הכלכלית ובפוליטיקאים שלנו. האם יגררו לכותרות הצהובות, או שידרשו חשבון נפש אמיתי, מכל הצדדים המעורבים, כולל חשבון עצמי נוקב של כל אחד ואחד. להאשים את האחרים זה קל, אבל זה לא יביא לשום שינוי, בלי שנבין שהטבע האנושי הוא כזה שבנסיבות דומות, כל אחד מאיתנו היה מנסה לנצל הזדמנויות, בדיוק כמו דנקנר או קרן יורק. המסר כאן ברור: כשחושבים לחוד, התוצאה היא שמפסידים יחד.

פוסטים קשורים:

-לחגוג את נפילת הטייקונים זה גול עצמי

-האם רכישות ממונפות הן בהכרח רעות עבור ציבור הלקוחות והמשקיעים?

-מה, אם בכלל, ההבדל בין דנקנר לתשובה ?