מה אפשר , ורצוי לעשות עם הכאב?
איך והאם ניתן לתעל ולעלות מדרגה ?
לא כ"כ הבנתי אם את מתכוונת לכל תחום בחיים או רק לתחום האהבה בזוגיות (כשם הכותרת: "אהבה לא שווה"). לגביי אין ממש הבדל, בכל התחומים אני נוהגת אותו הדבר -
דחייה - לא נדבקת, מתרחקת לחלוטין ומתנתקת בבת אחת.
כשלון - משתבללת בתוך עצמי, מלקקת את הפצעים ולאחר זמן מה אין ברירה, צריך להמשיך לחיות, מה לא?
פגיעה - ניתוק מיידי מהאדם שפגע בי! אין שום מקום לתהיות ומחשבות מצדי על מדוע הוא נהג איך שנהג....הוא/היא זה שהיה צריך לחשוב לפני שפגע, בטח לא אני!!
עלבון - בד"כ עולבת בחזרה.....ההגנה הכי טובה היא התקפה...
מחלוקות - מנסה להקשיב ולרדת לשורש המחלוקת.להסביר את עצמי, להקשיב לצד השני, אבל אם אני מזהה חסימה ואטימות, מתרחקת.
מה אפשר ורצוי לעשות עם הכאב? - אני מניחה שלהרגיש אותו טוב טוב ולא להדחיק. אני מעולה בזה...נותנת לזה הרבה פעמים משקל הרבה יותר מדי ממה שצריך. לא מכירה דרך אחרת.
איך והאם ניתן לעלות מדרגה? ברור שניתן לעלות מדרגה. תמיד יש עוד מדרגה כלפי מעלה (ועד לאלוהים), אבל כמו בדיון הקודם שלך, לי אין את המיומנויות הנדרשות לכך. לעומת זאת אני מעולה בלרדת מדרגות כלפי מטה, הכי נמוך שאפשר ואז עוד יותר נמוך, עד שאין יותר לאן לרדת (למרות שגם לרדת תמיד יש לאן)
ואם אקשר את הדיון הזה לדיון הקודם שלך - זה מה שאני וטוב לי עם זה, כיון שלצד החסרונות שאחרים רואים בדרך שלי, אני מסננת אויבים/אנשים צבועים/הולכי רכיל וכל מי שלא ממש איכפת לו ממני ומנצל אותי בשביל האינטרסים הפרטיים שלו.
הכי חשוב זה להיות שלם עם עצמך ועם הדרך שלך ולא לרדת על עצמך, לנבור, להתחרט ולכלות את זמנך בלשאול את עצמך בדיעבד מה יכולתי לעשות יותר טוב. להיות שלמה עם עצמי ואם נהגתי כפי שנהגתי אז זה מה שהרגיש לי נכון לעשות. ועל משקל: לא לפחד כלל, לא להתחרט כלל! אה כן וכמובן להקשיב תמיד לאינסטינקטים שלך. שלי אף-פעם לא מזייפים!
/null/text_64k_1#