צטט: קומביה 2013-05-27 09:43:36

שאתם קריפטים.

ועכשיו תורך...

צטט: sarite1 2013-05-27 12:08:47

הבן שלי אמר דבר חכם,

לא כולם ירצו אותך

ואת לא תרצי את כולם

תשתדלי לא לקחת את זה באופן אישי

 

אכן ילד חכם!!!! אהבתי ואין לי יותר כוכבים עבורך.

צטט: דרור64 2013-05-27 14:14:01

צטט: קֶרֶן אוֹר 2013-05-27 13:28:49

אז בטח לפני זה ראית את ה- "חשוד".

נו, 6 מאוזן..

 

התשובה נכונה, אך מבקשים 3 אותיות.

 

שקר

זו התשובה...

לא נותנת

להעתיק...

צטט: liorony 2013-05-27 14:11:53

צטט: קֶרֶן אוֹר 2013-05-27 11:03:34

 

אני בהחלט רואה רמות שונות של אפשריות התייחסות לנ"ל, שבקצה האחד של הסקאלה הצד הנפגע מגיב בתוקפנות ובהאשמת האחר, תוך שלילת אישיותו.

כאשר עוצמת הפגיעה והעלבון גדולים מנשוא ,ואין יכולת הכלה.פשוט וקל יותר להשליך רפש ואחריות על הזולת, מאשר לחטט בתוכינו ולתהות על קנקנינו וחלקינו .אנחנו מזמן כבר לא ילדים... והיגיע הזמן לקחת אחריות על מעשינו.קורבן לעומת אחראי.

פגיעה מקרוב מאדם אהוב - כואבת.( אובייקטיבית.) 

צודקות,הרבה פעמים נלווה לכישלון \דחייה גם הרגשת אשמה בנו ויש מקרים שאנחנו מאשמים את האחר ובשני המצבים זה לא מקדם אותנו ואנחנו תקועים.

והגישה הנכונה\בריאה אך קשה יותר, היא לקיחת אחריות(על החלק שלנו בסיטואציה) ולמידת לקחים מכל סיטואציה ולכן את המילה "אשמה" צריך להחליף במילה "אחריות". זה לכאורה רק סמנטי אבל ההבדל בין שני המונחים הוא מהותי בעוד שאשמה נושאת איתה קלון, מקטינה אותנו ולא מקדמת אותנו בכלל - לקיחת אחריות היא אקט מבוגר, אחראי, ויעיל. .  ומאחר שדחייה או כישלון אינם  מגדירים אותנו כבני אדם (כשווים או כלוזרים) אלא כל כישלון זאת עוד חווית למידה בחיים וצבירת ניסיון .

ומסכימה עם הגישה של זמירה לדעת לקרוא את המפה ולהימנע(מיומנות שהרבה נכשלים בה) אבל לפעמים צריך או רצוי לקחת סיכון(מחושב) כי את יודעת החיים הם דינמיים ובייחוד בקשרים בינאישיים הדינמיקה יכולה להשתנות.

 

ואנחנו נפגעים לרוב מאנשים שאכפת לנו מהם ומדעתם (חשוב לנו להצטייר חיובי) ופחות מאנשים זרים ושלא מעניינים אותנו ובפגיעה אין בחירה (אף אדם לא בוחר להיפגע )

 

 

 

 

צטט: דרור64 2013-05-27 14:14:01

צטט: קֶרֶן אוֹר 2013-05-27 13:28:49

אז בטח לפני זה ראית את ה- "חשוד".

נו, 6 מאוזן..

 

התשובה נכונה, אך מבקשים 3 אותיות.

הבנת הנקרא, נשמה.

לוקחים "חשוד",

מקפדים לו הראש,

נשאר "שוד".

שלוש אותיות, בינגו.

צטט: liorony 2013-05-27 14:23:03

שקר

זו התשובה...

לא נותנת

להעתיק...

 

תגידי בובה, את משקרת עלי?

ויייי.

אני מה זה נפגעתי

צטט: liorony 2013-05-27 14:53:00

צטט: קומביה 2013-05-27 09:43:36

שאתם קריפטים.

ועכשיו תורך...

 

מה השאלה?

צטט: קומביה 2013-05-27 15:49:27

צטט: liorony 2013-05-27 14:53:00

צטט: קומביה 2013-05-27 09:43:36

שאתם קריפטים.

ועכשיו תורך...

 

 

 

מה השאלה?

 

לבחירתך...

חופשי ...

שאל והשב...

צטט: קֶרֶן אוֹר 2013-05-27 15:49:04

צטט: liorony 2013-05-27 14:23:03

שקר

זו התשובה...

לא נותנת

להעתיק...

 

תגידי בובה, את משקרת עלי?

ויייי.

אני מה זה נפגעתי

 

חחחח... בארור

צטט: יונת77 2013-05-27 15:05:05

ומסכימה עם הגישה של זמירה לדעת לקרוא את המפה ולהימנע(מיומנות שהרבה נכשלים בה) אבל לפעמים צריך או רצוי לקחת סיכון(מחושב) כי את יודעת החיים הם דינמיים ובייחוד בקשרים בינאישיים הדינמיקה יכולה להשתנות.

 

ואני לא מסכימה.

לא הייתי רוצה לחיות את חיי תוך הימנעות עם האנשים הקרובים לי.

עם אלה, אני נותנת את כולי, מתוך האמון שאני רוחשת להם.

יודעת שככה יותר פגיע, אבל גם יותר נכון, ומוכנה לשאת במחיר.

כי מחיר ההימנעות המסוייגת הוא גבוה בעיני הרבה יותר.

 

 

מה אפשר , ורצוי לעשות עם הכאב?

איך והאם ניתן לתעל ולעלות מדרגה ?

או קיי.

נניח ויש לי כרטיס באתר היכרויות.

ויוצא שאני און ליין 24/7  (משהו עם סשנים ועוגיות)

ואני רואה פעם ב ... כרטיס של מישהי שאני באמת מאמין

שאני אני עובר בהרבה את סף הדרישות שלה.

אז אני שולח לה מסר.

טיילור מייד (מנוסח אישית לה)

והיא אפילו לא פותחת את המסר.

דחיה -

זה מאד מתסכל.

כישלון -

שלי בעיצוב הכרטיס.

שלה בלשמור על ראש פתוח.

פגיעה -

האגו בעיקר.

עלבון -

התרגלתי.

מחלוקת -

אז מה עכשיו? אני אציק לה עם מסר נוסף וחופר שמסביר שאני בטוח שהיא טועה? לא.

אני עולה במדרגות נעות.

זה נחשב?

צטט: קֶרֶן אוֹר 2013-05-27 16:02:27

צטט: יונת77 2013-05-27 15:05:05

ומסכימה עם הגישה של זמירה לדעת לקרוא את המפה ולהימנע(מיומנות שהרבה נכשלים בה) אבל לפעמים צריך או רצוי לקחת סיכון(מחושב) כי את יודעת החיים הם דינמיים ובייחוד בקשרים בינאישיים הדינמיקה יכולה להשתנות.

 

ואני לא מסכימה.

לא הייתי רוצה לחיות את חיי תוך הימנעות עם האנשים הקרובים לי.

עם אלה, אני נותנת את כולי, מתוך האמון שאני רוחשת להם.

יודעת שככה יותר פגיע, אבל גם יותר נכון, ומוכנה לשאת במחיר.

כי מחיר ההימנעות המסוייגת הוא גבוה בעיני הרבה יותר.

מש"א

לא ניתן לבטח רגשות ובייחוד בבנאישי. כמו שאין חצי הריון.

כבר נפלנו וקמנו שוב ושוב. ומה שלא הורג ,לא מחשמל כי אם - מחשל.

בעד לחיות את החיים במלא גוונם .גם כשעולה כאב - לכאוב ולמצות עד תום.

וכשנמנעים מתוך הגנה לאורך זמן - נראים אטומים. וחבל...