.

.

כל מאמן מתחיל מבין שיש הבדל בין חלום לפנטזיה.   

איך יודעים המאמנים להבדיל בין מטרה רצויה וראויה למטרה הזויה ובין מה שאפשרי באימון לבין מה שנועד לכשלון מראש ? 

האם המאמן רשאי לעצב את הציפיות והמטרות של המתאמן באופן ריאלי יותר ? איך ?

זאת הזמנה אישית לכל מי שעוסק באימון להשתתף בדיון הזה.

לקריאה נוספת:

חוק המאמנים בישראל - ברכות והסתייגויות 

אימון עסקי - עקרונות

הכותב הינו יועץ לניהול, מאמן עסקי ומגשר המתמחה בעסקים משפחתיים,

מנהל חברת הדרכה יוצרת פיתוח ארגוני בע"מ www.hadracha.co.il 

צטט: אלי כהן 2008-01-19 14:21:52

חלום או פנטזיה ? איך לעצב מטרות ריאליות לאימון ?

כל מאמן מתחיל מבין שיש הבדל בין חלום לפנטזיה.

איך יודעים המאמנים להבדיל בין מטרה רצויה וראויה למטרה הזויה ובין מה שאפשרי באימון לבין מה שנועד לכשלון מראש ? 

האם המאמן רשאי לעצב את הציפיות והמטרות של המתאמן באופן ריאלי יותר ? איך ?

זאת הזמנה אישית לכל מי שעוסק באימון להשתתף בדיון הזה.

אלי בוקר טוב

אני מאמינה וחיה שהכל אפשרי עבור המתאמנים שלי ומהמקום הזה

אני יוצאת איתם למסע. לא אני זו שקובעת מהי מטרה רצויה עבורם ולא אני מגדירה מהי מטרה הזויה.

אני מאמינה, קודם כל, בגדולתם של אנשים ואם מהמקום הזה אני באה אליהם

הרי שכל מטרה שהם יגדירו היא אפשרית.

אחד הדברים החשובים ביותר לי כמאמנת הוא לקרוא את החזון שלהם כאילו

הוא מתממש כבר היום. לעצב עבור מישהו ציפיות ומטרות "באופן ריאלי"

זה לא לראות אותו כגדול ויכול ואני סומכת על המתאמנים שלי שהם יודעים בדיוק מה נכון עבורם.

יום נפלא ומלא אור

מונה

נושא מעניין שאצלי עולה בכל אימון, הפער בין חלום לפנטזיה.

ההבדל במחינתי הוא שבשביל חלום אנו מוכנים להשקיע אנרגיה להשיגו ואז ניתן ורצוי להגדירו ולהגשימו, לעומת זאת בפנטזיה אין לנו כל כוונה להשקיע כל סוג של אנרגיה בכדי להגשימה, פנטזיה היא צורך לשחחר מתח ולכן אני מכוון לבחון את הנכונות להשקיע אנרגיה להגשמת העתיד ומבקש מהמתאמן לבחון את נכונתו להגשים את העתיד.

מנסיון המתאמנים שלי, הפנטזיות נשארות פנטזיות ומתוכם יוצאים החזון היפים והמוגשמים ביותר- בתנאי שהמתאמן משקיע אנרגיה שם.

לפעמים חשלמות מתגשמים, לפעמים שהלב עוד תמיםצביקה פיק  

סליחה,

איני מאמינה שיש דבר שנקרא פנטזיה,

אני מאמינה שאין דבר בעולם שאיננו יכולים להגשים

תמיד צריך לשאול מה עוד נשאר לי לעשות,

האם כבר עשיתי את הכול?

בין בגלגול זה לבין אחר,

אסור לוותר על חלומות

והכול אפשרי.

צריך רק לקחת בחשבון למה אנו זקוקים בשביל

להגשים את החלום.

אז יש מילה שנקראת פנזטציה, אני מכירה משהי שאומרת

שאין דבר כזה שנקרא דמיון- כי הכול התקיים מה שאתה רואה בעיני רוחך כבר התקיים בעבר ולכן כעת אתה מפנטז עליו.  אם פעם כבר השנת אותו אז למה לא תגשים אותו עכשיו?

אוסנתוש

אני מאוד מתחברת למה שאמרת

ומאמינה שחלומות ופנטזיות נועדו להגשימן

הן לא הגיעו להן סתם כך

והמון דברים הגדולים ומדהימים במהלך ההיסטוריה

התממשו כתוצר של חלומות ופנטזיות

אהבתי את ציטוט השיר של צביקה פיק שהביא יריב

חג שמח לכם

ניקה

תודה לכל המאמנים שהתייחסו עד כה.

לי הדברים נראים מורכבים יותר, ושאלותיי עדיין מחפשות תשובה אחרת ההולכת בכיוון התשובה של יריב ומעבר לה.  

לטעמי, הצורך להניב חווית הצלחה עבור המתאמן לא יכול לסבול את הסיכון של כשלון מהדהד הנובע ממטרה שהיא רחוקה מידי או כלל לא בכיוון הנכון עבור המתאמן ( מה ייחשב רחוק מידי ומהו בכלל הכיוןן הנכון ואיך בוחנים זאת ? )

עם כל היופי שיש במילים "הכל אפשרי" ו"אין חלום שהוא רחוק מידי" נראה לי שהאחריות המקצועית מחייבת גישה אחרת, זהירה יותר.

איך ננקוט זהירות מבלי שנמסמס או נרסק את חלומו של המתאמן ? זאת שאלה חשובה ביותר.

אלי שלום

אני רואה את האימון האישי כמסע משותף בו צועדים המאמן והמתאמן ביחד. המתאמן הוא זה שעובד על מטרותיו, ואילו המאמן מלווה אותו, מחזק ומעצים אותו והוא בבחינת הפנס שמאיר לו את הדרך.

מטרת ליווי זה, בין השאר, לעמוד על יכולותיו ומשאביו של המתאמן. מאמן מנוסה ידע לשאול את השאלות הנכונות אשר יביאו את המתאמן לבהירות הנחוצה לו להגיע לתובנה לגבי מסוגלותו לממש מטרות, שעל פניהן נראות כפנטזיות שאינן ניתנות להשגה על ידו.

אילנה קירשנבוים

מאמנת אישית לפריצת דרך

בקריירה ובחיים האישיים

ilanakirsh@gmail.com

הי אלי,

מאחר ואני מגיעה מאותה אסכולה של מונה, אני מסכימה עם כל מילה שלה....

אחד המשפטים שאומרת מי שלימדה אותי אימון זה שאימון תמיד עובד! אין כשלונות באימון יש מסע, דרך שאותה עובר המתאמן ובה הוא מגלה וחושף את המטרות שלו - מה באמת חשוב לו להשיג, מה הוא באמת מוכן לעשות בשביל זה, מי הוא צריך להיות כדי להגשים את המטרה שלו.

כשאני מודאגת מכשלון של האימון, כשאני מודדת ומעריכה מטרות של המתאמנים שלי - הפוקוס הוא עליי ולא עליהם.

ועוד משהו - לפעמים אנשים שמים מטרות גדולות שנראות להם בלתי אפשריות ועדיין זה משהו שהם חולמים להשיג.

מניסיון שלי ושל אחרים: כשאני בעיני רוחי יכולה לראות את המתאמן מגשים את המטרה הזו ולא משנה כמה גדולה היא נראית - הוא יגשים אותה. המתאמנים שלנו הם תמיד השתקפות שלנו ושל התודעה שלנו....

חברים,

כמי שעיקר העיסוק שלו באימון נמצא בעולם העסקי- ארגוני, בו קיימים בד"כ מדדי ROI  ברורים ומצופים ממאמן וממתאמן הרשו לי נא להוריד את הדיון, ברשותכם, מהרמה הפילוסופית לרמה המעט יותר פרקטית.

כשאני, באופן אישי,  מגיע לשלב באימון בו אני מציב מטרות או מגבש חזון עתידי ביחד עם מתאמן עבורו, שלב, שאגב, מגיע אחרי אבחון מעמיק של הלקוח, איכויותיו, חולשותיו וסביבתו, אני מנסה תמיד לבחון האם החזון עומד בשני קריטריונים עיקריים:

הראשון-

ישימות.

אכן, תיאורטית "השמיים הם הגבול", "אין דבר העומד..." וכו'...

מעשית, באימון ממוקד ובעל טווח זמנים מוגדר, יש, לדעתי, צורך להגדיר מטרות ישימות, ברורות ומקושרות לקרקע, למציאות.

אני רואה כאחד מתפקידי החשובים כמאמן יצירת חוללות עצמית גבוהה של מתאמן ויצירת "דינמיקה של הצלחה" בחייו.

אם המטרה לא ישימה, אמנם לטווח הקצר מאוד אני יכול להרים את רוחו וליצור "העצמת דמי", פסאודו- העצמה (מבחינת לא מדובר בהעצמה אמיתית של האדם אלא ביצירת תחושת "היי" לשמה, דבר המתפוצץ לעיתים כבלון נפוח מידי...).

לעומת זאת, מטרה ישימה, הנטועה בקרקע וביכולותיו של המתאמן, תזניק אותו מעלה מעלה באמת ותיצור שינוי אמיתי, משמעותי ולאורך זמן.

מבחינתי כאיש מקצוע המוביל אדם אחר בדרכו להצלחה מבחן הישימות הוא קריטי.

השני-

אתגר.

בניגוד לטיפוח פנטזיה, אני מאמין במתן אתגר אמיתי למתאמן, רף גבוה אותו יוכל לעבור ע"י עשייה משמעותית והשקעת אנרגיה ממוקדת בחייו.

קביעת חזון ומטרה שאין בה אתגר אמיתי מפספסת את מטרת האימון, לא תיצור אצל המתאמן חוללות עצמית גבוהה אמיתית, לא תיצור למידה חדשה, לא תטמיע הרגלים חדשים ותנפץ ישנים שכבר לא מסייעים לנו ובעיקר תשעמם את המתאמן ותוריד את רוחו.

בבואי כמאמן להציב אתגר אמיתי למתאמן, או מה שנקרא מאיפה שאני באתי "לקרוא לדגל", אני בוחן קודם עם עצמי:

• האם האתגר הוא באמת אמיתי ומשמעותי עבורו ?
• האם הוא יצור שינוי של ממש ויקדם אותו ?
• האם האתגר ותוצאותיו יפתיעו את המתאמן מבחינת היכרות עם יכולותיו ?
• האם האתגר הוא אתי מבחינתי ? (האם הייתי מציב אחד כזה או דומה לעצמי ?)
• ולבסוף, האם זו פנטזיה או חלום/ חזון בר הגשמה, ישים והעומד איתן על יסודות ערכיים אמיתיים ועל חוזקותיו ואופיו של המתאמן ?

זה אתגר שהולך להתגשם, ובגדול !

יניב אלטרס.

צטט: אלי כהן 2008-01-25 10:37:57

תודה לכל המאמנים שהתייחסו עד כה.

 

לי הדברים נראים מורכבים יותר, ושאלותיי עדיין מחפשות תשובה אחרת ההולכת בכיוון התשובה של יריב ומעבר לה.  

 

לטעמי, הצורך להניב חווית הצלחה עבור המתאמן לא יכול לסבול את הסיכון של כשלון מהדהד הנובע ממטרה שהיא רחוקה מידי או כלל לא בכיוון הנכון עבור המתאמן ( מה ייחשב רחוק מידי ומהו בכלל הכיוןן הנכון ואיך בוחנים זאת ? )

 

עם כל היופי שיש במילים "הכל אפשרי" ו"אין חלום שהוא רחוק מידי" נראה לי שהאחריות המקצועית מחייבת גישה אחרת, זהירה יותר.

 

איך ננקוט זהירות מבלי שנמסמס או נרסק את חלומו של המתאמן ? זאת שאלה חשובה ביותר.

היי אלי,

הזהירות ה"מקצועית" הזו - היא היא שהביאה את הרופאים לרשום אנטיביוטיקה על כל הזדמנות, "הזהירות המקצועית" הזו, יש לה שם, קוראים לה במחוזות מסוימים כסת"ח.

היות שכל הכללה הינה מסוכנת בהיותה הכללה (כולל זו), ובכל הכללה יש מצב ליוצא מן הכלל אשר מצד אחד מעיד על הכלל ומצד שני סותר אותו.

הייתי טוען שכל חלום או פנטזיה נמצאים באותו המקום.

הם הינם חלומות או פנטזיות כל עוד הם נימצאים במימד הרעיוני בלבד, אך ברגע שבונים לאותו החלום/פנטזיה את הדרך להגיע אליהם ומתחילים לצעוד בה, הרי הם אינם בגדר הפנטזיה יותר אלא מתחילים לקרום עור וגידים ולהפוך להיות יותר ויותר אפשרות (Probability)

אני מגדיר ארבע רמות:

Fantasy - Possibility  - Probability  - Fact

הן נמצאות לכל אורך ההיסטוריה שלנו: 

פעם לטוס לירח הייתה פנטזיה, סיפור בדיוני.

ביום שהאחים רייט הטיסו את המטוס הראשון שלהם, הטיסה לירח הפכה לאפשרות (Possibility)

ביום שהומצא הטיל ודלק הסילו, הטיסה לירח הפכה לסבירה (Probability) ומשם לעובדה חיה, המרחק היה קצר.

גם ביהדות ארבעת הדרגות הללו קיימות קוראים להן:

השראה, מחשבה, דיבור, מעשה..

ובעצם זה ההעברה מהכוח אל הפועל.

עכשיו לנושא ה- ראליות של המטרה:

אם בא אלי אדם שאומר: אני רוצה תוך 4 חודשים שיהיה לי 15 מליון דולר בבנק.

כאשר נקודת ההתחלה שלו היא אוברדראפט של 10K ש"ח נניח.

האם זה ראלי או זה פנטזיונרי? האם זה אפשרי או זה חלומות באספמיה?

אני בתור מאמן מסתכן כשאני שם את הדעות שלי בנושא.

מי אני בכלל? אולי יש לאותו הבחור דרך לעשות את זה, אך ביהירותי אני עלול למנוע ממנו לבצע אותה...?

האם יכול להיות שהוא יודע משהו שאני לא יודע, שהוא מכיר שיטה שעשויה לאפשר לו לעשות את זה?

זהו סוג של מדרון חלקלק, מי יודע איפה זה מתחיל והיכן זה נגמר?

 גישה אחת של אימון גורסת שלמתאמן הפתרונים, הוא יודע מה עליו לעשות והוא פשוט לא עושה - ועלי כמאמן "לבעוט בישבנו" ולהביאו לעשות את מה שהוא יודע שעליו לעשות אך הוא לא עושה.

גישה אחרת של אימון גורסת דברים אחרים.

כשאני מגיע מעולם ה NLP אני בוחן דבר אחר:

אחד מהעקרונות של הגדרת (מטרה)תוצאה בנויה כהלכה (Well Formed Outcome)  אומר, שהמטרה אמורה להיות תחת שליטתו של העושה.

כלומר: אני לא יכול להגדיר מטרה בסגנון של: "אני רוצה להגדיל את המכירות שלי ב 80%" מכיוון שהגדלת המכירות תלויה גם בגורמים חיצוניים שונים כמו לדוגמה: הלקוחות שיגידו כן"

ולכן, מטרה כזאת איננה תוצאה מוגדרת כהלכה.

עלינו להגדיר את התוצאה הרצויה, כפועל ישיר של משהו שתלוי באדם עצמו - אי לכך, אחרי תשאול ובירורים אפשר יהיה להגיע לתובנה שנניח המכירות יעלו ב 80% אם אני (כאיש המכירות והמתאמן) אגדיל את כמות הפניות שלי ב 90%. האם זה מבטיח תוצאה של עליה ב80% במכירות? ממש לא, האם זה מבטיח שאני אגדיל את כמות הפניות שלי ב 90%?

(אם הגדרנו נכון את התוצאה הבנויה כהלכה) כנראה שכן.

אלא אם כדי להגדיל ב90% את כמות הפניות שלי ללקוחות אומר שעלי להיות ער 25 שעות ביממה, וגם לזה יש פיתרון ממעלה שניה.

במקום שאני אפנה לבד, אני יכול לבנות צוות שפונה, ואז יש עליה ב 90% בכמות הפניות.

מצד שני אפשר להעלות את איכות הפניות ללקוחות.

למצוא את המדדים לדבר הזה, ולמדוד אותם.

ואז האם תהיה עליה, סביר להניח שכן.

האם זו הצלחה? בוודאי שכן. אדם שמטרתו הייתה להעלות את כמות הפניות ב90% ללקוחות חדשים בשבוע.. כל עוד זהו יעד פיזי מדיד, שתלוי באדם עצמו, אם הוא עמד בזה - זו הצלחה.

כאן נכנסת בעצם מומחיותו של המאמן - לדעת לשאול את השאלות הנכונות והתהיות הנכונות כדי שהמתאמן יגיע למסקנותיו לבד.

וכאן גם נמצאת המלכודת הגדולה למאמן, לדעת לשאול שאלות שלא מתוך האמונה שלו באם זו פנטזיה או זהו דבר ראלי וישים. כי אז דרך השאלות המאמן עלול להוביל את המתאמן אל עבר האמונות/דעות שלו (של המאמן) ואז אולי לפספס ובגדול.

לכן, הייתי אומר שלא אני כמאמן לשפוט באם מטרה הינה חלום או פנטזיה, אלא המתאמן עצמו דרך שאלות נקיות (אשר מניחות כמה שפחות הנחות מוקדמות) של המאמן.

וכך בעצם אפשר לייצר מסלול לעבר כל פנטזיה.

אומר טוני רובינס: "על פי רוב, אנו מעריכים גבוה מדי את מה שאנו יכולים להספיק בשנה ונמוך מדי את מה שאנו יכולים להשיג בעשר שנים"

מיקי

את התשובה הבאה עניתי בפרטי, אבל ראיתי לנכון להוסיפה כאן - מכיוון שהיא יוצרת בהירות בנוגע לנושא הכסת"ח.

עניין הכסת"ח, כאשר אנו מתחבאים תחת איצטלת המקצועיות/מקצוענות ומתחילים להחליט מה כן פנטזיה מה לא פנטזיה - מתוך ההבנה שאומרת: "אימון זהו תהליך שמטרתו היא להשיג מטרות" אזי, בתור מאמן, אני ארצה לוודא שהמתאמן שלי משיג את המטרות שלו - אי לכך אני עלול להיות משוחד בדעתי כאשר אני בא לשפוט מטרה באם היא פנטזיונרית או מושגת.

וזהו מדרון חלקלק.. מי יודע באמת מהי מטרה פנטזיונרית ומהי מטרה אפשרית/ראלית?

האם להמציא את הנורה הייתה מטרה פנטזיונרית?

לפי כמות הנסיונות שלו הייתי אומר שכן, מאוד, לפי ההצלחה שלו, הייתי אומר ממש לא.

השאלה היא, האם המאמן שלו היה מאמין שזו מטרה פנטזיונרית, האם אדיסון היה ממציא את הנורה או שמישהו אחר היה עושה את זה?

(האם זה מזלו הטוב של אדיסון שאת המאמן הראלי עוד לא המציאו בתקופתו?)

מיקי

הי אלי,

השאלה שלך מבחינתי היא

1. איך אני כמאמנת לוקחת אחריות על איכות המטרות שהלקוח מציב.

2. מהו מקומי בהצבת המטרות של הלקוח.

הדרך בה אני עובדת מאפשרת ללקוח להיות "בפוטנציאל הגבוה" שלו

זאת אומרת מרחב פעולה בו הוא חש את איכויותיו, תשוקותיו והחזון הבוער בנשמתו.

זוהי אחריותי.

כאשר הוא שם, אני והוא רואים חווים ויודעים, פשוט יודעים, מה רוצה לבוא דרכו לעולם.

זה לא רצון של האגו במכונית גדולה יותר, זה רצון עמוק שיושב בדיוק.

כשאני חוברת אליו, אני גם עוזרת לו לנסח ולמצא את הדרכים המתאימות ביותר למימוש דרכו. במעין שיתוף פעולה של פרטנרים עסקיים...חושבים ביחד.

נותנת לו להוביל, אך לא חוששת כלל מנקיטת עמדה, כאשר אני מחוברת לגמרי ורואה בבירור מה קורה ומה "רוצה" להגיע דרכו לעולם.

כאשר מישהי צריכה לכתוב ספר, גם אם זה לא היה בהצבת המטרות הראשונית שלה - כאשר ראיתי את זה, הובלתי לשם. וזה קורה!

כאשר מישהו מציב מטרה שהיא אולי קצת רחוקה מהמקום הנוכחי בו הוא נמצא, האימון יזרום באופן טבעי למרחבים חדשים שיאפשרו את זה, ובעצם המטרה משמשת מנוף לשינוי, וגם מראה, לגבי היכולות הנוכחיות, אם לא היו ברורות קודם.

כך שאין דרך אחת להציב מטרות, זה יותר ריקוד של הרגע עם המאומן.

האחריות שלי מלאה בלהביא את הלקוח למרחבים הפתוחים הרחבים והגבוהים ביותר ושם נוצרות מטרות מדויקות. לא סתמיות.

תודה רבה לכל המצטרפים לדיון, שהעשירו אותו בדבריהם.

קראתי בשקיקה כל התייחסות ונהניתי מאוד הן מההכרה בקיום השאלה והן מהניסיון לתת לה תשובה טובה ואחראית, מושגית ומעשית - כל אחד ( ואחת ) בדרכו. 

השאלה לטעמי בעינה עומדת, ואף אם תישאר חסרת תשובה חדה ומוסכמת, האם לא נעדיף מאמן היודע על קיומה ועל הדרכים הראויות לטפל בה, מזה שאינו יודע על קיומה כלל ?

להלן שאלות שעלו אצלי בעקבות קריאת דברי המשתתפים בדיון:

אם האימון הוא "מסע משותף" אז גם המטרה משותפת ? האם יש אימון שבו "המסע המשותף" הוא גם המטרה בעצמה ?

אם "הכל אפשרי" האם ניתן לומר שהמאמן הוא סוג של קוסם או "חסיד שוטה" ? מהיכן חוצב המאמן את הכוחות לאימון כשהמטרה אינה לרוחו והדרך אליה לא ידועה לו ?  

האם המתאמן יודע בעצמו תמיד מה נכון וראוי עבורו ?

האם דעתו של המאמן משתקפת באימון ? האם היא מכשול או כלי עזר באימון ?

האם המאמן הוא בעל מומחיות כלשהי בתחום בו נמצאים המאמן או מטרתו ?