אפשר לזכור בנוסטלגיה

זה לא חייב להיות פתולוגי.

ככלל, ברגע שהאוקסיטוצין מתפוגג

זה כבר לא במערכת הדם שלך

זה כבר לא פיזי מבחינה נפשית

זה טבעי להתרפק על העבר אבל צריך לא לתת לעבר להפריע להווה.

ולזכור לא להשוות !

בשביל זה צריך להבין את המנגנון [הרומנטי] של בחירת בנזוג.

אנחנו בוחרים כזה בשביל לעבור תהליך. זהו תהליך של ריפוי. אישי לגמרי וקשור בדמות מרכזית [בד"כ הורה] שבחרנו לחקות בילדותנו המוקדמת ונפגענו.

המועמד צריך להיות דומה באיזושהי דרך לדמות הזאת ותפקידו לספק סוף אחר. מתאים לסוג הפגיעה. לפעמים יותר מאחת.

ככל שהמועמד מתאים יותר... ההתאהבות בו תהיה אינטואיטיבית ועוצמתית יותר.

מפגש רומנטי הדדי הוא מפגש של שתי מצוקות כאלו. [כל אחד בנפרד עם הסיפור שלו].

הראשון שבא על סיפוקו [או מסתבר לו שהבחירה לא מספקת את הסחורה] למעשה מיצה ויכול להמשיך הלאה [בד"כ למצוקה הבאה.] ומשאיר את השני באמצע.

למעשה תוקע אותו ואפילו לפעמים במצב גרוע מזה שהיה בפתיחת היחסים.

זה שננטש מרגיש מרומה [בצדק מבחינתו] ואם אינו יכול להחזיק בפרטנר הוא מפתח תסכול וערגה הידוע כתסמין האקס המיתולוגי.

הפתרון יכול להיות במציאת בנזוג אחר בעל תכונות דומות [עדיף בעל התאמה גבוהה עוד יותר] שאפשר לעשות מולו את התהליך מחדש.

לפעמים, נוצר מצב פאתולוגי שבו בעל המצוקה ננטש שוב ושוב ואינו מצליח לסגור פינה. כאן, כל המועמדים יהיו דומים [באופן מסוים] כל אחד לקודמו.

מי שלא מצליח... נשאר עם הכמיהה ולא נותר לו אלא לפתח מיתולוגיה לזה שהיה מזוהה כהכי מתאים. [יכולתי למצות לו הייתי מקבל הזדמנות אמיתית] ו\או להדחיק.

להתרוצץ כמו עכבר במלכודת רק מזמן תסכול מצטבר.

והסימפטומים? כמו שיונת כתבה.

ואולי גם הערה.

אנשים אטרקטיביים מקבלים יותר הזדמנויות ולכן יש להם יותר סיכוים [סטטיסטית] למצא פרטנר כזה ולהשלים תהליך. [כן. אנשים שממצים מהלכים, בריאים יותר ריגשית.]

זאת הסיבה האמיתית שבגללה תמיד כדאי שיהיה לך מה להציע.

וגם, לפעמים האינטואיציה בזבל. לכן שווה לתת הזדמנות ולזכור שאין כמו סקס בשביל לדעת.

שמעתי על התופעה אבל לא מכירה אותה מקרוב. לא מסתכלת לאחור. ברגע שאדם יוצא מהמרחב שלי, אני פשוט שוכחת אותו...ההנחה היא שמה שנגמר, נגמר, וכעת - נמשיך הלאה.

אין לי הרהורים נוסטלגיים, אין לי מחשבות "מה היה אילו", ואין לי חרטות. גם לא על נישואין שנגמרו.

זה לא משהו שאני עושה בכוח, זה פשוט בא לי טבעי. עניין של אופי. זה לא איזה הרגל נרכש או משהו כזה.

*

אלומה

תגידי אפשר יותר מאחד? הכוונה למושג מיתולוגיה ולא לאקס.

כי מיתולוגיה היא סיפורים שאנו מספרים לעצמנו או המיתוס שהוא רק שלנו.

זו תופעת טבע שאין לה הסבר,לא תמיד יש לנו שליטה על המחשבות שעולות,

לפעמים המחשבות מסייעות להנעה להלאה משם

ולפעמים המחשבות גורעות,כמו למשל בזמן שינה,רצוי לשים שמיכה גם על המחשבות.

לדעתי יש לתת מקום לכל אחד שעבר בדרכנו. זה מצב רגשי ואישי ,מציאות.

במידה ותתחילי לשמוע קולות או חזיונות, מלמד על יציאה מהמציאות אזי...

המחשבות הן דחפים,טובות או רעות ואפילו מחשבות אינטימיות(קשור לשמיכה)

אז מהזה חילול הקודש?

ברגע שלא תעניקי לזה תשומת לב יתרה ואת המשקל הנכון דיינו

יש לזה מקום של זכרון/מזכרת ויהא זה נכס העשוי לסייע ולהניע הלאה.

הרי ההחלטה לעבור הלאה מאקס בתקווה שיש שם את התבונה וגם את הלב.

איך אפשר למחוק מחשבות ,בטיפקס?

"בשבתנו על סיר הבשר, באכלנו לחם לשובע..." - מפלט למקום מוכר גם אם לא היטיב עמנו.

כשנמצאים במקום טוב - אין שום סיבה מספיק טובה להתגעגע לאקס זה או אחר,

גם אם היו תקופות מסעירות ונפלאות במחיצתו.

הזוי בעיני להתרפק על העבר תוך האדרת האקס המיתולוגי, ולהתעלם מהעובדות בשטח - שהקשר היה קלוקל, אחרת למה הקשר נפסל...?

למרות העצב והקושי - ראוי וכדאי למחוק מהרזומה את האקסים המיתולוגיים ולא לתת להם "מקום" - החלטה לא פשוטה, דרך קשה אך בהחלט נכונה כדי להתגבר ולהשתחרר מהתופעה.

מסכים איתך לחלוטין אורלי,

הזמן הרבה פעמים מקהה את הזכרונות הרעים ומייפה את מה שהיה.

אני רוצה להוסיף על מה שכתבת ולציין שלעתים יש בחיינו יותר מאקס מיתולוגי אחד.

הנה סיפור אישי יפה ממש מהיממה האחרונה-

כתבה לי אתמול אקסית שראתה את הכרטיס שלי בג'יי דייט והתחלנו להעלות יחד זכרונות מהקשר שהיה.

מסתבר ששנינו זוכרים לטובה כל כך הרבה דברים שהקשר תרם לנו למרות שהוא נגמר.

היה כל כך כיף לגלות שבמקום לסחוב איתנו משקעים שנינו מעריכים את הדברים הטובים שקיבלנו מהקשר.

ולפעמים זה פשוט נפלא לדעת שלא כל קשר מהעבר משאיר משקעים ואיכסה ויש קשרים שגם אחרי סיומם אתה יודע שלנצח שניכם תהיו אחד בלב של השני.

צטט: בטי בלו 2013-06-07 07:47:48

אצלי, אם יש געגוע למשהו רחוק.
זה ממש לא לאדם ספציפי (שאחרת, כמו שאמרת, הוא עדיין היה חלק מחיי בדרך זו או אחרת).
אלא למצב שהוא מייצג.

אולי ל"אני" שהיה לי שם.

לטעמי, זה געגוע ללא כתובת של ממש...

ויותר מכך - אין להם שוב תכלית. ה"אני" שוב

לא אותו "אני"...

ובכלל, געגועים והעלאת זכרונות על ה"אני" של

אז, ואו על ה"הוא" של אז - כול אלו אפשריים

רק בשני מצבים:

א. במצב נוכחי שבו אין שום דבר

(גרוע! גרוע! גרוע! כי - את לא פנויה לדבר חדש)

ב. כאשר זה כול מה שנותר

(כלומר, לעת זיקנה ושיבה טובה..., ועד אז..., יש

כול כך הרבה מה לעשות עוד, הלא כן?)

צטט: גמבה 2013-06-07 09:39:43

אני חושבת שאקס מיתולוגי מוזכר רק בהקשר הפתולוגי (אהבתי את החרוז) אחרת אלו הם סתם זכרונות. אני מניחה שתפקידו של האקס המיתולוגי הוא פסיכולוגי :) ומצביע על קבעון וחוסר יכולת לחוות את הכאב שבפרידה מאותה דמות זו הפתולוגיה. לא בהכרח ישפיע על יצירת קשרים חדשים... זה כמו טראומה לא מעובדת .

למה למה גמבתי,  פתולוגיה זה קיצון כמו הפרעות בגוף ובנפש.

וזכרונות הם לא סתם ולא רק קבעון , 

זכרונות לטוב או לרע לפעמים מסייעים ולפעמים גורעים

וטראומה כמו שכתבת אכן מצביעה על נזק כמו פצע

נכון אי אפשר לשים פלסטר על פצע ולהמשיך

אולם גם אי אפשר לשים פלסטר על מחשבות של הלב.

צטט: ~ציפוש~ 2013-06-07 09:57:54

צטט: גמבה 2013-06-07 09:39:43

אני חושבת שאקס מיתולוגי מוזכר רק בהקשר הפתולוגי (אהבתי את החרוז) אחרת אלו הם סתם זכרונות. אני מניחה שתפקידו של האקס המיתולוגי הוא פסיכולוגי :) ומצביע על קבעון וחוסר יכולת לחוות את הכאב שבפרידה מאותה דמות זו הפתולוגיה. לא בהכרח ישפיע על יצירת קשרים חדשים... זה כמו טראומה לא מעובדת .

למה למה גמבתי,  פתולוגיה זה קיצון כמו הפרעות בגוף ובנפש.

וזכרונות הם לא סתם ולא רק קבעון , 

זכרונות לטוב או לרע לפעמים מסייעים ולפעמים גורעים

וטראומה כמו שכתבת אכן מצביעה על נזק כמו פצע

נכון אי אפשר לשים פלסטר על פצע ולהמשיך

אולם גם אי אפשר לשים פלסטר על מחשבות של הלב.

אנחנו מסכימות , קבעון-קיצוני-טראומה-פתולוגיה

וזכרונות הם סתם ביחס לקבעון ...ברור שהם לא סתם סתם....

צטט: שחר י 2013-06-07 08:16:08

צטט: מינואט 2013-06-07 08:12:58

צטט: שחר י 2013-06-07 08:09:27

בדרך כלל מקום מפלט למקום מוכר, טוב וחמים כשכרגע לא כל כך. אם היה לך טוב עכשיו לא היית מסתכל על ה'אקס' ומכשכש בזנב.

 

כאן נכנסת האידאליזציה - כי אם נהיה אמיתיים עם עצמנו, ה"שם" לא היה כל כך מושלם, אחרת היינו נשארים "שם", לא?

 

ברור, לא?

חיים בעבר וחולמים על העתיד. ההווה קצת פחות אטרקטיבי.......

לא חשבתי על זה

(SORRY כבר קיבלת את הכוכב בדיון שלך ולכן הקפה לא נותן לי לככב אותך שוב)

צטט: יונת77 2013-06-07 08:20:11

בדר"כ מייחסים את הביטוי אקס מיתולוגי, לאהבה הראשונה שלנו, לקשר הרומנטי הראשון שלנו והזיכרון לגבי אותו אקס, מאוד סלקטיבית ואנחנו זוכרים רק את הדברים הטובים איתו ובו (אם היה כל טוב למה זה נגמר?!)

ועושים אידיאליזציה- מתעלמים מהפגמים והחסרונות של אותו אקס - הופכים אותו לאידיאלי מבחינת בן זוג ולמקור להשוואה.

אחת הסיבות שהוא כל כך נחרט בזיכרון בצורה כזו, זה בגלל שזאת הפעם הראשונה שאנו חווים גם אהבה(והיתאהבות) וגם שיברון לב- עוצמת הרגשות מאוד קיצוניות וחזקות וזה עוד יותר מוחצן אם הסיפור לא נסגר-לא עשו closure (נשארים עם תחושת פיספוס ומשקעים)

 ואחד הטעויות הנפוצות הוא לעשות השוואה בינו לבין שאר הבחורים שיוצאים איתם (וההשוואה כמובן היא עפ"י הזיכרון הסלקטיבי-שהבן זוג  מצטייר כנפלא ונהדר ולא עפ"י המציאות שהייתה שם או כפי שהוא היה באמ

 

עניין הפאתלוגיה היא באמת במשהו הלא בריא ולא ריאלי בזיכרון  שמפריע לחיים בהווה, ככל שהוא יותר מפריע הוא יותר פאתולוגי.

את מביאה לכאן את האהבה הראשונה והחוויה  העוצמתית שהיא מביאה לחיינו, וכל אחד מדבר מחוויותיו, אצלי לדוגמא לא מדובר על האהבה הראשונה שלי, אבל בהחלט על האהבה הכי עוצמתית שלי, שלא השתחזרה מאז, כי אני לא נותנת לה מקום כל כך עוצמתי כי כגודל העוצמה גם גודל הטראומה.

אני כן מתאהבת אבל בדרך הרבה יותר ריאלית, וזה מקל על הפרידות.

תודה יונתי