צטט: sarite1 2013-06-07 08:24:37

אפשר לזכור בנוסטלגיה

זה לא חייב להיות פתולוגי.

ככלל, ברגע שהאוקסיטוצין מתפוגג

זה כבר לא במערכת הדם שלך

זה כבר לא פיזי מבחינה נפשית

זה טבעי להתרפק על העבר אבל צריך לא לתת לעבר להפריע להווה.

 

ולזכור לא להשוות !

 

נוסטלגיה היא לא פאתולוגיה, כי היא לא מפריעה לחיים:-)

אשרך שאת לא נותנת לעבר להפריע לך

כי יש אנשים שלא מצליחים לשחרר

תודה שרית ושבת שלום

צטט: אספרסו כפול 2013-06-07 09:44:51

בשביל זה צריך להבין את המנגנון [הרומנטי] של בחירת בנזוג.

אנחנו בוחרים כזה בשביל לעבור תהליך. זהו תהליך של ריפוי. אישי לגמרי וקשור בדמות מרכזית [בד"כ הורה] שבחרנו לחקות בילדותנו המוקדמת ונפגענו.

המועמד צריך להיות דומה באיזושהי דרך לדמות הזאת ותפקידו לספק סוף אחר. מתאים לסוג הפגיעה. לפעמים יותר מאחת.

ככל שהמועמד מתאים יותר... ההתאהבות בו תהיה אינטואיטיבית ועוצמתית יותר.

מפגש רומנטי הדדי הוא מפגש של שתי מצוקות כאלו. [כל אחד בנפרד עם הסיפור שלו].

הראשון שבא על סיפוקו [או מסתבר לו שהבחירה לא מספקת את הסחורה] למעשה מיצה ויכול להמשיך הלאה [בד"כ למצוקה הבאה.] ומשאיר את השני באמצע.

למעשה תוקע אותו ואפילו לפעמים במצב גרוע מזה שהיה בפתיחת היחסים.

זה שננטש מרגיש מרומה [בצדק מבחינתו] ואם אינו יכול להחזיק בפרטנר הוא מפתח תסכול וערגה הידוע כתסמין האקס המיתולוגי.

הפתרון יכול להיות במציאת בנזוג אחר בעל תכונות דומות [עדיף בעל התאמה גבוהה עוד יותר] שאפשר לעשות מולו את התהליך מחדש.

לפעמים, נוצר מצב פאתולוגי שבו בעל המצוקה ננטש שוב ושוב ואינו מצליח לסגור פינה. כאן, כל המועמדים יהיו דומים [באופן מסוים] כל אחד לקודמו.

מי שלא מצליח... נשאר עם הכמיהה ולא נותר לו אלא לפתח מיתולוגיה לזה שהיה מזוהה כהכי מתאים. [יכולתי למצות לו הייתי מקבל הזדמנות אמיתית] ו\או להדחיק.

להתרוצץ כמו עכבר במלכודת רק מזמן תסכול מצטבר.

והסימפטומים? כמו שיונת כתבה.

 

ואולי גם הערה.

אנשים אטרקטיביים מקבלים יותר הזדמנויות ולכן יש להם יותר סיכוים [סטטיסטית] למצא פרטנר כזה ולהשלים תהליך. [כן. אנשים שממצים מהלכים, בריאים יותר ריגשית.]

זאת הסיבה האמיתית שבגללה תמיד כדאי שיהיה לך מה להציע.

 

וגם, לפעמים האינטואיציה בזבל. לכן שווה לתת הזדמנות ולזכור שאין כמו סקס בשביל לדעת.

 

 

חחחחחחחה תגובה נהדרת, אבל איך ידעתי שתגיע בסופו של דבר לסקס 

תודה אספרסו ושבת שלום!

צטט: מינואט 2013-06-07 11:12:34

צטט: יונת77 2013-06-07 08:20:11

בדר"כ מייחסים את הביטוי אקס מיתולוגי, לאהבה הראשונה שלנו, לקשר הרומנטי הראשון שלנו והזיכרון לגבי אותו אקס, מאוד סלקטיבית ואנחנו זוכרים רק את הדברים הטובים איתו ובו (אם היה כל טוב למה זה נגמר?!)

ועושים אידיאליזציה- מתעלמים מהפגמים והחסרונות של אותו אקס - הופכים אותו לאידיאלי מבחינת בן זוג ולמקור להשוואה.

אחת הסיבות שהוא כל כך נחרט בזיכרון בצורה כזו, זה בגלל שזאת הפעם הראשונה שאנו חווים גם אהבה(והיתאהבות) וגם שיברון לב- עוצמת הרגשות מאוד קיצוניות וחזקות וזה עוד יותר מוחצן אם הסיפור לא נסגר-לא עשו closure (נשארים עם תחושת פיספוס ומשקעים)

 ואחד הטעויות הנפוצות הוא לעשות השוואה בינו לבין שאר הבחורים שיוצאים איתם (וההשוואה כמובן היא עפ"י הזיכרון הסלקטיבי-שהבן זוג  מצטייר כנפלא ונהדר ולא עפ"י המציאות שהייתה שם או כפי שהוא היה באמ

 

עניין הפאתלוגיה היא באמת במשהו הלא בריא ולא ריאלי בזיכרון  שמפריע לחיים בהווה, ככל שהוא יותר מפריע הוא יותר פאתולוגי.

את מביאה לכאן את האהבה הראשונה והחוויה  העוצמתית שהיא מביאה לחיינו, וכל אחד מדבר מחוויותיו, אצלי לדוגמא לא מדובר על האהבה הראשונה שלי, אבל בהחלט על האהבה הכי עוצמתית שלי, שלא השתחזרה מאז, כי אני לא נותנת לה מקום כל כך עוצמתי כי כגודל העוצמה גם גודל הטראומה.

אני כן מתאהבת אבל בדרך הרבה יותר ריאלית, וזה מקל על הפרידות.

תודה יונתי

אורלי ,כשאני דיברתי על אהבה ראשונה זה לא רק מהבחינה הכרונולוגית, נכון שלרובינו אהבה הראשונה היא בעוצמות גבוהות ולכן גם הפרידה היא קשה, אבל בהחלט יכול להיות מצב, שהיו לך אהבות גם לפני אהבה עם העוצמות הגבוהות מבחינת הרגשות ולכן היא נחרטת הכי חזק בזיכרון וזה מה שהופך את הבן זוג לאקס המיתולוגי(או לפחות הדומיננטי)

ובקשר לפתולוגי, מה שהופך את המצב לפתולוגי זה שתקועים בקשר, למרות שהוא נגמר ועובר הזמן ולא עושים סגירה ולא מצליחים להמשיך הלאה, מה שמשפיע על התיפקוד גם בשאר תחומי החיים  ולא מנסים או מסוגלים לצאת עם בני זוג אחרים (ןגם אם הם יוצאים הם כל הזמן משווים ומתאכזבים ) 

צטט: המספרית 2013-06-07 09:21:39

שמעתי על התופעה אבל לא מכירה אותה מקרוב. לא מסתכלת לאחור. ברגע שאדם יוצא מהמרחב שלי, אני פשוט שוכחת אותו...ההנחה היא שמה שנגמר, נגמר, וכעת - נמשיך הלאה.

אין לי הרהורים נוסטלגיים, אין לי מחשבות "מה היה אילו", ואין לי חרטות. גם לא על נישואין שנגמרו.

זה לא משהו שאני עושה בכוח, זה פשוט בא לי טבעי. עניין של אופי. זה לא איזה הרגל נרכש או משהו כזה.

*

אלומה

 

היי אלומה ,

קצת נדיר לי לשמוע שאנשים שהיו בחייך לתקופות לא משאירים דבר בהלכם, כי בכל זאת אם הכנסת אותם לחייך זה היה כי רצית ואהבת והיו שם גם מניעים וחוויות טובות, אחרת לא היית מתחברת אליהם מלכתחילה.  אני כן יכולה להבין את המנגנון של הניקיון הנפשי שלא מפריע ליצירת קשר חדש, שזו יכולת נפלאה, אבל זה לא סותר נוסטלגיה, שרית פירטה את את מה שכיוונתי בתגובתה 

תודה על תגובתך ושבת שלום

את התשובה לשאלתך תמצאי בפרשת השבוע, פרשת קורח.

שם, אחרי יציאת מצרים, אחרי כל הניסים והנפלאות, קמה עדה שלמה, "עדת קורח", שלדברי המקרא, הייתה לאליטה של העם, ואומרת למשה: למה בכלל הצאת אותנו מארץ מצרים, ארץ זבת חלב ודבש, כדי להובילנו למות במדבר...?

במצרים, העברים היו בתחתית המעמדים החברתיים, מכל הבחינות.

לא רק עבדים, אלא עבדים לעבדים.

ופתאום, הפכו את העבר האכזר, העלוב, הבזוי, למין מיתוס של "אלדורדו", של עולם אידאלי.

למה זה קורה.

לעתים נדירים מאוד אדם מרוצה מהווה שלו. 

ואז, יש לו שתי אפשרויות, לעתים שלובות:

או להתרפק על העבר, וכך נוצרים מיתוסים.

או לחיות את ציפיית העתיד,

 וכך נוצרים אידאלים.

באמש'לי שהפעם זה שווה מחשבה !

יעקב

צטט: ~ציפוש~ 2013-06-07 09:32:08

תגידי אפשר יותר מאחד? הכוונה למושג מיתולוגיה ולא לאקס.

כי מיתולוגיה היא סיפורים שאנו מספרים לעצמנו או המיתוס שהוא רק שלנו.

זו תופעת טבע שאין לה הסבר,לא תמיד יש לנו שליטה על המחשבות שעולות,

לפעמים המחשבות מסייעות להנעה להלאה משם

ולפעמים המחשבות גורעות,כמו למשל בזמן שינה,רצוי לשים שמיכה גם על המחשבות.

לדעתי יש לתת מקום לכל אחד שעבר בדרכנו. זה מצב רגשי ואישי ,מציאות.

במידה ותתחילי לשמוע קולות או חזיונות, מלמד על יציאה מהמציאות אזי...

המחשבות הן דחפים,טובות או רעות ואפילו מחשבות אינטימיות(קשור לשמיכה)

אז מהזה חילול הקודש?

ברגע שלא תעניקי לזה תשומת לב יתרה ואת המשקל הנכון דיינו

יש לזה מקום של זכרון/מזכרת ויהא זה נכס העשוי לסייע ולהניע הלאה.

הרי ההחלטה לעבור הלאה מאקס בתקווה שיש שם את התבונה וגם את הלב.

איך אפשר למחוק מחשבות ,בטיפקס?

 

בתגובתך את מתחברת לתגובתי לבועז, בעניין הלשים טיפקס על המחשבות, שגם בעיני הוא אינו אפשרי באמצעים שכלתניים.

העניין הוא כרגיל בפרופורציות, כל עוד זיכרון אינו מפריע להתנהלות הוא בגדר נוסטלגיה, ברגע שהוא מפריע הוא הופך לפאתולוגי.

תודה ציפוש ושבת שלום

 

צטט: מינואט 2013-06-07 11:12:34

תולוגי.

את מביאה לכאן את האהבה הראשונה והחוויה  העוצמתית שהיא מביאה לחיינו, וכל אחד מדבר מחוויותיו, אצלי לדוגמא לא מדובר על האהבה הראשונה שלי, אבל בהחלט על האהבה הכי עוצמתית שלי, שלא השתחזרה מאז, כי אני לא נותנת לה מקום כל כך עוצמתי כי כגודל העוצמה גם גודל הטראומה.

אני כן מתאהבת אבל בדרך הרבה יותר ריאלית, וזה מקל על הפרידות.

תודה יונתי

זה הדבר הכי עצוב שקראתי בכל הדיון הזה...

האין זו הפשרה הכי גדולה בזוגיות כלשהי ??

דרך אגב... יש לך איזה שיטה להשיג מטרה זו ??

צטט: yaakov. 2013-06-07 12:10:36

את התשובה לשאלתך תמצאי בפרשת השבוע, פרשת קורח.

שם, אחרי יציאת מצרים, אחרי כל הניסים והנפלאות, קמה עדה שלמה, "עדת קורח", שלדברי המקרא, הייתה לאליטה של העם, ואומרת למשה: למה בכלל הצאת אותנו מארץ מצרים, ארץ זבת חלב ודבש, כדי להובילנו למות במדבר...?

במצרים, העברים היו בתחתית המעמדים החברתיים, מכל הבחינות.

לא רק עבדים, אלא עבדים לעבדים.

ופתאום, הפכו את העבר האכזר, העלוב, הבזוי, למין מיתוס של "אלדורדו", של עולם אידאלי.

למה זה קורה.

לעתים נדירים מאוד אדם מרוצה מהווה שלו. 

ואז, יש לו שתי אפשרויות, לעתים שלובות:

או להתרפק על העבר, וכך נוצרים מיתוסים.

או לחיות את ציפיית העתיד,

 וכך נוצרים אידאלים.

באמש'לי שהפעם זה שווה מחשבה !

יעקב

 

"באמש'לי שהפעם זה שווה מחשבה !"

כיף

 

 

צטט: יונת77 2013-06-07 12:00:46

צטט: מינואט 2013-06-07 11:12:34

צטט: יונת77 2013-06-07 08:20:11

בדר"כ מייחסים את הביטוי אקס מיתולוגי, לאהבה הראשונה שלנו, לקשר הרומנטי הראשון שלנו והזיכרון לגבי אותו אקס, מאוד סלקטיבית ואנחנו זוכרים רק את הדברים הטובים איתו ובו (אם היה כל טוב למה זה נגמר?!)

ועושים אידיאליזציה- מתעלמים מהפגמים והחסרונות של אותו אקס - הופכים אותו לאידיאלי מבחינת בן זוג ולמקור להשוואה.

אחת הסיבות שהוא כל כך נחרט בזיכרון בצורה כזו, זה בגלל שזאת הפעם הראשונה שאנו חווים גם אהבה(והיתאהבות) וגם שיברון לב- עוצמת הרגשות מאוד קיצוניות וחזקות וזה עוד יותר מוחצן אם הסיפור לא נסגר-לא עשו closure (נשארים עם תחושת פיספוס ומשקעים)

 ואחד הטעויות הנפוצות הוא לעשות השוואה בינו לבין שאר הבחורים שיוצאים איתם (וההשוואה כמובן היא עפ"י הזיכרון הסלקטיבי-שהבן זוג  מצטייר כנפלא ונהדר ולא עפ"י המציאות שהייתה שם או כפי שהוא היה באמ

 

עניין הפאתלוגיה היא באמת במשהו הלא בריא ולא ריאלי בזיכרון  שמפריע לחיים בהווה, ככל שהוא יותר מפריע הוא יותר פאתולוגי.

את מביאה לכאן את האהבה הראשונה והחוויה  העוצמתית שהיא מביאה לחיינו, וכל אחד מדבר מחוויותיו, אצלי לדוגמא לא מדובר על האהבה הראשונה שלי, אבל בהחלט על האהבה הכי עוצמתית שלי, שלא השתחזרה מאז, כי אני לא נותנת לה מקום כל כך עוצמתי כי כגודל העוצמה גם גודל הטראומה.

אני כן מתאהבת אבל בדרך הרבה יותר ריאלית, וזה מקל על הפרידות.

תודה יונתי

אורלי ,כשאני דיברתי על אהבה ראשונה זה לא רק מהבחינה הכרונולוגית, נכון שלרובינו אהבה הראשונה היא בעוצמות גבוהות ולכן גם הפרידה היא קשה, אבל בהחלט יכול להיות מצב, שהיו לך אהבות גם לפני אהבה עם העוצמות הגבוהות מבחינת הרגשות ולכן היא נחרטת הכי חזק בזיכרון וזה מה שהופך את הבן זוג לאקס המיתולוגי(או לפחות הדומיננטי)

ובקשר לפתולוגי, מה שהופך את המצב לפתולוגי זה שתקועים בקשר, למרות שהוא נגמר ועובר הזמן ולא עושים סגירה ולא מצליחים להמשיך הלאה, מה שמשפיע על התיפקוד גם בשאר תחומי החיים  ולא מנסים או מסוגלים לצאת עם בני זוג אחרים (ןגם אם הם יוצאים הם כל הזמן משווים ומתאכזבים ) 

 

כן יפתי, בתשובתך ענית על הסתייגויותיי ועכשיו אנחנו לגמרי מסונכרנות

 

צטט: נחרצה 2013-06-07 10:49:38

"בשבתנו על סיר הבשר, באכלנו לחם לשובע..." - מפלט למקום מוכר גם אם לא היטיב עמנו.

כשנמצאים במקום טוב - אין שום סיבה מספיק טובה להתגעגע לאקס זה או אחר,

גם אם היו תקופות מסעירות ונפלאות במחיצתו.

הזוי בעיני להתרפק על העבר תוך האדרת האקס המיתולוגי, ולהתעלם מהעובדות בשטח - שהקשר היה קלוקל, אחרת למה הקשר נפסל...?

למרות העצב והקושי - ראוי וכדאי למחוק מהרזומה את האקסים המיתולוגיים ולא לתת להם "מקום" - החלטה לא פשוטה, דרך קשה אך בהחלט נכונה כדי להתגבר ולהשתחרר מהתופעה.

 

היי נחרצה,

עלית על נקודה נכונה, שגם שחר ציין אותה בתגובתו, שכאשר טוב לנו בקשר נוכחי, יש לנו פחות צורך להתרפק על זיכרונות, לגבי קשר קלוקל כתבתי בתחילת הדיון שאקסים מיתולוגיים לפעמים המדובר לא עלינו על בני זוג שנפטרו, ושם המצב לגמרי שונה כי לא מדובר על פרידות יזומות, או שמשהו היה בהם קלוקל ולא טוב.

לגבי הקושי ביישום הנתק מהעבר ועוצמת הרגשות, לזה התייחסתי בתגובתי לבועז, הכישרון הוא אינדבדואלי, הרבה ממנו הוא תלוי אישיות ובכל מקרה זה לא פשוט.

תודה על תגובתך המעמיקה נחרצה וסופ"ש נהדר לך ולבני ביתך

צטט: גמבה 2013-06-07 09:39:43

אני חושבת שאקס מיתולוגי מוזכר רק בהקשר הפתולוגי (אהבתי את החרוז) אחרת אלו הם סתם זכרונות. אני מניחה שתפקידו של האקס המיתולוגי הוא פסיכולוגי :) ומצביע על קבעון וחוסר יכולת לחוות את הכאב שבפרידה מאותה דמות זו הפתולוגיה. לא בהכרח ישפיע על יצירת קשרים חדשים... זה כמו טראומה לא מעובדת .

מסכימה איתך, לא כל נושא לא פתור אצלנו חייב ב-CLOSING, אפשרי לקבל ולחיות איתו גם ללא סגירה, שגם היא סוג של סגירה והשלמה ומשם אפשר ללכת הלאה ולבנות מערכות יחסים חדשות ויפות.

תודה גמבתי:-)

צטט: שפנדוזה מרדימון 2013-06-07 09:42:45

מסכים איתך לחלוטין אורלי,

 

הזמן הרבה פעמים מקהה את הזכרונות הרעים ומייפה את מה שהיה.

 

אני רוצה להוסיף על מה שכתבת ולציין שלעתים יש בחיינו יותר מאקס מיתולוגי אחד.

 

הנה סיפור אישי יפה ממש מהיממה האחרונה-

 

כתבה לי אתמול אקסית שראתה את הכרטיס שלי בג'יי דייט והתחלנו להעלות יחד זכרונות מהקשר שהיה.

 

מסתבר ששנינו זוכרים לטובה כל כך הרבה דברים שהקשר תרם לנו למרות שהוא נגמר.

 

היה כל כך כיף לגלות שבמקום לסחוב איתנו משקעים שנינו מעריכים את הדברים הטובים שקיבלנו מהקשר.

 

ולפעמים זה פשוט נפלא לדעת שלא כל קשר מהעבר משאיר משקעים ואיכסה ויש קשרים שגם אחרי סיומם אתה יודע שלנצח שניכם תהיו אחד בלב של השני.

 

אחד מסוגי הסגירה היא לשים את האקס/ית והמערכת במקומה ולקחת משם עמנו  את היפה והמבורך ,הרי בזמנו הכנסנו את אותם אנשים לחיינו מתוך אהבה והיה שם גם הרבה טוב שראוי לזכור משם.  סוג של גדולה לדעת לקחת את הטוב.

תודה זאב וסופ"ש נפלא!!