ככה  בקטנה  (בלי שקופית /תמונה ושאר ירקות)

שאפו על דיון מרתק וקולח שאמור להזכר בדיברי

ימי הקהילה לאחר ''השבר'' האחרון .....

הייתי מוכן להיות האקס שלך ולו בגלל שאת חוזרת

לכל מגיב /ה  באדיקות ואחריות... אי אפשר להפטר

ממך ...))

כל הכבוד

ממי פולנייה..

צטט: גמבה 2013-06-07 14:57:42

צטט: מינואט 2013-06-07 14:19:51

צטט: הבודד 2013-06-07 12:48:42

צטט: מינואט 2013-06-07 11:12:34

תולוגי.

את מביאה לכאן את האהבה הראשונה והחוויה  העוצמתית שהיא מביאה לחיינו, וכל אחד מדבר מחוויותיו, אצלי לדוגמא לא מדובר על האהבה הראשונה שלי, אבל בהחלט על האהבה הכי עוצמתית שלי, שלא השתחזרה מאז, כי אני לא נותנת לה מקום כל כך עוצמתי כי כגודל העוצמה גם גודל הטראומה.

אני כן מתאהבת אבל בדרך הרבה יותר ריאלית, וזה מקל על הפרידות.

תודה יונתי

 

זה הדבר הכי עצוב שקראתי בכל הדיון הזה...

האין זו הפשרה הכי גדולה בזוגיות כלשהי ??

דרך אגב... יש לך איזה שיטה להשיג מטרה זו ??

 

אתה צודק זה באמת עצוב, כי מנגנוני ההגנה שלי לא נותנים לי ללכת עד הסוף עם האהבה והיא תמיד נשארת באיזה שהוא גבול פנימי, אגב אני מאוד מקנאה בכאלו שחווים את העוצמות עד הסוף, מקום נפלא בעיני

לצערי לא מצאתי שיטה שתשחרר אותי, אני עדיין מחפשת....

 

 אני לא רוצה להפריע אבל עולה על דעתי אפשרות אחרת שאולי פשוט עוד לא התאהבת שוב ? לא פגשת את זה שפשוט התאהבת בו ....ולזה אף מנגנון הגנה לא יעיל ....כי זה לא פשוט לפגוש את זה שנאהב:)

 

לפעמים אנחנו מתחברים לאנשים ומנסים אבל לא מתאהבים בהם קרוה הרבה.

 

 בדיוק לזה התכוונתי....

כאילו שאנחנו מסוגלים לנהל את רמת הרגשות בהחלטה רציונלית.

ואני מדבר מנסיון, שהפתיע גם אותי בעוצמתו...

אני.. הקר.. המחושב... ששולט בעצמו...     איזה נפילה....... 

צטט: הבודד 2013-06-08 01:18:35

צטט: גמבה 2013-06-07 14:57:42

צטט: מינואט 2013-06-07 14:19:51

צטט: הבודד 2013-06-07 12:48:42

צטט: מינואט 2013-06-07 11:12:34

תולוגי.

את מביאה לכאן את האהבה הראשונה והחוויה  העוצמתית שהיא מביאה לחיינו, וכל אחד מדבר מחוויותיו, אצלי לדוגמא לא מדובר על האהבה הראשונה שלי, אבל בהחלט על האהבה הכי עוצמתית שלי, שלא השתחזרה מאז, כי אני לא נותנת לה מקום כל כך עוצמתי כי כגודל העוצמה גם גודל הטראומה.

אני כן מתאהבת אבל בדרך הרבה יותר ריאלית, וזה מקל על הפרידות.

תודה יונתי

 

זה הדבר הכי עצוב שקראתי בכל הדיון הזה...

האין זו הפשרה הכי גדולה בזוגיות כלשהי ??

דרך אגב... יש לך איזה שיטה להשיג מטרה זו ??

 

אתה צודק זה באמת עצוב, כי מנגנוני ההגנה שלי לא נותנים לי ללכת עד הסוף עם האהבה והיא תמיד נשארת באיזה שהוא גבול פנימי, אגב אני מאוד מקנאה בכאלו שחווים את העוצמות עד הסוף, מקום נפלא בעיני

לצערי לא מצאתי שיטה שתשחרר אותי, אני עדיין מחפשת....

 

 אני לא רוצה להפריע אבל עולה על דעתי אפשרות אחרת שאולי פשוט עוד לא התאהבת שוב ? לא פגשת את זה שפשוט התאהבת בו ....ולזה אף מנגנון הגנה לא יעיל ....כי זה לא פשוט לפגוש את זה שנאהב:)

 

לפעמים אנחנו מתחברים לאנשים ומנסים אבל לא מתאהבים בהם קרוה הרבה.

 

 בדיוק לזה התכוונתי....

כאילו שאנחנו מסוגלים לנהל את רמת הרגשות בהחלטה רציונלית.

ואני מדבר מנסיון, שהפתיע גם אותי בעוצמתו...

אני.. הקר.. המחושב... ששולט בעצמו...     איזה נפילה....... 

 

 

למה נפילה זה הרי נפלא

הלוואי עלי נפילה שכזו

 

צטט: מינואט 2013-06-08 07:51:57

 

 

דעתכם/ן?

 

 

לא מוכר לי העניין  אישית .   פתולוגיה ? לפעמים כן  לפעמים לא .

למיתוס כמו שאת מציינת  יכולים להיות כל מני מטרות : 

1.  להגיד שאם הייתי עם שווה אז אני שווה

2. להגיד שאם רע לי עכשיו ,זה  לא בגללי אלא בגלל מישהו אחר  

3. להגיד שלא תהיה לי שוב  כזו אהבה , כדי לא לנסות , להמנע, ולא להיכוות

4. לזכות בהרבה תשומת לב בזכות האומללות שב"לעולם לא תהיה שוב כזו אהבה " .

5.  להחיות  פנטזיה שוב ושוב  בין  אם הייתה ובין אם לא ולהנות מהחומרים שהיא משחררת  למוח ולגוף

  טוב לחיות עכשיו עם זכרונות טובים, למידה  מנסיון  ,  

הווה סביר עד טוב ,עם עניים בראש  ובלי פחד מאתגרי העתיד " נגיע  לגשר נעבור אותו " .   

איך עושים את זה?     אהה,  זה אנ'לא יודעת  :)     

צטט: sem. 2013-06-08 09:11:33

צטט: מינואט 2013-06-08 07:51:57

 

 

דעתכם/ן?

 

 

לא מוכר לי העניין  אישית .   פתולוגיה ? לפעמים כן  לפעמים לא .

   

למיתוס כמו שאת מציינת  יכולים להיות כל מני מטרות : 

1.  להגיד שאם הייתי עם שווה אז אני שווה

2. להגיד שאם רע לי עכשיו ,זה  לא בגללי אלא בגלל מישהו אחר  

3. להגיד שלא תהיה לי שוב  כזו אהבה , כדי לא לנסות , להמנע, ולא להיכוות

4. לזכות בהרבה תשומת לב בזכות האומללות שב"לעולם לא תהיה שוב כזו אהבה " .

5.  להחיות  פנטזיה שוב ושוב  בין  אם הייתה ובין אם לא ולהנות מהחומרים שהיא משחררת  למוח ולגוף

  טוב לחיות עכשיו עם זכרונות טובים, למידה  מנסיון  ,  

הווה סביר עד טוב ,עם עניים בראש  ובלי פחד מאתגרי העתיד " נגיע  לגשר נעבור אותו " .   

 

איך עושים את זה?     אהה,  זה אנ'לא יודעת  :)     

 

סמדר,

היופי כאן בדיון הוא במגוון זוויות הראייה ושלך בהחלט מבורכת ומשדרגת, ברוכה המגיבה:-)

את נוקבת באופן אינטואיטיבי (לא צריך בשביל זה ניסיון אישי) בהרבה סיבות נכונות, בבסיס כל תחושה שלנו היא סוג של בחירה המשרתת צורך פנימי שלא תמיד אנו מודעים לו כמו מגננה, פחד, קורבנות שיש לה את טובות ההנאה שלה ועוד (את היטבת לפרט)

 

ואת צודקת, כמספר בני האדם, מספר הפתרונות, ואולי חלקנו לא רוצים בפתרון כלל...? 

תודה לך על תגובתך ושבת טובה לך ולבני ביתך!

   

אקס מיתולוגי כשמו כן הוא- מיתוס מן העבר. הוא היה ואיננו. הוא נתפס ככזה לעיתים עקב פרי דמיוננו הפורה ואידיאליזציה של סיטואציה בזמן נתון.

נדמה שהוא היה ה"אחד" אבל נוטים להתעלם מכך שגם אם לכאורה הייתה עמו התאמה יותר מאחרים העובדה היא שאנו כבר לא יחד וכל ההתאמה לא ממש משנה. יתכן והאדרה והעצמה של המיתולוגי נעוצה בכך שיש משהו בלתי סגור ובעיקר בלתי מושג. לא פעם קיימת בנו הנטייה לרצות לכבוש דווקא כל מה שאינו ניתן לכיבוש.

המיתולוגי יכול להיות פתולוגי אם העיסוק בו נהיה אובססיבי ומונע מאיתנו לפנות מקום לקשר חדש, טוב ומהנה. מצד שני עם ראייה מפוקחת ובפרופורציות הנכונות הוא דווקא יכול להיות עוגן המהווה חיזוק לאגו. משהו שנעים לנו להיזכר בו ולהתגעגע אליו ולדעת שזכינו לקשר זוגי עוצמתי כל כך. ככל שהזמן עובר אנו שוכחים את הרע וזוכרים רק את הטוב עד כדי כך שנדמה לנו שהצלחנו במקרה הזה לחיות את הפנטזיה.

אבל כמו בכל דבר מה שחשוב זה הפרופורציות. יש לזכור שאל לנו לחיות בעבר כי נחמד ככל שהיה החיים האמיתיים הם ההווה והתכנון של העתיד. טוב וראוי שנאמץ את הזיכרונות היפים שכאמור עוזרים לנו בבניית ה"אני" הבריא יחד עם זאת יש להגיע להכרה שבסופו של יום התפלשות יתר בעבר עם כל החלומות והכיף מהווה בד"כ גורם מעכב להמשך המסע.

ולסיים עם חיוך

צטט: friend :) 2013-06-09 19:54:49

 

 

אקס מיתולוגי כשמו כן הוא- מיתוס מן העבר. הוא היה ואיננו. הוא נתפס ככזה לעיתים עקב פרי דמיוננו הפורה ואידיאליזציה של סיטואציה בזמן נתון.

נדמה שהוא היה ה"אחד" אבל נוטים להתעלם מכך שגם אם לכאורה הייתה עמו התאמה יותר מאחרים העובדה היא שאנו כבר לא יחד וכל ההתאמה לא ממש משנה. יתכן והאדרה והעצמה של המיתולוגי נעוצה בכך שיש משהו בלתי סגור ובעיקר בלתי מושג. לא פעם קיימת בנו הנטייה לרצות לכבוש דווקא כל מה שאינו ניתן לכיבוש.

 

המיתולוגי יכול להיות פתולוגי אם העיסוק בו נהיה אובססיבי ומונע מאיתנו לפנות מקום לקשר חדש, טוב ומהנה. מצד שני עם ראייה מפוקחת ובפרופורציות הנכונות הוא דווקא יכול להיות עוגן המהווה חיזוק לאגו. משהו שנעים לנו להיזכר בו ולהתגעגע אליו ולדעת שזכינו לקשר זוגי עוצמתי כל כך. ככל שהזמן עובר אנו שוכחים את הרע וזוכרים רק את הטוב עד כדי כך שנדמה לנו שהצלחנו במקרה הזה לחיות את הפנטזיה.

אבל כמו בכל דבר מה שחשוב זה הפרופורציות. יש לזכור שאל לנו לחיות בעבר כי נחמד ככל שהיה החיים האמיתיים הם ההווה והתכנון של העתיד. טוב וראוי שנאמץ את הזיכרונות היפים שכאמור עוזרים לנו בבניית ה"אני" הבריא יחד עם זאת יש להגיע להכרה שבסופו של יום התפלשות יתר בעבר עם כל החלומות והכיף מהווה בד"כ גורם מעכב להמשך המסע.

 

ולסיים עם חיוך

 

                       

תודה על תגובה ממצה ומעמיקה

וברוכה הבאה לקהילת זוגיות

צטט: מינואט 2013-06-07 11:45:36

צטט: המספרית 2013-06-07 09:21:39

שמעתי על התופעה אבל לא מכירה אותה מקרוב. לא מסתכלת לאחור. ברגע שאדם יוצא מהמרחב שלי, אני פשוט שוכחת אותו...ההנחה היא שמה שנגמר, נגמר, וכעת - נמשיך הלאה.

אין לי הרהורים נוסטלגיים, אין לי מחשבות "מה היה אילו", ואין לי חרטות. גם לא על נישואין שנגמרו.

זה לא משהו שאני עושה בכוח, זה פשוט בא לי טבעי. עניין של אופי. זה לא איזה הרגל נרכש או משהו כזה.

*

אלומה

 

היי אלומה ,

קצת נדיר לי לשמוע שאנשים שהיו בחייך לתקופות לא משאירים דבר בהלכם, כי בכל זאת אם הכנסת אותם לחייך זה היה כי רצית ואהבת והיו שם גם מניעים וחוויות טובות, אחרת לא היית מתחברת אליהם מלכתחילה.  אני כן יכולה להבין את המנגנון של הניקיון הנפשי שלא מפריע ליצירת קשר חדש, שזו יכולת נפלאה, אבל זה לא סותר נוסטלגיה, שרית פירטה את את מה שכיוונתי בתגובתה 

תודה על תגובתך ושבת שלום

אכן אני עותק נדיר...אני מכבדת את שרית וכל אחד שאוהב נוסטלגיה,רק שיתפתי איך זה אצלי. וברור שהם השאירו אצלי כמו אצל כולם -זיכרונות, אבל תיארתי את התכונה שלי להתרכז בהווה ולתת לעבר את המקום המתאים לו -עבר הוא עבר הוא עבר...ההווה הוא כאן וכרגע...תודה על תגובתך!

יש לי אקסיות. אף אחת מהן לא מיתולוגית.
מה שהיה עבר, ואסור שיקלקל את ההווה והעתיד.
פגשתי מספר נשים שהשתמשו ב"אקס מיתולוגי"
כנשק, או כהגנה, נשים שהרבו ללהג על הגבר המושלם
שהזדמן בפניהן. קרה פעמיים שלש שזה הבריח אותי.
באחד הפעמים, יצא לי ליצור קשר עם אותו אקס מיתולוגי,
בעניינים אחרים לגמרי (בקשר לגירושים וילדים), והסתבר
שאותה אחת עבורה הוא הגבר האידיאלי, זה שמסמן לכולם
להסתלק, ושגרם לה להוליד בת דרך תרומת זרע ולא דרך
אב לביתה, בכלל אינו זוכר שאי פעם יצא איתה!

ולסיום, לאחרונה שמתי לב שהאקס המיתולוגי המקורי,
זה שמשחק את האקס המיתולוגי בסיפרה של זאת שהמציאה
את האקס המיתולוגי (אירית לינור) הוא לא אחד מאשר אותו
אחד שהיינו רוצים שיהיה אקס שר האוצר, יאיר לפיד...

צטט: אופטימית זהירה 2013-06-07 19:37:47

אצלי משום מה כל המנגנון עובד הפוך. אמנם לא יצא לי לנסות אותו הרבה פעמים, כי לי בגילי המופלג, יש רק שני אקסים (הגרוש שלי, ובן הזוג שהיה אחריו) אבל אצלי פשוט כל הדברים הטובים נמחקים.

עם הגרוש שלי זה היה חד וחלק בגלל האופי הטראומטי של נסיבות הפרידה. כלומר בין לילה פשוט כאילו ירדה גרזן על ציר הזמן וחתכה החוצה את כל מה שהיה (והיינו יחד 15 שנים). ברגע אחד הפסקתי להרגיש כלפיו. סוג של ואקום רגשי:

לא אהבה לא שנאה, לא כעס, לא חמלה, לא..... כלום!  זה מאד הקל עליי כמובן את התקופה הראשונה והקשה. לפחות לא הייתי צריכה להתמודד עם רגשות.

כיום- 8 שנים אחרי, יש בינינו יחסים טובים אבל עדיין אותה תחושת הוואקום. לא מרגישה אליו כלום- לטוב ולרע.

 

אחרי סיום פרק ב' כבר לא זכיתי ללוקסוס הזה של ואקום רגשי וחוויתי בפעם הראשונה בחיי שיברון לב כהילכתו.

אבל גם פה, אז ועד היום זוכרת בעיקר את מה שהיה רע ומעט מאד מהטוב.וזה מוזר כי בשנתיים הראשונות היה מעולה. הרע היה רק בכמעט שנה האחרונה. איכשהו אני זוכרת רק את התקופה הזו, ואפילו דברים שאני כבר זוכרת לטובה, מוארים באור שלילי לאור הרע שבא אח"כ. כלומר הפרשנות שלי לאותו טוב- השתנתה.

 

אני מניחה שזו דרכו של המוח שלי להוציא אותם מהסיסטם.

כך שלמעשה מבחינתי אין אקס מיתולוגי כי אין מיתולוגיה. כל הטוב נמחק.

מזדהה לחלוטין עם פרק א שלך -גם אצלי הגרזן חתך הכול -19 שנה -והשאיר ...כלום.אבל..כאשר את אומרת ששכל הטוב נמחק,תזכרי שגם הרע נמחק...ואזכיר לך את התקופה של עד שמגיעים להסכם גירושין,איזה גיהנום זה...והנה,אני כבר לא זוכרת כלום...אז מי אמר שזה רע...