תגובה לתוספת.
ברור לי שאני אישית לא הייתי רוצה לחיות בזוגיות כזאת שאין בה מינימום של אמון בין בני הזוג.
אבל אני מוכרח לומר שאני מתבונן סביבי ורואה אנשים שמושכים זוגיות רעועה שבעיית חוסר האמון זה החלק הקטן שם.
ובכלל מי אני שאגיד לזוג אם להמשיך להיות יחד או לא...זאת הבחירה שלהם ועובדתית אני מכיר המון זוגות שחיים יחד שנים ואפילו מתעקשים לטעון שטוב להם למרות שאני לא הייתי מוכן להתחלף איתם ולהיות בזוגיות כזו ולו לשניה אחת.
אז מה נשאר? טובת הילדים כמובן.
ולכן השאלה הלגיטימית היחידה היא לא מה הם יעשו אחד עם השני אלא האם בעיית האמון ביניהם תפגע גם באופן בו הם מגדלים את ילדיהם.
וכאן אני בכלל לא בטוח שישנו מתאם מובהק.
אני חושב על סבי וסבתי ז"ל.
הוא היה בעל מסור ונאמן שויתר על מחסה בזמן השואה רק כדי ללכת אחרי סבתא שלי למחנה העבודה טרסניסטריה ובמשך כל חייו היא הייתה מבלה שעות רבות לבד עם החברות שלה ופחות מבלה איתו ובכל זאת הם נשארו יחד עד יומם האחרון למרות שהזוגיות שלהם תמיד נראתה לי כ"שנינו ביחד אבל כל אחד לחוד".
ולמרות שזאת לא הזוגיות שאי פעם אאחל לעצמי עובדה שגידלו בן לתפארת והיו סבא וסבתא נהדרים חמים ואוהבים לי ולאחי.
ככה שנושא האמון במערכת יחסית בואי נגיד שהוא קריטי כדי שהזוגיות עצמה תהיה בריאה אבל ודאי שאיננו קריטי להורות טובה או במובן שעלול לשבש את התנהלות בני הזוג במשפחה או בחברה.
/null/text_64k_1#