צטט: נחרצה 2013-06-23 21:00:07

סוגיה מורכבת וכאובה.

מחד ההיבט הרגשי ומאידך ההיבט המשפטי.

להורים רגילים, שאינם בעלי מוגבלות, יש קושי רב בגידול הילדים, ואיני מדברת על ההיבט הכלכלי.

איננו הורים מושלמים , ויש לנו עוד הרבה על מה לעבוד כדי לגדל את ילדנו נכון.

על אף ההשתדלות אנחנו נוחלים ולא פעם אכזבה וקושי בהתמודדות היומיומית.

אוכל, חום, דאגה ואהבה אין בהם די. צריך השקעה תמידית ותמיכה ללא תנאים.

על אחת כמה וכמה קשה לגדל ילדים כשחולים במחלה קשה המובילה לנכות כללית וקשה ביותר.

לבי לבי עם האם.

אומנם אני מצרה וכאובה על סבלה, אך חשוב וראוי לציין כי היא חולה בניוון שרירים.

מחלה חשוכת מרפא וסופה ידוע מראש. תוחלת החיים קצרה מאוד... זה רק עניין של זמן...

מדוע ילדה רכה בשנים צריכה לגדול ולצמוח ללא אהבת אב ואם?

מדוע עליה לגדול ללא חום ודאגה?

מי יהיה שם לצידה בעת כישלון ו/או הצלחה?

מקווה שימצא פתרון הולם עבור האם ובתה.

שבוע נפלא.

אם תשימי לב..לולא האם הנכה..הילדה הזו לא הייתה באה לעולם כלל..

ז"א היא..האם הנכה..גרמה להולדת הילדה..היא יזמה חיים חדשים לנשמה שלא הייתה קיימת קודם..

לגבי המחלה..מי אומר שלא יהיה מרפא למחלה בעתיד?

ואם היום היא מתקשרת..ויכולה להעניק לילדה אהבה..אומנם אין הבטחה לחיים ארוכים..אבל ביננו..אני או את..שבריאים לכאורה..אנו יודעים בוודאות שנהיה כאן בריאים ושלמים בעוד שנה שנתיים או 5? הסבירות אצלינו גבוהה יותר..אבל יש סיכוי ..יש תקווה..והאם הנכה הזו..מקווה לחיים טובים יותר..אז למה לקחת לה את הניצוץ של החיים? כי הילדה בשבילה..זה הניצוץ בחיים..זו הכמיהה שלה ..זה אולי מה שיחזיק אותה ויתן לה להלחם במחלתה..ויחד עם זאת..הילדה..

הילדה תקבל את כל הטיפול הדרוש..כמו שכבר נאמר לפני..יש אמהות קרייריסטיות,או בעלות תפקידים ציבוריים שלא מקדישות לילד חצי שעה ביום..הם כן כשירים להיות הורים?

צטט: קליל 2 2013-06-23 21:14:31

צטט: נחרצה 2013-06-23 21:00:07

סוגיה מורכבת וכאובה.

מחד ההיבט הרגשי ומאידך ההיבט המשפטי.

להורים רגילים, שאינם בעלי מוגבלות, יש קושי רב בגידול הילדים, ואיני מדברת על ההיבט הכלכלי.

איננו הורים מושלמים , ויש לנו עוד הרבה על מה לעבוד כדי לגדל את ילדנו נכון.

על אף ההשתדלות אנחנו נוחלים ולא פעם אכזבה וקושי בהתמודדות היומיומית.

אוכל, חום, דאגה ואהבה אין בהם די. צריך השקעה תמידית ותמיכה ללא תנאים.

על אחת כמה וכמה קשה לגדל ילדים כשחולים במחלה קשה המובילה לנכות כללית וקשה ביותר.

לבי לבי עם האם.

אומנם אני מצרה וכאובה על סבלה, אך חשוב וראוי לציין כי היא חולה בניוון שרירים.

מחלה חשוכת מרפא וסופה ידוע מראש. תוחלת החיים קצרה מאוד... זה רק עניין של זמן...

מדוע ילדה רכה בשנים צריכה לגדול ולצמוח ללא אהבת אב ואם?

מדוע עליה לגדול ללא חום ודאגה?

מי יהיה שם לצידה בעת כישלון ו/או הצלחה?

מקווה שימצא פתרון הולם עבור האם ובתה.

שבוע נפלא.

אם תשימי לב..לולא האם הנכה..הילדה הזו לא הייתה באה לעולם כלל..

ז"א היא..האם הנכה..גרמה להולדת הילדה..היא יזמה חיים חדשים לנשמה שלא הייתה קיימת קודם..

לגבי המחלה..מי אומר שלא יהיה מרפא למחלה בעתיד?

ואם היום היא מתקשרת..ויכולה להעניק לילדה אהבה..אומנם אין הבטחה לחיים ארוכים..אבל ביננו..אני או את..שבריאים לכאורה..אנו יודעים בוודאות שנהיה כאן בריאים ושלמים בעוד שנה שנתיים או 5? הסבירות אצלינו גבוהה יותר..אבל יש סיכוי ..יש תקווה..והאם הנכה הזו..מקווה לחיים טובים יותר..אז למה לקחת לה את הניצוץ של החיים? כי הילדה בשבילה..זה הניצוץ בחיים..זו הכמיהה שלה ..זה אולי מה שיחזיק אותה ויתן לה להלחם במחלתה..ויחד עם זאת..הילדה..

הילדה תקבל את כל הטיפול הדרוש..כמו שכבר נאמר לפני..יש אמהות קרייריסטיות,או בעלות תפקידים ציבוריים שלא מקדישות לילד חצי שעה ביום..הם כן כשירים להיות הורים?

אבישי, לא בכדי ציינתי כי הסוגיה כאובה ומורכבת. מהבנתי את המקרה, מצבה של האם רק הולך ומחריף. ידוע כי תוחלת החיים קצרה מרגע שאובחנה מחלה זו ... סביר להניח שבפרק זמן כה קצר לא תמצא התרופה המתאימה, מה גם שהנחתי - שתרופה יכולה להועיל בשלבים הראשונים של המחלה ולא בעיצומה לבטח לא בסופה... האם, אומנם תהיה מאושרת בבתה ומדוע לא ראוי שגם הבת תהיה מאושרת בחברת אמה? נכון הוא שיש הורים שאינם כשירים להיות הורים, אך לא זו הסוגיה... אגב, חברה טובה שלי, בת גילי, החליטה כבר בצעירותה כי לא תביא ילדים לעולם, וזאת לאחר שהתבשרה כי היא חולה במחלה  אוטואימונית, ויתכן כי בשלב מסויים בחייה, המחלה עלולה להתפרץ ולגרום לה נזק עצום עד כדי נכות קשה וקריסה של הריאות... 

צטט: pbhba 2013-06-23 18:19:31

 

 

היולדת היא באמת האם של התינוקת מבחינת המשפט.

 

לא, פנינה, זה לא נכון.

אישה פונדקאית אינה אם, לא במשפט העברי ולא במשפט הישראלי.

יעקב

צטט: sarite1 2013-06-23 16:12:28

צטט: yaakov. 2013-06-23 15:31:39

צטט: h a n i 2013-06-23 15:15:13

 

וכי הכמיהה לאבהות  פחותה מהכמיהה לאמהות ?

 

בכללי, כן

 

גם פה איני מסכים איתך.

כלומר ברמה ההורמונלית ובמבנה הפסיכי , את צודקת. האישה "בנויה" להביא ילד לעולם, וזה כל יעודה.

אבל ילד, זה לא אקט מיני ודגירה 9 חודשים. אלא כל מה שבא לאחר מכן.

ומרגע הלידה  ועד בגרות הילד, שני ההורים ממש שווים ! בכל.

יעקב

צטט: ת מ ר . 2013-06-23 16:21:13

כמיהה של שנים, ביצוע כל התהליך הגלובאלי המורכב הזה, ליווי הפונדקאית - כל זה, אינו פחות הריון מכל הריון אחר, אולי אפילו יותר.

היא חלמה וחזתה והוציא המהכח לפועל את הולדת הילדה באמצעות משאביה הכלכליים והרגשיים ומכיוון שכך הילדה שלה. זו הילדה שהגיע לעולם בכח רצונה ולכן היא שלה.

היחס של העובדת הסולציאלית הוא מזעזע ומחפיר ולא אנושי

אני תמהה, איך זה שכשצריך לשלוח עו"ס לבדוק מה קורה כשילדים עוברים התעללות, צריך לחכות חצי שנה ואף יותר, ואילו כאן כשיש מי שידאג לרווחתה של הילדה, פתאום למשרד הרווחה יש את כל המשאבים.

יש הבדל מהותי בין ילד שנמצא בחזקת המדינה ונמסר לאימוץ ע"י המדינה  ובין ילד שהגיע לעולם בלי קשר לפעילות של המדינה והמדינה באופן יזום מחליטה באופן יזום להוציא אותו מחזקת ההורים.

במסירת ילד מחזקת המדינה לחזקתם של הורים מאמצים, חובתה של המדינה לוודא שההורים יתפקדו היטב ולאורך זמן, לכן לא מוסרים ילדים לחזקתם של חולים חסוכי מרפא ובצדק. מצד שני לא אוסרים על חולים חסוכי מרפא להביא ילד לעולם בעצמם. היא הביאה ילדה בעצמה, בלי עזרת המדינה, גם אם היא לא ילדה את הילדה מרחמה.

לא, זה לא כך.

לא משנה מה מי מו הביא את הילד לעולם.  אין לאישה זו שום "זכויות" עליו.

יש תינוקת שנולדה. יש אישה נכה מאוד, בלי שום סיכויי ריפוי,

שמעוניינת לאמץ אותה. האם פיזית היא כשירה לאמץ אותה ? אני והשופטת סבורים שלא.

התנהלות עובדים סוציאלים בכל נושא אחר אינה רלוונטית לעניינו.

ושימי לב לטיעון תמוה: בלעדיי, הילדה לא היתה באה לעולם.

להבדיל ממקרה טרגי שלה, זה טיעון נכון גם לכל אנס, ולד"ר מנגלה.

ילד אינו סחורה שיוצרים וקונים !!!

כל התפיסה שלה מעוותת מיסודה

יעקב

אם היא עברה את כל מבחני המסוגלות ההורית, מדוע לא אימצה ילד? חסרים ילדים אומללים בעולם??? הבנתי מדבריה של פנינה שהיא כבר עברה את הגיל בו היא יכולה לאמץ ילד, אז מדוע היא התעוררה רק עכשיו???? לא יכלה לאמץ ילד לפני 5 שנים? מה השתנה מאז? מצבה הבריאותי הוטב? הרי מדובר במחלה שרק הולכת ומידרדרת! 

לדעתי נעשה פה עוול איום לילדה ולא לאם!!! מה שחשוב זה לראות את טובת הילד ולא את טובת האישה!!!  שזה נכון גם כשמדובר בהורים כשירים!! הכל הפך להיות סביבה במקום השאלות הנכונות שהועלו כאן לגבי ילד בהזמנה.

ברמה הכללית, בכל הורה פוטנציאלי קיים המניע האנוכי (גם אם לא יכיר או יודה בכך). כמה הורים יודו שאחד מהמניעים להבאת ילד הוא שלא להיות זקן ערירי ובודד? שיהיה מי שיטפל בו בבוא העת? מעטים מאד יודו בכך, אבל זה המצב הבסיסי והלא מודע של כל הורה (אמא ואבא). אז אם נעבור למקרה הפרטי שלה, הרי שעל אחת כמה וכמה היא יצרה את הילד הזה ע"מ שלא להיות לבד והיתה צריכה לשים את עצמה בצד ולחשוב האם באמת כל התהליך הזה יהיה טוב לילד שיווצר.

כל מי שטען בדיון כי היא יצרה את הילדה ועל כן היא האמא, אומר כי זו בדיוק הנקודה!! היא לא היתה צריכה ליצור ילד בצורה שכזו!! מיליוני ילדים בעולם מתים מרעב, נסחרים לעבדות, גדלים בבתים בהם מופנית כלפיהם אלימות מינית, מילולית ומה לא, אז בשביל מה בשם האלוהים להוסיף בכוח ובצורה כ"כ מלאכותית ומנוכרת עוד ילד אומלל לעולם???? בעיניי זהו חטא שלא היה צריך להיעשות וכל מי שמנוי על משפחתה וחבריה הקרובים היה צריך להניא אותה מכך!! היא חשבה וראתה רק את טובתה שלה ועם ראייה כזו אגוצנטרית, קשה להאמין שבאמת תראה לאורך כל גידול הילד את טובתו לפני טובתה היא. 

אז גם אם זה לא ממש פוליטיקלי קורקט להעביר על מעשיה ביקורת, אני לגמרי עם פנינה ויעקב בסוגייה הזאת. צריך לעקר את הרגש במקרה הזה ואת האמפתיה כלפי ה"אם" ולחשוב על הילדה  ועל טובתה שלה בלבד!!! למרות שכבר אבוד לה, הייתי אומרת. אז כל מי שחושב שמי שסבור כך הוא קהה חושים אשאל אותו איך היה מרגיש לו כשהיה מגיע לגיל 18 היה מגלה כי הוא תוצר של זרע מ-X וביצית מ-Y שהוזרקו ל- C שילדה אותו ואז נמסר למי שחשב כל חייו, שהיא אמא שלו ששילמה הרבה מאד כסף על כל התהליך הזה ע"מ שיגדל עם אומנות ומטפלות. נראה לכם שילד/ה כזה יכול לצאת "נורמלי"? או שהוא יהיה מלא שריטות וכעסים כלפי האם שבנוסף להכל גם חולה במחלה סופנית שתשאיר אותו בסופו של דבר יתום. עכשיו ניקח תסריט אחר: אותו ילד נמסר לאימוץ ושומע את כל הסיפור הזה מבלי להכיר את ה"אם" שיצרה אותו - יהיה לו יותר טוב? עכשיו בואו נגיד שגם יפול על משפחה לא טובה? מה אז? איך שלא נהפוך את זה, הילדה כאן היא הקורבן האמיתי של הסיפור והאמפתיה שלי מופנית אך ורק כלפיה!!!! סורי..

נ.ב. מישהו כאן כתב (לא זוכרת מי) שגם לפיסיקאי הגאון שחולה באותה המחלה יש שני ילדים מזרעו, רק שכח לציין שלא הוא זה שמגדל אותם. סביר להניח שהאמא שלהם עושה זאת, אז יחי ההבדל ה"קטן"..

פנינה ויעקב שלום,

האמא אורה לא עברה על החוק ! ! ! לא ציינת איזה סעיף של עבירה בוצעה ולא בכדי - לא בוצעה כל עבירה. לכתוב בשביל הטוקבק זה נחמד, הרי את לא צריכה להוכיח את העיוות בדברייך מבחינת הכלבים נובחים והשיירה עוברת.

בית משפט לעניני משפחה איננו כפוף לחוקים.

תקשיבי לראיון מעלה שהבאתי של כבוד השופטת חנה בן עמי.

אכן אני מגוייסת לטובת אמהות שמשרד הרווחה התנכל להן בשל היותן מוחלשות.

במקרה של אורה לא נאמרה המילה האחרונה. היא תערער למחוזי.

צטט: h a n i 2013-06-23 15:15:13

נו ממש לא מפתיע אותי תגובות הגברים כאן.

לעולם לא תבינו את הרצון והכמיהה לחוות אימהות .

גם אם התנאים ממש לא אופטימלים, אני בעד. למרות נכותה היא יכולה להיות אמא נפלאה.

ובחייאת, מי מאיתנו לא מכיר הורים בריאים שהם חארות של הורים . 

אולי לא שמת לב אבל יש כאן גם לא מעט נשים שחושבות שהשופטת צדקה במקרה של הגב' הנ"ל.

גם אם את צודקת וגברים לעולם לא יבינו את הרצון והכמיהה של נשים לחוות אימהות, אוכל לומר לך שלעולם לא תביני את הרצון של ילד לחוות הורה במקרה זה אמא שתוכל לחבק ולנשק אותו כשהוא חוזר מבית ספר, ללטף את ראשו כשהוא עצוב ועוד כמה פעולות פשוטות שכמעט כל הורה יכול לתת לילד והגב' בכתבה זו אינה יכולה להעניק.

יש הורים בריאים שהם חארות, אין ויכוח על זה, אבל ברגע שיש כאן עניין של אימוץ יש צורך בהסכמת כל הגורמים הרלוונטים על מנת להבטיח שלילד או לילדה במקרה זה יהיו את כל התנאים האופטימלים לגידול טבעי וקל.

צטט: sem. 2013-06-23 18:51:45

צטט: יונת77 2013-06-23 17:45:08

כל אדם באשר הוא, הכמהה להיות הורה זאת זכותו הטבעית!

זה שהיא נכה וכנ"ל בקשר לכל הנכים,זאת לא סיבה למנוע מהם להיות הורים(יש הרבה נכים שמגדלים ילדים)

כמובן כן לבדוק את היכולת שלהם לדאוג לילד ושיש להם סיוע(חלקם לא צריכים סיוע)

ואין זה משנה אם הילד הוא ביולוגי או מאומץ,

היחס של החברה ובתי המשפט צריך להיות ע"פ קריטריונים

של כשרות הורית ולא מוגבלות פיזית(לרוב יש לזה פיתרון)

הנה דוגמא של אימא ללא ידיים שמגדלת את הילד שלה (תשפטו אתם)

 

זו אשה ,נניח רגע את העניין של  שני הורים , שיכולה ללדת ויכולה לתפקד   .

 בדיון מדובר על יצירת ילד מזרע  ,ביצית , רחם ,  שאין קשר ביניהם , (חשבת על ניצול האשה שהרחם שייך לה ?) ואם שאינה יכולה לגדל אותו  שיש לה כמיהה להורות

.  אין  כל נשגבות במחיר שמשלמת האם הפונדקאית ,

אין כל טעם בסבל שלה  - הכל עניין של ניצול מצוקות של אנשים .

 שוב- יש הרבה ילדים שכבר נולדו  , שזקוקים שימצאו להם בית ויצילו אותם  .

 -  לא  נתפס שילד יבוא  ככה לעולם  

גם את ועוד כמה העליתם את הטיעון של אימוץ ,אז הנה קצת אינפורמציה בנושא:

תהליך האימוץ בארץ הוא ארוך(5 שנים) ולא פשוט וחייבים לעמוד בקריטריונים מחמירים: הזוג חייב להיות נשוי (האישה המדוברת לא נשואה) בריאים נפשית ופיזית(היא נכה קשה) חוק האימוץ הישראלי אינו מאפשר ליחיד לאמץ תינוק,

  כך שאימוץ לא היה רלוונטי מבחינתה ולכן היא בחרה בתרומת זרע וביצית ובפונדקאית.

והטיעון של חלק שהיא לא האם הביולוגית ולכן לא ראויה לגדל אותה, אז גם ההורים המאמצים לא הורים ביולוגים כך שהטיעון הזה פסול.

וגם אם היו מאפשרים לה כן לאמץ ילד –הילד הוא לא שלה(ביולוגית) ולכן כל הטיעון של ביולוגיה אינו תופס פה.

 

סאם בקשר לפונדקאות על סמך מה הסקת את המסקנה, שהיא ניצלה את מצוקתה של  הפונדקאית (אני לא מצאתי סימוכין לכך) לא כל הנשים עושות זאת מתוך מצוקה כלכלית, חלק מהנשים מתוך רצון לסייע לזוגות ובודדים שלא יכולים להביא ילדים (נכון שהכסף הוא גם שיקול)  

יש כיום עמותות כמו  "חיים חדשים' שהמטרה הוא לסייע לזוגות או בודדים למצוא פונדקאית -ושם בודקים את הנשים המיועדות לפונדקאות לראות שזה לא מתוך מצוקה וחוסר ברירה.(בדיקות פסיכולוגיות)

אז לא תמיד נכון לרוץ ישר לקיצון ולחשוב שהיא ניצלה את מצוקתה של הפונדקאית .

 

הנכים הם חלק אינטגרלי מהחברה,למרות שרבים רואים בהם את החלק החריג השונה ולכן קשה להם לקבל אותם ועוד יותר קשה להם לחשוב שגם להם מגיע זכויות, אז אולי הם מוגבלים פיזית אבל נפשית הם לא! יש לכם יכולת להעניק אהבה וחום בדיוק כמו לכל שאר האוכלוסייה.

 

מהמקרה עולות שתי שאלות שאין תשובה עליהן:

 תמוהה בעיני היא תגובת משרד הרווחה שטוען שגורם הנכות לא היווה כל שיקול(אז מה כן היה השיקול?) וכך הם היו נוהגים גם במקרה דומה של מי שאינו נכה.(האומנם? ומאיזו סיבה?)

 

ההסתייגות שלי מהמקרה הספציפי,היא למה היא לא בדקה עד הסוף, אם יאפשרו לה לגדל את הילדה עוד בטרם שהיא החלה את כל התהליך ?(זה היה חוסך ממנה ומהילדה עוגמת נפש)

 

 

צטט: yaakov. 2013-06-23 23:00:38

צטט: ת מ ר . 2013-06-23 16:21:13

כמיהה של שנים, ביצוע כל התהליך הגלובאלי המורכב הזה, ליווי הפונדקאית - כל זה, אינו פחות הריון מכל הריון אחר, אולי אפילו יותר.

היא חלמה וחזתה והוציא המהכח לפועל את הולדת הילדה באמצעות משאביה הכלכליים והרגשיים ומכיוון שכך הילדה שלה. זו הילדה שהגיע לעולם בכח רצונה ולכן היא שלה.

היחס של העובדת הסולציאלית הוא מזעזע ומחפיר ולא אנושי

אני תמהה, איך זה שכשצריך לשלוח עו"ס לבדוק מה קורה כשילדים עוברים התעללות, צריך לחכות חצי שנה ואף יותר, ואילו כאן כשיש מי שידאג לרווחתה של הילדה, פתאום למשרד הרווחה יש את כל המשאבים.

יש הבדל מהותי בין ילד שנמצא בחזקת המדינה ונמסר לאימוץ ע"י המדינה  ובין ילד שהגיע לעולם בלי קשר לפעילות של המדינה והמדינה באופן יזום מחליטה באופן יזום להוציא אותו מחזקת ההורים.

במסירת ילד מחזקת המדינה לחזקתם של הורים מאמצים, חובתה של המדינה לוודא שההורים יתפקדו היטב ולאורך זמן, לכן לא מוסרים ילדים לחזקתם של חולים חסוכי מרפא ובצדק. מצד שני לא אוסרים על חולים חסוכי מרפא להביא ילד לעולם בעצמם. היא הביאה ילדה בעצמה, בלי עזרת המדינה, גם אם היא לא ילדה את הילדה מרחמה.

 

לא, זה לא כך.

לא משנה מה מי מו הביא את הילד לעולם.  אין לאישה זו שום "זכויות" עליו.

יש תינוקת שנולדה. יש אישה נכה מאוד, בלי שום סיכויי ריפוי,

שמעוניינת לאמץ אותה. האם פיזית היא כשירה לאמץ אותה ? אני והשופטת סבורים שלא.

התנהלות עובדים סוציאלים בכל נושא אחר אינה רלוונטית לעניינו.

ושימי לב לטיעון תמוה: בלעדיי, הילדה לא היתה באה לעולם.

להבדיל ממקרה טרגי שלה, זה טיעון נכון גם לכל אנס, ולד"ר מנגלה. וגם טיעון נכון לכל הורה, לכן בארץ לא מוסרים ילדים לאימוץ אלא רק לאומנה, עד שבתהליכים שלוקחים שנים על גבי שנים, יוכח למעלה מכל ספק, שהוריהם המסוממים והלא מתפקדים בשום מימד, אכן לא יטפלו בהם.

אפרופו הדיון על אימוץ, אין ילדים לאימוץ בארץ.

ילד אינו סחורה שיוצרים וקונים !!!

כל התפיסה שלה מעוותת מיסודה

יעקב

בגינת המשחקים, מתחת לבית שלי, אני נוהגת באופן קבוע להתחמק מאמא אחת.

האמא הזו היא אישה בת 50+ שבאופן דומה לאשה הנכה שבדיון, הביאה לעולם ילדה מתרומת ביצית, תרומת זרע ופונדקאית. היא השלימה את כל תהליכי האימוץ במדינה שבה הילדה נולדה ומבחינת הרשויות בארץ, היא אמה לכל דבר ועניין - פשוט כי את הפרוצדורות היא השלימה בחו"ל.

למה אני מתחמקת ממנה ?  כי מדובר באישה נוטפת מרירות וזוללת אנרגיות, מהאנשים האלו, שאתה מרגיש לידם כאילו שסוהרסן יצא מהספר הארי פוטר ומכלה את כוחותיך. מסוג האנשים שאתה מסתכל עליהם ואומר לעצמך שלפעמים כסף זה קללה, יש לה נכסים והיא לא צריכה לעבוד, אז היא עסוקה בלצוד אמהות כמוני בגינה ולהתלונן על זה שאין לי זמן להפגש איתה.

האמת היא שלפעמים אני מרחמת על הקטנטונת, שבמקרה הטוב תיתייתם בגיל 20 ובמקרה הרע מגיל 20 ואילך תטפל בקשישה מרירה.

ועדין, מכאן ועד להגיע למסקנה שצריך להוציא את הילדה מחזקתה - הדרך ארוכה.

אלו אומנם תנאים רחוקים מתנאים אידאלים לגדול בהם ועדיין, הילדה הזו גדלה בצד שעליו מרוחה החמאה, לעומת כמה אופציות אחרות בעולם הזה.

אגב, באיטליה, הרשויות הוציאו ילדה מחזקת הוריה הביולגיים הקשישים, שהרו אותה מזרעו של האב ועם תרומת ביצית, אני כבר לא זוכרת מי הרה את הילדה, האם או פונדקאית, אבל בכל מקרה, אחרי כמה פעמים שההורים הקשישים שכחו את הילדה, הוציאו אותה מחזקתם על רקע של חוסר תפקוד - רק שבמקרה הזה, הם קודם הוכיחו חוסר תפקוד ורק אחר כך לקחו מהם את הילדה.

ילד הוא לא סחורה, אבל כשיש הורה שהביא אותו לעולם, יש זכויות גם להורה והזכויות האלו צריכות להשתקלל במערכת השיקולים לצד טובת הילד.

כואב הלב על הנכה הזו. הרי אילו היא היתה משלימה את ההליכים בחו"ל, או לוקחת את הסיכון ויולדת בעצמה עם ניתוח קיסרי - לא היתה עילה לקחת ממנה את הילדה.

צטט: יונת77 2013-06-24 09:28:59

 

ההסתייגות שלי מהמקרה הספציפי,היא למה היא לא בדקה עד הסוף, אם יאפשרו לה לגדל את הילדה עוד בטרם שהיא החלה את כל התהליך ?(זה היה חוסך ממנה ומהילדה עוגמת נפש)

 

 

שאלה טובה.

הנקודה היחידה שבגינה, אני תמהה עד כמה לאישה הזו יש שיקול דעת ובגרות מספקת.

כי נכות פיזית ביעני אינה עילה להוצאת ילדים מחזקת ההורים אבל נכות ריגשית ומנטלית - דווקא כן.