בשנים האחרונות נמחקות עוד ועוד חברות ציבוריות בישראל. יותר מ120 חברות ציבוריות נמחקו מ2009 ל2013 ורק ספורות חדשות נרשמו. וכל זאת - כשמצב המשק המקומי טוב יחסית (צמיחה חיובית).

מדוע כולם נמחקים? כי עול הרגולציה על החברות ובעלי השליטה הינו כה גדול שהתועלת מרישום חברה ציבורית הינו שלילי לחברה ולבעלי השליטה שלה. שיח הרגולציה הישראלי הפך לטהרני, דווקני, ובלתי אפשרי בעליל. מ"הגנה על המיעוט" הגענו ל"הרס רבתי לרוב ולמיעוט".

מילה על מהותה של חברה ציבורית ומדוע בוחרים לרשום אותה ומדוע הציבור משקיע:

לחברה: שוק ההון מהווה הזדמנות לגיוס הון (הן מניות, הן אג"ח).

לבעלי שליטה: חברה ציבורית היא בעלת שווי גבוה יותר בשל סחירותה (בהנחה שעלויות רגולציה קטנות מספיק). בעל השליטה יכול לחלק את רכושו לדור הבא בצורה נוחה. בנוסף בעלי שליטה (ברוב השווקים) מפיקים יתרון מכך שהם מושכים טובות הנאה (בין אם מוניטין, בין אם שימוש במשאבי החברה, ובין אם בשכר עודף) - כך בעל שליטה עם 40% בהון עשוי לקבל 42% מהרווחים. ברוב השווקים פרמיה מסויימת (טובות הנאה) לבעלי שליטה הינה מקובלת.

לציבור המשקיעים: חברה ציבורית מהווה דרך להיחשף לרווחי פעילות עסקית ללא מאמץ (מעבר להשקעת הכסף). מקובל זה זמן רב לחשוב שלטווח ארוך השקעה בחברות ריאליות הינה מרכיב חיסכון חשוב.

גנבים ורמאים: יהיו קיימים בכל שוק (גם פיננסי, וגם בשוק הכרמל). אלו הגורמים שהרגולציה צריכה לעצור! (וורלדקום, אנרון, קווי אשראי, וכיוצ"ב).

מה קורה בארץ? בארץ יש רגולציה דווקנית וטהרנית. בעלי שליטה לא יכולים למשוך תגמול הולם לכישוריהם (=> פרמיה שלילית), אישור עסקאות הינו הליך מסובך. יש דרישות כיסתו"ח מפה ועד הודעה חדשה שגוררים עלויות ביקורת (כ"א פנימי + רו"ח חיצוניים) גבוהות מאוד (הבאות מכיס החברה (הציבור + בעלי השליטה)).יש תחושה של רדיפה כנגד כל פעילות עסקית רווחית. החקיקה הישראלית פרצה גבולות רבים והובילה למצב חוקי ייחודי בעולם הדמוקרטי. בנוסף יש שיח ציבורי המאפשר הפקעות רכוש ללא תמורה ("חיוב מכירה" - מעניין מי יהיה מעוניין לרכוש פה משהו).

התוצאה?

בעלי שליטה ישרים נמנעים מרישום חברות, ופועלים על-מנת למחוק חברות קיימות. כשזה לא אפשרי - משאירים את החברות as-is ללא נסיונות פיתוח.

הגנבים/רמאים/מקורבים לשלטון - פורחים! מדוע? קודם כל כי הישרים בורחים. אבל באופן מהותי לרמאי (או למקורב) לא מפריעה רגולציה עודפת וטהרנית - זה לא משנה לרמאי אם הוא לא מילא טופס נכון או לא נתן גילוי לקרצוץ כזה או אחר - כי הוא חשוף למעשה מרמה! עודף הרגולציה והדיווחים מקל על הרמאי - מרוב רעש של טפסים וגילויים והתעסקות עם תהליכי אישור כאלה ואחרים לגורמי הפיקוח לא נותר זמן ופנאי להתעסק עם העיקר - יש יותר מידי מוץ ופחות מידי תבן.

שוק ההון - נובל. הכלכלה הישראלית חנוקה ובתת צמיחה.

והציבור? הציבור מפסיד. היכולת להשקיע בעסקים ישרים הינה ירודה בשל חוסר בשוק הון מתפקד (ומחיקת חברות). המניות שהציבור מחזיק מצויות בדיסקואנט עמוק (אל מול מצב רגולטורי נורמאלי) - מדד תא100/תא25 מפגרים אחרי כל העולם זה מספר שנים - עם תשואת חסר של עשרות אחוזים.

צריך קודם כל לשנות דיסקט. רגולציה צריכה להיות מקלה ובמידת האפשר לא קיימת - היא צריכה להיות ממוקדת כלפי מניעת העוולות הגדולות (ולא בקירצוצים אין סופיים).