צטט: אלי למה 2013-07-05 12:51:42
צטט: חנה וייס 2013-07-05 06:56:17
אלי,
ניכרים חוסר היכרות וחוסר הבנה מוחלטים לגבי ערכה של דת ומה מטרתה האמיתית:
מגשרים על פער האמונה: חמלה בפעולה
מאוד חשוב לפתח הערכה לדת, גם אם אנחנו לא דתיים.
כולנו חיים כאן יחד בפלנטה קטנה וצפופה
וחשוב שנכבד ואם אפשר גם נעריך אחד את דרכו של השני.
אושר ויושר, אהבה וחמלה, למען כולם.
תודה חנה. אני בעד חמלה אבל 1. קודמים לה הצורך בעיניים פקוחות והצורך בכנות.
מטרתה האמתית של הדת היא 2. לאחד בני אדם ולמנוע מהם לבטא את שונותם. אנשים דתיים לא רק מוותרים על אישיותם אלא גם פועלים בשרות הדת על מנת לצרף נוספים לגישתם. 3. האל הוא רק מסמר הסחרור, לא הסיבה.
כדי לתאר את החומרה בה אני רואה את הדברים אספר על סרט האימה הבלתי נשכח פלישת חוטפי הגופות
בסרט מסופר על 4. וירוס החודר לעולם, גורם לבני אדם לאבדן אישיות מוחלט והופך אותם לציידי אדם, שמטרתם היחידה להדביק אחרים במחלתם. די במגע בודד בין אדם נגוע לבריא כדי לצרף את הבריא לקבוצת הציידים, מעין סחרור סופני שגורם לקבוצת הציידים לגדול במהירות. בסופו הטרגי של הסיפור לא נותר בעולם אפילו אדם אחד שאינו צייד חסר כל אישיות, ולא נותר את מי לצוד.
הסרט מבטא, אמנם בקיצוניות, את הסכנה לחברה כמו שאני מבין אותה.
לא מדובר רק בסוכה לאנשים מפוחדים אלא בסוכה מפתה שמושכת לתוכה את כל מי שעובר בסמוך לה.
לסיכום: 5. חמלה היא רצויה בתנאי שהיא מכוונת לבני אדם או בעלי חיים. 6. אין לחמול על פילוסופיה. ובפרט כשברור שהיא קיימת כדי למנוע מאנשים להיות 7. משוחררים לחשוב ולהיות שונים זה מזה.
באמת להתייחס לכל "הטיעונים" שלך? או להתייחס רק בהומור?
קראת את דברי הדלאי לאמה? מציעה שנדון בטקסט ההוא, כפתיח לדיון רציני.
טוב, ביקשת...
אל תתלונן על האורך בבקשה.
מי שרוצה ממני התייחסות וגם רוצה קצר, שיקפיד לא להעלות יותר מנקודה אחת בתגובה.
תודה.
ומי שרוצה, מוזמן כבר עכשיו לדלג...
לחיצה על דוושת המרווח משיגה את אותה התוצאה כמו העכבר. :)
1. עיניים פקוחות מהן?
תודעה רגילה ממשיגה:
סבל כאושר, ארעיות כקביעות ואי-עצמיות (כולנו קשורים ותלויים, תרתי משמע, אחד בשני) כעצמי/כעצמיות.
תודעה שרואה את המציאות בעיניים פקוחות רואה:
סבל כסבל, ארעיות כארעיות ואי-עצמיות כאי-עצמיות.
אני מסכימה איתך שראיית המציאות בעיניים פקוחות היא מאוד חשובה.
יש גם צורך עצום ביושר ובכנות עם כוונות טובות וטהורות של הלב. אני מסכימה איתך גם על זה.
2. אנחנו ממש זקוקים לתחושה אמיתית שכולנו חברים במשפחה אנושית אחת
לכן, חשוב יותר להדגיש ולמצוא את המשותף בין כולנו מאשר את השוני.
וזה בשום אופן לא אומר שאנחנו הופכים כולנו לרובוטים.
תרגום:
מבחינה מנטלית, אנחנו אותו הדבר.
מבחינה רגשית, אנחנו אותו הדבר.
מבחינה פיזית, אנחנו אותו הדבר.
אין הבדלים.
אנחנו פשוט בני אדם.
אתם רוצים חיים מאושרים.
אני רוצה חיים מאושרים.
אנחנו באמת כולנו חברים במשפחה אנושית אחת.
אנחנו ממש זקוקים לתחושה אמיתית של אחווה אנושית.
- כבוד הדלאי לאמה ה-14
מילים שחיות
בתוכך.
3. ישנן דתות עם אמונה באל וישנן דתות ללא אמונה באל,
כך שאם אתה מבקש להכליל לגבי "דתות" הנך מתבקש לדייק.
דתות ללא אמונה באל הן: ג'ייניזם; זורואסטריות; בודהיזם (הקישור על בודהיזם הוא אצלי בבלוג).
4. אני מבינה שאתה ממשיג את הדת כ"וירוס" מאיים. לכן, מדובר בבעיית המשגה.
כשהתחילה האינתיפאדה השניה, הלכתי ללמוד ערבית,
לראות מי זה בדיוק "האויב" שממנו אני אמורה להירתע ולפחד.
חבריי רק הלכו והתרבו. לא מצאתי "אויב".
כאשר רואים אדם נושא שק כבד על גבו מרחוק באור הדמדומים של בין ערביים,
המראה יכול להדמות למפלצת ענקית שמתקרבת.
כאשר אנחנו מביטים מקרוב, מוצאים שהיה מדובר רק באדם נושא שק כבד על גבו שגם בלט מעל ראשו.
אם רואים חבל מונח על הרצפה בחושך, אפשר להבהל מנחש.
אבל כשרואים את אותו החבל לאור יום,
מוצאים שהיה מדובר רק בחבל מונח וכרוך.
עכשיו, אין גם צורך שתתקרב לדת.
הדלאי לאמה ממשיל דת לתה. מוסר, הוא אומר, הוא כמו מים - כולנו זקוקים למים כדי לחיות.
אבל דת היא כמו תה - בגלל שתה הוא טעים ומזין
(הטיבטים מוסיפים חמאה ומלח לתה כך שהוא יותר כמו מרק),
אנשים רבים מרבים לשתות תה.
הדת גם נמשלת לתרופה. תרופה של אחד יכולה להיות הרעל של אחר.
אם הדת לא מתאימה לך בכלל, אין צורך לתקוף אותה, לרמוס אותה, להשמיד אותה.
היא מועילה לאחר.
כוס התה שלך היא לא כוס התה שלי. בוודאי תסכים איתי על זה.
אבל כוס תה היא רחוקה מלהיות וירוס מאיים.
5. חמלה היא מאוד מאוד מאוד חשובה. חמלה היא הרצון, ללא משוא פנים,
שכל היצורים כולם יהיו משוחררים מסבל ומהסיבות לסבל.
הנחיות גנריות לפיתוח חמלה שמקורן בבודהיזם, אבל ההנחיות הן נטולות דת,
כלליות, אוניברסליות, כל אחד יכול ליישמן.
6. חומלים על בני האדם, על הפילוסופים.
אפשר להתווכח על טיעון זה או אחר,
בזהירות רבה לא לפסול או לתקוף אף אדם או קבוצת אנשים,
ומתוך כבוד רב לאדם מולך.
פסילה גורפת של קבוצת אנשים בשל אמונתם,
ללא התיחסות לנקודה פילוסיפות זו או אחרת,
ומתוך התייחסות לבני האדם עצמם או לאמונתם כ"וירוס מאיים",
היא לא דיון פילוסופי, לעניות דעתי.
7. מטרת הדת הבודהיסטית היא להשתחרר מסבל מנטלי.
למצב משוחרר מסבל מנטלי קוראים:
הארה, היפסקות (של סבל ברצף התודעתי), נירוואנה.
זהו מצב מנטלי בר-השגה באמצעות תרגול תודעתי.
אדם לאט לאט מתמיר את תודעתו למצב מנטלי משוחרר מסבל.
הבודהיסטים אומרים שהתודעה הבסיסת שלנו היא "צלולה ויודעת", "בהירה ומודעת".
תשווה השתחררות זו לדברי הרמב''ם:
השאיפה " להיות מואר באור התבונה הבהירה ולהגיע אל האמת."
עכשיו, תתבונן בהתמרת התודעה לפי מדעני המוח:
מדיטציה וחקר המוח: מכון מיינד אנד לייף
חקר המוח ומדיטציה: פרופ' ריצ'רד דייוידסון
לגבי חשיבות ראיית האמת, המציאות, בעיניים פקוחות, כבר הסכמנו.
אדם דתי הוא לא אידיוט. הוא והאמונה שלו הם גם לא וירוס מאיים.
"אני ואתה" של מרטין בובר יצא לאור בתרגום ידידותי
באותה מידה שחשוב שנלמד, כחילונים, להעריך ולכבד דת,
חשוב שדתיים ילמדו להניח ולכבד ולהעריך את דרך השאלה והחקירה של חילונים.
אני יכולה להתעקב עוד, על נקודות 2. ו-3, אבל מתוך חמלה לקוראים.. :)
...אוסיף רק הרחבה אחת קטנה לגבי 3. 
ריכוז חד-נקודתי הוא תנאי לשחרור מסבל מנטלי.
כך שישנו ערך גם לגישת "המסמר" עבור המתרגל עצמו,
מה שבעינייך נתפס כצרוּת וכסגירוּת.
/null/text_64k_1#