אתיאיזם הוא בהחלט פילוסופיה.
קיום או אי קיום של אל, אלה פרספקטיבות מסוימות לגבי אופן קיום המציאות.
אין לך בסיס לטעון שדת גורמת נזק אישי.
תורתו של בובר, למשל, מבוססת אל, מתחילה להיות מיושמת בהיקף רחב בהקשר הטיפולי
ולהביא מזור לרבים, לא בהקשר הדתי.
כנ''ל 12 הצעדים שגם מתבססים על ישות עליונה.
אתה גם לא יכול לדבר בשם מאות אלפי ומיליוני פרטים שמרגישים שהדת מביאה להם תועלת,
אחרת היו נוטשים אותה.
נהפוך הוא, אנחנו עדים לתופעה של חזרה בתשובה - אנשים רבים מרגישים שהדת מביאה להם ת'סחורה,
שהיא מביאה להם תועלת כלשהי.
קח את דן ואת רוזי, לראייה.
תועלת במקרה של דת היא עניין סובייקטיבי.
אתה יכול לומר בוודאות שדת לא מביאה לך באופן אישי כל תועלת,
אבל אתה לא יכול לטעון שהיא לא מביאה תועלת לאף אחד אחר.
הדלאי לאמה מציע לנו להיות מציאותיים.
כמו שלא כולם יהפכו לדת זו או אחרת, חילונים לא יהפכו דתיים, ולהפך.
אנחנו צריכים לפתח כבוד ואם אפשר גם הערכה כלפי כל דרך רוחנית-מוסרית,
בין אם היא חילונית או דתית, עם או ללא אל.
"אני חושב שיש לאפשר לכל אדם להאמין במה שמתחשק לו."
זאת גישה מציאותית. הרי בין כה לא נוכל לשלוט על מחשבותיו של אדם אחר.
אני ממליצה על מסע רוחני שבסיסו מוסר.
מוסר הוא חיוני לחיינו כיצורים חברתיים.
אני לא חושבת שזה יהיה נכון להגביל דבר על רקע דת.
זאת הפליה דתית.
אפשר להתלונן למשטרה כששכן מרעיש ומסרב לבקשותיך להנמיך.
באופן כללי, עלינו להקדיש מחשבה לשימוש בכוח הקולקטיב כדי להטיב עם הזולת,
ולהפסיק להטיל סנקציות ולפעול בכוחנות.
אנחנו חברה מאוד אלימה ואנחנו צריכים לפתח ולפנות לפתרונות לא אלימים לקונפליקטים.
דיאלוג הוא הדרך לשלום.
אפשר להתחיל קבוצת דיון חילונית-דתית בשכונה.
זה נראה לי פורה יותר מאלף סיבות.
אני מסכימה שהיה טוב גם לדת עצמה להפריד דת ומדינה.
לגבי שבתות לאומיות, אין לי דעה.
אם זה חשוב למישהו ולשאר לא אכפת, אפשר להמשיך עם שבתות.
חנה, הבסיס לטענתי שדת גורמת נזק אישי הוא ההבנה שתכלית הדת התאיסטית עבור אדם היא הסרת האחריות על גורלו מעצמו. אני רואה בכך פיתוי.
הטבלה לא מחדשת לנו כלום. אנחנו יודעים שכמחצית מהאנושות משויכים לדת. לפני 500 שנים היו בעולם בודדים, אם בכלל, שהעזו לחשוב על מציאות שאין בה השגחה עליונה.
דן ורוזי הם אכן דוגמה כלשהי. הדת היא "מזור" דומה לכיסוי העיניים בשק. אדם יכול להשיג סיפוק משק שאינו יורד מראשו לעולם ואושרו עלול להתעצם אם ישתייך לקבוצה בה כולם עם שקים על ראשם, אף על פי כן, יהיה זה בזבוז של פוטנציאל. פוטנציאל של אדם מגיע למיצוי בסביבה בה נוח לו להיות משוחרר להבין את המציאות בדרכו.
המונותאיזם גם לא עונה על הצורך לפתרונות לא אלימים. בדיוק ההפך, כל תכליתו לאחד את הקבוצה ובאותה מידה להפרידה מקבוצות אחרות- מאמינים קצת אחרת או לא מאמינים כלל.
לדעתי התאיזם איננו מביא תועלת אפילו לא לאדם אחד בעולם. תכליתו הנצחית היא יצירת אחדות מקסימלית תוך הענקת אשליה של אושר להמונים ושליטה בהם והפרדתם מאחרים לנצח.
/null/text_64k_1#