צטט: קליל 2 2013-08-03 13:41:17

צטט: ד. פ. 2013-08-03 11:55:10

הכל יפה בתיאוריה. את מכירה את הנושא של ילדים המתכחשים להוריהם? אז אני ניסיתי 1001 שיטות. כולל בליעת העלבות, חינוך, שוחד, תחינה, דיבור בהגיון, הצגת המצב והאפשרויות. נאדה. אמא מסיטה זה חזק מאלף סדנאות. אז מה שכתבת ליאורה יפה, רק בהנחה שמדובר באנשים עם פרופיל התנהגות סביר וקשוב.

 

אני לא חושב שגם אחרי 1001 פעמים צריך להרים ידיים. מנסיוני..ולאחר נתק קורע לב של שנתיים עם הילדים שלי ..יחד עם הרעל שגרושתי סיפקה והזינה לאורך השנים..אני מעולם לא הפסקתי לנסות ליצור איתם קשר.

כל חודש כמו שעון הייתי מפקיד להם דמי כיס לחשבון..למרות שלא ענו לטלפונים שלי ולא ענו למסרים ששלחתי להם דרך הטלפון.

יום אחד זה קרה..קבלתי מייל מהבן שלי..ולאט לאט חזרנו לקשר שהיום נמצא בדיוק במקום שניתק ומעבר לו.

אמש הגיעו ב7 בערב..לא סיימתי להכין עדייןאת א.הערב. אחד מהם החל להכין סלט..והשני לערוך את השולחן..ואכלנו א.ערב יחד..וכבר השעה הייתה 11 בלילה..והם דוחים שיחות טל מחברים..ונשארים עוד קצת ועוד קצת..

ואיזה חיבוקים..ואיזו אהבה הרעיפו עלי..הטעינו אותי באנרגיות..

 

אז אני מציע לך..אל תוותר לעולם 

כל הכבוד אבישי!!!! זהו הורה אמיתי!! כזה שלא עושה דברים ע"מ לקבל בחזרה. עשייה לשם העשייה מבלי לצפות לתמורה ואז ,דוקא אז היא מגיעה. בכי ורחמים עצמיים כולל האשמת מישהו אחר במצב לא מאפשרים לאדם ולהורה במקרה הזה להיטיב באמת עם הילד/ים שלו מתוך מקום צרוף של טוהר ושל אהבה שאינה תלויה בדבר. יש כאלה שהיו מפסיקים להפקיד לילדים את הכסף, שזה אומר שהם רואים בהפקדה הזו סוג של מניה....ולא כך עשית אתה, אני מניחה שבאמת ראית לנגד עיניך את הדאגה לעתיד שלהם. זה עדיף פי מיליון מלהתבכיין ולרחם על עצמך, כי אז אתה רק מקבע את המצב - אם אתה בטוח שהאשמה באחר, הרי שלא תעשה דבר ולא תביא שום דבר מעצמך לשנות אותו וכך יעשה גם הצד השני וחוזר חלילה, בקיצור מבוי סתום.

 

כן ירבו כמוך. שאפו!!!

צטט: סוסה _ פראית 2013-08-03 15:09:06

צטט: קליל 2 2013-08-03 13:41:17

צטט: ד. פ. 2013-08-03 11:55:10

הכל יפה בתיאוריה. את מכירה את הנושא של ילדים המתכחשים להוריהם? אז אני ניסיתי 1001 שיטות. כולל בליעת העלבות, חינוך, שוחד, תחינה, דיבור בהגיון, הצגת המצב והאפשרויות. נאדה. אמא מסיטה זה חזק מאלף סדנאות. אז מה שכתבת ליאורה יפה, רק בהנחה שמדובר באנשים עם פרופיל התנהגות סביר וקשוב.

 

אני לא חושב שגם אחרי 1001 פעמים צריך להרים ידיים. מנסיוני..ולאחר נתק קורע לב של שנתיים עם הילדים שלי ..יחד עם הרעל שגרושתי סיפקה והזינה לאורך השנים..אני מעולם לא הפסקתי לנסות ליצור איתם קשר.

כל חודש כמו שעון הייתי מפקיד להם דמי כיס לחשבון..למרות שלא ענו לטלפונים שלי ולא ענו למסרים ששלחתי להם דרך הטלפון.

יום אחד זה קרה..קבלתי מייל מהבן שלי..ולאט לאט חזרנו לקשר שהיום נמצא בדיוק במקום שניתק ומעבר לו.

אמש הגיעו ב7 בערב..לא סיימתי להכין עדייןאת א.הערב. אחד מהם החל להכין סלט..והשני לערוך את השולחן..ואכלנו א.ערב יחד..וכבר השעה הייתה 11 בלילה..והם דוחים שיחות טל מחברים..ונשארים עוד קצת ועוד קצת..

ואיזה חיבוקים..ואיזו אהבה הרעיפו עלי..הטעינו אותי באנרגיות..

 

אז אני מציע לך..אל תוותר לעולם 

כל הכבוד אבישי!!!! זהו הורה אמיתי!! כזה שלא עושה דברים ע"מ לקבל בחזרה. עשייה לשם העשייה מבלי לצפות לתמורה ואז ,דוקא אז היא מגיעה. בכי ורחמים עצמיים כולל האשמת מישהו אחר במצב לא מאפשרים לאדם ולהורה במקרה הזה להיטיב באמת עם הילד/ים שלו מתוך מקום צרוף של טוהר ושל אהבה שאינה תלויה בדבר. יש כאלה שהיו מפסיקים להפקיד לילדים את הכסף, שזה אומר שהם רואים בהפקדה הזו סוג של מניה....ולא כך עשית אתה, אני מניחה שבאמת ראית לנגד עיניך את הדאגה לעתיד שלהם. זה עדיף פי מיליון מלהתבכיין ולרחם על עצמך, כי אז אתה רק מקבע את המצב - אם אתה בטוח שהאשמה באחר, הרי שלא תעשה דבר ולא תביא שום דבר מעצמך לשנות אותו וכך יעשה גם הצד השני וחוזר חלילה, בקיצור מבוי סתום.

 

כן ירבו כמוך. שאפו!!!

 

תודה

בסך הכל עשיתי מה שעשיתי כי אני אוהב אותם אהבת אמת...

צטט: יעל קמר (פריאל) 2013-08-03 15:37:31

ליאורה נפלא מה שהבאת לכאן.

חלק ממה שמעלה בהחלט נלמד בסדנאות (גם שלי), כמו איך להעביר משוב

כך שלא נפגע וניצור אפשרות למי שמולנו להקשבה אמיתית.

 כמי שתמיד נמנעה מעימותים, חייבת לומר לך שמאז לימודי הנחיית קבוצות

 (כבר למעלה מעשור וחצי) וההתנסויות האישיות גם כאדם פרטי וגם כמנחה,

הבנתי כמה חשוב,תורם ומעצים (גם ללא קשר לתגובת האחר) לא להמנע מעימותים.

 אלא מה, תמיד חשוב האדם וההקשר.

כשזה נוגע ליחסים עם אנשים קרובים, בן זוג, הורים, חברה, לקוח או כל אדם שיש לנו איתו קשר

יקר או משמעותי, התעלמות פירושה פגיעה קשה בקשר. המשקעים אם לא מדוברים בחופשיות,

תמיד יעיבו ולא יאפשרו את השיח הפתוח, הכן והחם.

אבל אם נתקלת בהשמצות, ונתקלתי לא אחת, בפורום אינטרנטי,

מאדם שאין לי איתו כל הכרות אמיתית, וכל כוונתו להשפריץ רוע

(פרי המרירות, התסכולים ותחושת הנחיתות שלו), באמת שאין לי כל כוונה

או אנרגיה מיותרת לנסות ליישב מולו משהו.

אפשרות הבחירה עם מי להיות בקשר, והיכן להשקיע היא דבר נפלא בעיני.

רותי מזדהה עם מה שכתבת לקליל.
כהורים אנחנו ממש לא אמורים להגיע למקום של התחשבנות
מול הילדים שלנו וכל מה שנוגע אליהם ויכול לפגוע בהם.

ואני אביא משפט שבזמנו שמעתי מאמא שלי בהקשר:
"ילד, ויהיה הטוב ביותר, לא יוכל להחזיר לעולם להוריו
על כל מה שנתנו או עשו עבורו, ההחזר היחיד התבטא,
במה שהוא כהורה יעניק לילדיו.."

וקליל שמחה בשבילך. "הרווחת" את הדברים.
אז במקום לחפש מי אשם ובמה, עדיף לבדוק מה נמצא בתחומי האחריות
שלנו ולעשות.

ברוך שובך רותי :))

הכישורים, ההכשרות..., יכולים להביא בן-אדם

עד למקום מסויים. מעבר לכך..., הרבה תלוי ברצון

כן של הצדדים.

מישהו אמר פעם: הפתרון הטוב ביותר לכול סכסוך,

זאת מלחמה הגונה!

נשמע מזעזע..., אבל במחשבה שניה..., מרבית הסכסוכים

נובעים בשל סיבה פעוטה, וככל שעובר הזמן ה"בטן" הולכת

ומתמלאת עד שהרצון ליישב את הסכסוך, נעלם...

מצב ובו צד אחד (ועדיף שניהם) יוציאו את מה שיש להם

ב"בטן" באופן..., אפילו אגרסיבי (מלחמה?) יכול להביא

אותם לכדי פריקת הכעסים ולרצון ליישב את הסכסוך.

צטט: קליל 2 2013-08-03 13:41:17

צטט: ד. פ. 2013-08-03 11:55:10

הכל יפה בתיאוריה. את מכירה את הנושא של ילדים המתכחשים להוריהם? אז אני ניסיתי 1001 שיטות. כולל בליעת העלבות, חינוך, שוחד, תחינה, דיבור בהגיון, הצגת המצב והאפשרויות. נאדה. אמא מסיטה זה חזק מאלף סדנאות. אז מה שכתבת ליאורה יפה, רק בהנחה שמדובר באנשים עם פרופיל התנהגות סביר וקשוב.

 

אני לא חושב שגם אחרי 1001 פעמים צריך להרים ידיים. מנסיוני..ולאחר נתק קורע לב של שנתיים עם הילדים שלי ..יחד עם הרעל שגרושתי סיפקה והזינה לאורך השנים..אני מעולם לא הפסקתי לנסות ליצור איתם קשר.

כל חודש כמו שעון הייתי מפקיד להם דמי כיס לחשבון..למרות שלא ענו לטלפונים שלי ולא ענו למסרים ששלחתי להם דרך הטלפון.

יום אחד זה קרה..קבלתי מייל מהבן שלי..ולאט לאט חזרנו לקשר שהיום נמצא בדיוק במקום שניתק ומעבר לו.

אמש הגיעו ב7 בערב..לא סיימתי להכין עדייןאת א.הערב. אחד מהם החל להכין סלט..והשני לערוך את השולחן..ואכלנו א.ערב יחד..וכבר השעה הייתה 11 בלילה..והם דוחים שיחות טל מחברים..ונשארים עוד קצת ועוד קצת..

ואיזה חיבוקים..ואיזו אהבה הרעיפו עלי..הטעינו אותי באנרגיות..

 

אז אני מציע לך..אל תוותר לעולם

אבישי,

לפני שאני שולח את המשאית עם המדליות אציין שאני כבר 7 שנים עד לניתוקים וחזרות של הבן. וכמובן לא היתה שום הפסקה בתמיכה או בנסיון

לקשר.

האבל הגדול הוא הצורך של אשה שאין

לי איתה קשר, 14 שנה, שאיננו מדברים

או מתווכחים, להרוס את הקשר עם בני

בצורה כל כך אובססיבית ופעילה. כוס

התרעלה התכופה הזאת, אינה קשורה

בויכוח כלכלי, במחסור, או בבדידות שלה. סתם רוע מתוך רוע, במיוחד כשאני בעמל, מצליח לבנות משהוא כמו טיול לחו"ל.

ובנימה אישית, לך ולסוסה. ההגבהה העצמית שלך כאב מסור ונדיב, היא נפלאה. כל עוד לא באה כדי לנסות לרמוז שאחרים אינם טובים כמוך. מציע לך קצת צניעות, איש מלא נדיבות, כאשר אתה מתיחס אל הזולת, שמא יראה לא נכון... אני משוכנע שאתה יכול להגביה את עצמך גבוה גבוה גם לא על חשבון האחר.

כן... סכסוכים...
הדרך היעילה והמהירה לסגור תיק כזה זה באלימות. וכזותי שיש בסופה הכרעה חד משמעית.

רק כשזה לא עובד אין ברירה אלא לשאת ולתת, להתחנף, לשחד, לקלל, לנפנף בצדק הפרטי, לרצות, להתרפס, לדבר על זה, לגייס עדים, הוכחות, מתווכים, בוררים ומגשרים, לנקוט פסיכולוגיה הפוכה, לנהל קרבות מאסף, לפנות לערכאות, לשקר, להבין את הצד השני, להתחשב, לחפש נקמה, להתחנן, להיתמם ולתחמן. [אוף!]

מה שכן, תנו קודם צ'אנס לאפשרות א'.

צטט: ד. פ. 2013-08-03 16:59:22

צטט: קליל 2 2013-08-03 13:41:17

צטט: ד. פ. 2013-08-03 11:55:10

הכל יפה בתיאוריה. את מכירה את הנושא של ילדים המתכחשים להוריהם? אז אני ניסיתי 1001 שיטות. כולל בליעת העלבות, חינוך, שוחד, תחינה, דיבור בהגיון, הצגת המצב והאפשרויות. נאדה. אמא מסיטה זה חזק מאלף סדנאות. אז מה שכתבת ליאורה יפה, רק בהנחה שמדובר באנשים עם פרופיל התנהגות סביר וקשוב.

 

אני לא חושב שגם אחרי 1001 פעמים צריך להרים ידיים. מנסיוני..ולאחר נתק קורע לב של שנתיים עם הילדים שלי ..יחד עם הרעל שגרושתי סיפקה והזינה לאורך השנים..אני מעולם לא הפסקתי לנסות ליצור איתם קשר.

כל חודש כמו שעון הייתי מפקיד להם דמי כיס לחשבון..למרות שלא ענו לטלפונים שלי ולא ענו למסרים ששלחתי להם דרך הטלפון.

יום אחד זה קרה..קבלתי מייל מהבן שלי..ולאט לאט חזרנו לקשר שהיום נמצא בדיוק במקום שניתק ומעבר לו.

אמש הגיעו ב7 בערב..לא סיימתי להכין עדייןאת א.הערב. אחד מהם החל להכין סלט..והשני לערוך את השולחן..ואכלנו א.ערב יחד..וכבר השעה הייתה 11 בלילה..והם דוחים שיחות טל מחברים..ונשארים עוד קצת ועוד קצת..

ואיזה חיבוקים..ואיזו אהבה הרעיפו עלי..הטעינו אותי באנרגיות..

 

אז אני מציע לך..אל תוותר לעולם

 

 

אבישי,

לפני שאני שולח את המשאית עם המדליות אציין שאני כבר 7 שנים עד לניתוקים וחזרות של הבן. וכמובן לא היתה שום הפסקה בתמיכה או בנסיון

לקשר.

 

האבל הגדול הוא הצורך של אשה שאין

לי איתה קשר, 14 שנה, שאיננו מדברים

או מתווכחים, להרוס את הקשר עם בני

בצורה כל כך אובססיבית ופעילה. כוס

התרעלה התכופה הזאת, אינה קשורה

בויכוח כלכלי, במחסור, או בבדידות שלה. סתם רוע מתוך רוע, במיוחד כשאני בעמל, מצליח לבנות משהוא כמו טיול לחו"ל.

 

ובנימה אישית, לך ולסוסה. ההגבהה העצמית שלך כאב מסור ונדיב, היא נפלאה. כל עוד לא באה כדי לנסות לרמוז שאחרים אינם טובים כמוך. מציע לך קצת צניעות, איש מלא נדיבות, כאשר אתה מתיחס אל הזולת, שמא יראה לא נכון... אני משוכנע שאתה יכול להגביה את עצמך גבוה גבוה גם לא על חשבון האחר.

אתה לוקח את מה שכתבתי למקומות שמלכתחילה לא נועדו להגיע לשם.

למה אתה לוקח את דגל ההתנשאות וההנמכה? מי הזכיר את זה ומי רמז לזה..

אני קראתי מה שכתבת וחשבתי לשתף אותך במצב שאני חוויתי. לידיעתך גם לי אין קשר עם גרושתי כמה 7 או 8 שנים.

אני בטוח שאין דומה בין הספורים בחיים..בסך הכל רציתי לחזק אותך..שזה אפשרי ושלא כדאי לאבד תקווה (כי נשמעת כך ואתה גם נשמע כך)

אני לא מחפש להגביהה את עצמי..לא על חשבונך..ולא על חשבון אף אחד.

ותפסיק כבר עם תחושה הקורבנות שלך..אתה הבחור משכיל 

צטט: יעל קמר (פריאל) 2013-08-03 16:04:52

רותי מזדהה עם מה שכתבת לקליל.
כהורים אנחנו ממש לא אמורים להגיע למקום של התחשבנות
מול הילדים שלנו וכל מה שנוגע אליהם ויכול לפגוע בהם.

ואני אביא משפט שבזמנו שמעתי מאמא שלי בהקשר:
"ילד, ויהיה הטוב ביותר, לא יוכל להחזיר לעולם להוריו
על כל מה שנתנו או עשו עבורו, ההחזר היחיד התבטא,
במה שהוא כהורה יעניק לילדיו.."

וקליל שמחה בשבילך. "הרווחת" את הדברים.
אז במקום לחפש מי אשם ובמה, עדיף לבדוק מה נמצא בתחומי האחריות
שלנו ולעשות.

ברוך שובך רותי :))  תודה יעלוש, רק שאף-פעם לא הלכתי  ואמא שלך אישה חכמה ביותר :-)))))

צטט: ד. פ. 2013-08-03 16:59:22

צטט: קליל 2 2013-08-03 13:41:17

צטט: ד. פ. 2013-08-03 11:55:10

הכל יפה בתיאוריה. את מכירה את הנושא של ילדים המתכחשים להוריהם? אז אני ניסיתי 1001 שיטות. כולל בליעת העלבות, חינוך, שוחד, תחינה, דיבור בהגיון, הצגת המצב והאפשרויות. נאדה. אמא מסיטה זה חזק מאלף סדנאות. אז מה שכתבת ליאורה יפה, רק בהנחה שמדובר באנשים עם פרופיל התנהגות סביר וקשוב.

 

אני לא חושב שגם אחרי 1001 פעמים צריך להרים ידיים. מנסיוני..ולאחר נתק קורע לב של שנתיים עם הילדים שלי ..יחד עם הרעל שגרושתי סיפקה והזינה לאורך השנים..אני מעולם לא הפסקתי לנסות ליצור איתם קשר.

כל חודש כמו שעון הייתי מפקיד להם דמי כיס לחשבון..למרות שלא ענו לטלפונים שלי ולא ענו למסרים ששלחתי להם דרך הטלפון.

יום אחד זה קרה..קבלתי מייל מהבן שלי..ולאט לאט חזרנו לקשר שהיום נמצא בדיוק במקום שניתק ומעבר לו.

אמש הגיעו ב7 בערב..לא סיימתי להכין עדייןאת א.הערב. אחד מהם החל להכין סלט..והשני לערוך את השולחן..ואכלנו א.ערב יחד..וכבר השעה הייתה 11 בלילה..והם דוחים שיחות טל מחברים..ונשארים עוד קצת ועוד קצת..

ואיזה חיבוקים..ואיזו אהבה הרעיפו עלי..הטעינו אותי באנרגיות..

 

אז אני מציע לך..אל תוותר לעולם

 

 

אבישי,

לפני שאני שולח את המשאית עם המדליות אציין שאני כבר 7 שנים עד לניתוקים וחזרות של הבן. וכמובן לא היתה שום הפסקה בתמיכה או בנסיון

לקשר.

 

האבל הגדול הוא הצורך של אשה שאין

לי איתה קשר, 14 שנה, שאיננו מדברים

או מתווכחים, להרוס את הקשר עם בני

בצורה כל כך אובססיבית ופעילה. כוס

התרעלה התכופה הזאת, אינה קשורה

בויכוח כלכלי, במחסור, או בבדידות שלה. סתם רוע מתוך רוע, במיוחד כשאני בעמל, מצליח לבנות משהוא כמו טיול לחו"ל.

 

ובנימה אישית, לך ולסוסה. ההגבהה העצמית שלך כאב מסור ונדיב, היא נפלאה. כל עוד לא באה כדי לנסות לרמוז שאחרים אינם טובים כמוך. מציע לך קצת צניעות, איש מלא נדיבות, כאשר אתה מתיחס אל הזולת, שמא יראה לא נכון... אני משוכנע שאתה יכול להגביה את עצמך גבוה גבוה גם לא על חשבון האחר. העובדה שמישהו משתף בנסיון שלו שעזר לו בחיים, אינה אומרת בהכרח שהוא מגביה את עצמו מעליך. זה אומר רק את מה שזה אומר, שהוא מנסה לעזור לך ומציע לך דרך חלופית. אתה יכול לקבל אותה ויכול שלא, אבל מכאן ועד להסקת מסקנות שהוא מתנשא מעליך, המרחק רב, אלא אם כן אתה מעדיף שיגיבו רק אלה שנסיונם הוא אחד לאחד כמו שלך.... ועוד הערה בנימה אישית ממני אליך - אתה מאד מאד מאד רגיש לכל מילה שנכתבת ושאתה חושב שקשורה אליך, אבל אינך נוהג באותה הרגישות אותה אתה מצפה לקבל, כלפי אחרים ולא חסרות כאן דוגמאות...עכשיו בטח תתעצבן ותכתוב שאני על הזנב שלך, אבל זו כבר באמת רק פרשנות שלך וגם בחירה אישית שלך....

צטט: liorony 2013-08-03 18:48:40

אין ספק שאנו לעיתים נקלעים לסיכסוכים , והיכולת שלנו ליישבם - מוגבלת!

לרוב אנו נמנעים מעימות , או מתרחקים מהגורם הפוגע , ובזאת 'מפסידים' יחסים

שקודם לכן עבדו ,והיינו קרובים/חברים/ידידים. מתרחקים מהאדם שהיה חשובו יקר לנו !!!

שיחה ממוקדת ומתוכננת מטרה,  בארבע עניים טובה עשרות מונים

מחילופי דברים שנעשים דרך מדיה אינטרנטית.

טריגר שארע, גרם לי להזכר בסדנא שהייתי בה לפני שנים רבות, שבה שמשתי כסופרווייזרית.

התכנים סייעו לי רבות בתיעול וביישוב חילוקי דיעות מהותיים.

לטעמי, שיחה אחת נשלטת המכוונת לתיעול הסכסוךבהזדמנות הראשונה

רק לאחר שהצדדים נרגעו ...חובה לצאת מ'אפקט' הכעס..

אני סבורה שיחסים טובים מביאים לאושר ולשימחה.

האופן שבו מתנהל השיח:

 

1.מה שנמנעתי מלאמר לך הוא....

........(לדבר על רגשות.נפגעתי , הרגשתי,כעסתי עם התמקדות באני   ולא באחר , ללא הטלת אשמה או דופי באחר.)

2.מה שאני יכול לעשות עם זה הוא.....

........(לקחת אחריות על הדברים)

3.מה שאתה יכול לעשות עם זה הוא....

.....(לא לחנך ולא להתנשא)

 

להשאר ממוקדים , עם שליטה עצמית , לדבר ברוגע ,ולא לאפשר לשום פתח למריבה.

 

לא כול סכסוך יכול להפתר...אבל 'ההשקעה' שווה את הניסיון...

יש הסבורים שעד יעבור זעם , עובד אצלהם, אך שורש הבעיה אינו נפתר..

סיכוסוכים שלא 'מטופלים' כראוי ובזמן , עלולים להתעצם לאיבה וניתוק היחסים, כך ששום צד לא יוצא נשכר....שני הצדדים מפסידים את היחסים שקודם לכן עבדו.

שיתופים על אופן יישוב סיכסוכים...יתקבלו בברכה...

אם יש אנשים שמכירים היטב את שני הצדדים ושאני מעריך את חוכמתם ואת נסיון החיים שלהם אני שואל לדעתם אם הסכסוך פתיר ואם כדאי להשקיע את האנרגיה הדרושה בפתרונו. אני לא מבקש מהם לתווך או אפילו לדבר עם הצד השני. אני רק מבקש לדעת מה הם חושבים.

במשך השנים קיבלתי בצורה הזו פידבק על האופי שלי ועל הנסיבות שהביאו לסכסוכים שונים (לאו דווקא בזוגיות) שלא הייתי מצליח לזהות בעצמי לעולם. השאלה החשובה במצבים כאלה היא אם הסכסוך באמת פתיר או שרק ניתן להפוך אותו לבעיה כרונית עם התפרצויות עונתיות ופיצוץ גדול נוסף בעוד כמה שנים. זה תלוי כמובן במנטליות של הצדדים ובנסיבות האובייקטיביות של המצב ויש אנשים שהם פשוט טובים בניתוח של סיטואציות כאלה.

צטט: eicher077 2013-08-04 08:04:53

צטט: liorony 2013-08-03 18:48:40

אין ספק שאנו לעיתים נקלעים לסיכסוכים , והיכולת שלנו ליישבם - מוגבלת!

לרוב אנו נמנעים מעימות , או מתרחקים מהגורם הפוגע , ובזאת 'מפסידים' יחסים

שקודם לכן עבדו ,והיינו קרובים/חברים/ידידים. מתרחקים מהאדם שהיה חשובו יקר לנו !!!

שיחה ממוקדת ומתוכננת מטרה,  בארבע עניים טובה עשרות מונים

מחילופי דברים שנעשים דרך מדיה אינטרנטית.

טריגר שארע, גרם לי להזכר בסדנא שהייתי בה לפני שנים רבות, שבה שמשתי כסופרווייזרית.

התכנים סייעו לי רבות בתיעול וביישוב חילוקי דיעות מהותיים.

לטעמי, שיחה אחת נשלטת המכוונת לתיעול הסכסוךבהזדמנות הראשונה

רק לאחר שהצדדים נרגעו ...חובה לצאת מ'אפקט' הכעס..

אני סבורה שיחסים טובים מביאים לאושר ולשימחה.

האופן שבו מתנהל השיח:

 

1.מה שנמנעתי מלאמר לך הוא....

........(לדבר על רגשות.נפגעתי , הרגשתי,כעסתי עם התמקדות באני   ולא באחר , ללא הטלת אשמה או דופי באחר.)

2.מה שאני יכול לעשות עם זה הוא.....

........(לקחת אחריות על הדברים)

3.מה שאתה יכול לעשות עם זה הוא....

.....(לא לחנך ולא להתנשא)

 

להשאר ממוקדים , עם שליטה עצמית , לדבר ברוגע ,ולא לאפשר לשום פתח למריבה.

 

לא כול סכסוך יכול להפתר...אבל 'ההשקעה' שווה את הניסיון...

יש הסבורים שעד יעבור זעם , עובד אצלהם, אך שורש הבעיה אינו נפתר..

סיכוסוכים שלא 'מטופלים' כראוי ובזמן , עלולים להתעצם לאיבה וניתוק היחסים, כך ששום צד לא יוצא נשכר....שני הצדדים מפסידים את היחסים שקודם לכן עבדו.

שיתופים על אופן יישוב סיכסוכים...יתקבלו בברכה...

 

 

אם יש אנשים שמכירים היטב את שני הצדדים ושאני מעריך את חוכמתם ואת נסיון החיים שלהם אני שואל לדעתם אם הסכסוך פתיר ואם כדאי להשקיע את האנרגיה הדרושה בפתרונו. אני לא מבקש מהם לתווך או אפילו לדבר עם הצד השני. אני רק מבקש לדעת מה הם חושבים.

 

במשך השנים קיבלתי בצורה הזו פידבק על האופי שלי ועל הנסיבות שהביאו לסכסוכים שונים (לאו דווקא בזוגיות) שלא הייתי מצליח לזהות בעצמי לעולם. השאלה החשובה במצבים כאלה היא אם הסכסוך באמת פתיר או שרק ניתן להפוך אותו לבעיה כרונית עם התפרצויות עונתיות ופיצוץ גדול נוסף בעוד כמה שנים. זה תלוי כמובן במנטליות של הצדדים ובנסיבות האובייקטיביות של המצב ויש אנשים שהם פשוט טובים בניתוח של סיטואציות כאלה.

 

 קוראים לזה חוכמת חיים ונסיון.

לא לחינם נטבעה האימרה "אין חכם כבעל נסיון".

( אלא שיש כאלה שמשום מה מתקשים לזהות מצבים לגבי עצמם )