צטט: ד. צמרת 2013-08-12 22:02:07
צטט: הרב ערך 2013-08-12 21:44:51
ברפואה קיים מצב הנקרא "פרסונליטיס", ובתרגום: מחלת סגל או אח"מים. כאשר רופא או איש סגל רפואי או אח"מ נופל למשכב, מיד מסתער עליו גדוד של רופאים ומינהלנים. עושים לו כל בדיקה שכתובה בספר וגם כאלו שלא, ומטפלים בו במסירות ובהרואיות. ומכיוון שברפואה הכלל הראשון הוא "קודם כל אל תזיק", לעתים הבכירים האלו נכנסים לצרה אמיתית עקב טיפול יתר.
אני חושב שהמקרה הבולט ביותר הוא המקרה של אריאל שרון. כל אדם אחר עם אותו היקף פגיעה היה מקבל טיפול סביר, ומותו היה נקבע תוך מספר שעות. זה היה נותן לו סוף מכובד, ולמשפחה אפשרות להתאבל ולהמשיך הלאה. ככל הנראה ההתערבות ההרואית במקום שבו היה הגיוני לוותר, גרמה למצבו העגום.
כוונת הדיון היתה להציג את זלילת המשאבים במקרה זה שלושה רופאים מרדימים מיותרים, או שמא בית החולים יגיש לנו את החשבון על הצוות המנופח.
כמובן שאני מאחל לו רפואה שלימה ואולי הוא יתפוס פיקוד על משרד הבריאות ובתי החולים וינער אותם מעט. למען יעול המערכת ששותה ואוכלת על חשבוננו והגברת תקווה כהן מחדרה נאלצת להמתין לניתוח שמונה חודשים.
הבנתי את כוונת הדיון, ורק הוספתי זווית נוספת של הנושא. לאמור: לא רק שההתנהלות הזאת זוללת משאבים, אלא שגם אינה בהכרח מיטיבה עם המטופל.
וזאת ועוד: אף בכיר לא ינער את מערכת הבריאות אם כל פעם שהוא מגיע יתנפלו עליו 20 רופאים, 5 מנהלי מחלקות ו-50 מינהלנים וינתחו אותו בתנאי דה-לוקס וישכנו אותו בסוויטה רפואית מלכותית.
אם הייתי מנכ"ל משרד הבריאות הייתי מייבש אותו בתורים בקופת חולים, מריץ אותו בין 3 מומחים עם המתנה של 3 שבועות ותור של 5 דקות. לאחר שדברים היו ממש מסתבכים הייתי נותן לו להגיע למיון באמבולנס, להתייבש 10 שעות במיון, לחכות יומיים במחלקה לחדר ניתוח, תוך כדי שהוא מאושפז במסדרון.
אז אולי הייתה באה רפורמה למערכת הבריאות.
/null/text_64k_1#