שלום לכולם

לאמיתו של דבר , כתבתי פוסט שלם בהקשר לנאומו של שי פירון , אך בסופו של דבר החלטתי לתת לדברים לדבר בשם עצמם .

זהו נאום היסטורי שייזכר לדורות שבו לראשונה מעז שר בישראל לטעון את מה שחשים רבים , אך לא רבים מעזים לבטא : משהו רציני השתבש במערכת החינוך , שמלכתחילה מבוססת על קונספט חינוכי שנוצר לפני  כ . . .   150 שנה .

במהלך נאומו פורש פירון עדויות לחוסר רלוונטיות ולטירוף מערכות שפשו במשך שנים במערכת , והגיעו עתה למימדים קיצוניים , במיוחד על רקע מציאות המאה ה 21 המשתנה בקצב מהיר , והוא פורש את תכניותיו למימוש מהפך משמעותי .

נאום ארוך , אך שווה כל רגע .

נאום "הילד" :

http://www.youtube.com/watch?v=qmpm6eGgsZM&feature=youtu.be

שנה טובה , גמר חתימה טוב וחג שמח .

אלי

נ.ב

לא יכולתי להתאפק , וכנראה הייתי נכשל במבחן אצל וולטר מישל :

בתרבות " האזרחים תחת כיבוש מדכא " , ובתרבות " חוסר האונים " שאימצו רוֹב ( התנצלותי והערכתי למיעוט המתבדל בתוכם מאותו רוֹב ) אנשי הסקטור הגדול ולכן ( פונציאלית ) החזק הזה - סקטור המורים - למרות התיימרותם ותפקידם בהגדרה להיות מחנכים , דהיינו - מובילים ומנהיגים ערכיים ומוסריים , מופת ודוגמה לגילויי אומץ לב אזרחי ומוסרי - אני צופה שרובם לא יעזו לפצות פה עד שלא יווכחו שדברי השר מתממשים ולאורך זמן , ובכך ימשיכו ויבחרו להיות " נגררים " ולא

" מובילים "   .

לצערי , זוהי המציאות העגומה .

לצער כולנו גם רוב ההורים והציבור הישראלי ׁ ( " תוצר " מערכת החינוך הזו ) עדיין משתפים פעולה עם המתרחש במערכת , לכודים במערכת הכחשות ושקרים , ומתנהלים עדיין כנכבשים הצרכים לשרוד תחת כיבוש ( שיטת הקוֹמבינוֹת והתִחמוּנים ) ללא ערעור על עצם הכיבוש .  

בתקווה שנאומו ולאחר מכן גם מעשיו של שי פירון מציינים את תחילת סופו של עידן האומללות והרמייה בחינוך הנמשך כבר יותר מדי שנים , אני מאחל למורות ולמורים שהשנה תהיה שנת הבחירה באומץ ולא שוב שנת בחירה במורך הלב .

ואשר לשר פירון - הייתי ממליץ לא לא להוסיף ולחבוט בקבוצת האנשים המוכה והחבוטה הזו , אלא - לאחר שהוא פרש בפנינו את חלומו או חזונו - שיכנס כינוס שולחנות עגולים בכל הארץ , לכל המורים , שבמהלכו יוכל כל מורה ותוכל כל מורה לפרוש את חלומה ביחס לחינוך כםי שהם והן היו רוצים לראות אותו , ואז לאסוף את החלומות ולהתחיל לממש אותם או את חלקם , או לפחות להבין איפה נמצאים המורים ומאיין צריך להתחיל את עבודת השינוי .

שנת התפתחות וצמיחה

אלי

הנאום של שר החינוך הוא נהדר אלי... וגם הכרס שלו, אבל...  

"... תהיה מושתת על יסודות החרות, הצדק והשלום... תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות...."

"... אנחנו שם ? אנחנו בכיוון ?..."

[ שואל שר החינוך שר פירון, המצטט מתוך עקרונות המדינה במגילת העצמאות של מדינת ישראל ]   

.... ומה החלום שלך ?

החופש מזין את התרבות ואת הלמידה !  

בכנס השנתי של "האגודה למען קידום המדע" אשר התקיים לאחרונה, נאמר רבות על הרעות של הבורות המדעית שקיימת באוכלוסייה בכללותה. מנהיגים רבים הדגישו שהידע המדעי האוניברסאלי הוא דבר מכריע בקביעת מדיניות ציבורית נבונה בדמוקרטיה, כמו כן הוא מכריע בשמירה על העליונות במדע ובטכנולוגיה.

ההאשמה על חוסר העניין שמפגין הנוער כיום הוטלה על בתי ספרינו ועל האוניברסיטאות, בכל הרמות. בזה, יתכן שרוב האנשים יכולים להסכים. זה ברור שבתי הספר היום עושים עבודה איומה בחינוכם של ילדים ברוב התחומים -- אופי, אחריות חברתית, ואזרחות טובה, כמו כן קריאה, כתיבה, היסטוריה, ומדע. ככל שיותר כסף מוציאים, נראה שהתוצאות הן יותר עלובות. כיתות יותר קטנות, מתקנים חדשים, ציוד יותר יקר, וצבא אמיתי של צוות תמיכה שנראה שאינו עוזר.

אולם הפתרון המוצע על ידי המרצים בכנס של "האגודה למען קידום המדע" * היה רק חזרה על אותן הנוסחאות הישנות אשר לעיתים כל כך קרובות נכשלו בשנים האחרונות יותר שיעורים במדע, יותר דרישות, יותר מדריכים מוסמכים המתווספים לתוכנית הלימודים החל מכיתה א´ ועד האוניברסיטה. מה שהמנהיגים האלה כנראה שוכחים, הוא הניסיון השורשי שהוא הבסיס של הדמוקרטיה: המקורות של הדמוקרטיה נובעים מהאמונה, שכפיה היא היפוכה של צמיחה אישית. האופן הבלתי רגיל בו צמחו הדמוקרטיות המערביות, מוכיח שככל שהאנשים נהנים מיותר חופש בתוך החברה, כן החברה בכללותה נהנית מיותר קידום אינטלקטואלי ומוסרי. הדמוקרטיות הליברליות נבנו על בסיס עקרון מאוד חשוב זה, אולם מנהיגינו בתחום החינוך, נראה שהם כל כך לא מודעים לעובדה זו, ממש כמו כל ילד בור !

התרופה לבעיית הבורות המדעית, לכל בורות אחרת -- וגם לאלימות -- היא, לעקור אחת ולתמיד את המחלה אשר ביסודה: כפיה בבתי הספר. הטבע האנושי בחברה החופשית נרתע מכל ניסיון להכניס אותו בכוח לתוך איזושהי תבנית. ככל שיותר דרישות אנחנו מערימים על הילדים בבית הספר -- ועל הסטודנטים באוניברסיטה -- כך בטוח יותר שנרחיק אותם מהחומר אותו אנחנו מנסים לדחוף דרך גרונותיהם. התשובה האמיתית היא חופש בבית הספר -- חופש לכל ילד ונער, מכל גיל, לבחור את הפעילויות אשר סקרנותו הטבעית מובילה אותו אליהן ! ככלות הכול, הדחף של הילדים לשלוט בעולם מסביבם הוא אגדי. על בתי ספרינו לשמור את הדחף הזה חי על ידי הזנתו בחופש שהוא זקוק לו כדי לצמוח.

נחוצות פחות פעילויות חובה, לא יותר -- למעשה, עדיף שלא תהיה פעילות חובה בכלל. אנשים אשר תוהים באם יש הגיון לדבר, עליהם להביט בניסיון של בתי-הספר הדמוקרטיים, אשר מוקמים ממש על בסיס עקרונות אלה. התוצאות הן בסך הכול מצוינות, כפי שהיינו מצפים.  

בתי הספר להם מדינתנו זקוקה נואשות, כדי להבטיח חברה בת קיימא של אזרחים יצירתיים, בעלי יוזמה, וחופשיים, הם בתי ספר המאפשרים לתלמידים חופש לעסוק בכל דבר שמעניין אותם. דגמים אחדים של בתי ספר כאלה קיימים בעולם כיום, והם מבשרים עולם חדש של חינוך.

-----------------
* ראו: דו"ח ועדת הררי - "מחר 98" (שימו-לב, שנת  1998 !!).

היי דוד

אכן , כמי שאוחז בהשקפת עולם חינוכית מתקדמת כבר עשרות שנים , אתה יכול להביט על מערכת החינוך הישראלית ועל הציבור הישראלי ולתהות היכן הוא מצוי , או כיצד שיטה בעצמו ונתן לאחרים לשטות בו כל כך הרבה שנים .

עם זאת , זו בהחלט נקודת מפנה .

זוהי תחילתה של דרך חדשה הנובעת מעצם יחסה הפחות ופחות סלחני של המציאות המשתנה במהירות אל האוחזים בתפישות עולם והשקפות חינוכיות מוטעות ומפגרות .

הדברים לא התרחשו רק משום שאנשים אכן חיפשו כל העת בכנות  , ביושר , ובאומץ , אחר דרך חינוכית טובה יותר . מעטים - כן . הרוב - לא .

הדברים שהשר אומר  , או שאנשי חינוך כמו ניל מסאמרהיל , לב טולסטוי , קורצ'אק או חכמי התלמוד ( חנוך לילד על פי דרכו ) אמרו - כבר נשמעו שנים רבות לפני כן .

אך כנאמר במשפט הזֶן ( בשינוי קל ) " רק כשהתלמיד מוכן - המורה מגיע והלקח נלמד " .

למעשה , המורים המשיכו והגיעו כל הזמן , מזה זמן רב כי הדברים היו נכונים כל הזמן , אך התלמיד ( הציבור ברובו ) לא היה מוכן ובשל ללמידה ( המדינה והעולם כבית ספר אחד גדול ) .

השינוי מגיע עתה כיוון שהמציאות טופחת לאנשים בפנים בעוצמה ( בני אדם נוטים לנקוט בפיתרון הנכון . . .  רק לאחר שניסו את כל היתר . . .   אייב לינקולן ) . 

המציאות בעצמה היא  מורֶה  קשוח בכך שהיא מנחילה לאנשים אכזבה כאב וצער במימוש  מאווייהם למרות ההבטחות שאם הם יקיימו את כל מה שאנשי החינוך דרשו מהם , הם יצליחו .

עם זאת , באותה מידה , המציאות היום גם מאפשרת לאנשים כמוך להשמיע את דבריהם אודות אלטרנטיבה ולהפיץ אותם בקרב מספר גדול של אנשים .

כיום , מציאות המבוי הסתום של דרך החינוך הישנה , ונגישות להצעות אלטרנטיביות - מאפשרות ואיפשרו את נאומו של מנהל מערכת החינוך - שר החינוך - ז"א , גם להשמיע את דבריו , וגם לזכות בהקשבה .

ברור שזו רק ההתחלה .

קשה מאוד לאנשים להודות בטעויות , בעיקר לאנשים בעלי כוונות טובות שמסתבר להם שבחירותיהם גרמו לפגיעה וחוללו כאב וצער .

אבל אין מנוס משינוי , וכפי שציינתי כבר במספר הזדמנויות - השינוי במערכת החינוך הוא בלתי נמנע .

השאלה היא רק כמה התפתלויות והתחמקויות תעבור המערכת ויעבור הציבור עד שיאמץ את השינויים הנדרשים , וכמה תלמידים ברחבי הארץ ובעולם עוד " יספיקו " להיפגע עד להטמעתן של תפישות חינוכיות נאורות , ומה המחיר שהחברה עדיין תשלם עבור כניסת בוגרים פגועים לתוכה , ועבור היותם של בגרים המוכשרים חלקית בלבד להתמודד עם המציאות המשתנה .

אבל , מאידך נראה  שאין מה לעשות בעניין - פרט ללעשות . דהיינו להמשיך ולפרסם להמשיך ולעודד שינויים , להמשיך ולשכנע בצורך בשינוי , ולהמשיך ולחזק את מי שכבר החלו בתהליך השינוי , ובעיקר ללמוד לסלוח למי שעד היום פעלו בדרכים לא הכי ראויות למנוע את השינוי ולא תמיד ממניעים הַגוּנים וישרים .

תודה על התגובה

אלי

תודה אלי. צפיתי בכול ההרצאה של ח''כ הרב שי פירון.

שני טפסים פחות... נשמע טוב, נשמע מצויין אפילו.

לב ♡, אימון - על בסיס יושר, הוא לא ציין ומצויינות. 

הלוואי. 

עלו והצליחו. שנה טובה לכולם, ללא יוצא מן הכלל.

אומה בעלת מודעות נכוחה

"לראות בִּכְדֵי להאמין" *  

מאגדות ארץ ישראל: 

בתולת ים בקרית ים ! 

"בתולת ים נצפתה בקרית ים, ישראל",

-------

* תומאס הקדוש   

http://he.wikipedia.org/wiki/תומאס_הקדוש  

"127 טיבטים הציתו את עצמם"  

בריאות הנפש בניגוד למיסטיקה ולהקרבה-עצמית.

חייו וההערכה-העצמית של האדם תובעים ממנו:

- את ההפעלה המלאה של שכלו ותבונתו
ב נ י ג ו ד
לאמונות טפלות ולשימוש בריגשותיו ככלי-הכרה.

- התחושה של שליטה במציאות
ב נ י ג ו ד
לעל-טבעי, לפלאי, לניסי ולמחוסר הסיבתיות.

- שהמטרה והדאגה של תודעתו יהיו המציאות וכדור הארץ שלנו
ב נ י ג ו ד
לנשגב, ל"נעלה" ולעולם הבא.

- להתגאות בכושרו לחשוב ובכושרו לחיות
ב נ י ג ו ד
לענווה המתחסדת, חוסר הישע וחוסר האונים.

- נאמנות לערכיו, למוחו ולשיפוטיו, ולחייו
ב נ י ג ו ד

להקרבה-עצמית והרס-עצמי.

צטט: דודרובנר 2013-09-06 09:48:41

 

"לראות בִּכְדֵי להאמין" *  

 

מאגדות ארץ ישראל: 

בתולת ים בקרית ים ! 

"בתולת ים נצפתה בקרית ים, ישראל",

 

 

 

 

-------

* תומאס הקדוש   

http://he.wikipedia.org/wiki/תומאס_הקדוש  

 

המלך ערום! המלך ערום! :))

על שי פירון , ועל ארנבים וחיות אחרות

למען גילוי נאות

לאחרונה  , במסגרת האמירות הפרובוקטיביות שמשמיע שר החינוך , שבחלקן הן ממש במקום ולטעמי היו צריכות להיאמר לפני שנים ובעיקר – להיות בסיס לשינויים ממשיים בהתנהלות המערכת המכונה " מערכת החינוך " , הוא משמיע גם כמה דיעות מופרכות לחלוטין , כגון האמירה שיש להתחיל בשיעורי מורשת השואה כבר בגיל הגן . . .

הייתי אומר שבמקרה הזה לדעתי  נתבלעה עליו קצת דעתו , ואני מקווה שזה איננו סימן לבאות – דהיינו , שדבריו הקודמים הם בגדר אמירות מהפה אל החוץ , אך הוא נותר בעצם "איש חינוך " מהסוג שהוא כביכול מתבדל ממנו .

על אמירה מופרכת כגון זו ביחס לילדי הגן  , סיפר מישהו סיפור ( לא לילדים או לאנשים חסודים ) :

הארנב התרוצץ ביער ופגש את האייל מעשן נרגילה " עזוב אותך מעישון , בוא תצטרף אלי לריצה , תעשה קצת ספורט " פנה הארנב אל האייל .

הניח האייל לנרגילה והצטרף לריצת הארנב .

בעודם רצים – פגשו את השועל מזריק לעצמו . " עזוב אותך מהזרקות " פנו השניים לשועל " בוא , הצטרף אלינו לריצה . תעשה קצת ספורט . זה ממש לא יזיק לך " .

נשמע השועל להצעתם , הניח למזרק והצטרף לריצה .

רצו , רצו  , ופגשו את הקוף מסניף שורות . " עזוב אותך מהסנפות " פנו אליו " בוא , הצטרף אלינו ועשה קצת ספורט " .

הפנה אליהם הקוף את מבטו והשיב : " האמת , נמאס לי כבר מהעניין הזה שכל פעם שהארנב לוקח אקסטזי – הוא מתחיל להריץ את כל היער . . .   "  

. . . וחזר להסניף .

אני מקווה שזה לא המקרה של שי פירון .

ימים יגידו . האיש ייבחן על מעשיו ולא על הצהרותיו לכאן או לשם .

ביי

אלי

צטט: חנה וייס 2013-09-08 09:11:01

 

המלך ערום! המלך ערום! :))

אבל, בינתיים: 

כבר 128 טיבטים מודטים הציתו את עצמם !!  

הקרבה העצמית האיומה של מעל 120 טיבטים  

סוף לאלימות קולקטיבית מזעזעת שמופנית כלפי עצמם

בריאות הנפש בניגוד למיסטיקה ולהקרבה-עצמית.

חייו וההערכה-העצמית של האדם תובעים ממנו:

- את ההפעלה המלאה של שכלו ותבונתו
ב נ י ג ו ד
לאמונות טפלות ולשימוש בריגשותיו ככלי-הכרה.

- התחושה של שליטה במציאות
ב נ י ג ו ד
לעל-טבעי, לפלאי, לניסי ולמחוסר הסיבתיות.

- שהמטרה והדאגה של תודעתו יהיו המציאות וכדור הארץ שלנו
ב נ י ג ו ד
לנשגב, ל"נעלה" ולעולם הבא.

- להתגאות בכושרו לחשוב ובכושרו לחיות
ב נ י ג ו ד
לענווה המתחסדת, חוסר הישע וחוסר האונים.

- נאמנות לערכיו, למוחו ולשיפוטיו, ולחייו
ב נ י ג ו ד
להקרבה-עצמית והרס-עצמי.