בעקבות נאומו של שי פירון
http://www.youtube.com/watch?v=qmpm6eGgsZM&feature=youtu.be
העליתי מהבוידם :
על חינוך, על טרקטורים - (ספטמבר 2008 )
בתחילת שנות השבעים, יצא החוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת בן גוריון, לסיור באנטוליה .
בשדות אחד הכפרים הם צפו במחזה מפתיע ומשעשע . בשדה נע טרקטור חדיש, שמחוברת אליו מחרשה .
אבל ...
הטרקטור והמחרשה המחוברת אליו - היו רתומים לצמד פרדות ...
בתחילה, היו שסברו שאולי הפרדות מחלצות את הטרקטור. אולם, כשהפרדות הגיעו לקצה השדה , האיכר סובב אותן והן החלו לנוע לכיוון ההפוך כשהן גוררות את הטרקטור עם המחרשה, ופותחות שורת תלמים חדשה.
מדריך הקבוצה הסביר: ממשלת ארצות הברית תרמה כמה עשרות טרקטורים לממשלת תורכיה.
הטרקטורים הגיעו לכפרים. נציגי הממשלה הודיעו לכַפרִיים שזו " מתנה מאמריקה ".
שנועדה לשפר את עבודת החריש.
זה הכניס את הכפריים לבעיה .
למרות רצונם שלא להעליב את נותני המתנה, הם עדיין לא ראו - כיצד ניתן לחרוש ל ל א פרדות .
הנחת המוצא - שהייתה גם בגדר אמונה שהִכתיבה את התנהגותם של הכפריים - הייתה זו :
חריש עם פרדות - זו עדיין ה ד ר ך ה נ כ ו נ ה ו ה י ח י ד ה לחרוש .
בהשקפת עולמם הבסיסית, אין מקום לטרקטור. הוא מייצג תפיסה אחרת, אולי חלק מהמושג המפחיד "קִידְ - מָה".
הטרקטור נתפס,בנוסף להיותו מוזר ומפחיד, גם כאביזר לא יעיל ומפריע ל "ד ר ך ה נ כ ו נ ה ".
עם זאת, הם חשו חובה לשלב אותו בחריש מתוקפו של תכתיב . במקרה הזה - מתוקף כללי הנימוס ...
למעשה, המראה המוזר היה מעין " פתרון מיישב ניגודים " שמצאו לבעיה ...
כשבוחנים את מערכת החינוך בישראל, אפשר לומר שאכן גם בה נמצא "פתרון משלב " דומה :
במערכת החינוך נוהגים לדבר ולשאת הצהרות אודות מושגים ויעדים , שאכן מייצגים תפיסה חינוכית אחרת, מתקדמת והולמת את עידני ההווה והעתיד. מושגים כגון :
טיפוח אישיות עצמאית, טיפוח כישורים אישיים רב גוניים, טיפוח אינטליגנציות מרובות, טיפוח אינטליגנציה רגשית, טיפוח לומד עצמאי, טיפוח יצירתיות, סקרנות, חקרנות, אחריות אישית, טיפוח מרכז כובד מוסרי פנימי.
אולם, יעדים חדשניים ומתקדמים אלו -- עדיין "רתומים" לתפיסות חינוכיות שמרניות העומדות בסתירה אליהם .
אותן תפיסות הן חלק מפילוסופיה חינוכית מסורתית ושמרנית, בעלת עקרונות חינוכיים, הנחות-מוצא והִתנהלויות חינוכיות נגזרות, ישַנות ומאובנות שהתקבעו כבר לפני אלפי שנים בעולם שהיה שונה מאוד מעולמנו .
כשם שרתימת הפרדות לטרקטור החדיש בִיטלה את ערכו, כך, התפיסות הבסיסיות , העקרונות והנחות המוצא המסורתיות הללו, - בעצם מבטלים ושמים לאל את הרצון ליישם ולממש את אותם יעדים מוצהרים מתקדמים , שאכן חיוניים לעולם העכשווי והעתידי .
התכתיב המאלץ את השילוב הביזארי של הצהרות מתקדמות מול התנהלות ארכאית הוא הצורך להֵרַאות "מודרניים" ו"מתקדמים" מול הפחד והחשש משינוי .
ברור שההצהרות הן רק מקסם שַוא ומס שפתיים למושגים כמו "קידמה", "נאורות" ו "ליבראליות".
בפועל, ההתנהלות הכוללת נִשלטת ומוּבלת עדיין, ע"י אותן אמונות ותפיסות חינוכיות מסורתיות מימים ימימה .
ראשי מערכת החינוך, אנשי חינוך ואנשים בציבור בכללותו ( רובם ככולם בוגרי המערכת ) כמו הכפריים באנטוליה - עדיין מאמינים :
הפילוסופיה החינוכית הנורמטיבית הנוכחית היא ה ד ר ך ה נ כ ו נ ה ו ה ב ל ע ד י ת לחנך.
מערכת החינוך, יחד עם רבים בציבור - עדיין לא ויתרו באמת על "חריש עם פרדות " .
אולם , המציאות - מתקיימת בין אם מכירים בה ובין אם לא ...
מציאות ההווה היא מציאות דינאמית ומהירת שינוי. היא נגזרת מהתפתחות טכנולוגית ומדעית הולכת וגוברת שאיננה מתרחשת בחלל סגור ומנותק .
זו התפתחות ש מ ש פ י ע ה על חיינו ועל תרבויותינו באופן שהאנושות לא ידעה מעולם.
במציאות זו, נוצר פער מהותי בין ההתפתחות הטכנולוגית/המדעית לבין ההתפתחות המנטאלית של האנושות.
מערכת החינוך אמורה לצמצם את הפער.
בגישתה הנוכחית - היא משמרת, או אף מגדילה אותו.
על מנת ליצור הלימות בין החינוך לבין המציאות החדשה הזו - עכשיו ובעתיד - נדרש
מהפך ת ו ד ע ת י
במקום התאמת הילד לחינוך
- התאמת החינוך לילד
במקום התרכזות בהכשרה ובלימוד "המקצועות" - הגישה מתמקדת בלימוד תחומי מקצוע ( ידע ומיומנויות טכניות ).
- התרכזות בהעצמה אישית ,טיפוח רגשי וטיפוח כישורים חברתיים חיוביים כבסיס לכל השאר. בהמשך - איתור תחומי העניין והחוזק של החניך, הכרה ותמיכה בהם וטיפוח כישורי למידה רב גוניים באותם תחומים אישיים.
במקום הקנייה לתהליך הלימודי/חינוכי אופי מנוכר, המוני וסטנדארטי בעל אוריינטציה של "פס ייצור" .
- התייחסות אישית אל כול לומד וחניך, אל כישוריו הטבעיים ואל מקצבי ההתפתחות והלימוד האישיים שלו על מנת לחזק אותו ולהעצים את אישיותו ויכולת ההתמודדות שלו גם עם תחומי קושי.
במקום סוג תקשורת בין אנשי החינוך לחניכים , שהוא בעל אופי ש ר ר ת י , הן בתהליך ההוראה והן בתהליך הקניית נורמות התנהגות חברתיות וגבולות התנהגותיים .
במקום שימוש בעיקר בצווים, בהוראות, וכן לעיתים באמצעי הפחדה ומניפולציות שונות, המופעלות ע"י המבוגר כלפי הצעיר.
במקום יצירת שתי היררכיות - מבוגרים יודעי כול מול צעירים בורים חסרי ידע , אינטליגנציה , ותובנות
- בניית תקשורת דיאלוגית, מכבדת, מאזינה ותומכת ובניית מערכת כללים שיתופית , גמישה החלה על הכול, שאיננה מתעלמת מהתפקידים המיוחדים של המשתתפים בקהילת הצמיחה והלימוד - שלכולם, כולל למבוגרים יש מה ללמד ומה ללמוד מכל פרט בקהילה.
במקום תהליך הקניית הידע והמיוּמַנוּיות המוני וסטנדארטי, מותאם לפי גיל כרונולוגי ולא בהתאם לגיל המנטאלי והרגשי של החניך .
במקום הרכבת "סל מקצועות" אחיד, מאופיין באי התייחסות לכישורים אישיים החורגים מתחומי הלימוד שנבחרו, ו ה ת ע ל מ ו ת מהקדשת משאבים לטיפוח האישיות המקורית של הלומד - אלא אם מדובר בכישורים התואמים את היעדים הסטנדארטים ( להוציא מקרים של תלמידים "קשים" ) .
במקום הפעלת שיטות של מניפולציה והפחדה, שיפוט והדבקת תגיות, ה מ ו ת נ י ם במידת התאמת ויכולת החניך להשיג הישגים בתחומי סל המקצועות הנבחר.
במקום התעלמות ואף זלזול בתחומי הצטיינות שאינם כלולים.
במקום תוצר לוואי של התהליך - פגיעה , ברמות חומרה כאלו או אחרות , בדימוי עצמי, בביטחון העצמי, באינטליגנציה הטבעית וכן בתכונות הסקרנות והחקרנות הטבעיים של החניכים.
במקום הגדרות המערכת את חניכיה ל "מצליחים", "בינוניים" ו"כישלונות" בהתאם להתאמתם ל"מיטת הסדום" של "סל תחומי הלימוד" - כשעל פי הגדרות אלו יוגדרו רק כ 10% עד 15% כ "מצליחים" וכל השאר - כ 85% יוגדרו כ "מצליחים חלקית" , "בינוניים" , ו "כישלונות" .
במקום כל הנ"ל :
הגישה החינוכית החלופית המוצעת - שכאמור כבר מִתמַמשת במסגרות שונות :
מתרכזת בהתייחסות לפרט , ומותאמת לקצב ההתפתחות האישי שלו .
היא ממוקדת בהעצמתו האישית במטרה לסייע לו לצמוח כאדם איכותי רב גוני וכחבר תורם ונתרם בחברה.
היא מטפחת כישורים טבעיים, אינטליגנציה טבעית רב גונית, סקרנות וחקרנות טבעית על מופעיה האישיים אצל כל פרט, דימוי עצמי חיובי, ביטחון עצמי, וכושר התמודדות במצבים משתנים.
היא מתייחסת למושג ה "לימוד" כמושג רחב, המקיף מגוון תחומים בלתי מוגבל.
המבוגר המנחה מתייחס להישגי החניך באזורי החוזק שלו - שהם תחומי העניין ו/או ההצטיינות שלו - ומסייע לו ע"י תמיכה והכרה בהישגיו לִבנות דימוי עצמי חיובי.
מאפיינים חשובים של התהליך הלימודי כגון - טעויות, כישלונות, הפקת לקחים וטיפוח נחישות והתמדה - כל אלו נעשים בתחום העניין והחוזק של החניך, שזוכה לתמיכה ולסיוע גם ברגעי משבר באותו תחום עניין/הצטיינות שלו.
כך נבנים אצלו ביטחון עצמי והערכה עצמית, לצד סבלנות, אמון עצמי , שלווה תִפקודית ונחישות דידקטית.
באמצעות הדימוי העצמי, ההערכה העצמית והביטחון העצמי שנבנו בתוכו, תוך עיסוק בתחומי העניין/החוזק שלו - החניך מסוגל לגשת ולהתמודד עם תחומי קושי שהוא מעוניין להיכנס לתוכם, או סבור שהדבר חיוני לו, או עשוי לקדם אותו. בדרך כלל הוא יפתח יכולות אוטו דידקטיות וייעזר באנשי צוות במידת הצורך. כיוון שלא נכפה לעסוק בתחומים בטרם היה בשל, פנוי, ומעוניין בהם נותרו אצלו בעֵינן תכונות הסקרנות, החקרנות והיצירתיות שעימן נולדים רוב בני המין האנושי.
כיוון שהחניך עסק מרצונו בתחומי החוזק שלו והגיע בהם לרמות גבוהות - אותן גישות של חתירה לאיכות, התמדה ונחישות יבואו לידי ביטוי גם בתחומי הקושי שלו. החתירה שלו לאיכות באה מתוך הַכְוונה פנימית ולא חיצונית .
תכונות אלו יוותרו בו למשך כל חייו.
הגישה החלופית גם מטפחת תכונות של מוסריות אישית והומאניות, הנובעות מקבלת יחס מכבד וצמיחה בקהילה חינוכית שבה החניכים והחונכים נוטלים חלק בצורה דיאלוגית בקביעת ויצירת מערכת דינאמית של חוקים וכללים המקובלים על הכול בקהילה .
כתוצאה מכך החניכים גדלים להיות גם מכבדי עצמם , גם מכבדי הזולת באשר הוא, וגם מכבדי חוק . הם זוכים לייחס של כבוד, תמיכה והערכה מהמבוגרים, דעתם נחשבת, והם צומחים וגדלים באווירה של כיבוד עצמם וזולתם .
כאמור - זו גישה חינוכית שאיננה קובעת יעדי "מקצועות" אלא יעדי טיפוח אישיות .
במערכת החינוך ואף מחוצה לה, עדיין קיימת התנגדות למהפך כזה .
הפעם - בניגוד לעבר - מחיר המשך האחיזה בתפישות, באמונות ובהנחות המוצא הישנות - עולה בצורה מעריכית ומתממש במהירות בהיקף נרחב...
זהו מחיר שכל אחד מאתנו חַווה אותו בעבר , חווה אותו כרגע בחייו , וימשיך ויחווה אותו בעתיד בעצמה גוברת, גם הוא, גם צאצאיו - זאת, במידה ולא יחול ש י נ ו י מ ה ו ת י בתפיסת החינוך .
מדוע המחיר כה גבוה בהווה ומהן השלכות החינוך הנורמטיבי על החברה הכלכלה ועוד בארץ ובעולם - אדון במאמרים אחרים.
אחת הנגזרות התמוהות והמתסכלות של הסיטואציה הזו היא שאמנם מספר גדל והולך של בני אדם, אינטואיטיבית כבר אינם מרוצים ממערכות החינוך הקיימות בעולם , אבל ...
רק מִספר מצומצם וזעום מביניהם מוכן לעבור מהפך תודעתי ולאמץ גישות ותפישות חינוכיות שונות וחדשות .
לכן - יש רק מספר מצומצם של מסגרות חינוכיות שאכן מממשות את היעדים המוצהרים המתקדמים , ומכשירות בצורה שיטתית בוגרים איכותיים, המסוגלים לחיות חיים מלאים ומספקים בעידנים מהירי השינוי של ההווה והעתיד.
מסגרות חינוכיות שאימצו בצורה אמיתית וכוללת גישות חדשניות - בד"כ אינן כלולות במערכת הנורמטיבית .
ביניהן נמצאות למשל מסגרות החינוך הביתי ומסגרות החינוך המותאם אישית-דיאלוגי-דמוקרטי או מסגרת החינוך האנטרופוסופי.
ראוי להזכיר שבנוסף למסגרות שהוזכרו, קיימים כל העת גם כל אותם בוגרי המערכת החינוך הפורמאלית , אנחנו שצמחו לַ מ ר ו ת כְּשַלי המערכת ופגיעותיה .
חלקנו, הצלחנו להתגונן ולשמר בתוך עצמנו גרעין של מהות פנימית עצְמית, ועצמַאִית .
לכן,לעיתים אחרי מסע ארוך, שלפעמים היה מלווה בסבל, לעיתים לבד, לעיתים בעזרת מסגרות תומכות ומשקמות - הצלחנו - לפחות חלק מאיתנו - לבסוף לחיות חיים מלאים ומספקים .
רבים אחרים - לא הצליחו . חלקנו חיי את חייו בבינוניות ובשיממון, כשאנו מנסים "לגנוב" רגעי אושר ואיננו מנצלים את הפוטנציאל האישי שלנו במלואו .
אפשר לומר שבכל מקרה - החלק הארי של חניכי מערכת החינוך הנורמטיבית הפורמאלית, נפגעו ונפגעים ברמות שונות ע"י מערכת המתנהלת באי הלימות למציאות .
למרבה העצב , הפגיעה נמשכת גם בתחילת המאה ה 21 ...
מספר הערות, כולל הערה ארוכה על תפקידן של הנשים בחינוך :
הפגיעות של מערכות החינוך הנורמטיביות במי שגדל בתוכן, על מכלול ההתנהגויות המעוותות הנגזרות מהפגיעה - הינן כה שכיחות עד שהן מִתקבלות בקרב שכבות חברתיות רחבות בציבור כמובנות מאליהן וכנורמאליות .
"ככה זה . זו דרך העולם ... "
זהו סוג תגובה קבוצתי הישרדותי ראשוני, מְגונֵן ומעוּות, בדומה לתגובות האופייניות לילדים שחוו התעללות במסגרת המשפחה ופֵרשו את המציאות המעוותת כמציאות נורמאלית .
או, למשל בדומה לתגובתן הפסיכולוגית הקבוצתית ההישרדותית הסבילה , משך אלפי שנים , של המוני נשים שדוכאו והושפלו בשיטתיות באורח מסורתי. הן אף הפכו לסוכנות שימור של המציאות המעוותת ב " חינוך " בנותיהן להשלמה עימה . . .
שתי דוגמאות חריגות באכזריותן , מתוך מאות ואלפי דוגמאות נוספות של דיכוי נשים ע"י נשים בשליחות הגברים , הן מנהג כריתת הדגדגן שנפוץ עד היום בחברות מסורתיות מסוימות ומנהג קשירת הרגליים - למעשה, שבירת כפות הרגליים - שהתקיים בסין מאות בשנים . שניהם בוצעו ע"י נשים - לנשים , כחלק " ממציאות נורמאלית " .
גם היום, מערכת החינוך הנורמטיבית המסורתית - שלמרבה העניין, בגילאים הצעירים המכריעים, מאוישת בעיקר בנשים - במתכונתה הנוכחית משמשת שוב למרבה העצב, כסוכנֵת פגיעה בהיקפים עצומים בדורות הצעירים של האנושות ומנציחה ומשמרת מציאות מעוותת - כנורמה .
הגיע זמנן של הנשים בנוסף על תפקידן כמייצבות וכמשמרות מסורת הכמכשירות את הצעירים לעתיד ע"י הוראת העבר - לאמץ תפקיד מסורתי נוסף שהיה להם בהיסטוריה - למובילות מהפך ושינוי חברתי.
הן יכולות לעשות זאת באותה אחריות, זהירות, שום שכל אך גם בנחישות שאפיינו אותן תמיד.
בחינוך, הנשים מצויות בעמדות מפתח מכריעות כמחנכות בגיל הרך והצעיר.
לכן, חשיבות עמדתן היא גורלית במידה והן אכן תיטולנה את ההובלה של התהליך לאימוץ תפיסות חינוכיות חדשות, הומניות ומתקדמות במסגרות בהן הן מחנכות.
אני מקווה שהן אכן תעשנה זאת באומץ ובנחישות.
כפי שאמר נֶלְסון מַנְדלה בנאום ב 2005 :
"לא לכל דוֹר יש הזדמנות להיות דוֹר ג ד ו ל ."
לנשים בעמדות המפתח שלהן בחינוך, וגם לגברים במערכת - יש כעת ההזדמנות .
אלי צבירן, איש חינוך. תל אביב , ספטמבר 2008
הוספת תגובה על "על חינוך, על טרקטורים -דיון ממוחזר אך אקטואלי"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה