אם מישהו עקב אחרי הדיווחים בעולם על ההתנהגות הוונדליסטית שבה הפלשתינאים פוצצו את הגבול למצרים, הוא בטח שם לב שמוסבר לכולם שהם רעבים ומסכנים כי אנחנו סגרנו אותם ולא אפשרנו להם כלום.

אחרי ששמענו כאן על כך שכן נתנו להם להעביר סיוע, אני לא מבין את משרד החוץ או צה"ל. למה לא מעמידים דברים על דיוקם.

אחר כך, אם הרשת היא נגיד לא שמאלנית במיוחד, אחרי כל התיאור והתמונות של הפלשתינאים ויזרקו איזה משפט שזה קשור לרקטות ש"מיליטנטים" ירו לעבר ישראל.

כלומר, לא מוזכר כבר כמה זמן יורים לעבר ישראל, לא מספרים על ההרוגים, הפצועים, הטראומה, החיים של האנשים בשדרות, לא מראים תמונה אחת של החיים בשדרות והאנשים ששם.

לא אומרים שהם מכוונים בכוונה לאזרחים בתקווה שכמה שיותר חפים מפשע ימותו.

 וההסברה הישראלית שותקת. אף אחד לא מסביר. לא מזמין צוותים לצלם. לא מתלונן על הירי הפלשתיני ואומר בצורה ברורה עד כמה הוא לא מוסרי וכל כך נובע מגזענות ושינאה לאחר.

כמו במלחמת לבנון השניה, בחו"ל מראים את האנשים, בייחוד נשים וילדים הפלשתינאים מול כלי לחימה ישראלים, או שרק מוזכרים הישראלים במשפט.

אתם חושבים שהגיע הבהרה מצד ישראל, למשל שכל מדינה אחרת בעולם שהיו מתקיפים אותה, היתה משיבה באש ולא סתם בסגירת הגבולות?

שאנחנו מאוד מאופקים

שכן אפשרנו סיוע הומניטרי

שלא מדובר בסתם "מילטנטים"  אלא בהגשמת המדיניות המוצהרת של חמאס = השלטון הנבחר של הפלשתינאים להרוג יהודים ולנסות להביא לחורבן מדינת ישראל.

לא. נאדה. היה איזה אחד ממשרד החוץ בלי מבטא שאמר כמה מילים ומיד עברו למישהו מהאו"ם שאמר שהחשכת הפלשתינאים פוגעת באמהות ולא במיליטנטים (ואין תשובה מצד ישראל על הטענה הזאת).

שוב ישראל יוצאת הרעה והם הקורבן. שוב לא קיימים קורבנות ישראלים. בלי שום סיבה יורים על ישראל, הורגים אותנו וזה פשוט לא קיים בתקשורת העולמית.

איפה משרד החוץ?

איפה הקולנוענים שלו שיסעו לשדרות עם מצלמות ויעשו סרט תיעודי על החיים תחת אש כשמהדינה מחזירה אש כדי להגן עליך?

למה דובר צה"ל ומשרד החוץ לא מגיבים על הצגה מגמתית ושקרית?

אני חושב שהמעשה הקל הוא לתקוף את משרד החוץ ואת דובר צה"ל.

הם עושים שם עבודה קשה למול מגמה עולמית קשה מאד לשינוי.

צריך לזכור מהי נקודת הפתיחה...

צר לי, אבל אני לא מבין איך מנגנון עם משאבים של מדינה, אנשים שהוכשרו בהרבה כסף ושפעילותם ממומנת מכיסה של המדינה, לא מתמודד (וכן, מדובר בחוסר התמודדות, כשלא מגיבים ולא יוזמים: זה לא לוקח לפעמים שיחת טלפון/ מכתב או הגעה לאולפן) מול כוח ההסברה של הפלשתינאים.

אני שמעתי על הרבה מאוד כסף שמשרד החוץ משלם לסופרים ואנשי רוח לטייל בעולם ולשוחח בהרצאות. במקום הכסף הזה שבעיקר מקדם את הקריירה של אותם סופרים שבדרך כלל מתבטאים נגד המדינה ומחזקים בעיקר את הגישה שתארתי למעלה, למה לא מחזיקים כמו חמ"ל של אנשי משרד החוץ שיצפו ברשתות הטלויזיה בעולם ויגיבו וייזמו.

למה הקרנות הישראליות לקולנוע לא מעודדות סרטים תיעודיים למשל של הטרגדיה בשדרות, סרטים על מה שקרה בצפון ואיך בן אדם הלך ועבודה ונהרג רק כי הוא יהודי וחיזבאללה חיפש לטווח אנשים כמו ברווזים.

יש תשתית יפה וקיימת לדובר צה"ל וכל הזמן אני שומע שיש אבטלה סמוייה בקרב חיילי צה"ל ואין מה לעשות עם הרבה חיילות וחיילים. אם כבר מחזיקים את אותם חיילים, למה שלא יגיבו על שקרים של ממש שמתפרסמים, על עיוותים בהצגת דברים?

יש סיבה שהמצב הוא גרוע- כשאין תגובה ויש שתיקה, זה מתקבל כהודאה בנכונות הדברים.

בתגובה לדברים של איתן,

אני חושב שאם אנו מעוניינים שהסיקורים, הכתבות ודעת הקהל העולמית

יתרכזו  יותר בצד של שדרות ופחות בצד הפלסתנאי - אנו (ישראל) חייבים

להוביל איזה מהלך יח"צ בלתי שיגרתי -אולי  ע"י דוגמא או אפקט ויזואלי

(יצרב יותר בזיכרון)

אשר ימחיש את המצב האבסורדי ! בו נמצאים תושבי שדרות כלומר -

 סיטואציה בה יום אחרי יום העיר שלך מופגזת!

 ומענה צבאי לסיטואציה זו הוא דבר נורמטיבי ואפילו מתבקש.

תודה ירון. יש לנו קולנוענים שמשום מה מתעלמים או לא מגלים עניין בתיעוד או יצירה סביב הסבל של אחיהם בשדרות.

אבל אין צורך במשהו יוצא מגדר הרגיל וחד פעמי, אלא בעבודה שוטפת ויום יומית מול התקשורת הזרה.

אם תעקוב ותגיב, תוכל גם להציע וליזום להגיע ולצלם זויות אחרות. אבל אם אתה רק שותק והשקרים וההצגה המגמתית ממשיכה, אז מה יעזור לך משהו חד פעמי?

אתה הרי כבר מונצח כנבל באופן יום יומי ועקבי.

אגב, זה גם מה שעשו הנאצים, אם כי בצורה יותר קיצונית. באופן עקבי ושוטף יהודים הוצגו בצורה לא הומנית ושלילית. היהודים לא הגיבו, כי לא היתה להם מדינה ויכולת להתמודד עם זה.

היום יש לנו מדינה, תקציב, משרד חוץ ודובר צה"ל והמון חיילים שאינם לוחמים שיכולים להאזין לתקשורת הזרה ולהרים טלפון או לשלוח מכתבים ואי מיילים. לשבת על פורומים באינטרנט ופשוט לשים לב ולהגיב.

גם אמורים להיות לנו אנשים במשרד החוץ שהמומחיות שלהם זה הידע והיכולת להציג עמדות ישראליות.

אמורים להיות להם כישורי שפות וידע של התרבות.

למה הם לא מציעים את עצמם לדבר באולפני טלויזיה זרים ולהציג את עמדות ישראל בנושאים השונים על סדר היום.

או להעמיד דברים על דיוקם?

למה תמיד זה בן אדם אחד ישראלי במקרה הטוב אחרי המון תוכניות והמון פרטים לא נכונים או טענות שנותרו ללא מענה ישראלי?

אהלן איתן,

בהמשך לתגובתך ,  -אחד הקורסים שלמדתי באוניבריסיטה היה "לוחמה פסיכולוגית"

מעבר לכך שהקורס מאוד מעניין היו לי כמה ויכוחים עם המרצה בקשר למדיניות החוץ שלנו.

הענין הוא שישראל נוקטת במתכון  באסטרטגיה כזו - של ללכת לפי הכללים לא להפיץ שקרים,

להיות ולהראות הומניטרית ומתחשבת, על מנת להראות טוב בעיני העולם וגם ע ל מנת לייצר איזושהיא אמינות שיוסיפו לה נקודות ואולי יתחשבו יותר בבקשותיה.

אני לא יודע אם זו האסטרטגיה הנכונה, מה שכן שבכל מה שנוגע ליחסי ציבור הפלסיתנאים אכן "משאירים לנו אבק"  וזה בא לידי ביטוי יפה בשבוע שעבר בהפסקת החשמל של ישראל

התמונות שהעולם ראה זה את הפלסתינאים בקבוצה בחושך עם נרות - והאקט הויזואלי הזה

יזכר ויותיר רושם הרבה יותר מאשר תמונה של שאריות טיל קאסם שנפל באיזה כביש.

(שלזה אגב התכוונתי באקט בלתי שיגרתי וויזואלי )

מעבר לכך אחד הדברים שראינו בקורס - זו את כל התעמולה שמשתמשים בה הפלסתינאים

במדיות השונות : לדוגמא הם הפיצו סרטון באינטרנט שמראה את היטלר נואם

והשוו אותו לנאום ה"זעם"של דוד לוי (2001) "דם מול דם" ילד מול ילד" - אנשים בעולם שנחשפים לדימוי,  הזה מקבלים רושם שלילי על ישראל

ובכל מה שנוגע לתקשורת זרה- הפלסיתנאים ומדינות ערב- יודעים איך לתקשר עם עיתונאים

זרים - עיתונאים זרים שמגיעים למדינות ערב מקבלים יחס מצוין - בתי מלון הסעות וכו'

ועל מנת להבטיח שהסיקור שלה יהיה אוהד - עיתונאים רבים "זוכים" באיומים על חייהם!

 כך שמתוך חוסר ברירה לעיתים - הסיקור שלהם על המדינה  הזו יהיה חופף לאינטרס של המדינה- וכך הם מוצגים באור הרבה יותרחיובי באמצעי התקשורת.

אני מסכים איתך שצריך להגיב -

מה שישראל עושה מגיבה בכלי התקשורת שולחת אנשי ציבור מטעמה לדבר ולהרצות בפני

קהלים שונים וכך לשנות אלי את דעת הקהל -  לדעתי זה לא מספיק צריך -משהו ויזואלי

כגון ההפגנה עם הנרות של הפלסתינאים שימחיש את הצד שלנו לעיני העולם.

המרצה שלי טען ובצדק  שכאשר בתמונות רואים טנק מול אנשים קשה מאוד להתחרות בזה

לדעתי עם אקטים ויזואלים ושיווקיים יותר- אולי יהיה קשה להתחרות אבל לפחות ניתן פייט מעבר לזה שלא מזיק לנסות קצת משהו אחר.  

להעלות סרטים ליו טיוב למשל. להתחיל להיות פעילים בהסברה, אבל בלי לשקר.

לא חסרים דברים, אבל אנחנו לא עושים, לא מגיבים וכשאנחנו מוחים על השקרים זה בשקט בשקט ואף אחד כבר לא זוכר.

אין עבודה יום יומית של משרד החוץ מול גורמים. לא מזמינים ולא יוזמים כתבים זרים לסקר את הצד שלנו, את הנפגעים, את האנשים בשדרות, אנשים בצפון, אנשים שנפגעו בפיגועים, אנשים שבני משפחה שלהם מתו במלחמות.

לא מוודאים שיש תמיד תגובה ישראלית או נציג מטעם ישראל כשיש פאנלים או דיונים על המצב בארץ.

לא חסרים דברים גם בלי לשקר. המציאות והאמת היא לצידנו, רק שהיא כמעט לא מוצגת.

משרד החוץ אימפוטנט ועצלן. לא ברור מה עושים כל הנציגים שנשלחו לכל המדינות בעולם וחוץ מקוקטיילים ואירוחים של עשירים, לא ברור לי מה הם עושים.