| [ בגרויות, מערכת החינוך, רפורמות ] צמצום בחינות הבגרות – הרציונל (ג) קבוצת ון ליר לדיון בבגרויות בשנת 2007 פעלה, על-פי בקשתו של המדען הראשי במשרד החינוך פרופ' סידני שטראוס, קבוצת חוקרים במכון ון ליר לנושא בחינות הבגרות. הקבוצה גיבשה הליך מתודי לשקול באמצעותו את סוגיית הבחינות. ההליך מורכב מ-4 "מודלים טהורים" המתוארים כך: מודל 1 - "אחיד ומשנן"; מודל 2 - "פלורליסטי ומשנן"; מודל 3 - "אחיד עם חשיבה"; מודל 4 - פלורליסטי עם חשיבה". הקבוצה בחנה את המודלים הללו בהתייחס ל-3 נושאים: תוכן היחס בין תוכני חובה לתוכני בחירה; ריבונות על ניסוח הבחינות והערכתן;למידה והוראה – היחס בין שינון להבנה. כאשר נבחנים הנושאים הללו לאור ארבעת המודלים, מתקבלת למשל האפשרות הקיצונית (עמ' 12) של תוכן – בחירה, הערכה – פנימית, הוראה – הבנה. הקבוצה – בשנת 2007 – קובעת, שלמצב זה "איננו רוצים להגיע".
בתקופה שבה פעלה קבוצת ון ליר עדיין לא היו לנגד עיניה מודלים מצליחים של הוראה המבוססת בעיקר על בחירה, הערכה פנימית ולמידת הבנה. למשל: רק בשנת 2007 נסעה הקבוצה הראשונה מישראל לסן דייגו להכיר את בית הספר High Tech High[1]; היום כבר ישנה בישראל קבוצת "ידידים" מתרחבת של HTH, שמקדמת את הלמידה בדרך ה-PBL (למידה מבוססת פרוייקטים). ויותר מכך: בשנת 2007 לא היה לנגד עיני הכותבים מלוא איכותו של המודל הפיני המצליח (פינלנד אינה מופיעה בטבלה המשווה בגרויות בין 18 מדינות בעולם שמביא מסמך ון ליר), מודל שבעיקרו מתנהל על בחירה, הערכה פנימית ולמידת הבנה[2].
היבט נוסף, בהקשר לעבודת הקבוצה, הוא סוגיית האוטונומיה. הקבוצה מתייחסת אמנם לנושא זה מספר פעמים במסמך, ומצדדת באוטונומיה בית-ספרית, אבל עדיין לא ברור עד כמה הנושא הוא מרכזי עבורה, ובעיקר, אין התייחסות לשאלה – "אם לא בגרויות, מה כן?". האוטונומיה נתפסת היום, לא רק בחינוך, כמרכיב מרכזי בחשיבותו לגבי מוטיבציה לעשייה[3]. סוגיית האוטונומיה הבית-ספרית – כאשר בוטלו (לשנה הקרובה) בחינות המיצ"ב החיצוניות ואולי יחול צמצום בבגרויות, ובתי-הספר "יושלכו" לאוטונומיה – היא המרכזית בכל שלל ענייני החינוך הפורמאלי בישראל[4].
קבוצת ון ליר צדקה בקביעתה (עמ' 4), ש"למרות ההכרה בכוחם של מבחנים לעצב את הנעשה במערכות חינוך, חברי הקבוצה רואים לנכון להזכיר כי אין די בשינוי המבחנים. כל שינוי משמעותי במערך בחינות הבגרות מחייב מהלך מקביל בתחום הכשרת המורים". אולם היא אינה עוסקת בכך בהרחבה, אלא מזכירה את הנושא בלבד. הכיוונים של הכשרת המורים בשנים האחרונות הפכו גם הם לעניין מרכזי, הרבה מעבר למה שהיה ב-2007[5].
לסיכום, 7 השנים מאז עבדה קבוצת ון ליר היו עתירות שינויים, גם סביבתיים וגם חינוכיים, והקבוצה התייחסה ב-2007 אל מה שלפניה. כך או כך, היא לא עסקה בשאלה כמה בחינות בגרות צריכות להישאר כבחינות ארציות וכמה לעבור לאחריות בית-הספר ולמה. שאלת הרציונל לצמצום הבגרויות נותר בלתי-מטופל. (המשך יבוא). [2] פאסי סלברג (2013). סוד ההצלחה של מערכת החינוך בפינלנד. קו לחינוך גיליון 612, 30.5.2013. Pasi Sahlberg (2011). The Fourth Way of Finland. Journal of Educational change. V. 12, N. 2, pp. 173-185. [3] דניאל פינק (2012), מוטיבציה – האמת המפתיעה על מה שמניע אותנו. הוצאת מטר. [5] ראוי לציטוט הוא המשפט "אם נכשיר מורים לבתי הספר הנדרשים לחברה שלנו, הם לא יהיו כשירים ללמד בבתי הספר הקיימים. אם נכשיר מורים לבת הספר הקיימים, לא תהיה לאיש מהם ההכשרה הנחוצה להוראה בבתי הספר הנדרשים לנו." [דבי סמואל פרץ (2013).חינוך מורים למאה ה-21. בתוך: שרה שמעוני ואורית אבידב-אונגר (ע'), על הרצף. הוצאת משרד החינוך ומכון מופ"ת, עמ' 282] | 
הוספת תגובה על "צמצום בחינות הבגרות - הרציונל (ג)"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה