מה קורה בנישואין כשיש ילדים שכל הטוב שהיה לבני זוג,הופך ל"מה צריך לעשות"?  או "מתי וכמה"... איך מפנים זמן ושומרים על הרומנטיקה? יש הטוענים שצריך להכניס ליומן "דייט" עם בן הזוג, מה אתם חושבים?

הדברים שאת מעלה מאירים את הסתירה-

האם ישנה "תחזוקת הרומנטיקה"  בשתיקות?

ממש לא!!!!

"התחזוקה" מעצם מהותה מעלה שאלות רבות, ובין היתר אלו שהבאת.

ובאשר ל-"רומנטיקה"

כ-נהר גועש בערוצו,

כך היא הרומנטיקה,

כפי שהמים בערוץ משנים צורתם,

כפי שהם לאורכו מתאימים עצמם לצורתו של הערוץ,

כך היא הרומנטיקה,

בערוץ הזמן מתאימה את עצמה,

משנה צורותיה,

כפי שהנהר זורם אל המקום הנמוך, ובהגיעו ליעדו איבד צורתו, התנדף,

כך היא הרומנטיקה, זורמת אל פסגת מימושיה, ושם היא מתדרדרת, תרתי משמע, מתנדפת.

אם מטרת הזוגיות היא הבאת ילדים לעולם

אז אך טבעי הוא שכשהילדים מגיעים, הזוגיות מקבלת מקום שני ולעיתים אף שלישי ורביעי

אם מטרת הזוגיות היא הזוגיות, והילדים הם בונוס 

אז הילדים לא ישנו את מה שאת קוראת לו רומנטיקה

הם רק יוסיפו לה טעם וריח

שיהיה לכולנו יום אהבה שמח

זה לא כמה יוצאים
וגם לא לאן יוצאים
זה איך מתנהגים זה עם זו בבית.
זה היחס. זה האהבה שמרעיפים.
וכמובן שלצאת יחד בטח שלא מזיק.

מה את מבלבלת במח?
כשיש זוגיות וילדים... זאת המטרה. לא צריך לעשות כלום.

רוצה ריגוש? חפשי לך מאהב. [ותפרגני גם לו]

בכלל... מה את? משה? תכי בסלע ויצאו מים? [בתור אחת עם שני שמות משפחה את כבר צריכה לדעת את זה.]

אבל את בטח מאלה שחושבות שמדובר בעבודה ואסור להתעצל. [אוףףף, כבר נהייתי עייף]

אנשים בוגרים בנפשם יבינו ויקבלו את העובדה שכשהילדים קטנים אנחנו כבולים יותר לבית ולמטלות, ויתגברו קצת על הצורך בריגושים וקישקושים. כשהילדים גדלים קצת אנחנו נעשים שוב יותר ניידים ומקבלים את חיינו בחזרה (חלקית לפחות).

ופה חשוב הבסיס של הקשר. אם הקשר הוא טוב אז העדר בילויים יתפס כשלב שיש לעבור אותו ביחד, עם אורך נשימה והבנה שזה מצב זמני.

מי שפחות בוגר בנפשו יראה בלידת הילדים וההיצמדות ה"כפויה" לבית ולמטלות הרעת תנאים, ויפתח כעסים שיופנו כלפי בן הזוג ש"לא משקיע" בלי להבין שבאמת האנרגיות פשוט נגמרות, ועלול להתחיל לחפש את הריגושים בחוץ.

בהחלט חושבת שצריך לפעמים לקחת פסק זמן מהילדים גם כשהם קטנים כדי לשמור קודם כל על הבריאות הנפשית של כל אחד מבני הזוג, מה שיתרום כמובן גם לזוגיות עצמה. אבל כמו שנאמר פה קודם: מה שחשוב באמת הוא טיב הקשר ולא הקישוטים החיצוניים של כמה יצאנו ולאן.

צטט: מלקט מחשבות 2013-10-22 18:31:39

הדברים שאת מעלה מאירים את הסתירה-

האם ישנה "תחזוקת הרומנטיקה"  בשתיקות?

ממש לא!!!!

"התחזוקה" מעצם מהותה מעלה שאלות רבות, ובין היתר אלו שהבאת.

 

ובאשר ל-"רומנטיקה"

כ-נהר גועש בערוצו,

כך היא הרומנטיקה,

כפי שהמים בערוץ משנים צורתם,

כפי שהם לאורכו מתאימים עצמם לצורתו של הערוץ,

כך היא הרומנטיקה,

בערוץ הזמן מתאימה את עצמה,

משנה צורותיה,

 

כפי שהנהר זורם אל המקום הנמוך, ובהגיעו ליעדו איבד צורתו, התנדף,

כך היא הרומנטיקה, זורמת אל פסגת מימושיה, ושם היא מתדרדרת, תרתי משמע, מתנדפת.

 

נשארתי ללא מילים...

צטט: אורי אביבי 2013-10-22 18:50:42

אם מטרת הזוגיות היא הבאת ילדים לעולם

אז אך טבעי הוא שכשהילדים מגיעים, הזוגיות מקבלת מקום שני ולעיתים אף שלישי ורביעי

 

אם מטרת הזוגיות היא הזוגיות, והילדים הם בונוס 

אז הילדים לא ישנו את מה שאת קוראת לו רומנטיקה

הם רק יוסיפו לה טעם וריח

 

שיהיה לכולנו יום אהבה שמח

מה לא נכתב על זוגיות? אי אפשר בלעדיה ולעיתים אי אפשר איתה...

פרדוקס???

צטט: אופטימית זהירה 2013-10-23 09:41:12

אנשים בוגרים בנפשם יבינו ויקבלו את העובדה שכשהילדים קטנים אנחנו כבולים יותר לבית ולמטלות, ויתגברו קצת על הצורך בריגושים וקישקושים. כשהילדים גדלים קצת אנחנו נעשים שוב יותר ניידים ומקבלים את חיינו בחזרה (חלקית לפחות).

ופה חשוב הבסיס של הקשר. אם הקשר הוא טוב אז העדר בילויים יתפס כשלב שיש לעבור אותו ביחד, עם אורך נשימה והבנה שזה מצב זמני.

מי שפחות בוגר בנפשו יראה בלידת הילדים וההיצמדות ה"כפויה" לבית ולמטלות הרעת תנאים, ויפתח כעסים שיופנו כלפי בן הזוג ש"לא משקיע" בלי להבין שבאמת האנרגיות פשוט נגמרות, ועלול להתחיל לחפש את הריגושים בחוץ.

בהחלט חושבת שצריך לפעמים לקחת פסק זמן מהילדים גם כשהם קטנים כדי לשמור קודם כל על הבריאות הנפשית של כל אחד מבני הזוג, מה שיתרום כמובן גם לזוגיות עצמה. אבל כמו שנאמר פה קודם: מה שחשוב באמת הוא טיב הקשר ולא הקישוטים החיצוניים של כמה יצאנו ולאן.

מסכימה לגמרי עם עניין הפסק זמן מהילדים.לגבי בוגרת לא בוגרת אל תשפטי אף אדם לפני שעמדת במקומו...

(עצה לחיים)