בישראל נערך ניסוי כזה על הגשה לבגרות וציוניה - והתברר קשר ישיר בין הצעת התשלום לבין ההצלחה בבחינות.

אז אולי בכיתה ב' זה לא מתאים - אבל בתיכון כן.

וודאי שתשלום עדיף בעיני על רידוד הבחינות והפחתת מספרן - כםי ששרי החינוך שלנו עושים ב(עשרות)השנים האחרונות.

אני הייתי מעדיף שישלמו לתלמידי אקדמיה כדי ללמוד ולא שישחדו תלמידי בית ספר יסודי כדי שיקראו. העובדה שתלמידי אוניברסיטה מוכנים לשלם הרבה כדי ללמוד בשעה שבבית הספר היסודי צריך לשלם להם כדי שילמדו, מראה יותר מכל על הכשלון של מערכת החינוך בגילאים האלו. אלו אותם תלמידים שהופכים לסטודנטים. מה ששונה זו המערכת שמקנה להם את הידע. או שאנחנו מלמדים אותם דברים לא רלוונטיים, או שאנחנו מלמדים אותם "לא נכון". מה שבטוח זה שהתלמידים לא באמת מעוניינים במה שאנחנו חושבים שמאוד חשוב להם לדעת.

ומה יהיה אם הם ירצו העלאה בשכר . למה רק 25 דולר ?

 

אם לא ישלמו  - הם יישבּתו ?

 

אולי יקומו איגודי תלמידים ויציגו דרישות שכר . אין ספק שהם יהיו האיגודים הגדולים במדינה . ואם לא ישלמו להם – שביתה !

 

ובטוח גם תתחיל סחטנות  ושחיתות של ראשי איגודי התלמידים שיקנו לעצמם נשנוּשים ושתייה מנקרי עיניים ונסיעות שחיתות ללונה גל .

 

אנשים – נטרפה דעתכם ? קודם נוֹהגים בחלמאוּת פדגוגית , ואחר כך , בניסיון לתקן את התוצאות הכישלוניות פונים לדרך של השחתה ועיווּת !? 

 

תלמידים במערכת הפורמאלית לא לומדים ושונאים " ללמוד " משום שזו מערכת ארכאית , מטומטמת ומטַמטמת , הפוגעת  בכל מי שנכנס בשעריה .

 

תעמדו ליד שער בית ספר ותקשיבו מה קורה כשתלמידים עוברים בשער :

 

קליק , קליק , קליק , קליק – כל תלמיד שנכנס מכבה את החלק הלומד והחושב במוח שלו ועובר למצב " זומבי תלמידי " .

 

תקשיבו מה קורה ביציאה :

 

קליק , קליק , קליק , קליק – תלמידים מעבירים ממצב "זומבי תלמידי " , למצב למידה אינטליגנטית .

 

ומה זה הצלחה בבחינות ?

 

 ההבדל בין תלמיד " חכם " לתלמיד "טיפש " – " התלמיד הטיפש " שוכח את החומר שדחס - דקה אחת לפני הבחינה , "התלמיד החכם " שוכח אותו - דקה אחת אחרי הבחינה .

 

חבריה – זו כבר מזמן מערכת למידה ברמות הכי רדודות שאפשר לחשוב עליהן , והיא חדלה מזמן להיות מערכת חינוך , אלא אם כן שוחד כספי עבור " למידה "  סוג ג' זה סוג חדש של " חינוך לערכים "  .

 

זה מצחיק . אני מגיע למסגרות שכבר החלו לעשות שינוי אמיתי בגישה – ואינני מדבר על מסגרות אלטרנטיביות חצי פרטיות אלא מסגרות פורמאליות שבהחלטה מקומית לקחוּ אחריוּת ומִמשו שינוי .

 

כשאתה רואה את ההתלהבות והברק בעיניים של מורים ותלמידים ומאידך אתה שומע הצעות הזוּיוֹת כאלו כמו לשלם כסף עבור אנטי למידה ואנטי חינוך – אתה קולט כמה עלובה ומגוחכת ההתנהלות הכוללת של המערכת ולצערי גם של רוב הציבור מזה שנים .

 

עצוב , פשוט עצוב . תתעוררוּ אנשים , צאו מהמוֹד שבעצם כבר לא היה טוב אפילו לפני 100 שנה , בטח שלא כעת .

 

ביי

 

אלי

 

 

        לשלם לתלמידים על מנת שילמדו בכלל, ולמבחנים בפרט, כאשר, מבחנים סטנדרטיים -- לרבות בחינות הבגרות, מיצ"ב, פיז"ה ופסיכומטריות -- הורסים את מערכת החינוך ?:  

 

        כל פעם כאשר ניתנים, המבחנים הארציים הסטנדרטיים לתלמידי כיתות ד', כיתות  ח', וכיתות י"ב, לרבות, מבחני מיצ"ב, מבחני פיז"ה, בחינות הבגרות והבחינות הפסיכומטריות, הם נבחנים בהרחבה ונדונים מעל דפי העיתונות ובמשרדי הניהול של בתי-ספר שונים. ישוב אחד תוהה מדוע לתלמידיו היו הישגים כל כך נמוכים לעומת הממוצע, ישוב אחר מתגאה בתוצאותיו הטובות, בעוד שישוב נוסף מתגאה בכך שהוא מעל הממוצע אולם מודאג מהירידה לעומת השנה שעברה, וכן הלאה.  קהילות מדרגות את עצמן ואת בתי-הספר שלהן בהתאם לתוצאות המוחלטות והיחסיות האלו, ונראה שכל אחד מקבל כמובן מאליו שמבחנים אלה, שהם חדשים יחסית, הם מידה נפלאה למשהו מאוד חשוב הנוגע לחינוכם של ילדינו.

 

        למעשה, לא נגזים, אם נאמר שלמבחנים אלה יש השפעות שליליות הרות אסון על בתי-ספרינו. מן ההתחלה, הבה ונשאל את עצמנו: מה טבעם של מבחנים אלה? כיצד הם בנויים?  התשובה היא: שהם מחרוזות של שאלות אשר מנסות למדוד את כושרם של התלמידים לזכור עובדות ומיומנויות מסוימות. לאחר שנבחן מקרוב את ההנחות עליהן מבוססים המבחנים, אנחנו יכולים להתחיל לרכוש הבנה פנימית וראיה לתוך אופיים המתעה והעקמומי.

 

        ראשית, מי מנסח את המבחנים? המחברים הם בעצמם חברי הממסד החינוכי, אשר מתבקשים לשפוט בדיוק מה חשוב ומה לא חשוב על כל אחד לדעת ברמה מסוימת. מי העניק ידע אלוהי כזה לקבוצת אנשים זו? מי יכול לטעון שהוא בעל תבונה כזו שהוא יודע את הדבר בבטחה -- בבטחה כזאת שתהפוך ידע זה לנקודת ציון לאלפי ילדים? איזה איש או אישה יכול לטעון שהוא בעל יכולת למיין ולבחור מתוך המאגר האין-סופי של הידע האנושי את המעדנים אשר הם חיוניים לכל?

 

        אם היו עומדים להקים מערכת כזו במקום אחר כלשהו למעט בבתי-הספר, הייתה קמה זעקה ציבורית כזאת שהמציעים היו מתחבאים מבושה. האם אין היא, הדבקות האוניברסאלית לערכה נתונה ומוגבלת של עובדות ומעשים, מהות הדוגמאטיות, האוטוקרטיה, הדיכוי  הפסיכולוגי? האין זה כך שאנחנו תמיד בזנו למדינות בהן קיימות תביעות כאלה? האין זה כך שאנחנו מתענגים תמיד על הרבגוניות שלנו, על החופש שלנו מכפיה בחשיבה? כיצד, אם כן, אנחנו יכולים להצדיק את הענקת הסמכות והכוח לקבוצת מורים, לשפוט את כל ילדינו על פי המידות  שאותם מורים יחליטו לקבען כמוחלטות ונכונות?

 

        ומה עם הרעיון עצמו של אמות מידה אחידות? האם זה הגיוני לחפוץ שכל בן עשר, או כל בן ארבע עשרה, או כל בן שמונה עשרה שנים יהיו בקיאים באותו החומר? התוצאה הגרועה ביותר אשר הייתי מדמיין לעצמי הייתה, שכל תלמיד במדינה יקבל ציון מצטיין! איזו תחזית מפחידה! האם  אנחנו באמת רוצים לחיות בעולם חדש ואמיץ כזה? ואם זה טוב עבור הגילאים האלה, מדוע שנעצור שם? מדוע שלא נמשיך את העבודה הטובה, ונבחן את האנשים כל ארבע שנים, עד גיל  הזקנה, כדי להבטיח שלא יסטו מאמות המידה הטובות ביותר שעליהן הבוחנים שלנו יכולים לחשוב?

 

        האם לאנשים יש מושג מה המבחנים האלה עושים לבתי-הספר של הערים והכפרים השונים שלנו?  ככל שעובר הזמן, והביצוע במבחנים אלה הופך להיות חשוב יותר כמידה להצלחתם של בתי-הספר, יותר ויותר אנרגיה מופנית כדי להבטיח שהילדים יצליחו במבחנים. הביצוע במבחנים הופך להיות דבר ראשון במעלה, וכל פעם מושקעים בתרגיל עקר זה כמויות גדולות יותר של אנרגיה ושל זמן.  אינני מתפלפל בנושא זה. אותו הדבר קרה בכל מקום בו הוכנסו מבחנים סטנדרטיים.  לפני למעלה מחמישים שנה, כבר אז, התחוור למשל, שלהעמיד את כל תלמידי התיכון של העיר ניו-יורק בפני מבחני ריג'נט של המדינה בכל מקצוע, הביא את ההוראה בכל מדינת ניו-יורק לבינוניות אחידה שעד היום טרם התגברו עליה. משהו דומה קרה עם הסאט'ס (SAT'S - Scholastic Aptitude Tests - מבחני כושר הלמידה: מבחנים פסיכומטריים בארה"ב), שהפכו למטרה בפני עצמה לכניסה לאוניברסיטאות, ומטילים צל על למידה יצרנית כלשהי אשר לולא הם, היה עוסק בה התלמיד במשך השנים האחרונות של בית-הספר התיכון.

 

        אין זה מאוחר מדי מכדי לנטוש את המבחנים מוליכים שולל והעקמומיים האלה. במחשבה שנייה, אולי זה כן מאוחר, לעת עתה;  אולי יעברו עוד הרבה מאד שנים של שיגעון זה עד שהאנשים ברשויות המרכזיות יבחינו בכך שהם חונקים את אותה מערכת חינוך אשר הם חושבים שהם רוצים לשפרה. אולם דבר אחד אשר אנחנו יכולים לעשותו כדי להילחם בשיגעון הזה ברמה המקומית הוא להתעלם מתוצאות המבחנים, בכולם ובכל אחד מהדיונים בבתי-הספר המקומיים  שלנו.  אם הקהילות המקומיות מחליטות, כל אחת בעצמה, להתרכז במה שהן חושבות שהוא חשוב ולהתעלם ממה שכל אחד אחר אומר להן שהוא חשוב, עדיין יש תקווה שנוכל להימנע מן האחידות -- המטמטמת, החדגונית, שמקהה את החושים -- אשר מבחנים אלה מנסים להכתיב לנו.

 

        אין כמעט שימוש ואין כמעט טעם למבחנים במסגרת חינוכית בעלת משמעות. האזרח הממוצע מבין זאת היטב. זו הסיבה מדוע אנחנו בקושי רואים או משתמשים במבחנים במשך חיינו כמבוגרים, למרות שאנחנו מבלים שנים אחרי שנים כאזרחים פוריים. ככל שמחנכים יקדימו להבין עובדה זו, בתי-הספר שלנו יהפכו למקום ראוי, אשר יכין כהלכה את ילדינו ונערינו לעתידם.

 

        ואין צורך לשלם. מה שצריך זה חופש: חופש בחירה וחופש לימוד. 

 

        התרופה לבעיית הבורות המדעית, לכל בורות אחרת -- וגם לאלימות -- היא, לעקור אחת ולתמיד את המחלה אשר ביסודה: כפיה בבתי-הספר. הטבע האנושי בחברה החופשית נרתע מכל ניסיון להכניס אותו בכוח לתוך איזושהי תבנית. ככל שיותר דרישות אנחנו מערימים על הילדים בבית-הספר -- ועל הסטודנטים באוניברסיטה -- כך בטוח יותר שנרחיק אותם מהחומר אותו אנחנו מנסים לדחוף דרך גרונותיהם. התשובה האמיתית היא חופש בבית-הספר -- חופש לכל ילד ונער, מכל גיל, לבחור את הפעילויות אשר סקרנותו הטבעית מובילה אותו אליהן ! ככלות הכול, הדחף של הילדים לשלוט בעולם מסביבם הוא אגדי. על בתי-ספרינו לשמור את הדחף הזה חי על ידי הזנתו בחופש שהוא זקוק לו כדי לצמוח.

        נחוצות פחות פעילויות חובה, לא יותר -- למעשה, עדיף שלא תהיה פעילות חובה בכלל. אנשים אשר תוהים באם יש הגיון לדבר, עליהם להביט בניסיון של בתי-הספר הדמוקרטיים, אשר מוקמים ממש על בסיס עקרונות אלה. התוצאות הן בסך הכול מצוינות, כפי שהיינו מצפים.  

        בתי-הספר להם מדינתנו זקוקה נואשות, כדי להבטיח חברה בת קיימא של אזרחים יצירתיים, בעלי יוזמה, וחופשיים, הם בתי-ספר המאפשרים לתלמידים חופש לעסוק בכל דבר שמעניין אותם. דגמים אחדים של בתי-ספר כאלה קיימים בעולם כיום, והם מבשרים עולם חדש של חינוך.

 

במחקר ישראלי אכן הוכיחו שאפשר לשכנע את הטמבלים הצעירים להוציא ציונים טובים יותר תמורת תמריץ כספי מיידי - להבדיל מהבטחות לתמריצים כאלה בעתיד בהמשך הקריירה שלהם, או אפילו ההבנה שכל המשך הקריירה שלהם בכלל תלוי בהוצאת ציונים טובים יותר שיאפשרו להם להתקבל למוסדות לימוד על תיכוניים.

אני תוהה איפה נדפקה הבנת הקשר הסיבתי שלהם ביו סיבה לתוצאה ביחס לתכנון חייהם [כנראה כבר בבית] והבנת סדרי העדיפויות שלהם, ואיפה נדפקה הסקרנות האינטלקטואלית שלהם [כנראה גם בבית וגם בבית הספר שהכי חשוב לו זה שיחשבו בשורות].

 

נ.ב. זכרים מושפעים יותר מהתמריץ הכספי המיידי. [זה לא אומר שהבנות חכמות יותר. יכול להיות שהן מונעות על ידי תמריצים אידיוטיים אחרים].

צטט: pbhba 2013-10-29 18:43:05

במחקר ישראלי אכן הוכיחו שאפשר לשכנע את הטמבלים הצעירים להוציא ציונים טובים יותר תמורת תמריץ כספי מיידי - להבדיל מהבטחות לתמריצים כאלה בעתיד בהמשך הקריירה שלהם, או אפילו ההבנה שכל המשך הקריירה שלהם בכלל תלוי בהוצאת ציונים טובים יותר שיאפשרו להם להתקבל למוסדות לימוד על תיכוניים.

אני תוהה איפה נדפקה הבנת הקשר הסיבתי שלהם ביו סיבה לתוצאה ביחס לתכנון חייהם [כנראה כבר בבית] והבנת סדרי העדיפויות שלהם, ואיפה נדפקה הסקרנות האינטלקטואלית שלהם [כנראה גם בבית וגם בבית הספר שהכי חשוב לו זה שיחשבו בשורות].

 

נ.ב. זכרים מושפעים יותר מהתמריץ הכספי המיידי. [זה לא אומר שהבנות חכמות יותר. יכול להיות שהן מונעות על ידי תמריצים אידיוטיים אחרים].

 

 

זה נובע מכְּפִיָּה (חובה)* במוסדות החינוך, משולבת בשְׁטִיפַת המוֹחַ** להיות צַיְתָנים ואַלְטְרוּאִיסְטים, במקום לחשוב בעצמם ולדאוג לעצמם ! 

 

--------

* במקום חופש: חופש בחירה, חופש פעולה, חופש לשאת בתוצאות הבחירה והפעולה, וחופש לימוד. 

** שְׁטִיפַת מוֹחַ, "שינוי חשיבתי" או "חינוך מחדש" הוא שינוי מהותי של מערכת אמונותיו, עמדותיו והתנהגותו של אדם על מנת לשלוט בו ובמחשבותיו. שינוי זה מושג בדרכי שכנוע אגרסיביות ומניפולטיביות שאינן פונות אל ההיגיון. על פי רוב, שטיפת מוח נעשית באמצעים הבאים הטפות חוזרות ונשנות לחץ חברתי עידוד לקבלת החלטות מרחיקות לכת על פי "הדעות החדשות", שאחריהן לאדם לא נוח להודות בפני עצמו בטעות, כגון תרומת סכומי כסף גדולים עינויים יצירת תלות פיזית ונפשית באנשים המפעילים את שטיפת המוח מניעת תנאים המאפשרים חשיבה שקולה, כגון מניעת שינה. יצירת חסך חושי. עידוד רגשי אשם ונחיתות. הגבלת גישה למידע.

 

צטט: דודרובנר 2013-10-30 13:57:44

צטט: pbhba 2013-10-29 18:43:05

במחקר ישראלי אכן הוכיחו שאפשר לשכנע את הטמבלים הצעירים להוציא ציונים טובים יותר תמורת תמריץ כספי מיידי - להבדיל מהבטחות לתמריצים כאלה בעתיד בהמשך הקריירה שלהם, או אפילו ההבנה שכל המשך הקריירה שלהם בכלל תלוי בהוצאת ציונים טובים יותר שיאפשרו להם להתקבל למוסדות לימוד על תיכוניים.

אני תוהה איפה נדפקה הבנת הקשר הסיבתי שלהם ביו סיבה לתוצאה ביחס לתכנון חייהם [כנראה כבר בבית] והבנת סדרי העדיפויות שלהם, ואיפה נדפקה הסקרנות האינטלקטואלית שלהם [כנראה גם בבית וגם בבית הספר שהכי חשוב לו זה שיחשבו בשורות].

 

נ.ב. זכרים מושפעים יותר מהתמריץ הכספי המיידי. [זה לא אומר שהבנות חכמות יותר. יכול להיות שהן מונעות על ידי תמריצים אידיוטיים אחרים].

 

 

זה נובע מכְּפִיָּה (חובה)* במוסדות החינוך, משולבת בשְׁטִיפַת המוֹחַ** להיות צַיְתָנים ואַלְטְרוּאִיסְטים, במקום לחשוב בעצמם ולדאוג לעצמם ! 

 

--------

* במקום חופש: חופש בחירה, חופש פעולה, חופש לשאת בתוצאות הבחירה והפעולה, וחופש לימוד. 

** שְׁטִיפַת מוֹחַ, "שינוי חשיבתי" או "חינוך מחדש" הוא שינוי מהותי של מערכת אמונותיו, עמדותיו והתנהגותו של אדם על מנת לשלוט בו ובמחשבותיו. שינוי זה מושג בדרכי שכנוע אגרסיביות ומניפולטיביות שאינן פונות אל ההיגיון. על פי רוב, שטיפת מוח נעשית באמצעים הבאים הטפות חוזרות ונשנות לחץ חברתי עידוד לקבלת החלטות מרחיקות לכת על פי "הדעות החדשות", שאחריהן לאדם לא נוח להודות בפני עצמו בטעות, כגון תרומת סכומי כסף גדולים עינויים יצירת תלות פיזית ונפשית באנשים המפעילים את שטיפת המוח מניעת תנאים המאפשרים חשיבה שקולה, כגון מניעת שינה. יצירת חסך חושי. עידוד רגשי אשם ונחיתות. הגבלת גישה למידע.

 

 

 

 

 

מה הקשר בין האלטרואיזם המשוער שאתה מניח בנדיבות פה את קיומו, ודוקא כתוצר של מערכת החינןך הממוסדת היום,  לחוסר השכל של הנערים שמוכנים להשקיע בלימודים לטובת תשלום כספי לא גבוה במיוחד אך לטווח קרוב - אבל לא לטובת עצמם במובן הכללי והרחוק יותר של ניהול החיים?

 

אני הייתי בודקת יותר את הרקע הסוציואקונומי של משתתפי המחקר ואת עמדת בתי המוצא שלהם כלפי הערכים הנוגדים לפעמים = השכלה V . כסף עכשיו ביד.

יכול להיות שזו הסיבה לתוצאה המשונה.

צטט: pbhba 2013-10-30 21:56:41

צטט: דודרובנר 2013-10-30 13:57:44

צטט: pbhba 2013-10-29 18:43:05

במחקר ישראלי אכן הוכיחו שאפשר לשכנע את הטמבלים הצעירים להוציא ציונים טובים יותר תמורת תמריץ כספי מיידי - להבדיל מהבטחות לתמריצים כאלה בעתיד בהמשך הקריירה שלהם, או אפילו ההבנה שכל המשך הקריירה שלהם בכלל תלוי בהוצאת ציונים טובים יותר שיאפשרו להם להתקבל למוסדות לימוד על תיכוניים.

אני תוהה איפה נדפקה הבנת הקשר הסיבתי שלהם ביו סיבה לתוצאה ביחס לתכנון חייהם [כנראה כבר בבית] והבנת סדרי העדיפויות שלהם, ואיפה נדפקה הסקרנות האינטלקטואלית שלהם [כנראה גם בבית וגם בבית הספר שהכי חשוב לו זה שיחשבו בשורות].

 

נ.ב. זכרים מושפעים יותר מהתמריץ הכספי המיידי. [זה לא אומר שהבנות חכמות יותר. יכול להיות שהן מונעות על ידי תמריצים אידיוטיים אחרים].

 

 

זה נובע מכְּפִיָּה (חובה)* במוסדות החינוך, משולבת בשְׁטִיפַת המוֹחַ** להיות צַיְתָנים ואַלְטְרוּאִיסְטים, במקום לחשוב בעצמם ולדאוג לעצמם ! 

 

--------

* במקום חופש: חופש בחירה, חופש פעולה, חופש לשאת בתוצאות הבחירה והפעולה, וחופש לימוד. 

** שְׁטִיפַת מוֹחַ, "שינוי חשיבתי" או "חינוך מחדש" הוא שינוי מהותי של מערכת אמונותיו, עמדותיו והתנהגותו של אדם על מנת לשלוט בו ובמחשבותיו. שינוי זה מושג בדרכי שכנוע אגרסיביות ומניפולטיביות שאינן פונות אל ההיגיון. על פי רוב, שטיפת מוח נעשית באמצעים הבאים הטפות חוזרות ונשנות לחץ חברתי עידוד לקבלת החלטות מרחיקות לכת על פי "הדעות החדשות", שאחריהן לאדם לא נוח להודות בפני עצמו בטעות, כגון תרומת סכומי כסף גדולים עינויים יצירת תלות פיזית ונפשית באנשים המפעילים את שטיפת המוח מניעת תנאים המאפשרים חשיבה שקולה, כגון מניעת שינה. יצירת חסך חושי. עידוד רגשי אשם ונחיתות. הגבלת גישה למידע.

 

 

 

 

 

מה הקשר בין האלטרואיזם המשוער שאתה מניח בנדיבות פה את קיומו, ודוקא כתוצר של מערכת החינןך הממוסדת היום,  לחוסר השכל של הנערים שמוכנים להשקיע בלימודים לטובת תשלום כספי לא גבוה במיוחד אך לטווח קרוב - אבל לא לטובת עצמם במובן הכללי והרחוק יותר של ניהול החיים?

 

אני הייתי בודקת יותר את הרקע הסוציואקונומי של משתתפי המחקר ואת עמדת בתי המוצא שלהם כלפי הערכים הנוגדים לפעמים = השכלה V . כסף עכשיו ביד.

יכול להיות שזו הסיבה לתוצאה המשונה.

 

הם אומרים: "תתנדבו", "תעשו למען הזולת". חוסר חשיבה לטווח ארוך המעידה על התנהגות כפויה ואינסטינקטיבית. ראה את מבחן המרשמלו:   

 

 

צטט: דודרובנר 2013-10-31 08:06:45

צטט: pbhba 2013-10-30 21:56:41

צטט: דודרובנר 2013-10-30 13:57:44

צטט: pbhba 2013-10-29 18:43:05

במחקר ישראלי אכן הוכיחו שאפשר לשכנע את הטמבלים הצעירים להוציא ציונים טובים יותר תמורת תמריץ כספי מיידי - להבדיל מהבטחות לתמריצים כאלה בעתיד בהמשך הקריירה שלהם, או אפילו ההבנה שכל המשך הקריירה שלהם בכלל תלוי בהוצאת ציונים טובים יותר שיאפשרו להם להתקבל למוסדות לימוד על תיכוניים.

אני תוהה איפה נדפקה הבנת הקשר הסיבתי שלהם ביו סיבה לתוצאה ביחס לתכנון חייהם [כנראה כבר בבית] והבנת סדרי העדיפויות שלהם, ואיפה נדפקה הסקרנות האינטלקטואלית שלהם [כנראה גם בבית וגם בבית הספר שהכי חשוב לו זה שיחשבו בשורות].

 

נ.ב. זכרים מושפעים יותר מהתמריץ הכספי המיידי. [זה לא אומר שהבנות חכמות יותר. יכול להיות שהן מונעות על ידי תמריצים אידיוטיים אחרים].

 

 

זה נובע מכְּפִיָּה (חובה)* במוסדות החינוך, משולבת בשְׁטִיפַת המוֹחַ** להיות צַיְתָנים ואַלְטְרוּאִיסְטים, במקום לחשוב בעצמם ולדאוג לעצמם ! 

 

--------

* במקום חופש: חופש בחירה, חופש פעולה, חופש לשאת בתוצאות הבחירה והפעולה, וחופש לימוד. 

** שְׁטִיפַת מוֹחַ, "שינוי חשיבתי" או "חינוך מחדש" הוא שינוי מהותי של מערכת אמונותיו, עמדותיו והתנהגותו של אדם על מנת לשלוט בו ובמחשבותיו. שינוי זה מושג בדרכי שכנוע אגרסיביות ומניפולטיביות שאינן פונות אל ההיגיון. על פי רוב, שטיפת מוח נעשית באמצעים הבאים הטפות חוזרות ונשנות לחץ חברתי עידוד לקבלת החלטות מרחיקות לכת על פי "הדעות החדשות", שאחריהן לאדם לא נוח להודות בפני עצמו בטעות, כגון תרומת סכומי כסף גדולים עינויים יצירת תלות פיזית ונפשית באנשים המפעילים את שטיפת המוח מניעת תנאים המאפשרים חשיבה שקולה, כגון מניעת שינה. יצירת חסך חושי. עידוד רגשי אשם ונחיתות. הגבלת גישה למידע.

 

 

 

 

 

מה הקשר בין האלטרואיזם המשוער שאתה מניח בנדיבות פה את קיומו, ודוקא כתוצר של מערכת החינןך הממוסדת היום,  לחוסר השכל של הנערים שמוכנים להשקיע בלימודים לטובת תשלום כספי לא גבוה במיוחד אך לטווח קרוב - אבל לא לטובת עצמם במובן הכללי והרחוק יותר של ניהול החיים?

 

אני הייתי בודקת יותר את הרקע הסוציואקונומי של משתתפי המחקר ואת עמדת בתי המוצא שלהם כלפי הערכים הנוגדים לפעמים = השכלה V . כסף עכשיו ביד.

יכול להיות שזו הסיבה לתוצאה המשונה.

 

הם אומרים: "תתנדבו", "תעשו למען הזולת". חוסר חשיבה לטווח ארוך המעידה על התנהגות כפויה ואינסטינקטיבית. ראה את מבחן המרשמלו:   

 

 

תתנדבו ותעשו למען הזולת - הם לא רעיונות רעים.

להיפך.

אם אין לך את נדיבות הלב לעשות את זה מרצונך הטבעי והחופשי - תחשוב על הצד התועלתני שבעזרה לזולת, ועל זה שבכל מחקרי הבריאות והאושר, מצטיירת תמונה דומה של עדיפות מבחינת מצב בריאות ושביעות רצון מהחיים, אצל אלה שמתנדבים ועוזרים לזולת. [יכול להיות שאלה שמרוצים מחייהם ובריאים יותר נוטים יותר לעזור לאחרים ואלה שממורמרים לא - אבל זה הסבר אחר לתוצאות הסטטיסטיות המובהקות].

התנדבות בבית הספר היא לא תמיד באמת התנדבות והרבה פעמים כפויה. מצד שני היא לימוד של צורת התנהגות שכנראה לא זוכה לעידוד בבית.

גם התנדבות כחלק מציווי חברתי יכולה לבוא שלא מרצון חופשי לגמרי. זה לא אומר שלא נכנסים לזה, ושאין לזה תוצאות [גם לנותן].

אם הבתים לא מלמדים - מתוך איזו גישה כאילו תועלתנית ש'אנחנו לא פראיירים של אף אחד' - נשארים רק בתי הספר לעמוד בפרץ.

צטט: pbhba 2013-10-31 08:46:16

צטט: דודרובנר 2013-10-31 08:06:45

צטט: pbhba 2013-10-30 21:56:41

צטט: דודרובנר 2013-10-30 13:57:44

צטט: pbhba 2013-10-29 18:43:05

במחקר ישראלי אכן הוכיחו שאפשר לשכנע את הטמבלים הצעירים להוציא ציונים טובים יותר תמורת תמריץ כספי מיידי - להבדיל מהבטחות לתמריצים כאלה בעתיד בהמשך הקריירה שלהם, או אפילו ההבנה שכל המשך הקריירה שלהם בכלל תלוי בהוצאת ציונים טובים יותר שיאפשרו להם להתקבל למוסדות לימוד על תיכוניים.

אני תוהה איפה נדפקה הבנת הקשר הסיבתי שלהם ביו סיבה לתוצאה ביחס לתכנון חייהם [כנראה כבר בבית] והבנת סדרי העדיפויות שלהם, ואיפה נדפקה הסקרנות האינטלקטואלית שלהם [כנראה גם בבית וגם בבית הספר שהכי חשוב לו זה שיחשבו בשורות].

 

נ.ב. זכרים מושפעים יותר מהתמריץ הכספי המיידי. [זה לא אומר שהבנות חכמות יותר. יכול להיות שהן מונעות על ידי תמריצים אידיוטיים אחרים].

 

 

זה נובע מכְּפִיָּה (חובה)* במוסדות החינוך, משולבת בשְׁטִיפַת המוֹחַ** להיות צַיְתָנים ואַלְטְרוּאִיסְטים, במקום לחשוב בעצמם ולדאוג לעצמם ! 

 

--------

* במקום חופש: חופש בחירה, חופש פעולה, חופש לשאת בתוצאות הבחירה והפעולה, וחופש לימוד. 

** שְׁטִיפַת מוֹחַ, "שינוי חשיבתי" או "חינוך מחדש" הוא שינוי מהותי של מערכת אמונותיו, עמדותיו והתנהגותו של אדם על מנת לשלוט בו ובמחשבותיו. שינוי זה מושג בדרכי שכנוע אגרסיביות ומניפולטיביות שאינן פונות אל ההיגיון. על פי רוב, שטיפת מוח נעשית באמצעים הבאים הטפות חוזרות ונשנות לחץ חברתי עידוד לקבלת החלטות מרחיקות לכת על פי "הדעות החדשות", שאחריהן לאדם לא נוח להודות בפני עצמו בטעות, כגון תרומת סכומי כסף גדולים עינויים יצירת תלות פיזית ונפשית באנשים המפעילים את שטיפת המוח מניעת תנאים המאפשרים חשיבה שקולה, כגון מניעת שינה. יצירת חסך חושי. עידוד רגשי אשם ונחיתות. הגבלת גישה למידע.

 

 

 

 

 

מה הקשר בין האלטרואיזם המשוער שאתה מניח בנדיבות פה את קיומו, ודוקא כתוצר של מערכת החינןך הממוסדת היום,  לחוסר השכל של הנערים שמוכנים להשקיע בלימודים לטובת תשלום כספי לא גבוה במיוחד אך לטווח קרוב - אבל לא לטובת עצמם במובן הכללי והרחוק יותר של ניהול החיים?

 

אני הייתי בודקת יותר את הרקע הסוציואקונומי של משתתפי המחקר ואת עמדת בתי המוצא שלהם כלפי הערכים הנוגדים לפעמים = השכלה V . כסף עכשיו ביד.

יכול להיות שזו הסיבה לתוצאה המשונה.

 

הם אומרים: "תתנדבו", "תעשו למען הזולת". חוסר חשיבה לטווח ארוך המעידה על התנהגות כפויה ואינסטינקטיבית. ראה את מבחן המרשמלו:   

 

 

תתנדבו ותעשו למען הזולת - הם לא רעיונות רעים.

להיפך.

אם אין לך את נדיבות הלב לעשות את זה מרצונך הטבעי והחופשי - תחשוב על הצד התועלתני שבעזרה לזולת, ועל זה שבכל מחקרי הבריאות והאושר, מצטיירת תמונה דומה של עדיפות מבחינת מצב בריאות ושביעות רצון מהחיים, אצל אלה שמתנדבים ועוזרים לזולת. [יכול להיות שאלה שמרוצים מחייהם ובריאים יותר נוטים יותר לעזור לאחרים ואלה שממורמרים לא - אבל זה הסבר אחר לתוצאות הסטטיסטיות המובהקות].

התנדבות בבית הספר היא לא תמיד באמת התנדבות והרבה פעמים כפויה. מצד שני היא לימוד של צורת התנהגות שכנראה לא זוכה לעידוד בבית.

גם התנדבות כחלק מציווי חברתי יכולה לבוא שלא מרצון חופשי לגמרי. זה לא אומר שלא נכנסים לזה, ושאין לזה תוצאות [גם לנותן].

אם הבתים לא מלמדים - מתוך איזו גישה כאילו תועלתנית ש'אנחנו לא פראיירים של אף אחד' - נשארים רק בתי הספר לעמוד בפרץ.

 

 

זה לא נקרא לימוד. זו אִינְדּוֹקְטְרִינַצְיָה ! 

 

 

"אתיקה" (ערכים) היא שיעור אשר ניסיון החיים מלמד.   

ההצעה, שיש ללמד מוסר (ערכים) בבתי-הספר הממלכתיים שלנו, נדונה בעצמה מעל דפי העיתונות במיוחד מאז שמתפרסמות ידיעות על האלימות במדינה -- אלימות בבית, אלימות בבית-הספר, בסביבה ובחברה. לצערנו, סוגיות מורכבות אחדות התבלבלו בוויכוח זה.

ראשית כל, חשוב להבין שבתי-הספר שלנו כפי שהם בנויים כיום אכן מלמדים את התלמידים מגוון שלם של ערכים, והם כלולים בדפוס התנהגות מוגדר היטב. האינדוקטרינציה היא גלויה, והמעקב ממצה. למעשה, רבות נכתב בימים אלה על הנושא, לרוב בצורה ביקורתית.

למשל, בתי-ספר מלמדים את הערך של ציות לסמכות, ציות מוחלט וללא עוררין. הם מטיפים להתאמה ולהסתגלות (לקונפורמיות), ותומכים בזאת על ידי סוללה מדהימה של מבחנים סטנדרטיים, אשר ניתנים כמעט בכל בתי-הספר בארץ, לילדים מכל הגילים. הם מטביעים באופן שאינו ניתן למחיקה את הערך של תחרותיות הורסת, ואת הגישה הנלווית לו ש"חבר'ה בעלי מרפקים חלשים מסיימים אחרונים". הם לועגים ומבטלים את ערכי האינדיבידואליות, החופש, הסובלנות, והשוויון.

אני יכול לשמוע את מקהלת ההתנגדויות של מחנכים ממערכת החינוך הציבורית, אשר זועקים שאין לי מושג מה באמת קורה, וכד', וכד'. אולם קוראי טקסט זה, ילדים ומבוגרים, יודעים שמה שאני אומר הוא נכון, ואם אני חוטא במשהו, הוא בכך שאני נוקט בלשון המעטה. וזה מה שהיה לומר לאחד מנציגי החינוך הציבורי הטובים ביותר בארצות הברית, ג'ון גטו (John Gatto), מורה-השנה של ניו-יורק בשנת 1991, בנאום חשוב שהוא נשא בפני קהל: "האמת היא שבתי-הספר אינם מלמדים למעשה דבר מלבד כיצד לציית להוראות".

כמובן, מה שהמבקרים ממליצים למעשה היא הוראת ערכת ערכים שונה, שהיא יותר לטעמם. מזכירים כדוגמאות, את הוראת המסורת היהודית או הוראת המוסר של קוהלברג; למבקרים אחרים, יש עדיפויות אחרות. קשה למתוח ביקורת על כל אחת מהבחירות הללו, אולם הנקודה העיקרית היא שעצם הרעיון "להורות" לילדים בבית-הספר, על פי ערכת ערכים כלשהי, הוא נטול-בסיס. האנשים אינם לומדים ערכים על ידי הוראה בכיתות. במקרה הטוב, הילדים רואים הוראה כזו כמשעממת וכבלתי שייכת; במקרה הגרוע, הם מתייחסים אליה כאל הטפה מעוררת דחייה.

שיטת החינוך של היפנים למשל, היא הוכחה לכך. נכון ששיעורי מוסר הם חלק בלתי נפרד מהחינוך היפני, עם זאת, אנחנו תמהים על יעילותם. אכן, התנהגותם של היפנים במחצית הראשונה של המאה הזאת, במשך כל מלחמת העולם השנייה, לא הייתה מביאה איש להצביע עליהם כדגמים להתנהגות מוסרית. גם היום אינני כל כך בטוח שהייתי עושה זאת. אגב, המדינה השנייה אשר זכורה כמצטיינת במשך זמן רב, מעל מאה שנה, בהוראת הפילוסופיה והאתיקה הייתה גרמניה. ואין צורך להרחיב את הדיבור.

דבר המביא אותי לנקודה השלישית והעיקרית: אנתרופולוגים ופילוסופים הבחינו זה זמן מה שהאופן בו מועברים ערכי מוסר לילדים הוא דרך הפעילות היומיומית, על ידי דגמים בעלי תפקיד של מבוגר ועל ידי הילדים. זו הסיבה מדוע המשפחה היא מוקד החינוך המוסרי: ילדים חשופים בקביעות להתנהגות של הוריהם ושל אחיהם ואחיותיהם, וקולטים, על ידי חיקוי ועל ידי התהליך של בנית מושגים, את המסגרת המוסרית שביסוד המעשים של "מוריהם". ובמסגרת הבית, ילדים מעורבים בקביעות במעשים אשר הם ומשפחותיהם מעריכים במונחים מוסריים.

החינוך המוסרי שייך לבית. כמובן שהוא שייך לשם, אולם האם זה מוציא אותו מרשות בית-הספר ?

זה בוודאי אינו מוציא את החינוך המוסרי מרשות בית-הספר !!

הדרך היחידה שבה בתי-הספר יכולים להפוך לספקים משמעותיים של ערכים מוסריים היא במידה והם יעניקו לתלמידים ולמבוגרים ניסיונות חיים-אמתיים אשר נושאים עימם משמעות מוסרית. ניסיונות כאלה נעדרים באופן בולט מהשגרה היומיומית של בתי-הספר הציבוריים כיום. ניסיונות אלה כוללים, למשל, תלמידים אשר במסגרת בית-הספר, בוחרים בעניינים שהם בעלי חשיבות עבורם; בחירות כגון, כיצד לחנך את עצמם להיות מבוגרים פוריים. הם כוללים תלמידים אשר מפעילים שיפוט בנושאים בעלי השלכות כגון, כללי בית-הספר או משמעת. יכולתי להמשיך ולהאריך במתן דוגמאות, אולם העניין הוא פשוט, ונחוצים מעט הסברים: כדי ללמד תלמידים מוסר, חייב שתהיינה להם הזדמנויות לבחור בין נתיבי פעולה אלטרנטיביים שהם בעלי משקל מוסרי שונה, וחובה שיורשה להם להעריך ולדון בתוצאותיהן של בחירות אלו.

בתי-הספר יפתחו את ערכי הסובלנות וכבוד האדם, את המודעות העצמית ואת האחריות של התלמידים, ויהפכו למעורבים בהוראת המוסר כאשר יהפכו לקהילות של אנשים אשר מכבדים באופן מלא והדדי את זכותם של האחרים לבחור. פירוש הדבר, שגם למורים וגם לתלמידים יינתן ייפוי-כוח במידה כזאת שעד כה מחנכים מקצועיים לא חשבו עליו. עד אשר יינתן ייפוי-כוח כזה, הערכים שבתי-ספר מלמדים, ימשיכו להיות בעימות חריף עם אלה שרוב הרפורמטורים היו רוצים לראותם נלמדים על ידי הנוער בחברה יהודית ודמוקרטית.

 

עם כל מה שהם סובלים במערכת החינוך מגיע להם גם פיצויים...

החינוך כאן הוא חינוך לעבדות, דיכוי, וחינוך להיות מנוצל ולשתוק...

לדעתי מערכת החינוך עושה לילדים ניצול רק בגלל שהם חלשים להעביר אותם חינוך בכפיה?

רק בגלל שהם בורים?

 

נהפוך הוא. דוקא בגלל שהם בורים וחלשים יכלו לנתב אותם מרצונם החופשי עם קצת יותר השקעה במקום לנצל אותם לכל מיני דברים כולל למחקרים פסיכולוגים וכאלה בבני אדם..

 

בנוסף אם הם תלמידים טובים מנצלים אותם לתת להם עבודות שסטודנטים יכולים לעשות באוניברסיטה וגונבים להם רעיונות כי הם לא מודעים לזכויותיהם... הם מדענים זולים מאוד...

 

באפריקה מנצלים ילדים לעבדות... זה מצב כפייתי שכמובן שחלק עושים אותו מרצון.

כאן החינוך הוא מצב כפייתי... וגם הוא למטרות "עבודה" בעתיד

 

החינוך כאן בעם ישראל שייך לזרם העבדים. (זרם הפועלים)

עבדים היינו לפרעה במצרים

 

אז מדוע לא לתת להם תשלום על העבודה שהם עושים?

כדי לנצל עוד יותר?

 

החינוך כאן הוא חובה והוא לא זכות! כולל חובה ללמוד דברים שלא מעניינים אותך כלל בישיבה חסרת מעש מתוך חומר תאורטי חסר משמעות עבורך אבל חשוב כי... המבוגרים אמרו שזה חשוב...

 

 

"המבוגרים אמרו שזה חשוב..." ?  

 

 

מי מנסח את המבחנים? המחברים הם בעצמם חברי הממסד החינוכי, אשר מתבקשים לשפוט בדיוק מה חשוב ומה לא חשוב על כל אחד לדעת ברמה מסוימת. מי העניק ידע אלוהי כזה לקבוצת אנשים זו? מי יכול לטעון שהוא בעל תבונה כזו שהוא יודע את הדבר בבטחה -- בבטחה כזאת שתהפוך ידע זה לנקודת ציון לאלפי ילדים? איזה איש או אישה יכול לטעון שהוא בעל יכולת למיין ולבחור מתוך המאגר האין-סופי של הידע האנושי את המעדנים אשר הם חיוניים לכל?

 

אם היו עומדים להקים מערכת כזו במקום אחר כלשהו למעט בבתי-הספר, הייתה קמה זעקה ציבורית כזאת שהמציעים היו מתחבאים מבושה. האם אין היא, הדבקות האוניברסאלית לערכה נתונה ומוגבלת של עובדות ומעשים, מהות הדוגמאטיות, האוטוקרטיה, הדיכוי הפסיכולוגי? האין זה כך שאנחנו תמיד בזנו למדינות בהן קיימות תביעות כאלה? האין זה כך שאנחנו מתענגים תמיד על הרבגוניות שלנו, על החופש שלנו מכפיה בחשיבה? כיצד, אם כן, אנחנו יכולים להצדיק את הענקת הסמכות והכוח לקבוצת מורים, לשפוט את כל ילדינו על פי המידות  שאותם מורים יחליטו לקבען כמוחלטות ונכונות?

 

ומה עם הרעיון עצמו של אמות מידה אחידות? האם זה הגיוני לחפוץ שכל בן עשר, או כל בן ארבע עשרה, או כל בן שמונה עשרה שנים יהיו בקיאים באותו החומר? התוצאה הגרועה ביותר אשר הייתי מדמיין לעצמי הייתה, שכל תלמיד במדינה יקבל ציון מצטיין! איזו תחזית מפחידה! האם אנחנו באמת רוצים לחיות בעולם חדש ואמיץ כזה? ואם זה טוב עבור הגילאים האלה, מדוע שנעצור שם? מדוע שלא נמשיך את העבודה הטובה, ונבחן את האנשים כל ארבע שנים, עד גיל הזקנה, כדי להבטיח שלא יסטו מאמות המידה הטובות ביותר שעליהן הבוחנים שלנו יכולים לחשוב?