אני אסביר לך לאט. אתה מוזמן להתבונן היטב בכותרת שלמעלה. אם תתבונן היטב, תבחין במקף באמצעה. כדי שיהיה לך קל, צבעתי את המקף באדום. מימין למקף ארבע מלים, ומשמאל למקף, עוד ארבע מלים. איזה יופי, זו כותרת סימטרית! עד כאן בסדר ? נמשיך הלאה. ארבע המלים שמימין למקף, 50% מהכותרת, בשבילך במיוחד צבועות בירוק, מספרות על מקרה נדיר וחריג בשמאל. אם זה קל לך, אתה יכול לקרוא לזה חלק א' של הטיעון. זה החלק הירוק. ואילו ארבע המלים שמשמאל למקף, עוד 50% של הכותרת, בשבילך במיוחד צבועות בסגול, מסבירות מהו המקרה הנדיר הזה: נציג בכיר טוען שטעה. אם זה יותר קל לך, אתה יכול לקרוא לזה חלק ב' של הטיעון. כאמור בסגול.
אפשר להמשיך הלאה ? סבא זוהר בחר להתייחס לחלק א' של הטיעון, (ירוק!), כי זה מה שמעניין אותו. ולכך הגיב. אתה טענת שזו "הסטה מתחכמת של הדיון", וכבר הסברתי וגם ש'ש' הסבירה לך למה זו דווקא תגובה מאד עניינית. נקווה שאת זה כבר הבנת.
עכשיו אתה מסביר לנו, שחלק א' של הטיעון (שוב, 50% מהכותרת, מימין, ירוק!), לא שייך לעניין, אלא מקומו בדיון אחר. ומסביר לנו שהמסגרת של הדיון היא "האם הוא הודה, האם אכן השמאל טעה כדבריו, ואם כן, מהו הלקח". בכך אתה מנסה לכפות על מגיבים את דעתך האישית, שיש בדיון הזה להתייחס אך ורק לחלק ב' של הטיעון (כן, נכון, זה הסגול משמאל). ואני לא מבינה למה אתה מנסה להכתיב למגיבים לאיזה חלק של הטיעון להתייחס. אם אתה רוצה להתייחס לחלק ב' של הטיעון (שמאל, סגול!), או "במסגרת" הראויה לדעתך, בבקשה, תתייחס, תכתוב מה שבא לך ולפי המסגרת שנראית לך, אבל אין זה מקומך לשלוט ולהכתיב לאנשים לאיזה 50% מהטיעון הם מגיבים, ומהי "מסגרת הדיון", כאשר כאמור הם מגיבים באופן ענייני לחלוטין.
וואו, לא בטוח שהדיאלוגים של אפלטון זכו לניתוח מעמיק כל כך.
/null/text_64k_1#