"חינוך הוא דבר נפלא, 

אולם טוב 

לזכור מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם 

ששום דבר

שהוא ראוי לִלְמוֹד 

אפשר לְלַמֵּד" 

- אוסקר ויילד 

היי אברהם

לכאורה , המאמר חיובי - העלמה חדד מספרת על מורים צעירים , חדורי רצון לשנות ולשפר ש " אם רק יניחו להם " , הם ישנו את פני החינוך .

אולם מבין השורות עולה סיפור אחר : מי צריך  " לתת " להם ? למה הוא / הם  אמורים ל " לתת " להם ? למה המורים חדורי הרצון לשנות ממתינים ש" מישהו ייתן להם " ? למה הם לא  ד ו ר ש י ם  לפעול אחרת ? למה הם לא פועלים לשיפור מצבם העלוב ? למה נימת התחינה ? מדוע הם אינם מתקוממים נגד הצורה הכוחנית שבה מתנהלת המערכת כלפיהם וכלפי בני חסותם - התלמידים ? מדוע הם אינם מתקוממים נגד ארגוני המורים המתנהלים בכוחנות ורודנות ? מדוע הם מוכנים להיות אסקופה נדרסת לכל בריון  - איש מערכת או איש ארגון מורים ?

מסתבר שהכותבת היא גם רכזת אומ"ץ בבית ספר תיכון מסוים . לכאורה תכנית אומ"ץ פועלת לחיזוק הדימוי העצמי של תלמידים ש" התחרפנו " במהלך שהותם במערכת .

שוב לכאורה - סיפור חיובי . אבל אנא , האזינו למטפורה להלן : לאחר תקופה ארוכה של שטיפת מוח עד כמה הן מכוערות - המערכת פועלת בצורה אינטנסיבית על מנת שנערות שחורות או חומות עין , בעלות שיער שחור או חום , מקורזל או מתולתל - תהפוכנה להיות בלונדיניות מחומצנות , מיושרות שיער , ומרכיבות עדשות מגע ההופכות את עיניהן לכחולות  ( זה רק משל , למי שעדיין לא הבין ) .

כן . הנערות מרגישות טוב , גם הוריהם . הן "השתלבו " . גם הספריות - מורות ומורי אומ"ץ - מרגישות שהצילו נפשות .

אז אם הכל טוב - למה לשנות ?

כי משהו באמת לא בסדר , כי משהו באמת מעוות . המערכת קודם שוברת ומסרסת , ואז  , במקרים הקיצוניים , כשאנשים מתחרפנים לגמרי , היא נבהלת כי מדובר בנשירה הפוגעת בסטטיסטיקה של 

" ההצלחה " , כי האלימות של " הדפוקים המחורפנים " גוברת , ואז נציגי המערכת הנכבדים והמסרסים ועושי דברם הנרצעים אומרים : טוב , את או אתה באמת דפוקים לפי הקריטריונים שקבענו ( מה לעשות , אתן לא בלונדיניות  , חלקות שיער , וכחולות עין  ) אבל אנחנו נעזור לכם בצורה אינטנסיבית להפוך לכאלה . תוך שבוע במקום תוך שנה . 

זה מעורר , אגב , 2 שאלות : 

1. אם הילדים שתוייגו כ "כישלונות "  הצליחו תוך פרקי זמן קצרים ללמוד ולזכות בתעודות בגרות - מה זה אומר על המערכת שתייגה אותם כ " כישלונות " ועל כל מערכת המדידה , ההשוואה והתיוג , שברצותה - הורסת בני אדם , וברצותה משקמת אותם , ומה זה אומר בכלל לגבי התקיפות של המדידה והתיוג באיבחון יכולותיהם של ילדים ובני אדם בכלל .

2.  מדוע תהליך ההפיכה לבלונדיניות של ה " לא מחורפנות " , של התלמידים שלא הוגדרו כ " נכשלים " - אורך כמעט פי שניים , ומעריך את העינוי , כאשר  הוכח שניתן לפעול באינטנסיביות ולקצר תהליכים אפילו עם מי שהוגדרו כ " נכשלים "  ?  

יש לזה תשובות והן חושפות כיעור התנהלותי כבד  .

אבל בפועל  . . .

טקס סיום המהפך : מחיאות כפיים , זרקורים , פרסים , לחיצות ידיים עם " אנשים חשובים " .

עצוב . מאוד עצוב .

ולסיוון , אם תקראי - ליבי ליבי לך ולרעייך המשקיעים בשיקום הדימוי עצמי של מי שהוגדרו כ "כישלונות "  שבהווה גם נוהגים כ "כישלונות " ( אפקט פיגמליון ) . אין לי כל ספק שכוונותייך וכוונות חברייך ועמיתייך טהורות .

אתם גם מגיעים אל התלמידים הללו לאחר שחוו " כישלונות " ופגיעה בדימוי העצמי שלהם בשנים שלפני המפגש ביניכם , ולכם אין חלק בתהליך הפגיעה הזה , כמו גם שפעולתכם מחזירה להם משהו מהביטחון העצמי כלומדים , שאבד להם , ואפילו יש בזה משהו מעוות ( פגיעה ואחר כך שיקום ) זה עדיין חיובי  וחיוני ומציל אולי כמה עולמות שלמים של מי שהוכו ועכשיו מחובקים .

אולם חשובה לא פחות מהשקעתכם בילדים , כשאתם מקבלים אותם בשנה התשיעית - דרך הצגת העניין .

האם נְאמר לילדים - נעשה לכם עוול בשנים הקודמות ואנחנו נסייע לתיקוּנו , או שנְאמר להם משהו שמשתמע ממנו - אתם הוגדרתם בצדק ככישלונות ( באשמתכם ) , ואנחנו נעשה לכם טובה ונסייע לכם להפסיק להיות "כישלונות "  .

הדרך הראשונה היא ההוגנת , זו שתוביל אולי לשינוי הגישה בשנים המוקדמות יותר ולהפסקת העוול .

הדרך השנייה תנציח את העוול ותנציח המשך פגיעה בְּילדים , שהרבה מהם לא הוגדרו דווקא ככישלונות מובהקים אלא " רק " ככישלונות חלקיים ולא יזכו להשתתף בתכנית אומ"ץ , כמו גם רבים אחרים שכן יוגדרו

כ " כישלונות " ולא ישתתפו בשום תכנית משקמת .

כרגע נראה שהדרך השנייה היא המקובלת ( אשמת הקורבן ) ולכן אומר :

עד שלא תפנימו ש" עבדו עליכם " , שבעצם סירסו אותכם והפכו אתכם לקוֹרבנוֹת מְקַרבֶּנים ,

עד שלא תפנימו שזכותכם וחובתכם כאנשי חינוך לצאת למאבק לשינוי , לא להתחנן לשינוי ,

שזכותכם וחובתכם להעז ולפעול באומץ מול כל אדם או גוף מסרס ,

שזכותכם וחובתכם כמנהיגים ומובילים ערכיים בבתי הספר - להפגין אומץ לב אזרחי ולא פחדנות משת"פית עם נורמות פסולות שנשתרשו בחינוך ובחברה ,

שחובתכם להגן על תלמידיכם בפני נורמות של מדידה , השוואה ותיוג מסרסים ,

חובתכם לטפח את האישיות הייחודית ואת טיפוח דרכו העצמאית של כל תלמיד חדש במערכת מרגע כניסתו לתוכה ולא להיות חלק ממנגנון מיטות סדום המותחים או מקצרים בני אדם - דבר לא ישתנה , גם אם תכתבי ויכתבו חברייך עשרת אלפי מכתבי תחינה כגון זה שכתבת .

ביי

אלי

"אם רק תתנו לנו, נחולל פלאים"

הכיצד ?

כי, המשכורת חשובה מכל דבר אחר, הרי, צריך להתפרנס. הלא כן ?