צטט: רkקל 2013-11-10 16:57:50
המושג אלימות והמושג פשע אינם חופפים. אלימות ניתן לבצע בדרכים שנתפסות לגיטמיות לחלוטין, ואינן נחשבות פשע, למשל מלחמות או הוצאות להורג הן סוג של אלימות ממוסדת. ולכן כשדנים במקורות האלימות ומקורות הפשע, זה אינו אותו דיון, והסיבות אינן אותו סיבות. לגבי אלימות, החוקר סטיבן פינקר הוכיח שהאלימות בעולם הולכת ופוחתת. העולם של היום הרבה פחות אלים. יש הרבה פחות מלחמות, פחות רצחים וכדומה. היו תקופות בעולם שעל עבירות שהיום נותנים עליהן קנס או דוח חניה, היו כורתים ראש. ניתן לקרוא את החומרים של סטיבן פינקר. חוקר מענין אחר בתחום הוא ג'ימס גלגר, שהוכיח שפרה-דיספוזציה גנטית לאלימות לא קובעת כמעט כלום, איך גדל הבנאדם, זה מה שקובע. האלימות נחקרת מאד ובהחלט ידוע מה הן הסיבות לה. יותר ויותר. אדם שגדל כשכל הצרכים שלו מסופקים, כלומר יש לו אוכל ובית ואהבה וביטחון וביטוי אישי וסביבה תומכת יציבה ואוהבת - ועובר תהליכי חיברות נורמלים ומקבל חנוך הולם שלא להיות אלים, כמעט תמיד אינו אלים. יש חריגים (סוציופטיה פתולוגית מוחית) אבל החריגים נדירים. אדם שגדל בסביבה אלימה, או חווה או היה עד להרבה אלימות (התעללו בו מינית, נאנס, ראה מכות ורצח וכו) והמודל שהוא רואה הוא אלים, סיכוייו שלא להיות אלים מועטים מאד. רוב האנסים והרוצחים הם אנשים שגדלו בסביבה בה היו אונס ורצח, רוב האנסים נאנסו בעצמם, רוב הרוצחים היו עדים לרצח בעצמם .אנשים בארגוני פשע במיוחד, גדלים לתוך הסביבה הזאת מגיל צעיר (אלה משפחות שלמות) ועדים להמון אלמות, גדלים בסביבה ובמערכת נורמות קודים וערכים שנותנים לא רק לגיטימציה אלא positive reward לאלימות.
מסכים עם ההבחנה בין אלימות לפשע.
לעניין הנידון, ההבדל בין אלימות פושעת לאלימות לגיטימית הוא בסיפור של האלימות, ולא בחוקיותה של האלימות.
בתוך מעגל המשפחה והחברים אדם נורמטיבי יפעל יותר בהבנה, ואת אי ההבנות הוא ינהל בדרכים של שיח, חיבוקים, משאים ומתנים, א-ביסלה צעקות, קצת בכי(מתנה גנטית, לתשומת ליבו של יוהידן) וכיוצא בזה.
אלא שאדם חופשי, לא יכול ולא צריך לעצור בעד עצמו מלפעול באלימות מול אויבי השבט/המשפחה היקרה שלו, מול אלו שמאיימים על האינטרסים הפיצפוניים שלו ולכן מאיימים על שלומם הטוב של הילדים שלו. סתם אדם שרוצח, עושה זאת מסיבות מאוד מאוד טובות (הסיבות שמביאות מדינות למעשי רצח על פי רוב פחות טובות מאלו של האינדיוידואל)
אבל כאשר האדם משועבד לאינטרסים גדולים יותר, לאומיים וכדומה. הרי שבשביל אותם "גדולים יותר" האינטרסים הקטנים של הצוציק החופשי הנזכר לעיל מרגישים כמו זבוב טורדני. הדבר האחרון שחסר להם זה בעל מכולת שיוצא לפשיטות קומנדו נגד יוסלה אחד בגלל שהסבתא של חנהלה אחייניתו של יוסלה ...
בחברה גדולה, האינטרסים של האדם הקטן משועבדים לאינטרסים הגדולים. ולאדם הקטן אין את החופש להחליט אם הוא מעדיף להשתעבד לתמונה הגדולה, או לנהל את האינטרסים של המדינה הקטנה שלו, מהמטבח.
כך באו לעולם "חוקי המוסר של התמונה הגדולה", שאינם אינטואיטיביים, ושאינם מתיישבים בקלות על טבע האדם.
לכן, במדינות שבהם האינטרסים הגדולים הלאומיים טובעים בשחיתות וסיאוב, האזרחים עלולים להתפרק לקבוצות אינטרסים קטנות יותר (ואולי טבעיות יותר) והאלימות שצומחת בהם תהיה מזן ספציפי.
לחילופין, חברה בפשיטת רגל יכולה לחוות סוג של אנרכיה, מצב שבו הפסיכופטים חוגגים. זאת אלימות מאוד מאוד שונה. זאת אלימות של הערים האמריקאיות, אם מותר לי לגלוש לספקולציות רדודות.
/null/text_64k_1#