התפרסם היום במעריב
סיפור מדהים שלא יאומן
על רישעות ואטימות של עיריית ת"א
שריה דהרי, תושב שכונת יד אליהו בתל-אביב, יחל בעוד כשבועיים לרצות מאסר של שלושה חודשים, כי הוא אינו מסוגל לשלם 22 אלף שקל לעירייה, שהרסה בית כנסת שהקים סבו ואשר משמש את תושבי השכונה. 
מאבק על גבו של הנוער בסיכון מעון לנוער בסיכון פונה בשל תלונות על הזנחה. אחרי שהנערים סירבו להתפנות, עולה השאלה אם במשרד הרווחה מציגים עשייה על גב הנערים. עבודה בעיניים לכתבה המלאה 
דהרי ירש את הבית בו הוא מתגורר כיום עם אשתו ושני ילדיו הקטנים מסבא שלו. בצמוד לקיר הבית הקים הסב לפני 50 שנה בית כנסת קטן, שמשמש עד היום את התושבים בשכונה. במקום נערכים שיעורי תורה לילדים ומבוגרים, ובסוף השבוע מתקיימות שם תפילות.
דהרי החליף את קירות העץ וגג האסבסט בבטון ומאז עיריית-תל אביב רודפת אותו. העירייה טוענת שבית הכנסת נבנה מחוץ לקו הבניין שקובעת תוכנית המתאר באזור ולכן מדובר בעבירת בנייה.
דהרי מסרב להרוס את בית הכנסת בעצמו ומסביר: "אני אדם דתי, אסור לי". רק לאחרונה הסכימה העירייה להרוס את בית הכנסת במקומו, אבל חייבה אותו בעלויות הריסת חדר אחד לא גדול, שהסתכמו ב-22 אלף שקל.
בית הכנסת שהקים סבו של שריה דהרי. צילום: אריק סולטן /images/archive/gallery/884/685.jpg 
מחכה להחלטת בית המשפט העליון
העירייה גם מתעקשת שדהרי יפקיד את הכסף מראש. דהרי הוא מובטל, רק אשתו עובדת ולכן הוא נאלץ להודיע לבית המשפט שלא יוכל לשלם את הכסף. שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, יהודית שיצר, שלחה אותו למאסר של שלושה חודשים, על הפרת צו בית המשפט שקבע שיש להרוס את בית הכנסת. אם בית המשפט העליון לא יהפוך את ההחלטה, במסגרת הערעור שהוגש, ישלח שריה דהרי למאסר.
הסיפור שלו הוא רק דוגמה אחת קטנה להבדלים הרבים ביחס של רשויות השלטון לבעלי ההון לעומת "פשוטי העם". בניגוד לג'קוזי של אשת העסקים עופרה שטראוס, שעיריית תל-אביב טוענת שנבנה על שטח ציבורי, בית הכנסת של דהרי נבנה על השטח הפרטי של משפחתו.
הבדל נוסף בין שני המקרים הוא שהעירייה גם טרחה להידבר במשך מספר שנים עם משפחת שטראוס, ואילו במקרה של דהרי, ברגע שבית הכנסת הפך לבניין מבטון ישר פנתה העירייה לבית המשפט. השופטים גם הטילו על דהרי קנסות של אלפי שקלים, ששולמו על ידו, בתקווה שיוכל יום אחד לקבל אישור על בניית בית הכנסת.
הגינה הציבורית עליה נבנה הג'קוזי של משפחת שטראוס. צילום: דוברות עיריית ת"א /images/archive/gallery/881/071.jpg יש מקומות שבהם עבירות בנייה מקבלות הכשר
הג'קוזי של משפחת שטראוס גם הוא בסך הכל קוריוז שספק אם היה מתפרסם אילולא הרעש שנוצר סביב הריסת הבתים ופינוי התושבים בשכונת כפר שלם, ואילולא הייתה זו שנת בחירות לרשויות המקומיות.
בשכונת צהלה, בה מתגוררת שטראוס, הכשירה עיריית תל-אביב בדיעבד עבירות בנייה שנעשו באופן גורף על ידי רבים מהתושבים, בתוכנית מיוחדת שהוכנה עבורם. מסתבר שיש מקומות בארץ, שבהם עבירות בנייה מקבלות הכשר בדיעבד, אם לשכנים יש כוח, כסף ויכולת להתמודד עם הרשויות.
כשישתחרר דהרי מבית הכלא, הבעיה שלו לא תיפתר. הוא עדיין יהיה צריך לממן את הריסת בית הכנסת, או לנסות למכור את ביתו בתקווה שהקונה יהיה מוכן לבצע את ההריסה. אין בשום משפט שנכתב כאן כדי לעודד עבירות בנייה או עבירות בכלל. אבל נראה שהרשויות בישראל איבדו במקרה של דהרי גם את הפרופורציות וגם את החמלה.
כל זאת במדינה בה בעלי ההון לא רק יכולים לבצע עבירות בנייה שברוב המקרים לא ייספרו להם, אלא גם לקבל אחוזי בנייה מוגדלים, או שטחים לבנייה ללא מכרז בגלל קשרים טובים בינם לבין בעלי השררה. אז במקום שבו יודעות הרשויות להיות גמישות עם החזק, אולי כדאי שיגלו יותר גמישות גם עם החלשים.
הוספת תגובה על "ההבדל בין שריה דהרי לעופרה שטראוס "
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה