אנו אוהבים עצמנו.

מוכנים להתחלק עם אחרים שעושים לנו טוב,

כאשר יותר טוב לנו איתם מאשר לבד.

ואז, אם זה משתנה, מנסים לצאת מזה.

והכל בשלל מילים גדולות, סיפורים שאנו מספרים לעצמנו.

כמה נשארים אחד עם השני עד זיקנה?

כמה לא בוגדים?

כמה נשארים למרות שינויים קשים בבן או בת הזוג?

לא הגיע הזמן לומר את האמת?

הנה אמרת

ובכל זאת, לא נראה לי שהרייטינג של האהבה צנח

אי אפשר בלי אהבה

לא חייבת להיות אהבה רומנטית, 

אהבה לילדים, חברים  לעבודה ולהמון דברים אחרים

ואם על הדרך ככה יצוץ משהו מעוטר לבבות פרפרים וכוכבים...

אז.............................

דורון - בתור מדען, לא מתאים לך לדבר ככה...

כבר קבענו (גם כאן), שהתאהבות, ואהבה,

( רק במובן של אהבה בין בני זוג )

8 חודשים הראשון, ועד 3 שנים השני...

הן פעולות כימיות של המח, (אז רומנטיקה - יוק).

כל השאר, פרי תולדה של תרבות, חינוך,

וכמובן החשוב ביותר - אינטרסים.

מאד עוזר בחיים לחיות באשליות...

אז למה זה רע גם בנושא האהבה ??

האמת היא שכולם רוצים למצוא אהבה,

והרצון הזה בהחלט נכון,

היות והאהבה הרומנטית

היא שמדביקה לנו חיוך על הפרצוף,

מכניסה שירים ללב ועושה אותנו מאושרים.

מאחלת לך למצוא אהבה במהרה.

למי שמחפש/ת אהבה ומונוגמיות עם אחריות לכל החיים וגם הרבה סקס אני ממליץ להיות דורבן בגלגול הבא:

הדרבנים הם מונוגמיים וחיים בזוגות קבועים לאורך כל חייהם. (במקרים מסוימים ניתן למצוא שתי נקבות במחילה אחת). יחסי המין בין בני הזוג מתקיימים כל השנה בקצב של 8-6 פעמים ביום, אך נקבת הדרבן פורייה רק במשך שתי תקופות בשנה למשך לילה אחד או שניים. בשעת ההזדווגות הדרבן מסמר את קוציו כפי שהוא עושה בכל מצב של התרגשות. הזכר מציב את רגליו הקדמיות, חודר אל הנקבה עם איבר מין בגודל של למעלה ממחצית מגופו (כ-40 ס"מ) וכך אין לו צורך להסתכן בהצמדת גופו אל הנקבה. דרבן זכר שאינו מקיים יחסי מין בקצב המשביע את רצון הנקבה זוכה למכת זנב על אפו.

הקשר בין בני הזוג מתבטא, פרט להזדווגות, גם בתקשורת ריח ומגע. הדרבנים מרבים ללקק זה את זו בעורף (שם השיער רך), בפנים ובבטן, להתכרבל יחד ולרבוץ צמודים. הדרבן הוא אחד מבעלי החיים המעטים שמקיימים יחסי מין גם למטרות שמירת הקשר הזוגי (בקבוצה זו נמצא גם האדם, הבונובו וכנראה שגם הדולפין).

דרבן אוכל בגן הזואולוגי באוניברסיטת תל אביב

הגורים נולדים מפותחים - בתחילה שערותיהם רכות, ואחר כך מתקשים הקוצים במהירות ומשמשים להגנה. כבר בגיל 20 דקות הגורים הם בעלי כושר תנועה, עיניים פקוחות ודחף לשוטט סביב אזור ההמלטה. הגור מגיע לבגרות מינית כשהוא בן פחות משנה ומשקלו כ-10 ק"ג. בימים הראשונים נותרים הגורים במאורה, כאשר הוריהם יוצאים עם שקיעה לאכול על פני השטח. בהמשך מצטרפים הגורים להוריהם בחיפוש אחר מזון. בין בני-הזוג מתקיים שוויון מלא בכל הנוגע לטיפול והגנה על הצאצאים. הזכר שותף פעיל בטיפול בצאצאים, והוא נמצא איתם מחצית מהזמן - תופעה יוצאת דופן אצל היונקים. כשאחד הגורים בוכה, הוא הראשון שירוץ אליו להרגיעו. כאשר זוגתו יוצאת ללקט מזון - הוא ישאר לשמור עליהם.

בהגיעו לגיל שמונה חודשים, עוזב הגור הזכר את הקן ויוצא לחפש לעצמו בת-זוג לחיים. כל לילה, יוצא הרווק הצעיר לצעדה של כשמונה ק"מ, וכשהוא מוצא בת-זוג, הוא נשאר איתה בטריטוריה שלה. גורה נקבה עוזבת את בית ההורים כשהיא בת עשרה חודשים-שנתיים, ובוחרת לעצמה תחום-מחיה חדש, הקרוב לאזור בו גדלה. לתחום מחיה זה יחלו להיכנס דרבנים רווקים, שמהם תבחר לה בן-זוג לחיים. הדרבנית (ולא הדרבן הזכר) היא זו המחליטה מי יהיה בן-זוגה. מרגע תחילת החיים המשותפים, הזוג הצעיר אינו נפרד. הדרבן והדרבנית קובעים את ביתם במערה נטושה, או במחילה שחפרו.

התאור הועתק מויקיפדיה.

תנחומי.

עם נקודת מוצא כזאת - לא פלא שהעולם מאוכלס מבחינתך בגונבות זרע וחוטפות ילדים.

צטט: אוריפרידמן0 2013-12-12 14:50:14

יש אהבה של פרפרים ויש אהבה עמוקה יותר שנמשכת שנים. בכל מקרה עדיף אהבה אפילו בעצימות נמוכה מאשר להיות לבד ולאהוב רק את עצמך.... כבר בדיון קודם אמרנוו שציניות הורגת את האהבה...מי שרוצה אהבה רצוי שלא יהיה ציני כי הניתוח הציני שלך מוציא לאהבה את האוויר...

אנחנו עושים פשרות מדי יום ביומו.

להתפשר על טוסט גבינה במקום לאכול עוף עם תפו"א, או לקנות בית מרווח בפרברים במקום בית קטן במרכז ת"א - זה מסוג הפשרות שאפשר בהחלט להבין ולהשלים איתן.

לעומת זאת הפשרה שלך מהותית. כל אדם באשר הוא רוצה להרגיש נאהב, נחשק, רצוי...

באופן אישי, מעדיפה להיות לבד מאשר לחוש אהבה בעצימות נמוכה.

מכאיב.

לעתים משבר כמו למשל בגידה ו/או מחלה של בן/בת זוג יכול להוביל לסיומה של מערכת יחסים אוהבת. נכנסים למהלך חיים שאינו רגיל שגורם לתסכול. אבל יש זוגות שדווקא משבר מעצים את הזוגיות, כי מכירים בבעיה כמשותפת. בבחינת "מעז יצא מתוק". אז לדעתי ההכללה שלך גורפת ויש הרבה זוגות שנשארים ביחד גם לאחר משבר שבאותה עת נראה עצום מכדי להכילו.

צטט: pbhba 2013-12-12 17:15:47

תנחומי.

עם נקודת מוצא כזאת - לא פלא שהעולם מאוכלס מבחינתך בגונבות זרע וחוטפות ילדים.

 

 

 

אם את מדברת בשמי, אז את צריכה לדייק.

אל תשכחי את האוביסיות והממורמרות!

זהו, גונבות זרע, חוטפות ילדים, אוביסיות וממורמרות. :-)

צטט: אוריפרידמן0 2013-12-12 14:50:14

יש אהבה של פרפרים ויש אהבה עמוקה יותר שנמשכת שנים. בכל מקרה עדיף אהבה אפילו בעצימות נמוכה מאשר להיות לבד ולאהוב רק את עצמך.... כבר בדיון קודם אמרנוו שציניות הורגת את האהבה...מי שרוצה אהבה רצוי שלא יהיה ציני כי הניתוח הציני שלך מוציא לאהבה את האוויר...

אני חושב שבאופן פילוסופי, אולי אהבה ופרפרים שמסתיימים (בדרך כלל) הם תסמונת כזאת

זמנית. ואולי זה לא אותה "אהבה" שאנחנו מתכוונים אליה.

האם באמת יש אהבה עם הקרבה? אהבה בלי לצפות למשהו בתמורה?

איך זה שכאשר מה שמצפים לו מושג, או לחילופין רואים שלא יוכל להיות מושג, אז ה"אהבה"

נגמרת?

אני לא אומר שמעולם לא הרגשתי פרפרים, ורצון להיות עם מישהי. ואפילו התחתנתי פעם אחת לפי

כל הכללים הרגילים. 

אני למשל שואל את עצמי אם זה היה אהבה? או אולי פעלנו לפי תפיסות מסויימות של "בטחון מסויים",

"בטחון כלכלי", "רצון לילדים" (משנינו, תרגעי פהבדה), "פחד מבגידה". אבל כמו רבים מהסיפורים

האחרים, הרי זה לא שרד (דוקא הסיוט מזה כן שרד הרבה שנים :-)).

אז אני שואל את עצמי (ואתכם) אם באמת יש כזה דבר "אהבה".

מה שכתב הבודד מצא חן בעיני.

צטט: ד. פ. 2013-12-12 19:21:07

צטט: אוריפרידמן0 2013-12-12 14:50:14

יש אהבה של פרפרים ויש אהבה עמוקה יותר שנמשכת שנים. בכל מקרה עדיף אהבה אפילו בעצימות נמוכה מאשר להיות לבד ולאהוב רק את עצמך.... כבר בדיון קודם אמרנוו שציניות הורגת את האהבה...מי שרוצה אהבה רצוי שלא יהיה ציני כי הניתוח הציני שלך מוציא לאהבה את האוויר...

 

 

 

 

אני חושב שבאופן פילוסופי, אולי אהבה ופרפרים שמסתיימים (בדרך כלל) הם תסמונת כזאת

זמנית. ואולי זה לא אותה "אהבה" שאנחנו מתכוונים אליה.

האם באמת יש אהבה עם הקרבה? אהבה בלי לצפות למשהו בתמורה?

איך זה שכאשר מה שמצפים לו מושג, או לחילופין רואים שלא יוכל להיות מושג, אז ה"אהבה"

נגמרת?

אני לא אומר שמעולם לא הרגשתי פרפרים, ורצון להיות עם מישהי. ואפילו התחתנתי פעם אחת לפי

כל הכללים הרגילים. 

אני למשל שואל את עצמי אם זה היה אהבה? או אולי פעלנו לפי תפיסות מסויימות של "בטחון מסויים",

"בטחון כלכלי", "רצון לילדים" (משנינו, תרגעי פהבדה), "פחד מבגידה". אבל כמו רבים מהסיפורים

האחרים, הרי זה לא שרד (דוקא הסיוט מזה כן שרד הרבה שנים :-)).

אז אני שואל את עצמי (ואתכם) אם באמת יש כזה דבר "אהבה".

מה שכתב הבודד מצא חן בעיני.

יש אהבה.

למי שיש יכולת רגשית יש סיכוי לחוש בה, למי שיש יכולת בטוי יש גם יכולת לבטא אותה.

לנשים יש באופן טבעי יכולת רגשית ויכולת בטוי יותר גבוהות.

אגב, יכולת הבטוי מזינה את היכולת הרגשית וכאשר חשים יותר ומבטאים יותר מעגל הקסמים עובד לכיוון חיובי ובריא  .

כשאתה רואה את רוב הזוגות הנורמטיביים, הנשים מפטפטות, הגברים שותקים ובוודאי שאינם מבטאים מה הם חשים, מעטים יכולים.

השתקנות הגברית נתפסת כתכונה נחשקת ו"גברית" בתחילת היחסים , ומביאה אל מותה את מערכת היחסים בשלב מאוחר יותר.

זהו מילכוד .

רק אלו שמודעים  למלכוד הזה , אינם מתביישים ביכולת רגשית ויכולת בטוי, ועובדים על פיתוח מתמיד של יכולות הללו , הם אלו שכנראה יכולים לאהוב לאורך שנים.