העדר שוויון הזדמנויות בבתי-הספר שלנו ידוע היטב בתחומים מסויימים, אם כי בקושי מבחינים בו בתחומים אחרים משמעותיים הרבה יותר.
ידוע היטב, למשל, שכפי שבתי-ספר בנויים היום מעמיד לעיתים את הסטודנטים השייכים לגזע מסויים, או לשכבה כלכלית מסויימת, או למקום גאוגרפי מסויים, בחסרון נוראי לעומת סטודנטים אחרים החל מן ההתחלה. כשלונות אלה נמצאים במוקד מאמצים רבים ברפורמה החינוכית היום, כפי שצריכים היו להיות. לא יעבור זמן רב בטרם לחץ הרעיון של שוויון הזדמנויות יאלץ את האי-שוויונויות הנהוגות הללו להנטש, ולהיות מוחלפות ביישום אמיתי יותר של הרעיון.
אולם ישנם שטחים אחרים, חבויים, מבשרי רעה יותר, בהם מבוזה הרעיון של שוויון הזדמנויות, העומדים בעוכרי כולם, ורוב האנשים אינם ערים אפילו למה שמתרחש.
למשל, תכניות רבות-מסלולים שוללות מהסטודנטים אחת ולתמיד את ההזדמנות לירות יריה שווה על כל מטרה. איזה סטודנט בבית-הספר המקצועי יכול לצפות להגיע לאוניברסיטה ?
דוגמה אחרת היא השטח המתרחב בהתמדה של ה"הכוונה למקצוע" אשר מאיים לשלול הזדמנות שווה יותר ויותר ככל שהזמן עובר. למעשה, זו המטרה המוכרזת של תכניות ההכוונה הטובות לגלות כל פעם בגיל מוקדם יותר, על בסיס מבחנים, ראיונות, ומחקרי רקע, איזה מסלול בחיים הוא ה"מתאים ביותר" לכל סטודנט, ו"לסייע" לכוון כל סטודנט לאורך הנתיב אשר כך נקבע. ככל שיותר טובה ויותר יקרה תכנית ההכוונה, יותר היא שואפת להשיג מטרה זו. היום זה דבר רגיל בבתי-הספר שלנו לשמוע סטודנט אומר שהוא רוצה לעבור מסלול מסויים, ויועצי ההכוונה
שלו ייעצו לו שזה יהיה דבר לא נבון, ואפילו ימנעו ממנו ליישם את תכניותיו. איזה יועץ הכוונה היה נותן לסטודנט החלש במטמטיקה אלברט איינשטין הזדמנות להתמחות בפיזיקה ?
שוויון הזדמנויות פירושו שלכל סטודנט אשר מביע את רצונו לעבור מסלול מסויים יש לתת הזדמנות שווה לנסות זאת. על גורל חייו של בן-אדם עליו להחליט בעצמו, ותכנית ההכוונה היחידה המתישבת עם האידיאלים שלנו היא זאת שנותנת לכל, הזדמנות שווה בכל.
מערכת החינוך האוטוקרטית והסמכותית המהווה מעמסה על כתפינו איננה מקובלת עוד. מושמטת מבסיסה, ורובץ עליה איום של התמוטטות בלתי נמנעת.
הסיבה שהבעיה עלתה לכותרות היא שהמדינה שלנו איננה יכולה להרשות לעצמה לשאת את בתי-הספר הבלתי דמוקרטיים שלה. לא האנשים אשר פוקדים את בתי-הספר האלה, ולא האנשים אשר מנהלים אותם, ולא האנשים אשר תמכו בהם עד עכשיו, יכולים לסבול עוד את הסתירות בין העקרונות אשר בית-הספר מייצג לבין העקרונות שהמדינה מייצגת.
האם אנחנו רוצים בתי-ספר המכשירים תלמידים לציית לממונים עליהם, להסתמך על השיפוט של אחרים, לפתח אסטרטגיות של התחמקות מאחריות ? או במקום זאת, אנחנו רוצים מבתי-הספר שלנו משהו אחר ?
עם זאת אנו מאפשרים לכל בתי-הספר שלנו לקבוע, ללא בקרה, מה על הילדים לעשות עם מוחותיהם. אנו מאפשרים למורים, לועדות לתכניות לימודים, למנהלים,ולעוד פקידי בית-ספר להכריז מה חייב כל תלמיד לדעת; אנחנו מאפשרים להם למסד שיטה משוכללת של לחצים ואיומים אשר מאלצת כל תלמיד ללמוד מה שנקבע לו מראש; ואנו מאפשרים להם להפעיל מערכת בחינות, דיווחים, והערכות אשר משגיחים בהתמדה על המוח שלהם ומוסרת מידע על מחשבותיהם.
בקיצור, אנחנו מאפשרים לבתי-הספר שלנו להרשות לעצמם לעשות לתלמידים דברים שלעולם ובשום פנים ואופן לא היינו מרשים לאף מוסד לעשות לנו כמבוגרים. היינו קמים כולנו כאחד נגד כל נסיון לאלץ אותנו לחשוב או ללמוד כל דבר שלא בחרנו ללמוד מרצוננו החופשי.
האם אנחנו רוצים, במקום זאת, שהנוער שלנו יגדל כאשר הוא סומך על עצמו, לפתח שיפוט ומיומנות, ללמוד כיצד להתמודד ולהתגבר על בעיות עם הכח של המשאבים הפנימיים שלו עצמו ?
הבחירה בידנו.
לאפשר לדברים להמשיך בדרך הנוכחית היא בחירה, באותה מידה כמו ליזום שינוי דוגמת בתי-הספר הדמוקרטיים היא בחירה !!!
חופש בבית-הספר: חופש בחירה וחופש לימוד !
הוספת תגובה על "אפליית ילדים בחינוך על רקע סוציואקונומי ואי שוויון בחינוך"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה