בעקבות הפוקוס שיש לאחרונה על רישום, בתום הביאנלה לרישום בירושלים, יזם חגי שגב סימפוזיון תחת הכותרת  "מחשבות על הרישום העכשווי",  שיתקיים בבית ראובן ביום שלישי 5.2.

משתתפים: דרור בורשטיין, אילן ויזגן ובנו כלב -  אספן של עבודות על נייר. מנחה: חגי שגב.

 

האירוע מתחיל בשעה 19:00 והכניסה חופשית.

 

אני אהיה שם. עוד מישהו?

הי דבי,

 

נשמע מענין, מקווה להגיע.

( חזרתי ממסעותי בדרום אמריקה )

 

הי דורית,

איזה יופי שחזרת.

חסרונך הורגש כאן!

אקפוץ במהלך הסופ"ש לקיבוץ גלויות 45.

 

אני בחיפה מהיום, אבל לאירוע כל כך חשוב נראה לי שאטרח להגיע...

מתרשם מאד מפעילותך

אולי אגיע.

שלום חברים

כבר היה, נכון?

נו, יש רשמים מרשמים?

הנה אני רושמת את רישומיי  .

 

חגי שגב הוא בחור רציני ומעמיק והרעיון להאיר זרקור על נושא הרישום הוא נכון כי בהחלט יש טעם לתת למדיום המקופח הזה את הכבוד המגיע לו ולהביא אותו מהשוליים אל מרכז הבמה. כך שבהמשך לביאנלה בירושלים, העיתוי היה ממש מוצלח ולראייה - האולם היה גדוש מפה לפה. הרבה מאד אמנים היו בקהל .

 

חגי העלה בפני חברי הפאנל את השאלה  - למה קישום נתפש לרוב, כשלב ביניים ביצירה ולא כתוצאה סופית - מעין סרח עודף של הציור. זאת למרות שאנשים רבים רואים ברישום דווקא את שיא היצירה - אותו רגע שבו הרגש מחבר בין הרוח ליד.

 

דרור בורשטיין קיבל את רשות הדיבור והפיח בי תקווה גדולה באשר לכיוון הדיון. בסגנונו המדוייק והפיוטי, ריגש אותי מאד כאשר השווה בין השירה לרישום. השירה לספרות היא כמו הרישום לציור - הוא המהות, התמצות, הוא האמת. דרור דיבר גם על "הרישום המתגלה לאמן מתוך העבודה" - אותם מקומות לא מתוכננים, שהינם תוצאה של ספונטניות בלתי ניתנת לתכנון מראש והם מתגלים רק לאחר מעשה.

מהות רישומית קיימת גם במוסיקה ובסוגים שונים של אמנות. גם אוצרות היא סוג של רישום.

 

בנו כלב הוא אספן של רישומים ועבודות נייר. הוא דיבר בהתרגשות גדולה על האמת הגלויה ברישום. לדעתו, ניתן ללמוד הרבה על האמן דרך הרישום בגלל אופיו החשוף. דווקא בציור ניתן לכסות ולהסתיר  ולו מאד חשובה האמת הזו. רישום=התרשמות.

 

אילן ויזגן דיבר בעיקר על אצירה של רישום, שהיא אינה שונה מאצירה של כל מדיום אחר ובכך שינה הדיון כיוון לשיחה על אוצרות (גם בנו אוצר עכשיו תערוכה של יצירותיו) ומטרת הסימפוזיון פוספסה.

 

לסיכום, מכל דיון אפשר לצאת עם משהו, עם משפט, רעיון ומעבר למשפט המקסים של דרור על רישום שמתגלה לאמן, התרשמתי מאד מדברים שאמרה בסוף הערב מרים גמבורד, רשמת קלאסית מעולה ומורה בבצלאל ובמדרשה. היא, שמחכנכת את הדור הבא של האמנים, דיברה בהתרגשות גדולה המושגים "רישום קלאסי" ו "רישום חופשי". כולם היום רוצים לצייר רישום חופשי אבל "אי אפשר לדבר חופשי בשפה שאתה לא שולט בה".

 

ומה דעתכם על מעמדו של הרישום? אולי כאן תינתן תשובה לשאלה שנותרה פתוחה...

חבל  שנחשפתי  לביקור רק היום,מרים היא מורה מעולה

וברישום כמו כל דבר 'ככל שרושמים יותר מגלים יותר.

קיימות מעידות, עצירות, וחניות לאורך כל הדרך, אבל היד נעשית חפשית לחלוטין , לא  רק לאחר ניסיונות מרובים, אלא גם מצטרף לכך השקלול של תפיסת חיים , שאינה חייבת לעולם להיות מגובשת, כך גם לא יפסיקו הניסיונות והחיפושים אחרי המושלם, והתוצאה יכולה להביא את הרושם למעמד של מתבונן די בקלות,אם יוותר על הביקורת העצמית, וימשיך הלאה

תודה לך על האינפורמציה..

נהינתי

תמי

לפני 25 שנים נפגשתי עם אוצרת חשובה במוזיאון ישראל ( ירושלים) והראיתי לה רישומים  שלי . נעניתי שככה כבר לא רושמים היום. מאז נתקלתי שוב ושוב בשיפוט אמנות על פי אפנות. אז הרישום חוזר ברוך השם.

דבי, התנסחת בזהירות, ואילו אני חוששת שעלי לומר שהדיון היה מבאס ושברובו מיחזר קלישאות על אופיו של הרישום ומהותו, ולא חידש לי שום דבר. מגמות עכשוויות ברישום? חזרתו של הרישום בשנים האחרונות לזירת האמנות כחלק מהשוק והשיח? רישום כמדיום עצמאי והאפשרויות הגלומות בו? משמעות הבחירה ברישום כמדיום מרכזי?

 דרור בורשטיין באמת אמר דברים יפים וגם הביא דוגמאות בשקופיות (אלו היו מעט מדי, הייתי מצפה מדיון כזה שמי שארגן אותו ידאג למצגת מספקת - עניין של חצי שעה  על האינטרנט, נדמה לי, ואם זה כרוך בתשלום של 25 ש"ח להרצאה, הייתי מנדבת בשמחה).

מרים גמבורד היתה בקהל, אמרה דברי טעם ועד מהרה הושתק קולה כי היה צורך לסיים את הדיון כשעה ומשהו לאחר פתיחתו. אשמח אם יתקיים בקרוב דיון נוסף בנושא, באולם קצת יותר גדול, ועם יותר משתתפים בפאנל (כן, גם נשים עוסקות באמנות בארץ וברישום בפרט). לנוכח ריבוי המתעניינים אני תמהה איך ייתכן שה"ביאנלה" (טריאנלה?)מציגה תמונת מצב כל כך לא מזהירה, לעומת תערוכות דומות בחו"ל שמציגות עושר ויזואלי - וקונצפטואלי - מרהיב.

הי רונה,

אכן יצאתי גם אני בתחושת החמצה. אבל מכל דבר אני לוקחת משהו וכך גם מזה לקחתי בעיקר את דרור ואת מרים גמבורד - שאותה ציטטתי הרבה מאז..

עוד על רישום - מאמרו של חגי שגב, שפורסם בפרוטוקולים של המחלקה להיסטוריה ותאוריה בבצלאל (כתב עת מקוון שבהחלט שווה להיות מנוי עליו).