הנה אני רושמת את רישומיי
.
חגי שגב הוא בחור רציני ומעמיק והרעיון להאיר זרקור על נושא הרישום הוא נכון כי בהחלט יש טעם לתת למדיום המקופח הזה את הכבוד המגיע לו ולהביא אותו מהשוליים אל מרכז הבמה. כך שבהמשך לביאנלה בירושלים, העיתוי היה ממש מוצלח ולראייה - האולם היה גדוש מפה לפה. הרבה מאד אמנים היו בקהל .
חגי העלה בפני חברי הפאנל את השאלה - למה קישום נתפש לרוב, כשלב ביניים ביצירה ולא כתוצאה סופית - מעין סרח עודף של הציור. זאת למרות שאנשים רבים רואים ברישום דווקא את שיא היצירה - אותו רגע שבו הרגש מחבר בין הרוח ליד.
דרור בורשטיין קיבל את רשות הדיבור והפיח בי תקווה גדולה באשר לכיוון הדיון. בסגנונו המדוייק והפיוטי, ריגש אותי מאד כאשר השווה בין השירה לרישום. השירה לספרות היא כמו הרישום לציור - הוא המהות, התמצות, הוא האמת. דרור דיבר גם על "הרישום המתגלה לאמן מתוך העבודה" - אותם מקומות לא מתוכננים, שהינם תוצאה של ספונטניות בלתי ניתנת לתכנון מראש והם מתגלים רק לאחר מעשה.
מהות רישומית קיימת גם במוסיקה ובסוגים שונים של אמנות. גם אוצרות היא סוג של רישום.
בנו כלב הוא אספן של רישומים ועבודות נייר. הוא דיבר בהתרגשות גדולה על האמת הגלויה ברישום. לדעתו, ניתן ללמוד הרבה על האמן דרך הרישום בגלל אופיו החשוף. דווקא בציור ניתן לכסות ולהסתיר ולו מאד חשובה האמת הזו. רישום=התרשמות.
אילן ויזגן דיבר בעיקר על אצירה של רישום, שהיא אינה שונה מאצירה של כל מדיום אחר ובכך שינה הדיון כיוון לשיחה על אוצרות (גם בנו אוצר עכשיו תערוכה של יצירותיו) ומטרת הסימפוזיון פוספסה.
לסיכום, מכל דיון אפשר לצאת עם משהו, עם משפט, רעיון ומעבר למשפט המקסים של דרור על רישום שמתגלה לאמן, התרשמתי מאד מדברים שאמרה בסוף הערב מרים גמבורד, רשמת קלאסית מעולה ומורה בבצלאל ובמדרשה. היא, שמחכנכת את הדור הבא של האמנים, דיברה בהתרגשות גדולה המושגים "רישום קלאסי" ו "רישום חופשי". כולם היום רוצים לצייר רישום חופשי אבל "אי אפשר לדבר חופשי בשפה שאתה לא שולט בה".
ומה דעתכם על מעמדו של הרישום? אולי כאן תינתן תשובה לשאלה שנותרה פתוחה...
הוספת תגובה על "מצב הרישום"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה