.היום ממרומי גילי נזכרת בשירי ילדות וספרי ילדות שהטביעו חותמם לעד - בהחלט געגוע אינסופי ומעין התרפקות על ימים עברו. אז יום המשפחה היה בעצם יום האם...

הלב - אדמונדו דה אמיצ'יס - אחד הסיפורים "מן האנדים ועד האפנינים". בהחלט פנינה אותנטית אמיתית מיוחדת ומרגשת. כל ילד וילדה אהבו אותו. הכי דיבר אלי. קראתי אותו בנשימה עצורה ואהבתי את הספר עד כלות. 

מרקו, ילד איטלקי קטן, שיוצא לחפש את אמו בארגנטינה. בדרכו הוא חווה תלאות ומשברים, בכי וגעגועים, רעב וסערות וכאילו אין בכך די - נוספה עליהם אכזריותם של המבוגרים. מרקו, אכן מושא לגאווה אך גם לקנאה. הוא אינו אומר נואש ומקריב עצמו למען אמו בנחישות, בעקביות ובנאמנות אין קץ. ערכים נאצלים.

שיר ערש מנחם שמרגישים אותו בתוך הלב פנימה "בואי אמא" - לנצח מרגישים ילד ולנצח שיר על אמא. כל אימת שאני שומעת אותו - לבי מתרגש מחדש. גם הכרית מדי פעם בפעם...

וסיפור שמדי ערב אמא היתה מספרת לנו "האם הגיבורה" של ביורנסן -  על אם שהצילה את בנה יחידה מקן נשרים. היא נאלצת לטפס על על גבוה כדי לחלצו מהנשר הגדול והנורא, ומזלה שפר עליה כשעז הרים סייע בידה לנתב דרכה נכונה.

השבוע חוגגים את יום המשפחה והייתי רוצה להאמין שאותם ערכים נאצלים שאז הוטמעו בנו וחינכו אותנו ליישמם - אכן מוטבעים גם אצל ילדינו. כי היום מן הסתם ולא משנה כהוא זה גיל הילד כשהם קוראים בואי אמא - אמא באה. 

אז יום משפחה שמח, מחבק ואוהב גם לאמא גם לאבא וגם לאותן מתנות יפות ונפלאות שהלוואי ותמיד ירעיפו עלינו אושר ויפחיתו עצב.

שיר גם לאבא כמובן