אקדים ואומר, שאיני חושב שיש עם טוב יותר מאחר, או ארץ
טובה יותר מאחרת. לכל אחד, בעיני, המנהגים שלו.
אבל מה שנראה לי מאד מאפיין אותנו זה חוסר הסובלנות.
אם מישהו עוקף אותנו בכביש, אנו מתעצבנים, לפעמים עד כדי
הרצון לעשות משהו די מסוכן לנו ולאחרים.
אם מישהו משמיע דעה שונה, ואחרי שהסברנו לו את דעתנו
הצודקת, הוא לא השתכנע, אנו חווים דעה על יכולתו השיכלית
המוגבלת, ואם זה לא שכנע אותו, אז עוברים להסברים על
מראהו המוגבל, משקל היתר, גילו המבוגר מדי, וכולי וכולי.
אם אנו לא מסכימים להתנהגות מסויימת (ברחוב, בחנות,
במטוס, בקהילה אינטראקטבית, כמו כאן), אז אנו מסבירים
למה אנחנו צודקים. אם לא הבינו, בגלל
מגבלותיהם, אנו מסבירים שוב. משם אנו עוברים לחוות דעה
על מוגבלויות האנשים עם הדעות האחרות (ראו למעלה), ומשם
לאיומים.
טוב, אם זה פנים אל פנים זה יותר קל. כי אם אנו מעירים, למשל
לילדים המשליכים פסולת ברחוב, זה התערבות איומה, ואולי
היא תגמר בדקירת סכין, לא עלינו. ומצד שני, אם אנו עושים
מעשה נפשע (מרימים את הקול, למשל), אז מיד יצאו אנשים
צודקים ויעירו לנו, בלי היסוס, ואם לא נבין, אז הם יסבירו לנו
את מגבלותינו, וכולי, אולי זה יגמר בדקירת סכין, לא עלינו.
ואותו סיפור בזוגיות. שהרי אנו יודעים מה נכון ומה
לא נכון, ואם בן או בת הזוג, בעלי דעה אחרת, הרי
ניתן להתחיל את התהליך לתיקונם, ואם לא, אז הם
בטח יבינו כאשר נביע דעה על חסרונותיהם, ואולי
יפחדו בסופו של דבר מהאיום... :))
בקיצור, איזה כיף שאנו העם הנבחר?
הוספת תגובה על "האם כישראלים אנו יותר חסרי סבלנות לזולת?"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה