לפעמים כשמדברים על דפלציה (ירידת מחירים ובמיוחד ירידת מחירים כתופעה מתמדת וכוללנית) עושה רושם שבאופן אוטומטי היא נחשבת כדבר שלילימעצם טיבו וטבעו  בעיני העוסקים בנושא זה - בין אם העוסקים בנושא רמה תיאורטית ובין אם בקרב חוגים העוסקים בנושא באופן יותר מעשי.

כבר באנציקלופדיה העברית בשעתו בערך "אינפלציה ודפלציה" שנכתב בשנות החמישים זכתה האינפלציה לכתיבה מעמיקה שגם אם רובה הייתה שלילית לגביה, אז לפחות עצם הכתיבה המעמיקה נתנה לה "הכרה" כ"בעלת חיים וזהות משלה" ורק אינפלציה מעל שיעור מסויים נחשבה כדבר מזיק. לעומת זאת באותו ערך באיציקלופדיה העברית נכתב רק בקצרה על הדפלציה (כאילו אינה ראויה כלל לכתיבה מעמיקה) והוצמדה לה תדמית של דבר רע מיסודו (=בכל שיעור שהוא ) המזוהה עם מיתון ואבטלה.

אף בספר "דפלציה וחירות" שנכתב בתחילת שנות ה-2000 (http://www.mises.org.il/translations/deflaliberty ) צוין שבקושי רב נעשו עבודות מחקר על הדפלציה. אף בויקיפדיה הדפלציה נוטה להצטייר אוטמטית (גם בשיעורים מתונים) כדבר שלילי ביסודו http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%A4%D7%9C%D7%A6%D7%99%D7%94 בעוד שאינפלציה  נוטה להצטייר כדבר שלילי רק אם היא מעל כמה אחוזים לשנה . http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%A4%D7%9C%D7%A6%D7%99%D7%94 

אף בנק ישראל קבע את יעדי האינפלציה השנתיים ל1% עד 3%  לשנה (שזהו יעד מוטה לשינוי מחירים שנתישנתי בכיוון חיובי) במקום למשל יעדשנתי של שינוי מחירים בין 1% לבין -1% לשנה או נניח אפילו בין 2%+ לבין 2%- לשנה. כל זאת למרות שירידת מחירים יכולה להיות תהליך של התפוצצות בועות ביקושים שהיו צריכות להתפוצץ ושבמקרים אחרים ירידת מחירים קשורה דווקא בצמיחה כלכלית הנובעת ממשק יעיל יותר ומשיפור בכושר הייצור- דברים אשר תורמים לצמיחה. נראה שגם הצמיחה הריאלית הגדולה שחוותה ארה"ב כמה עשרות שנים אחרי ביטול העבדות לצד ירידת מחירים מתמדת אינה זוכה לאזכורים רבים מדיי  http://cafe.themarker.com/topic/2105554/.

אז איך קרה שלירידת מחירים באשר היא נוצרה בקרב חוגים העוסקים בנושא (תיאורטית או ברמה יותר מעשית) תדמית שלילית באופן כמעט "אוטומטי" וליתר דיוק, מי מעונין ביצירת תדמית זאת שאינה בהכרח נכונה ובפרט כאשר קצב ירידת המחירים השנתית הוא מתון?