מי שחושב שרגולציה תבריא את החברה והכלכלה, חי בללה לנד.

מן העיתונות: "למה הרגולטורים משרתים את המפוקחים? ידן של קבוצות אינטרס כמעט תמיד על העליונה."

תגובתי:

פנטזיית הרגולציה

למי אין רשימה של דברים שצריך לסדר ולתקן כאן במדינה שלנו, כדי שחיינו יהיו טובים יותר?

רק בתחום הכלכלה והפיננסים אפשר להרכיב רשימה אינסופית כזו, של דברים שצריך לטפל בהם, להסדיר אותם בחוק, להטיל עליהם פיקוח, להקים וועדה ולוודא שהמלצותיה ייושמו, להקצות להם תקציבים מיוחדים למעקב ופיקוח, להגביר את האכיפה ואת הענישה ועוד ועוד אמצעים רבים שבשתי מילים ניתן לכנות כ- "פנטזיית הרגולציה".

רשימת מכולת חלקית של בעיות ועיוותים

בפנטזיה שלנו, הרגולציה תפתור לנו את כל הבעיות ותפטור אותנו מעונשם של יוקר המחיה, ומהשערוריה של מחירי הדיור שממשיכים לעלות, מהריכוזיות במשק, מקשרי הון שלטון, מהעדר תחרויות בשווקים קריטיים במשק, מהמגזר הפיננסי שחושב ופועל רק לטובת עצמו, מהכלכלה השחורה שמקיפה כ- 25% מהתוצר והפכה למכת מדינה, מהמשקיעים המוסדיים שתמורת שירות יקר מאוד מספקים לנו מעט מאוד, מהבנקים שכולנו אוהבים לשנוא, מהמגזר הציבורי המנופח, מעונשם של חברת החשמל, של רכבת ישראל ושל נמלי הים, מקשרי הון שלטון ועוד ועוד ועוד... הרשימה כאמור ארוכה כאורך הגלות.

הרגולציה איננה הפתרון

יש סיבות רבות ומבוססות הסותרות לחלוטין את התקוות המוגזמות שאנו תולים ברגולציה. היא לא המשיח שלנו והיא לא תהפוך אותנו למדינה נורמלית, אולי אפילו להיפך:

1. רגולציה לא שינוי ערכי-נורמטיבי בקרב העם כולו, דינה להיכשל.

2. מחקרים רבים וגם דוגמאות בארץ ובחו"ל מעידים כי הנזקים של עודף-רגולציה עלולים להיות גדולים מהתועלת שהיא מייצרת. הנזקים יכולים להיות של חוסר אבחנה בין עיקר לטפל, סרבול, עלויות נלוות גבוהות מאוד, הרחקתם של משקיעים פוטנציאליים ושל יזמים, פגיעה ברווחיות ובצמיחה ועוד.

3. האם חסרים לנו עיוותים בשווקים בהם הרגולציה כבדה ומשמעותית? ראו דוגמת שוק ההון, קרטל מאפיות בלחם למרות שהיה בפיקוח, שוק החלב היקר והמפוקח, מערכת הבריאות ובתי החולים המפוארים שלנו ועוד.

4. קשרי הון שלטון, לוביסטים מתוחכמים ומנגנוני דלת מסתובבת שבמסגרתם מתיישבים רגולטורים שפרשו על כסא מרופד היטב בשירותם של הטייקונים, מבטיחים כי השכיחות של רגולציה כואבת ממש, כזו שמשנה סדרי עולם, נמוכה  מאוד, עד כדי נדירה.

5. רגולציה היא תהליך מסורבל, ארוך והזמן שייקח להסדיר את הרשימה החלקית מאוד שפירטתי למעלה ברגולציה, יסתכם לדעתי בעשור או שניים, אם בכלל, ככל שיש בכלל בישראל מחשבה ותכנון לטווח ארוך..

מדוע הרגולטורים משרתים את המפוקחים?
אני ממליץ בחום לקרוא את הכתבה הזו של גיא רולניק. קשה שלא להתרשם ממערכת היחסים המורכבת בין הרגולטורים לבין המפוקחים ומהטיות כלכליות, מסחריות וקוגניטיביות, שבגינן ידה של הרגולציה בדרך כלל על התחתונה ושל קבוצות האינטרס החזקות על העליונה. זהו אינו מאבק בין שווים והתוצאות בהתאם.  כל מי שתולה תקוות ברגולציה שתוציא עבור החברה והכלכלה הישראלית את הערמונים מהאש, כדאי לו לחשוב שנית ולהבין שהוא תולה את יהבו בגורם שלא יוכל לספק את הסחורה. צריך להודות בכך ולחפש אלטרנטיבות יותר מציאותיות ופרקטיות.

הרבה בעיות ופתרון אחד בלבד

אבל הסיבה החשובה ביותר לכישלונה הנוכחי והעתידי של הרגולציה כמענה לכל הכשלים והבעיות המהותיות שהכלכלה ושוק ההון הישראלי סובלים מהם, היא שאין מאחוריה אפילו יומרה לשנות את המוטיבציה  של המפוקחים ואת ה- DNA העסקי והכלכלי שלהם, להרוויח כמה שיותר ולנצל כל פרצה שהחוק מתיר, כדי להכביר את רווחיהם, להגדיל נתח שוק, להעלות מחירים של מוצרים ושירותים לתת לנו מינימום במחיר מקסימום ולשמר את קשרי ההון-שלטון שהם עבורם תרנגולת המטילה ביצי זהב.  כמו מים שנכנסים לכל סדק, כך הטבע האנושי מחפש כל העת הזדמנויות לשפר את מצבו ובעולם של מחסור, המשמעות היא שאנו חיים במציאות של משחק סכום אפס, של דרוויניזם כלכלי וחברתי אכזרי, ללא התחשבות זה בזה, מעבר למתבקש בצורה תכליתית, ללא הרגשת הזולת ועם תחושה מרירה שהפכנו למשרתים של השיטה הנוכחית, במקום שהיא תשרת אותנו.  כל עוד לא נטלנו את המוטיבציה, כל עוד לא שינינו מהותית את כללי המשחק, כל עוד לא נהפוך את הסינרגיה, את החיבור והערבות ההדדית ליסודות הערכיים של השיטה הכלכלית, נמשיך להתאכזב מכישלונה של הרגולציה. אם נתקשר בערבות הדדית בינינו ונחיה מתוך תחושה של הדדיות, דאגה זה לזה, הרגשת הזולת, ביטחון ותחושה של משפחה, כיאה לקשרים ההדוקים ולתלות ההדדית בינינו, ברור שלא נפקיע מחירים זה מזה, לא נפעל בניגוד לאינטרס הציבורי, לא נקיים שווקים ריכוזיים שדורסים את הציבור, לא נאפשר את הנזקים של קשרי ההון-שלטון אלא נרתום אותם לטובת הכלל. את כל אלו נעשה בלי שאפילו חוק אחד נוסף יעבור, או רגולטור חדש ימונה, או וועדה אחת תקום. התקשרות בערבות הדדית בינינו תייתר את הרגולציה לחלוטין.

על כף המאזניים, מצד אחד ערימה ענקית של בעיות והצעות רגולטוריות לפתור אותן ומצד שני התקשרות בערבות הדדית בינינו. כזה פשוט. הבחירה בידנו.

פוסטים קשורים

- "המחיר הכלכלי של הפשע הוא טיפה בים לעומת..."

- "מה השתבש בכלכלה? אנחנו". 

- "בעיה אחת, פתרון אחד" .