[ זכויות בבית הספר, בתי ספר דמוקרטיים ]

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כך לא קובעים זכויות, איזונים ובלמים בבית הספר: 

 

מחינוך למשפט: חוק זכויות התלמיד במבחן החיים בבית הספר

מאת אריה קיזל וניבי גל-אריאלי

http://www.akizel.net/2012/09/blog-post_25.html 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כך קובעים זכויות, איזונים ובלמים בבית הספר:

 

 

 

מאפיינים של בית ספר דמוקרטי

מאפיינים מסוימים עלו תוך כדי הפעלתם של בתי ספר דמוקרטיים במשך שנות קיומם: 

 

• ניטראליות פוליטית

בתי ספר דמוקרטיים הם בדרך כלל אָפּוֹלִיטִיים. הם בתי ספר בהם הם במודע אינם מקדישים תשומת לב להשקפות הפוליטיות של האנשים אשר מבקשים להיות חברי קהילת בית הספר: לחברות מפלגתית, לפילוסופיה, למעמד, למאפיינים כלשהם אשר מפרידים בין פלוגות פוליטיות בחברה. הם אינם מאפשרים קיום פעילות פוליטית בקמפוס של בית הספר. בזמן שבתי ספר אלטרנטיביים הם למעשה כולם מזוהים עם תנועה פוליטית מסוימת. הסיבה לכך הוא הרעיון, המיושם בבית הספר הציבורי בארצות הברית, שאנשים בעלי דעות פוליטיות וחברתיות אשר לא נפגשות, מסוגלים לעבוד במפעל משותף בו יש להם יעדים משותפים אחרים מהיעדים הפוליטיים, שבמפעל אצילי כזה של חיפוש אחרי ידע, אמת והשכלה, כולם יכולים לעבוד ביחד.

• קיומם של כללי סדר

מפגשים רשמיים של קבוצה כלשהי בבית הספר פועלים על פי איזו שהיא ערכת נהלים ברורה ופורמלית. התפקיד העיקרי של כללי הסדר הוא להגן על כל ההשקפות ולאפשר להן חופש ביטוי באופן בלתי תלוי ובצורה ממצה עד כמה שאפשר לקבלת החלטות, בניגוד לדגמים לקבלת החלטות הנפוצים ביותר בבתי הספר, הדגם הסמכותי והדגם שמופעל כדינמיקה קבוצתית מתמדת. כללים מהווים את ההגנה העיקרית על ההיגיון, השכל, האובייקטיביות, ואי התלות בהקשר של הקבוצה, בניגוד לרגש ולהתרגשות. זה קיומו של נוהל ברור ומפורש שמגן ומעודד אנשים להציע הצעות לסדר היום וכך להרגיש שיש גישה לתהליך המדיני לכל.

• שלטון החוק

שלטון החוק מוכר בדרך כלל כאבן הפינה של חברה מאורגנת בצורה מסודרת. בבתי ספר אלה, חוקים מחוקקים תמיד בכתב, ונשמרים רישומים קפדניים של גוף התקדימים אשר מסביב לכל כלל. ישנו תהליך פשוט לאימוץ חוקים חדשים ודחיית חוקים ישנים ומיושנים -- התהליך הדמוקרטי פתוח לכל חברי הקהילה. אין פתח, ולו קטן, לדריסת רגל של סמכות שרירותית או של קפריזה.

בתי הספר הציבוריים נותרים כאחד המבצרים האחרונים של שלטון אוטוקרטי (שלטון יחיד) בחברתנו. לא קיים למעשה שלטון החוק, באופן כללי אותו הדבר כמו בבתי הספר האלטרנטיביים בהם הכוח שוכן בגחמה של הרוב ברגע מסוים. הם מאמינים באחדותה של הקהילה כערך עליון ובעל קדימות ראשונה מעל לכל דבר אחר. לכן הם בדרך כלל יטרפדו כל ניסיון להנהיג את שלטון החוק, כי הדבר היה נוטה להביא את היחיד להרגיש בטוח והיה מגן עליו כאשר הוא היה בוחר לנקוט בעמדה שונה.

• זכות הצבעה אוניברסלית

הרעיון שלכל אחד מחברי בית הספר, תלמיד ואיש צוות, יש קול אחד. הינו רעיון פשוט, בניגוד לרעיון הדמוקרטיה כפי שנלמד באקדמיה, לב ליבה של מערכת החינוך שלנו, שהוא רעיון יווני: דמוקרטיה היא עבור המיוחסים. כך מבלבלים את סוגיית המקצוע עם סוגיית כוח הפוליטי.

• הגנה על זכויות הפרט

לבתי ספר אלה מסורת חזקה, והיא קיום זכויות השייכות לכל יחיד כחבר בקהילת בית הספר, ויש להגן עליהן בכל דרך אפשרית. למשל, הזכות לפרטיות. בגלל זכות זו אין הם מתערבים בדרך כלשהי בעניינים הפרטיים של התלמידים -- התערבות אשר מאפיינת בתי-ספר אחרים.

ההגנה על זכויות הפרט איננה מושג מוחלט; הוא מושג הרבה יותר דק, אשר כרוכה בו מנה גדושה של שיפוט. איזה זכויות, היכן הגבול, היכן מותחים את הקו בין פרט וקהילה. רעיון זכויות הפרט נעדר מבתי הספר, כי בתי הספר אינם מכבדים את זכויותיהם של אנשים, אפילו שלפעמים משלמים מס שפתיים עבור זה.

 

עמוד תווך מרכזי של בתי ספר דמוקרטיים הוא ההכרח שלכל תלמיד תהיה חירות ואחריות חינוכית מלאה. בית הספר הדמוקרטי כופר באמונה הנפוצה והמקובלת (או שמא מיתוס) שיש סדרה קבועה וידועה של דברים שכל אדם חייב ללמוד במטרה להפוך למבוגר מוצלח. התלמידים חופשיים לעצב לעצמם את היום שלהם מתוך האמונה שיש דרכים רבות בהן ניתן ללמוד ולמעשה מתוך התפישה שלמידה נעשית כל הזמן בלי תלות בפעילות כזו או אחרת, ללא קביעה פרטנית של ערך לחומר כזה או אחר.

 

שיעורים ופעילויות בבתי ספר דמוקרטיים הם תמיד עניין של בחירה ורשות, ויכולים להעביר אותם תלמידים, חברי צוות, ובחלק מבתי הספר גם מתנדבים או מורים שכירים שאינם חברי קהילה סדירים ומובאים במיוחד מבחוץ. לעתים קרובות, ישנם אזורים בבית הספר המוקצים לפעילות מסוימת. לדוגמה, יכול להיות חדר אומנות או מלאכה, חדר מוזיקה, חדר מחשבים או ספרייה. למרות שרוב האזורים בדרך כלל חופשיים לשימוש של התלמידים כולם, יש ציוד ופעילויות שעבורם יש לעבור תהליך הסמכה רשמי כדי לוודא שהאדם יכול להשתמש בציוד או להשתתף בפעילות בצורה בטוחה. לרוב בתי ספר דמוקרטיים יש מספר הסמכות, כמו הסמכה לשימוש במכונת תפירה, למשל, או ציוד לעבודה בעץ. הסמכות אלה נופלות בכלליות תחת אחריותם של תאגידי בית הספר להם שייך הציוד היעודי. 

 

    משמעת 

 

בתי ספר דמוקרטיים טוענים שסמכות בעלת בסיס עממי יכולה לשמור על הסדר יותר ביעילות מאשר סמכות דיקטטורית, הן לממשלים והן לבתי ספר כאחד. כן הם טוענים שבבתי ספר אלו השמירה על הסדר הציבורי היא קלה יותר ויעילה יותר מאשר בכל מקום אחר, בעיקר כיוון שהתקנות והכללים השונים נקבעים על ידי הקהילה בכללותה. האווירה כולה היא של שכנוע ושל משא ומתן במקום עימות היות שפשוט אין עם מי להתעמת. הניסיון של בתי ספר דמוקרטיים מראה שבית ספר בעל חוקים ברורים, המאושרים באופן דמוקרטי וצודק על ידי קהילת בית הספר כולה, ובעל מערכת שיפוט טובה לאכיפתם של חוקים אלה, הוא בית ספר בו שוררת משמעת קהילתית, ובו מתפתח בצורה נבונה, שגדלה והולכת, המושג של חוק וסדר בניגוד לבתי ספר אחרים היום, בהם הכללים הם שרירותיים, הסמכות היא מוחלטת, הענישה היא גחמנית, ותהליכי חוק ראויים אינם מוכרים.

 

מודגש שיותר חשובה מההיבטים החיצוניים של הסדר היא השאלה מה הם המקורות של המשמעת העצמית הפנימית: כיצד בן אדם מצליח לפתח את הכוח הפנימי שלו ואת אופיו שמעניקים סדר והגיון לחייו, אדם עצמאי המתאים לקהילה חופשית של אזרחים שווים ביחסי הגומלין שביניהם, אדם המסוגל לקבל החלטות בתוך מסגרת הגיונית ועקבית עם עקרונותיה — אדם המסוגל להתייחס, ושיתייחסו אליו, בכבוד.

 

בתי ספר דמוקרטיים טוענים שסימן ההיכר של האדם העצמאי הוא יכולתו לשאת באחריות והיות ואין דרך ללמד או להכשיר אדם אחר לעצמאות, אין טכניקה כדי להשיג או להעביר תכונות אלו. לכן, הדרך היחידה שבן אדם הופך אחראי על עצמו היא להיות אחראי על עצמו בעצמו, ללא סייגים או תנאים.

 

עקב כך, בתי ספר דמוקרטיים בנויים כך ש"מלכודות" שונות כגון: תמיכה חיצונית אשר מהווה מקום מבטחים לחלש, סמכות חיצונית אשר מהווה תחליף להכוונה העצמית הפנימית, לחץ מוסרי חיצוני אשר מהווה תחליף להתפתחות המוסרית הפנימית וכל הכוונות הטובות של האביזרים אשר מחלישים ולעתים משתקים את הרצון האינדיבידואלי של תלמידים ומורים כאחד, נעדרים לגמרי. בתי ספר דמוקרטיים טוענים שאצלם יחידת הבניה הבסיסית היא האדם האחראי, אשר תחושת החיים שלו נגזרת מהעובדה שהוא התגבר בכוחות עצמו על המכשולים, הטעויות והפיתויים אשר זרועים בדרכו, ואשר קיומו מקבל צורה כתוצאה ממאמציו היצירתיים.

 

    משחק   

 

בבתי ספר דמוקרטיים המשחק הוא חלק חשוב מחיי בית הספר ומתייחסים אליו ברצינות. תומכי בתי ספר דמוקרטיים טוענים שהמשחק הוא תמיד רציני עבור ילדים, באותה מידה כמו עבור מבוגרים אשר טרם שכחו כיצד לשחק. כמו כן, הם טוענים שחלק הארי מהלמידה המתרחשת בבתי ספר אלה נעשה דרך המשחק. לכן, לא מפריעים לו. כתוצאה מכך המשחק פורח בכל הגילים, ובוגרים המסיימים את בית הספר יוצאים לעולם עם היכולת לתת את כל כולם לכל דבר שבו הם עוסקים. ובד בבד לצחוק וליהנות מהחיים.

 

    קבלת תלמידים ועירוב הגילאים

 

קבלת תלמידים היא חופשית ונעשית על ידי הגרלה בין המועמדים להירשם. 

מקבלים כתלמידים ילדים ונוער החל בגיל 4 או 5 ועד גיל 18 או 19, למרות שלעתים קרובות קבלת תלמידים צעירים היא גמישה ולרוב בית הספר איננו מציב גיל מרבי בו מותר להישאר בבית הספר. אין בבתי ספר דמוקרטיים הפרדה בין התלמידים על פי גיל בשום אופן, וכך תלמידים בכל הגילאים חופשיים לפעול, ללמוד, לשחק ולדבר עם תלמידים בגילאים אחרים, כמו גם עם המבוגרים המרכיבים את הצוות החינוכי. כך למשל באספות בית הספר יכול לקחת ילד בן שבע את תפקיד היושב ראש, ושיעורים מאורגנים יחד עם קבוצותיהם בהתאם לתחומי העניין והיכולות של תלמידים, בניגוד למקובל בבתי ספר קונבנציונליים בהם הרכב השיעורים מבוסס על הגיל ותו לא.

 

עירוב הגילאים החופשי נובע מהתפיסות של בית הספר הדמוקרטי לגבי שלמותו ועצמאותו של הילד בכל גיל, והראייה שהגיל איננו משקף בהכרח את כל תחומי העניין והיכולות של הילד. בנוסף רואים תומכיו את המצב בו אין הפרדת הגילאים כמצב טבעי, המועיל ביותר ללמידה, והניסיון מראה שבמצב זה כל אדם יכול ללמוד רבות מהאינטראקציה עם אנשים בעלי תחומי עניין דומים ברמות הבנה שונות משלו.

 

בתי הספר הדמוקרטיים טוענים שעירוב הגילאים החופשי הוא "הנשק הסודי" שלהם. הם מצהירים שהוא מגדיל בצורה ניכרת את כוח הלמידה וכוח ההוראה בבית הספר והוא יוצר סביבה אנושית אמתית חיה ונושמת. פעמים רבות השוו את בתי הספר לכפר, בו כולם מתערבבים, כולם לומדים ומלמדים ומשמשים כדגמים ועוזרים ונוזפים -- ומתחלקים בחיים.

 

    אספת בית הספר

 

כל בית ספר דמוקרטי מנוהל על ידי אספת בית ספר, בדרך כלל על בסיס שבועי. רוב בתי הספר מנהלים את אספה זו באמצעות כללי הסדר של רוברט, עם יושב ראש המנהיג את האספה ומזכיר שאחראי לרשום פרוטוקול.

כל ניהולו של בית ספר דמוקרטי נופל בסופו של דבר תחת סמכותה של אספת בית הספר. סדר היום השבועי יכול לכלול בין השאר שינויים לחוקי בית הספר, ענייני תקציב ושימוש בכספי בית הספר והעסקה ופיטורין של אנשי צוות. כל חברי האספה הנוכחים מקבלים קול שווה וכמעט כל החלטה נעשית בהצבעת רוב פשוטה.

כדי להימנע מעומס מיותר של פרטים קטנים באסיפות, אספקטים מסוימים של ניהול בית ספר דמוקרטי מועברים לטיפול של גופים אחרים. בין גופים אלה נמצאים פקידים מנהלתיים (שנבחרים לתפקיד מתוך כלל חברי אספת בית הספר), ועדות בהן לוקחים חלק חברי אספה המתנדבים לתפקיד ותאגידים שמוסמכים על ידי אספת בית הספר לטיפול בתחומי עניין מוגדרים (כגון מחשבים, חיות, אומנות, מדע, ועוד).

 

    חברות והשתתפות באסיפה

 

באסיפת בית הספר חברים כל התלמידים ללא יוצא מן הכלל וללא הבדל גיל, כמו גם כל חברי הצוות המועסקים על ידי בית הספר, שהינם מבוגרים. בבתי ספר דמוקרטיים, ההשתתפות בניהול בית הספר נחשבת לזכות בסיסית של כל חברי הקהילה, אך איננה חובה. ההנחה היא שמי שיש לו עניין להשתתף בניהול בית הספר, מכל סיבה, יקח חלק מרצונו החופשי באסיפה ובגופים הנגזרים ממנה.

 

    ועדה שיפוטית 

 

במצבים שבהם חבר אספה מבצע עבירה כנגד חוקי ונהלי בית הספר, לרוב בתי הספר דמוקרטיים יש ועדה שמטפלת בתלונות בדבר העבירה, אם כי ישנם בתי ספר קטנים וצעירים בהם אסיפת בית הספר מטפלת במקרים שכאלה באופן ישיר. עבירה מתרחשת לדוגמה כאשר חבר אסיפה מציק למישהו או עוסק בפעילות מסוכנת או כשאיננו ממלא באופן מלא ונכון תפקיד שהואצל אליו על ידי חברי האסיפה. כאשר ישנה ועדה שיפוטית, לרוב מדובר בוועדה שנפגשת כל יום או כמעט כל יום. הוועדה מורכבת על ידי תלמידים וצוות, כאשר לרוב ישנם מספר תלמידים ואיש צוות אחד או שניים בלבד.

 

במספר בתי ספר דמוקרטיים בישראל, פועלת ועדה שיפוטית הנקראת "הוועדה לזכויות הפרט".

בדרך כלל, יש פרוצדורה קבועה לטיפול בתלונות, ורוב בתי הספר מתבססים על כללים שמכבדים את רעיון ההליך ההוגן בחוק. לרוב ישנה דרישה חוקית מהוועדה שתבצע חקירה, שימוע, משפט וגזר דין וקיימת אפשרות לערעור.

 

רוב בתי הספר דמוקרטיים פיתחו במרוצת השנים ספרי חוקים המתארים את מדיניות בית הספר ומתייחסים בעיקר לכללי בטיחות והתנהגות ולהתנהלות מוסדות בית הספר. כל החוקים האלה נתונים לביקורת מצד אספת בית הספר וכל תלמיד או חבר צוות יכול להגיש הצעה לאספה לשנות את תוכנם.

 

לבתי ספר רבים יש לצד הוועדה השיפוטית גם פקיד האחראי לטפל בתלונות לגבי תפקודם של חברי צוות ובעלי תפקיד.

 

 

ראה גם, 

כיצד בית-ספר דמוקרטי מונע את האלימות בו

http://cafe.themarker.com/topic/3013797/