אני חושבת שהעניין הזה של לא להסתפק במה שיש הוא עניין של אופי. מין גרידיות כזאת.

שתמיד אתה רוצה משהו אחר. משהו שאין לך. אנשים שחיים בתחושת החמצה מתמדת. שכשהם בוחרים משהו אחד הם מתבאסים על המשהו האחר שהפסידו.

הכל בראש? אולי. אז מה זה אומר בעצם?

הכרתי פעם מישהי שהיתה נשואה 10 שנים.

התאהבה במרצה נשוי שלה במוסקווה, הוא התגרש עבורה והתחתן איתה.

כאשר יצא לשלשה חודשי השתלמות בארצות הברית כעסה עליו ובגדה בו

באשמתו כמובן "כי נסע לבד".

אחר כך חיו יחד כמה שנים והיא יצאה ללימודים בארה"ב,

בדיוק באותו מקום אליו הוא יצא קודם.

מכיון שלא השיג שם משרה כעסה עליו ובגדה בו, עם שלל גברים.

בסוף מצאו עבודה במדינות שונות אך עם טיסה קצרה כך שאפשר

להתראות תכופות.

אבל היא המשיכה לבגוד בו.

פגשה מישהו במקום העבודה שלה ועברה לגור איתו.

ועדין היתה מתקשרת אל הבעל עם מילות אהבה יום יום, עד שהרגיש

שמשהו לא בסדר.

ועדיין לא חשבה להתגרש ממנו.

לגביה, הבעל (ששמר לה אמונים כל השנים!) היה לא בסדר כי לא

הצליח למצוא עבודה בדיוק איפה שהיא מצאה.

יש אנשים (ולא רק גברים!) שרואים רק את עצמם באופן מוחלט.

והשני תמיד לא צודק. לאותה בחורה זה היה מוצדק לבגוד בבעל

עם עשרה גברים שונים ולחיות כנשואה עם גבר זר, והבעל היה אשם!

זה מזכיר לי שהערב הסתובבתי בתל אביב ורוכב אופנים בא מאחורה

והתנגש בי, הפיל משהו שקניתי שניזוק. מה שכן, במקום להתנצל

הוא עוד צעק עלי. אמרתי לו שמכיון שהוא צעיר ואני מבוגר עדיף לי

להשאר בחיים ולשתוק... כי כנראה הגענו בחברה שלנו למצב כזה,

של אנוכיות מוחלטת ואי ראית האחר.

ככה זה. וכנראה שהאבולוציה האנושית היא כזאת, זה לא נבנה ביום

והומצא כאן ועכשיו.

צטט: ד. פ. 2014-03-16 23:39:01

הכרתי פעם מישהי שהיתה נשואה 10 שנים.

התאהבה במרצה נשוי שלה במוסקווה, הוא התגרש עבורה והתחתן איתה.

כאשר יצא לשלשה חודשי השתלמות בארצות הברית כעסה עליו ובגדה בו

באשמתו כמובן "כי נסע לבד".

אחר כך חיו יחד כמה שנים והיא יצאה ללימודים בארה"ב,

בדיוק באותו מקום אליו הוא יצא קודם.

מכיון שלא השיג שם משרה כעסה עליו ובגדה בו, עם שלל גברים.

בסוף מצאו עבודה במדינות שונות אך עם טיסה קצרה כך שאפשר

להתראות תכופות.

אבל היא המשיכה לבגוד בו.

פגשה מישהו במקום העבודה שלה ועברה לגור איתו.

ועדין היתה מתקשרת אל הבעל עם מילות אהבה יום יום, עד שהרגיש

שמשהו לא בסדר.

ועדיין לא חשבה להתגרש ממנו.

לגביה, הבעל (ששמר לה אמונים כל השנים!) היה לא בסדר כי לא

הצליח למצוא עבודה בדיוק איפה שהיא מצאה.

 

יש אנשים (ולא רק גברים!) שרואים רק את עצמם באופן מוחלט.

והשני תמיד לא צודק. לאותה בחורה זה היה מוצדק לבגוד בבעל

עם עשרה גברים שונים ולחיות כנשואה עם גבר זר, והבעל היה אשם!

 

זה מזכיר לי שהערב הסתובבתי בתל אביב ורוכב אופנים בא מאחורה

והתנגש בי, הפיל משהו שקניתי שניזוק. מה שכן, במקום להתנצל

הוא עוד צעק עלי. אמרתי לו שמכיון שהוא צעיר ואני מבוגר עדיף לי

להשאר בחיים ולשתוק... כי כנראה הגענו בחברה שלנו למצב כזה,

של אנוכיות מוחלטת ואי ראית האחר.

ככה זה. וכנראה שהאבולוציה האנושית היא כזאת, זה לא נבנה ביום

והומצא כאן ועכשיו.

1. מדובר באשה עיקבית שאפשר לסמוך עליה. יש לה סיסטמה והיא חיה לפיה. לא חשוב עם מי.

2. היא היתה נשואה 10 שנים לההוא שלא מצא עבודה איפה שהיא מצאה? או 10 שנים קודמות למישהו שקדם לו?

בכל מקרה זה כמו בבדיחה היהודית על האמאות שמתפארות בהישגי בנותיהן - פה יש הרבה "נחת" מאותה בת.

3. איך הסיפור נגמר ? [כתבת שבסוף הבעל הבין שמשהו לא בסדר].

"סגידה" ומנגד חמדנות ללא מעצורים הן שני צידי המטבע של חוסר חוש מידה, וחוסר כנות. 

מי שמסביר את מעשיו בכך ש"כולם עושים את זה" מעיד על עצמו כאחד מן העדר.

בטח שסמרטוטים..אלה מה?

צטט: pbhba 2014-03-16 23:59:48

צטט: ד. פ. 2014-03-16 23:39:01

הכרתי פעם מישהי שהיתה נשואה 10 שנים.

התאהבה במרצה נשוי שלה במוסקווה, הוא התגרש עבורה והתחתן איתה.

כאשר יצא לשלשה חודשי השתלמות בארצות הברית כעסה עליו ובגדה בו

באשמתו כמובן "כי נסע לבד".

אחר כך חיו יחד כמה שנים והיא יצאה ללימודים בארה"ב,

בדיוק באותו מקום אליו הוא יצא קודם.

מכיון שלא השיג שם משרה כעסה עליו ובגדה בו, עם שלל גברים.

בסוף מצאו עבודה במדינות שונות אך עם טיסה קצרה כך שאפשר

להתראות תכופות.

אבל היא המשיכה לבגוד בו.

פגשה מישהו במקום העבודה שלה ועברה לגור איתו.

ועדין היתה מתקשרת אל הבעל עם מילות אהבה יום יום, עד שהרגיש

שמשהו לא בסדר.

ועדיין לא חשבה להתגרש ממנו.

לגביה, הבעל (ששמר לה אמונים כל השנים!) היה לא בסדר כי לא

הצליח למצוא עבודה בדיוק איפה שהיא מצאה.

 

יש אנשים (ולא רק גברים!) שרואים רק את עצמם באופן מוחלט.

והשני תמיד לא צודק. לאותה בחורה זה היה מוצדק לבגוד בבעל

עם עשרה גברים שונים ולחיות כנשואה עם גבר זר, והבעל היה אשם!

 

זה מזכיר לי שהערב הסתובבתי בתל אביב ורוכב אופנים בא מאחורה

והתנגש בי, הפיל משהו שקניתי שניזוק. מה שכן, במקום להתנצל

הוא עוד צעק עלי. אמרתי לו שמכיון שהוא צעיר ואני מבוגר עדיף לי

להשאר בחיים ולשתוק... כי כנראה הגענו בחברה שלנו למצב כזה,

של אנוכיות מוחלטת ואי ראית האחר.

ככה זה. וכנראה שהאבולוציה האנושית היא כזאת, זה לא נבנה ביום

והומצא כאן ועכשיו.

 

 

 

 

 

1. מדובר באשה עיקבית שאפשר לסמוך עליה. יש לה סיסטמה והיא חיה לפיה. לא חשוב עם מי.

 

2. היא היתה נשואה 10 שנים לההוא שלא מצא עבודה איפה שהיא מצאה? או 10 שנים קודמות למישהו שקדם לו?

בכל מקרה זה כמו בבדיחה היהודית על האמאות שמתפארות בהישגי בנותיהן - פה יש הרבה "נחת" מאותה בת.

 

3. איך הסיפור נגמר ? [כתבת שבסוף הבעל הבין שמשהו לא בסדר].

 

 

 

2. עשר שנים לאותו אחד. זה שהתגרש עבורה והתחתן איתה, ולא מצא עבודה בארה"ב

כאשר נסעה ללמוד.

3. היא התגרשה ממנו בסוף למרות שהוא לא רצה לוותר גם כשהבין שהוא נבגד.

הגבר החדש בחייה, עבורו התגרשה,  לא היה מסוגל לבטוח בה שלא

תבגוד (למרות שבגדה איתו...), ולכן הם נפרדו בסופו של דבר.

אחר כך התחתנה עם גבר

אחר ועברה לגור איתו בקצה העולם. כיום היא עדין נשואה\, ויש לה ילד. הציעו

לה עבודה מצוינת (באוקספורד) והיא קיבלה אותה, ובעלה הנוכחי שלא קיבל

משרת מרצה שם, היה צריך לוותר על

משרתו ולבוא איתה כנספח (שהרי היא עושה מה שהיא רוצה תמיד).

עד כמה שאני יודע הם מאושרים.

צטט: קֶרֶן אוֹר 2014-03-17 00:02:58

"סגידה" ומנגד חמדנות ללא מעצורים הן שני צידי המטבע של חוסר חוש מידה, וחוסר כנות. 

מי שמסביר את מעשיו בכך ש"כולם עושים את זה" מעיד על עצמו כאחד מן העדר.

בטח שסמרטוטים..אלה מה?

אני לא יודע עם סמרטוטים, אבל אנשים עם יכולת ראיה צרה מאד ואי יכולת דחית סיפוקים.

אבל, ביננו, יש לי את הרושם שכיום רוב האנשים הם בדיוק כאלו. בעשור הקודם, כאשר

התחילה הסגידה ל"מספר 1", בארה"ב, כאשר הכל מותר וצריך לדאוג לעצמך, זה התפשט

מהר מאד בעולם, היה ממש ואקום כזה ששאב את התאוריה האנוכית לחלוטין, ואולי אין חדש

תחת השמש!

צטט: ד. פ. 2014-03-17 00:10:58

צטט: קֶרֶן אוֹר 2014-03-17 00:02:58

אני לא יודע עם סמרטוטים, אבל אנשים עם יכולת ראיה צרה מאד ואי יכולת דחית סיפוקים.

אבל, ביננו, יש לי את הרושם שכיום רוב האנשים הם בדיוק כאלו. בעשור הקודם, כאשר

התחילה הסגידה ל"מספר 1", בארה"ב, כאשר הכל מותר וצריך לדאוג לעצמך, זה התפשט

מהר מאד בעולם, היה ממש ואקום כזה ששאב את התאוריה האנוכית לחלוטין, ואולי אין חדש

תחת השמש!

 

אני לא מדברת על "חוסר יכולת לדחות סיפוקים" (למה, אגב, זה מתבטא בעיקר בתחום האישי? למה רוב מי שבוגד מתגבר על דחפיו כשהוא חומד למשל את מכונית השכן, דירתו, או בגדיו הנאים? נקודה למחשבה..) אלא על מעשה המרמה: לא טוב לך בזוגיות? פתח את הנושא בפני בת זוגך (תקף כמובן לשני המינים). או שתגיעו להתנהלות זוגית שתספק את שניכם, או שתפתחו את  היחסים, או שתסיימו אותם. אבל אל תרמה. 

נכון שזה הכי קל..ולכן גם פחדני.

צטט: קֶרֶן אוֹר 2014-03-17 00:29:53

צטט: ד. פ. 2014-03-17 00:10:58

צטט: קֶרֶן אוֹר 2014-03-17 00:02:58

אני לא יודע עם סמרטוטים, אבל אנשים עם יכולת ראיה צרה מאד ואי יכולת דחית סיפוקים.

אבל, ביננו, יש לי את הרושם שכיום רוב האנשים הם בדיוק כאלו. בעשור הקודם, כאשר

התחילה הסגידה ל"מספר 1", בארה"ב, כאשר הכל מותר וצריך לדאוג לעצמך, זה התפשט

מהר מאד בעולם, היה ממש ואקום כזה ששאב את התאוריה האנוכית לחלוטין, ואולי אין חדש

תחת השמש!

 

אני לא מדברת על "חוסר יכולת לדחות סיפוקים" (למה, אגב, זה מתבטא בעיקר בתחום האישי? למה רוב מי שבוגד מתגבר על דחפיו כשהוא חומד למשל את מכונית השכן, דירתו, או בגדיו הנאים? נקודה למחשבה..) אלא על מעשה המרמה: לא טוב לך בזוגיות? פתח את הנושא בפני בת זוגך (תקף כמובן לשני המינים). או שתגיעו להתנהלות זוגית שתספק את שניכם, או שתפתחו את  היחסים, או שתסיימו אותם. אבל אל תרמה. 

נכון שזה הכי קל..ולכן גם פחדני.

הסיבה לכך שגבר שחומד את מכונית השכן לא גונב אותה נעוצה יותר בסיכוי המידי והנראה לעיין להתפס. בבגידה יש סיכוי סביר לעולם לא להתפס. וסטטיסטיקות אומרות ש15% מהאנשים אינם ילדים של אביהם. זה גם תשובה לתגובה אחרת שמציינת את הגברים כבוגד העיקרי ( שזה לא סביר סטטיסטי ).

מהדוגמאות שהבאת כאן, ליאורה, רק ממחיש,לדעתי, שבגידה נעשית על ידי אנשים בגלל מבנה האישיות שלהם ולאו דווקא בגלל הדינמיקה שביחסים הזוגיים.