מדוע בתי הספר (הדמוקרטיים) סדברי לא ינסו לשנות את העולם 

סקוט דוד גריי

פורסם בתאריך 28 במאי 2013 

 

רוב אנשי החינוך מכריזים, כאחת המטרות שלהם, על רצונם לשנות את העולם. הדבר נעשה בקול תרועה כמטרה של אנשי חינוך במשך מאות או אפילו אלפי שנים, והיא למעשה בהגדרה, מטרתו של החינוך המודרני. המילים עצמן "לשנות את העולם" נמצאות בשימוש בהצהרת הכוונות של בתי הספר בכל רמה ובכל סוג של תרבות או של פוליטיקה, ובמיוחד בכל זרמי החינוך. נאמר לנו שהחינוך יפחית את האבטלה. נאמר לנו שהחינוך יעצור את המלחמות. 

 

נאמר לנו שהחינוך יפחית את האפליה האתנית או הדתית. נאמר לנו שהחינוך יקטין את אי השוויון בשכר. נאמר לנו שהחינוך יגדיל את התפוקה. אין, לכאורה, שום בעיה אנושית אמיתית או מדומה, שלא תיפתר - בדור הבא - אם ילדים מבלים מספיק זמן בבית הספר.

 

בתי ספר סדברי ממוקדים מאוד בעתיד. יש אנשים שאולי היו מצפים שבתי ספר סדברי, עם הרְאִיָּה שלהם בעתיד, ישאפו לשנות את העולם. אבל, למעשה, בתי הספר סדברי הם כמעט לבד באי רצונם לשנות את העולם. במקום זאת, בתי ספר סדברי מתמקדים בלהיות מוכנים ארגונית ומוסדית לעתיד, לא בלשנות את העתיד. בתי ספר סדברי מתמקדים בטיפול בילדים, לא בשינוים.

 

כדי לשנות את העתיד במכוון, בית הספר יצטרך לשנות את מה שאנשים בוחרים לעשות ואיך אנשים בוחרים לחיות במכוון. כאשר מחנכים מנסים להשתמש בחינוך כדי לשנות את העתיד, הם חייבים להחזיק בתוצאה סופית מסויימת במוח על איך הם רוצים שתלמידיהם יהיו שונים מהדור שלפניהם.

 

מנקודת מבטו של ילד, יש בעיה ספציפית עם מבוגרים או בתי ספר שמטרתם לשנות את העולם: אם המבוגרים בבית הספר מכניסים לתוך הראש שלי שאני יכול לא לפעול באופן טבעי לפי המרשם שלי לעתיד, הם ינקטו בפעולה ישירה לכפות, לשדל, לפתות, או לאיים עליי להיות שונה. זה הוא לב לבו של המודל הכופה שנפוץ בכל החינוך מחוץ ללימוד סדברי. בגלל שלבתי ספר כאלה תוצאה סופית מסוימת שהם מכוונים לכל ילד, בתי ספר אלה צריכים לוודא שהולכים אחרי תכנית הלימודים שלהם. הם עושים זאת במצפון נקי, כי הם סבורים שלשנות את העולם הוא יותר חשוב מאשר להתייחס אלי בצורה אנושית או לכבד אותי כאדם עצמאי.

 

בתי ספר סדברי מתרגלים פלורליזם/רבגוניות. כל סוגי אנשים מגיעים לבית הספר, וכל סוגי אנשים עוזבים את בית הספר עם האהבה והכבוד שלנו. בתי ספר סדברי מספקים סביבה בטוחה ונעימה שמאפשרת לאנשים להתבגר. אין להם מטרות מסוימות בראש על איך האנשים האלה צריכים לגדול; אין להם תוכניות לימודים.

 

כל יום, אנחנו סומכים על הגאוניות הטבעית של התלמידים שלנו כדי לנווט בעולם של רעיונות. הם דנים ברעיונות, משחקים איתם, חושבים עליהם, ושוקלים אותם. הם מנסים רעיונות, ומקבלים, ודוחים רעיונות שונים. הם בונים ובוחנים דגמים של העולם, ורעיונות על איך לחיות את חייהם. רחוק מלהִמְעִיט בְּעֶרְכּם של הבדלים בין אנשים, פלורליזם מאפשר לתלמידים שלנו להתפתח לכל מיני אנשים שונים, ולפתח כבוד עמוק זה לזה, ולהבדלים האלה.

 

פלורליזם הוא סוג של ענווה. זהו מצב שבו כל אחד מחבריה של תרבות מסכים לשקול את האפשרות שהוא או היא יכול או יכולה לטעות על כל דבר, כמה בטוח שלא יהיה שהוא או היא צודק/ת, על מנת לקבל את אותו הכבוד מאחרים בקהילה. ממשל פלורליסטי מנסה לא להחליט בכל נושא שאין הוא צריך להחליט, והוא סובלני למחלוקת בכל העניינים - אפילו באותם עניינים שכבר החליטו באופן ברור - כל עוד נוהגים על פי הכללים שנחקקו על ידי הממשל.

 

בבסיסו, כל מאמץ לשנות את העולם הוא פוליטי משום שהוא מניח דרך מסוימת שבה צריך לשנות את העולם. קהילה שמוקדשת לשוק חופשי של רעיונות תפעל לפתור את הבעיות שלפניה, אבל לא מתיימרת ליצור או לשנות את הדור הבא באופן פעיל. זו בדיוק הסיבה שהתלמידים שלנו עוזבים כאשר הם מסוגלים לנווט בעולם המשתנה במהירות, והם מסוגלים להגיב ולשנות את העולם הסובב אותם במידת צורך.

 

[ Why Sudbury (democratic) schools don’t [try to] change the world, Scott David Gray, May 28th, 2013 ]  

http://blog.sudburyvalley.org/2013/05/why-sudbury-schools-dont-try-to-change-the-world/ 

 

 

                                                         

 

 

 

תודה על המאמר זה בסדר לתאר את בית הספר שאתה מפרגן לו, וזה בהחלט מענייןצוגם בית ספר ראוי. זה פחות בסדר, לטעמי, לעשות הכללה גסה ולא מדויקת לגבי מה בתי הספר האחרים מבטיחים. בכל מקרה, לחנך ילדים לרכישת מצפן אישי חד, יכולות בחינה, שקילה וקבלת החלטות, או כמו שאתה מתאר, ליכולות ניווט טובות בעולם המודרני והמשתנה זוהי מעלה מכובדת וראויה. תודה לך שוב על המאמר. התרגום לא מאוד ברור, שווה להשקיע בו קצת, אבל בהחלט תודה.

צטט: נחום כץ 2014-03-19 07:14:43

תודה על המאמר זה בסדר לתאר את בית הספר שאתה מפרגן לו, וזה בהחלט מענייןצוגם בית ספר ראוי. זה פחות בסדר, לטעמי, לעשות הכללה גסה ולא מדויקת לגבי מה בתי הספר האחרים מבטיחים. בכל מקרה, לחנך ילדים לרכישת מצפן אישי חד, יכולות בחינה, שקילה וקבלת החלטות, או כמו שאתה מתאר, ליכולות ניווט טובות בעולם המודרני והמשתנה זוהי מעלה מכובדת וראויה. תודה לך שוב על המאמר. התרגום לא מאוד ברור, שווה להשקיע בו קצת, אבל בהחלט תודה.

 

תודה, נחום, על תגובתך ועל הערותיך. 

האם מה שרשום בהמשך הוא הכללה גסה ולא מדויקת לגבי מה בתי הספר האחרים עושים ? 

 

 

"כיצד מערכת החינוך יכולה להעביר מסר לאוכלוסייתה, ממין זכר וממין נקבה כאחד, שאין להשיג את הדברים באמצעות הכוח -- כאשר מערכת החינוך עצמה בנוייה על "אינוס" אוכלוסייתה כדי להשיג את יעדיה, דבר הנותן כמובן לגיטימציה לשימוש בכוח!!?"

 

 

כפיה בבתי הספר היא דבר מיושן

 

אחת התופעות המפליאות והמביכות ביותר שעל הבמה החינוכית הנוכחית בארץ היא הפופולריות הגוברת של הכפיה, בצורה זו או אחרת, בשימוש בה ככלי לגיטימי לקידום מטרות החינוך. בזמן שהעולם כולו נראה כי מגביר באטיות, אולם יותר מתמיד, את מודעותו לעובדה  שכוח הוא לא שיטה יעילה כדי להשיג יעדים בני-קיימא, פלח אחד מתרבותנו -- פלח מאוד חשוב, הממונה על הכנת הדור הבא -- נראה שהוא מכוון בעקשנות לכיוון ההפוך.

 

למעשה, בזמן שאנחנו עוברים דרך העשור השני של המאה ה-21, אנחנו עדים לתופעה אשר לפני שבעים שנה בקושי, איש שפוי לא היה חולם שהיא תופיע. מי, בשלהי מלחמת העולם השניה, היה אומר בביטחון כלשהו שהשימוש בכח על מנת לישב סיכסוכים בין מעצמות-העל יהיה לנחלת העבר? מי היה מנחש, בעיצומה של מלחמת קוריאה, שאפילו הממסדים הצבאיים הגדולים והמודרניים ביותר יהיו במהרה מחוסרי אונים בנסותם לכפות את רצונם אפילו על המדינות הקטנות ביותר כמו קפריסין, לבנון, ניקראגואה, אפגניסטן, קובה והאיטי לאחרונה, ואלה הם רק כמה מהן? מי, בשיא עצמתו של סטלין בשנות ה-40 המאוחרות, היה מספיק טיפש כדי לנבא שאחדות מהרודנויות הקומוניסטיות יודחקו הצידה על ידי אותה אוכלוסיה אשר פעם שלטו בה ביד ברזל? נכון, את השרידים הכואבים של הכוח הברוטלי אפשר לראות בשפע בעולם של היום במרכז אמריקה, במזרח אירופה, בסין, בדרום-מזרח אסיה, בעירק, באירן, ובמקומות שונים באפריקה. אולם בכל מקום, אפילו האנשים שבשילטון (בעלי השררה) יודעים שהפעמון מצלצל ללא רחם לסמכותיות הבלתי מרוסנת, ואנשים בעלי אמון וסבלנות אין קץ יגעים בשקט ובחריצות על מנת   ל ע ק ו ר   א ת   ה כ ו ח   מ ת ו ך   י ח ס י   ה א נ ו ש .

 

כל זה ברור למשקיף הקפדני, אשר אפילו ריבוי העצים אינו מפריע לו לראות את היער. אולם למרות שהעולם מתקדם ומקבל את חופש הדיבור, את חופש הבחירה ואת הדיון הפתוח כשיטות פוריות יותר לפתרון בעיות ולקידום הגזע האנושי, האנשים האחראים על חינוך ילדינו תובעים בקול, יותר מתמיד, את החלתן של משמעת ומגבלות יותר מחמירות. אני אינני יכול לראות כל הגיון בדבר, האם הינכם יכולים? אם כפיה איננה מפיקה תוצאות בכל תחום אחר, מה מביא מחנכים, אשר נולדו וגדלו בארץ, לחשוב שהיא תפיק תוצאות בבתי הספר כאן?

 

אני ער כמו כל אחד אחר לבעיות אשר בתי ספר מתמודדים עימן. במילה אחת, הם אינם מפיקים את הסחורה. הלקוחות שלהם, התלמידים, נמלטים מהם במספרי שיא; אלה שנשארים נראה שאינם עושים מה שנדרש מהם. בוגרים הם לעתים קרובות בלתי חברתיים, בלתי מוסריים, ובלתי כשירים. איזושהי מחלה כללית מתפשטת בכל המערכת, החל ממנהלים וכלה במורים ותלמידים. מה שאנחנו מוצאים היא הסימפטומטולוגיה של מערכת על סף קריסה ערכית כתוצאה מהתישנות וחוסר שייכות. אין תרופה אשר ניתנה במשך השנים האחרונות ואשר פעלה. ריפוי קסמים כלשהו איננו נראה באופק. כל אלו הן חדשות מדכאות.

 

מה שקורה בין מחנכים הוא שהם איכשהו דורכים על המקום מתוך המצב המיואש שלהם. כמובן, במקום לבדוק, לחדש, ולבנות מחדש את מערכת החינוך מהיסוד ועד הטפחות, כפי שהיה עליהם לעשות, הם מחפשים עוד פלסטר להדביק.  מה שלא כל כך מובן הוא הכיוון אשר רבים  מהם  נראה כי נעים לעברו, הכיוון של הגברת הלחץ על התלמידים -- בדיוק סוג המהלך עליו כולנו מותחים ביקורת כאשר הוא נעשה בהקשר אחר כלשהו. כך, אנחנו רואים הצעות החל ממשמעת יותר חמורה, יותר שיעורי-בית, יותר קורסי חובה, יותר שליטה על הזמן הפנוי, וכלה ביותר עונשים על עבודה אקדמית ירודה בבית הספר. אף אחד מהשיעורים של העבר ושל ההווה כנראה לא משפיע על האנשים אשר מציעים את ההצעות האלו. היכן הם היו כל השנים האלו? האם המחנכים אשר מציעים את ההצעות האלו עברו את הקורסים בהיסטוריה שלהם? האם הם קיבלו ציונים טובים ב"אקטואליה"?

 

עלי לומר בבירור, כדבר אשר חל באופן אוניברסלי, שבבתי הספר אצלנו, כמו בכל מקום אחר, כל הצעה לרפורמה המבוססת על צורה כלשהי של כפיה, מועדת לכישלון, והיא מוטעית במהותה. זו בדיקת לקמוס אשר אפשר להשתמש בה לאורך ולרוחב. הגיע הזמן שהקהל יבהיר לוועדות בית הספר, למנהלים, למורים ולמשרד החינוך שהצעות כגון אלה הן בלתי מקובלות, ואין להביאן בחשבון. אינני מאמין שיש מרפא-כל פשוט כלשהו לבעיותיהם של  בתי הספר היום, אם כי מה שאני כן יודע הוא, שמה שלא ננסה, חייב להיות מבוסס על כיבוד החופש של התלמידים ושל המורים לבחור לעצמם את נתיביהם, ולהביע את דעתם. 

 

 

 

אגב, נחום, אני רואה שאתה עוסק ב"בודו למען השלום": 

 

משמעות תשעת הערכים בעייני הארגון

                                                 معنى القيم التسعة من وجهة نظر الجمعية

מטרות המסמך: أهداف الوثيقة

1. להבהיר מה המשמעות של הערכים שנבחרו בעיני הנהלת העמותה

توضيح معنى القيم المختارة من وجهة نظر إدارة الجمعية.

2. לשמש בסיס הבנה משותף בתהליך הסדנאי במהלך קורס המדריכים ובכלל

استعمالها كأساس للتفاهم المشترك في الورشات التعليمية ضمن دورة تأهيل المرشدين وعلى العموم.

 

אהבת האדם

حب الإنسان

• אוהב ומכבד כל יצור אנוש באשר הוא – يحب ويحترم كل مخلوق كان.

מאמין בפוטנציאל וביכולת הגדולה שיש בכל אדם אחר

يؤمن بالمقدرة والقدرات الكبيرة الكامنة في الآخرين.

 

אדיבות

التهذيب

• להיות אדיב בהתנהגותך כלפי המורה, החברים, וכל אדם אחר בסביבה – أن تكون مهذبا في تصرفاتك تجاه المعلم،الأصدقاء، وكل إنسان في البيئة التي من حولك.

בדוג'ו ומחוצה לו

في الدوجو وخارجه

 

שליטה עצמית

السيطرة على النفس

• גם במצבי לחץ אתה נשאר רגוע, לא מתפרץ, אתה קודם חושב ורק אחר כך מגיב – تحافظ على الهدوء في لحظات الضغط،لا تثور، تفكر أولا ومن ثم يكون رد الفعل

סוף מעשה במחשבה תחילה

التفكير قبل العمل

 

יושרה

الاستقامة

• אומר אמת, "אחד בלב ואחד בפה" –  قول الصدق "ما في القلب على اللسان"

נאמן לעקרונות שלך, לא "מזגזג", עקבי

مخلص لمبادئك،مستقيم ومتابع

 

ענווה

تواضع

• צנוע בלבוש, בדיבור ובהליכות
• متواضع في لباسه،كلامه ومشيته

התנהגות צנועה, מסר "יש לי מה ללמוד מכל אחד" – التصرف بتواضع "يوجد ما أتعلمه من كل شخص"