לרגע אחד נגע רולניק באמת, לפני שחזר לסורו 

מן העיתונות: "נתניהו - פער עצום בין מעשים לדיבורים. מי מנהל את הכלכלה? הממשלה או קבוצות האינטרסים".

תגובתי: 

אני קורא את גיא רולניק כמעט מתחילת הקריירה שלו ולמדתי להעריך את כשרונו, את היכולת האנליטית שלו והרצון לשנות לטובה את פני הכלכלה והחברה הישראלית. סדרת הכתבות של גיא אודות סוד ההצלחה של הכלכלה השוודית הייתה מבריקה ופוקחת עיניים. כאילו ביקום מקביל, מתנהלת לה כלכלה אחרת, סוג של תמהיל לא ברור בין ימין לשמאל כלכלי, תחרות משוכללת, גמישות אדירה בהתאם להתפתחויות בשווקים גלובליים, מגזר ציבורי רזה ויעיל, לצד שוק עבודה חופשי שרובו ככולו מאוגד, עבודת צוות משובחת, מדיניות רווחה מתקדמת ומיסוי גבוה. מבלבל, נכון?  איזה שעטנז מוצלח ייצרו השוודים. מה אנחנו יכולים ללמוד מהם?

במשפטים האחרונים בכתבת הפרידה שלו משוודיה, נגע לרגע קט גיא רולניק באמת הצרופה, בסוד הקסם השוודי, שנראה עבורנו ממש כעולם הפוך לחלוטין. 
רולניק ( מדקה 28:45 בקליפ):  "העיקרון האחרון, השוודי ביותר, הוא אמונה באנשים. אם אפשר למצוא עיקרון אחד שמנחה את העם השוודי ומסביר את ההצלחה הכלכלית והחברתית שלו, הרי זה ללא ספק האמונה באנשים"

איכשהו, רולניק הרגיש שהגורם האנושי, היחס בין בני האדם, האמון ההדדי, הוא המרכיב הסודי, המרכיב העיקרי, שמסביר את השילובים המוזרים בעינינו, של ימין ושמאל כלכלי, ואת ההצלחה של המודל השוודי, בניגוד למודל הישראלי הסבוך, הכוחני והמסואב.

הכלכלה הרי מושתתת על התקשרויות ויחסים בינינו, בני האדם, והיא משקפת את האופי שלנו, הרצונות שלנו (בפירמידת הצרכים של מאסלו) ואת הטבע האנושי. כל עוד אני מתייחסים אחד את השני כאל אובייקט למילוי הצרכים האינדיבידואליים שלנו בלבד, כל עוד הכלכלה מתנהלת כמשחק סכום אפס כוחני והחברה מתנהלת על בסיס דרוויניזם כלכלי, התוצאה היא המציאות הישראלית הנוכחית. 

יש שבעה מיליארד אנשים בעולם וכולם רוצים לפגוע בי, או להוציא ממני משהו לטובת עצמם. אם לא, הם לא היו רואים אותי. אם לא היה להם שום דבר איתי, לא לקבל ולא לתת, לתת בטוח לא- אולי בעיטה, אבל אם לא היה להם משהו לקבל ממני, הם לא היו מזהים אותי. ברצון שלהם ליהנות, להרוויח, לקבל. בחמשת החושים המשרתים את הרצון הזה, שיש בכל אחד מאיתנו, לא היינו מזהים זה את זה. ודאי שכל אחד רוצה משהו ממני. אז מה? אני לא מופתע מזה, אני יודע מראש שזה המצב. כך אני רואה את העולם. 

הטבע והגורם האנושי במרכז

לאחרונה, יותר ויותר פרשנים והוגי דעות, מדגישים את המשקל המכריע של הגורם האנושי ושל הליקויים בטבע האדם, בכישלונות ובמחלות של החברה והכלכלה. באנליזה עכשווית שלו על מצבה העגום של ישראל, כותב גיא רולניק: "הערבות ההדדית מתה. תפוס כפי יכולתך זה העיקר". יו"ר רשות ני"ע שלנו עושה אבחנה בין הקפיטליזם לבין הקפיטליסטים והאקונומיסט קורא "להציל את הקפיטליזם מהקפיטליסטים."

מדובר על תובנות מתקדמות אודות הטבע האנושי והשפעה המכרעת שלו על הכישלון או ההצלחה של השיטה הכלכלית והחברתית. מי מגלה זאת? אנשים חכמים, אנשים שלא יכולים כל הזמן לשקר לעצמם, אפילו כדי להרוויח יותר ויותר. בכל זאת הטבע מתגלה יותר ויותר והם מתחילים לראות איפה באמת שורש הבעיה. פלא שעדיין הם לא קובעים שהמשבר הוא משבר אנושי, שזה לא משבר פיננסי,  שהמשבר הפיננסי העולמי מ-2008 הוא משבר באמון, משבר ביושר. הכל הגיע לשקר כזה והתפוצץ, כי הכל בעצם תלוי בבני האדם ובהתנהגות שלהם. 

אנו מגלים יותר ויותר עד כמה החיים שלנו תלויים ביחסים תקינים בין בני האדם. זה טבעי, מפני שבינינו תלות הדדית שמתגלה כיום בצורה נחרצת. בין אם אנו רוצים או לא רוצים, זה לא תלוי בנו בכלל. אנו יותר ויותר נכנסים לרשת, כמו רכבת, שכל האנושות נמצאת עליה, הנמצאת בתנועה, וכל מטר שהיא מתקדמת אנו נכנסים לאווירה שבה אנו יותר ויותר מקושרים וקובעים כל אחד את גורלו של השני, וזה לגמרי לגמרי לא תלוי בנו.

בפעם ראשונה בהיסטוריה,  יותר ויותר הוגי דעות ופרשנים חושבים שלא אנחנו מנהלים את העולם, אלא לעולם יש מין תהליך משלו ואנחנו חלק מהתהליך הזה, בתוכו. כלומר, שאנחנו לא מעל הטבע, אלא בטבע,  שיש בו תוכנית והוא מנהל אותנו, משנה אותנו, ובהתאם לזה אנחנו משתנים וכתוצאה מכך משתנים גם היחסים בינינו. מתגלה שאנו נמצאים ביחסים יותר הדוקים בכל מיני מובנים ורמות, ובהשפעה הדדית יותר חזקה זה על זה. עד כדי כך יותר חזקה, שפתאום אנו  מרגישים כאילו נכנסנו לקלאץ', לקשר הדדי, למנעול, שנסגר.  אנו לא מסוגלים לברוח מזה, אנחנו לא יכולים לחתוך את הקשרים האלו עד כמה שאנו מנסים, הרי בהכרה ובתת הכרה, אנו כל הזמן רוצים להתרחק זה מזה.

 מצד אחד אנו נמצאים כולנו ברשת אחת שקושרת בינינו בצורה טבעית, שאנחנו חייבים לפתח. מצד שני אנו אומנם בתוכה אך נמצאים בבריחה ההדדית זה מזה. בכלכלה זה מורגש משני הכיוונים. מצד אחד, אנו מאוד רוצים להשתמש זה מזה, זה בזה, בארצות, במדינות, ביבשות, בכל מה שאפשר. מצד שני, כל אחד מאיתנו רוצה לעשות את זה בריחוק אחד מהשני. וההדדיות הזו, המתח הזה בין שני הקצוות, לוחצים עלינו מאוד.

למה חשובה ההכרה שהאדם אינו מעל הטבע, אלא בתוך הטבע?

כי אז הוא מסכים לשנות את עצמו ולא לשנות את הטבע. עד היום אנחנו  כופפנו בכוח את הטבע תחתינו ועשינו מה שבא לנו. עכשיו מגיעה התגובה מצד הטבע, מצד החברה האנושית, מכל התחומים. אנו מתחילים לראות שאיננו יכולים לשלוט בשום דבר, שאנחנו מאוד חלשים, שאנחנו לא מבינים והעיקר, לא מבינים שאנחנו לא יותר חכמים מהטבע, שאני לא מעל הכל. היה כאן פרדוקס מאוד מיוחד. אני פרי הטבע, התפתחתי מדומם, צומח, חי, התפתחתי מהקופים, גדלתי גדלתי גדלתי, ופתאום אני קופץ מעל העץ גבוה ואני אומר: "אני שולט". מה זה "אני השולט"? מי אתה? מה אתה? "אני מעל הכל". זה אינו מקרי שאתה לא רואה שאתה בסך הכל מנוהל על ידי הטבע.   יוצא שמשך אלפי שנים, במיוחד מימי יוון העתיקה פרחה הפילוסופיה הזו שאנו מעל הטבע, שהאדם יכול להתפתח ללא שום הגבלות, יכול לקחת ולהשתמש ולהכיר ולבנות ולעשות והכל עם מה שיש בטבע, זו השגיאה הגדולה שלנו. 

כיום אנו מתחילים להכיר, לראשונה, שאנו מנוהלים, שקיימת תכנית של ההתפתחות האנושית, אבולוציה, שהיא מעלינו ואנו מתפתחים לפיה ונכנסנו לקלאץ'. הכל נסגר בתלות הדדית מוחלטת של כל החלקים, כל האנושות. אנו מגלים שמעלינו תוכנה, שאנו נמצאים בתוכה, כמו בתוך מחשב ומעבד אותנו, עובד עלינו. זה מצבנו ואנו לא יכולים לעשות כלום.

אם אנחנו רוצים להרגיש טוב, אם אנו מחפשים פתרון אמיתי לבעיות הרבות בכלכלה ובחברה, לא רק טיפול בסימפטומים והדחקה של הגורם האמיתי למשבר, אלא ממש פתרון מובהק, חיובי ובר קיימא, אנו חייבים להתאים את עצמנו לאותה תוכנת מחשב. מה זה להתאים? בחיי משפחה, בחינוך הילדים, בחיי החברה, בהשכלה, בכלכלה, בפיננסים, בתעשייה, בכל סדרי החיים, להתאים את עצמנו לאותה התוכנה. זאת פרדיגמה חדשה לגמרי, שלא הייתה אף פעם. עלינו ללמוד את התוכנה הזו, ואיך אנחנו מגיעים אליה ואיך אנחנו מתאימים את עצמנו אליה. ואם לא, נגמר הכל. רק חלק קטן מאוד מהאנשים מתחילים להכיר שאנו נמצאים  ברשת חוקים שאותם אנו עדיין לא מכירים. תראה מה קורה בעולם. מאיפה זה מגיע? ממכות שמקורן בחוסר ההתאמה של מערכות החיים שלנו לאותה תלות הדדית מוחלטת בינינו, בעולם שעבר תהליכי גלובליזציה ואינטגרציה מואצים.  אף שליט היום לא יכול לשלוט. נשיאים, ראשי ממשלות, נסיכים, לא חשוב מי ומה, הכל בורח מבין הידיים. הם רוצים לשלוט בכוח, כרגיל כמו שהיה פעם, אבל הם אינם מסוגלים. אותו הדבר בכלכלה. בתום 6 שנים, האם טיפלנו במשהו מבעיות היסוד של המשבר העולמי מ- 2008? הר החובות הריבוני, האבטלה הגבוהה, במיוחד של צעירים, הגידול באי השוויון עד לרמה שמסכנת את הקפיטליזם, השחיתות במערכת הפיננסית וקשרי הון שלטון - כל התמריצים, ההרחבה המוניטרית והפיסקלית חסרת התקדים, לא פתרה אף אחת מהבעיות האלה, אלא רק קנתה לנו זמן, שבמקום לנצל אותו להתאמה לאותם חוקים חדשים של תלות הדדית מוחלטת בינינו, ניצלנו אותו לניפוח בועות חדשות ולהעמקת אי השוויון על חשבון אותה צמיחה מכלילה חמקמקה. זה כמו לנסות לתקן את המכשיר הסלולרי המודרני שלך, עם מפתח שוודי משנות ה-70. לא ילך. כיום אין כבר כוח בשליטה כזו, זה נגמר. 

לכן, התאכזבתי לקרוא את הדברים של רולניק, שדקה אחרי שהייתה לו הארה אודות חשיבות הגורם האנושי, האמון והיחסים בין אדם לזולתו, כרכיב קריטי להצלחת שיטה כלכלית וחברתית, חזר לברירת המחדל שלו, והמליץ לראש הממשלה על שורה של שינויים פרסונליים, מבניים, ורגולטוריים.

כלום לא נשאר מאותו ביקור לימודי שלו בשוודיה?

צמיחה מכלילה זו פנטזיה, כי מה שעומד בדרכה זה טבע האדם והצורה בה אנו מתייחסים זה אל זה, צורה שהפוכה ממש לזו המתבקשת מאותה תלות הדדית מוחלטת בינינו. אם אנחנו באותה הסירה, כמו משפחה אחת גדולה, עלינו להתחיל לשנות את היחסים בינינו בהתאם ושינוי כזה קודם לכל שינוי אחר, בכל הסדרי החיים, בטח ובטח בכל מה שקשור לכלכלה ולחברה.

לכן כיניתי את הבלוג שלי בשם: מקלקלה לכלכלה: עולם גלובלי-אינטגרלי דורש כלכלה חדשה.

פוסטים קשורים

 "פנטזיה ושמה רגולציה"

"ההשקעה הטובה בעולם היא השקעה בהקטנת הפערים ואי השוויון"

"צנטריפוגה כלכלית - פנטזיה ושמה צמיחה מכלילה"