ראשית, זהו לא ניתוח מלא. פוסט על חברת ביטוח הוא עניין מורכב וכרגע אני לא מוצא זמן לכתוב אותו.

 

משהו מוזר עובר על חברות הביטוח הגדולות שאינן מגדל:

פניקס (שווי של כ-3.1 מיליארד ש"ח) ומנורה נסחרות במכפיל מעט גבוה מ-4, על רווחי 2013 וסביב מכפיל 0.9 להונן העצמי. כלל ביטוח נסחרת במכפיל 6. הראל במכפיל 8.

 

הפניקס היא הרווחית מכולן לשנת 2013 עם 23% תשואה על ההון ו744 מיליון ש"ח רווח כולל. 

 

לא צריך להתאמץ עבור שני דברים: 1. למצוא בעיות אמתיות, כנות, אקוטיות בסביבה העסקית בה פועלות חברות הביטוח הגדולות בישראל. 

2. לבסס טיעון לפיו רווחי 2013 אינם מייצגים.

 

הנה כמה נקודות:

 

הבעיות

 

מילות המפתח בעניין הנושא הראשון הן רגולציה וניהול. הרגולציה מתהדקת והניהול קצת מוטל בספק. זו לכל הפחות התפישה הרווחת שאני לא לגמרי מבקש להתווכח אתה. הרוחות שנושבות היום באגף שוק ההון והביטוח באוצר שונות מאלו שנשבו בו בעבר והפוקוס היום הוא יותר פרו-צרכן, לפחות בדיבורים.

מנגד, אם ניקח את סאגת ביטול ביטוחי המנהלים כדוגמא, נראה איך רגולציה נשכנית דווקא פועלת לטובת החברות לעתים.

בביטול ביטוחי המנהלים המפקח על הביטוח למעשה אמר לחברות: אתן הולכות רחוק מדי עם התחרות, העמלות הנחתכות והתנאים המשופרים, באופן שעלול לסכן אתכן בעתיד כשתוחלת החיים תעלה.

כלומר, הצרכנים קיבלו בשנים האחרונות שוק ביטוחי מנהלים עם תחרות חריפה מדי לדעת המפקח. מסיבות שונות אף אחת מהחברות לא יכלה להרשות לעצמה להיות הראשונה שתמצמץ, אז המפקח פשוט הפסיק את החגיגה לכולן.

ומה עכשיו? הן מסתגלות. חברות ביטוח לרוב מסתגלות, זה עסק גמיש. ויש מאגר גדול של חוסכים בביטוח מנהלים שהפכו ללקוחות שבויים של החברות, שיתקשו מאוד לעבור לחברה מתחרה עם מוצר ששיווקו הופסק והפוקוס עליו נעלם.

יש עננה אקטוארית אחת פחות על מאזניהן.

יש שוק חסכון ארוך טווח שאיבד מוצר משמעותי ומחולל תחרות ויכול לגלוש עכשיו לסטגנציה נעימה תוך שצו הרחבה במעמד חוק מחייב כל עובד מעל גיל 21 בישראל להעביר לאחד מגופי הפנסיה אחוזים ניכרים ממשכורתו מדי שנה - המועצה הלאומית לכלכלה צפתה זה מכבר שחברות הביטוח והחסכון ארוך הטווח יעברו את הבנקים בערך הנכסים המנוהלים בעוד שנים ספורות.

אגב, אם תוחלת החיים המתארכת מסכנת את המבטחות בביטוחי המנהלים מה היא עושה להן בביטוחי חיים?

ישנן עוד דוגמאות לא מעטות לפרקטיקה הזו - הרגולציה מכה והחברות יוצאות נשכרות בטווח הארוך.

 

 

לגבי הניהול - עד 2011 הפניקס נוהלה באופן מחפיר. בעלת השליטה דלק עשתה בחברה מה שרצתה כולל מגוון עסקאות מימון לחברות ציבוריות ופרטיות בשליטת יצחק תשובה ובראשן דלק נדל"ן. החברה סבלה מסטגנציה במגוון מוקדי הכנסות והתשואות הגרועות פגעו מאוד במאמצי השיווק. 

קשה לקבוע אם איל לפידות לוקח את החברה למקום טוב יותר. מה שכן, בשנתו הראשונה הוא ביצע ניקוי אורוות תוך החלפת רוב השדרה האחראית על ניהול ההשקעות בחברה. מנגד, ההוצאות התפעוליות עולות בקצב גבוה מההכנסות מפרמיות וכמו חברות הביטוח האחרות החברה מתמודדת עם התאגדות עובדים מסתמנת.

 

הרווח המייצג

הפניקס היא חברת ביטוח וחסכון קלאסית שנשענת על שלושה מוקדי רווח גולמי: ההפרש בין פרמיות שנגבות על מוצרי ביטוח לבין עלות הסיכון (והתממשותו העתידית) בפועל, בניכוי עלויות ביטוחי משנה.

דמי הניהול שנגבים על מוצרי חסכון ומוצרים משולבים.

רווחים מהשקעות שהחברה מבצעת תוך שימוש בהתחייבויות הביטוחיות שלה - הכסף שמתקבל מהמבוטחים, עד שהיא צריכה להחזיר חלק ממנו למבוטחים שהסיכון אצלם מתממש. במוצרים עם 'זנב ארוך' כמו ביטוח חיים לחברה יש שנים ארוכות לקחת את הפרמיות שמשלמים הלקוחות, להשקיע אותן ולעשות הון על הדרך. חברת הביטוח המוצלחת בהיסטוריה במישור הזה היא ברקשייר האת'וואיי. עסקי הביטוח הם השלדה של ברקשייר ואיפשרו לבאפט ליהפך למשקיע שהוא.

 

ב-2013 עם הגאות בשווקים הפניקס הרוויחה 744 מיליון ש"ח שחלקם הגדול הגיעו מרווחים מהשקעות של יותר מ-4 מיליארד ש"ח. ב-4 השנים האחרונות הרווח השנתי הכולל הממוצע הוא כ375 מיליון ש"ח עם תשואה ממוצעת דו ספרתית על ההון. בחישוב נכללת שנת 2011 מרובת המחיקות והבעייתית בשוקי המניות בה החברה הפסידה מעיסוקה בהשקעות והרוויחה רווח כולל מזערי של 53 מיליון ש"ח בלבד. כאמור 2011 הייתה שנה של ניקוי אוורוות שהחברה למעשה עדיין מלקקת את הפצעים מקורותיה. לדעתי היא תתקשה לשחזר את 2013 באותה מידה שתתקשה לשחזר את 2011. 

 

לצד הרווחים המסיביים מהשקעות שתרמו מאוד לשורה התחתונה החברה חזרה השנה להרוויח מדמי ניהול מפוליסות משתתפות ברווחים שנמנעו ממנה בשנים 2011 ו-2012 עקב ההפסד הריאלי ב-2011. לטענתה, ללא הפסדי 2011 היא הייתה זכאית לגבות 62 מיליון ש"ח נוספים על הביצועים המעולים של 2013 במוצרים המנוהלים שלה.

 

בנוסף, העיבה על הרווח מחיקת מוניטין של 36 מיליון ש"ח שבוצעה בגין קופות הגמל של בית ההשקעות אקסלנס.

 

מעבר לרווחים מהשקעות החברה הציגה צמיחה מאוד מרשימה בהכנסות מפרמיות מכל הסגמנטים: חיים, בריאות, כללי (צמיחה חזקה במיוחד ברכב) וקפיצה מרשימה בחיסכון ארוך טווח שנבעה גם מהעליות בשווקים.

 

הסביבה התחרותית עלולה להתקשח עם הכניסה של פסגות לתחום ביטוחי החיים ועם המשך ההתבססות של איידיאיי ביטוח, הביטוח הישיר, שנהנתה גם היא משנה של צמיחה אדירה בפעילות.

 

744 מיליון ש"ח לשנה הם לא סכום מייצג אבל הם כן תומכים במדיניות דיבידנד צפויה מרחיבה. הפניקס נמצאת בערך 800 מיליון ש"ח מעל מגבלת ההון העצמי שמעליה ניתן לחלק דיבידנדים ללא אישור המפקחת (שעומדת על 115% מההון הנדרש לפעילות). החברה מחלקת דיבידנד באופן קבוע בשנים האחרונות ובשנה האחרונה עומדת תשואת הדיבדנד על 10%, הגבוה מבין חברות הפיננסים הגדולות.

 

 

לסיכום, מה השווי ההוגן של הפניקס? אני לא יכול לתת תשובה חד-משמעית. האם היא חברה מעולה - לא. האם היא חברה גרועה בנפילה חופשית  - בוודאי שלא. סביר שמחיר המניה מייצג היום מצב של כמה עשרות סנטים על דולר.

 

ג.נ

יש אחזקה בפניקס ובאיידיאיי ביטוח

אין לראות באמור המלצה לפעולה כלשהי בני"ע. אני לא יועץ השקעות, מנהל תיקים או רואה חשבון

עומרי, פוסט נהדר. היה מעניין מאוד.

 

יופי של סיכום.

 

יש כמה דברים מהירים שעולים לי:

1) בביטוח זנב ארוך חייבים להבין שההתחייבויות הן מה שהאקטואר מחליט פחות או יותר. עם כל הסטנדרטים יש מרחב ענק.  המשקיע חייב לשאול עצמו כמה הוא מרגיש בנוח עם זה שייתכן שהם מכירים ב"יותר מדי" רווח היום על חשבון שערוכים עתידיים.

2) בדיוק סיימנו שלושה עשורים של ריביות יורדות. חברות שמשקיעות באג"חים נהנו מרוח גבית שנחלשת ושתהפוך לחזיתית. המשקיע בחברה כזו צריך לוודא את המח"מ של התיק על מנת לוודא שהוא לא נעול ל-20-30 שנים של ריביות נמוכות שנהנו מרווחי הון (חשד סביר כשהוא כנגד ביטוחי חיים). טענה מקובלת היא שההפסד יהיה רק על הנייר ושמי שמחזיק לפקיעה לא ייפגע, אך אני לא חושב שהיא נכונה. אני מהמר שאג"ח ממשלתי אמריקאי ל-30 שנה יפגר, ואולי מהותית, אחרי האינפלציה - המשמעות היא הפסד ריאלי.

3) האם הרגולציה בישראל תיתן לחברות להרווח 20% על ההון לאורך זמן במוצר קומודיטי ועוד כאשר יש לחברת הביטוח עודף הון? חברות ביטוח מעולות בעולם מגיעות ל-15% תשואה להון וגם זה לרוב כשהן בתחומי נישה וספיישלטי. מצד שני אולי בזכות הרגולציה אף גוף זר לא ידרוך פה :-)

הרגולציה איפשרה להם למכור מוצרים לאירועים שלא ניתן לבטח כמו ביטוח מנהלים ומוצרים שהם סוג של הונאה כמו ביטוח סיעודי, אז אולי זה מסביר את התשואה להון.

תודה לירון.

לגבי הנושא הראשון שהעלית, זו שאלת מפתח בכל חברת ביטוח. דווקא כאן אני שמח שאנחנו עוסקים בחברה מפוקחת וברגולטור שבסה"כ עושה עבודה טובה, כאשר מאז קריסת הסנה בתחילת שנות ה-90 אף חברת ביטוח לא התקרבה אפילו לסכנת חיים.

בנוסף, במכפיל 4, הזנב הארוך של הפניקס, ושל כלל החברות, אולי מוטל בספק, אבל הזנב שלי קצר למדי. אני לא צריך לחכות שנים ארוכות על מנת לעמת את האקטואר עם קביעותיו על מנת להרוויח כסף.

ובכל זאת זה נושא חשוב ושאלה שבהחלט אעלה מול מכרה שעבדה כמה שנים באגף שוק ההון.

לגבי הנושא השלישי שהעלית - תשואה דו ספרתית ממוצעת על ההון עם רמות מינוף נמוכות היא אכן פנומנלית.

אולי בגלל זה החברה לא מחלקת הבוקר 25% דיבידנד מיוחד או רוכשת מניות של עצמה באופן מסיבי. משום שזה יגרום לתשואה להמריא עוד יותר ו"יוציא עיניים" לרגולטור.

הבעיה של הרגולטור היא שמוצר ביטוח הוא פשוט חוזה, הגבלת אותו מהדלת הוא ייכנס מהחלון. בנוסף, אף אחד עוד לא יצא לרחובות בגלל תשואה על ההון. בפן הצרכני הרגולטור מתעסק בנראות וזו לא תמיד עוסקת במוקדי הרווח העודפים האמתיים של החברות, וביטוח המנהלים מול ביטוח החיים זו דוגמא טובה.

דווקא יש קצת תזוזה בהשקעות של גופים זרים בתחום הביטוח עם קרן באטרי שנכנסה להשקעה גדולה באיידיאיי ואייפקס שמכניסה את פסגות לתחום ביטוח החיים.

לירון, למה ביטוח סיעודי הוא סוג של הונאה?

צטט: Asa7 2014-04-01 15:01:21

לירון, למה ביטוח סיעודי הוא סוג של הונאה?

 

 

אסא, זה צירוף של סיבות רבות, הנה כמה מהן:

1)      החברות מבטחות רק צעירים וכשמגיעים לגיל מסוים הן או מסרבות להמשיך או גובות פרמיה לא סבירה (בו נזכור שמקבלים משהו כמו 5,000 ₪ בחודש, אז פרמיה של הרבה מאות שקלים בחודש אינה הגיונית בשום צורה שהיא).

2)      ההסתברות של אדם צעיר להצטרך סיעוד היא אפסית.  אני בטוח שיש אירועים הרבה יותר נפוצים שאנחנו לא מבוטחים מפניהם, אך יש פה משהו חזק שיווקית מפני שהוא יושב על הפחדים הגדולים ביותר. לכן, אנשים משלמים עשרות שקלים בחודש למבוטח בעבור אירוע שכנראה שעשירית הפרמיה הייתה מספיקה לכסות.

3)      לא רק שתקבולי הביטוח מגיעים לסכום של אלפי שקלים בודדים, שגם ככה לא ממש עוזרים אם עליהם אתה מסתמך, הם גם מוגבלים ל-3-5 שנים.  במצב כזה אדם פתר בעיה ל-3-5 שנים אך נותרה לו הבעיה לשאר ה-30-50 שנים שנותרו לו.

4)      לשלם את הפרמיה יהיה קל, לקבל את הכסף ידרוש שנים של משפטים.  הם יעשו הכול כדי להתחמק (ראה פה למשל). מראש אם מישהו עושה ביטוח כזה זה על מנת שיהיה לו יותר קל מבחינת תזרים המזומנים המשפחתי, אבל ברגע שחברת הביטוח מחכה שתוציא כסף על עורכי דין ותתבע אותה בבית משפט – הרבה מהטעם לביטוח אובד.

 

עדו מרוז עזר לי לסדר את הראש לגבי ביטוח לפני כמה שנים טובות. מאז אני משתדל לשבת בצד הנכון של השולחן.

 

זוהי כמובן אינה המלצה ואינני יועץ או סוכן ביטוח. שכל אחד יעשה את השיקול שלו מה הוא רוצה לבטח בהתאם למצבו ותפיסתו.

הי לירון, תודה. חלק מהנקודות שהעלית אינן נכונות: 1. הפוליסה אינה מאפשרת לחברת הביטוח להפסיק לבטח אותך. אין דבר כזה. אם אתה עושה ביטוח בפרמיה קבועה - המחיר לא יעלה גם בגיל מבוגר. אם אתה עושה ביטוח בפרמיה משתנה - המחיר יעלה עם הגיל על פי תעריפים קבועים מראש שמצוינים בפוליסה, ובגיל 65 הפרמיה הופכת לקבועה. בכל מקרה - התעריפים ידועים מראש וקבועים בפוליסה. אין היגיון לעשות ביטוח על סך 5000 ש״ח לחודש. אבל אין שום מניעה לעשות ביטוח על 15,000 ש״ח או על 20,000 ש״ח. הצרכן בוחר מה לקנות. 2. נכון. אני רק מתקן ומציין שאדם בן ארבעים ישלם בערך 20 ש״ח לחודש בפרמיה משתנה עבור כיסוי ביטוחי של 15,000 ש״ח לחודש, וכמה מאות ש״ח עבור פרמיה קבועה לכל החיים. 3. לא נכון. אתה יכול מראש לרכוש פוליסה שעם קרות מקרה הביטוח תיתן לך את הפיצוי לכל החיים ללא הגבלה. אגב, הסטטיסטיקה מראה שאנשים במצב סיעודי לא חיים לרוב עוד 30 שנה אלא הרבה פחות מכך, ומכאן האופציה לרכוש כיסוי לשלוש, חמש או שמונה שנים ולא רק לכל החיים. 4. חברות ביטוח הן חברות ביטוח. הן אוהבות לקבל פרמיה וקצת פחות אוהבות לשלם תביעות. זה לא אומר לדעתי שלהיות בלי ביטוח עדיף על להיות עם ביטוח. לסיכום: דווקא לאנשים צעירים הייתי מציע לעשות ביטוח סיעודי בפרמיה משתנה. בגילאים 3-45 תשלם בין חמישה לעשרים שקלים בחודש עבור כיסוי לכל החיים של 15,000 ש״ח. נראה לי שזה כלום כסף, עבור כיסוי נגד קטסטרופה אמיתית (וקטסטרופה זה *המקרה* לעשות ביטוח. לא שטויות כמו טיפול רפואי יותר טוב או נזק לרכב - עלויות שרוב האנשים יוכלו לעמוד בהן גם ללא ביטוח), שאם יקרה הסיכון הקטן שהיא תתממש - תהרוס לא רק אותך אלא את כל משפחתך. וכן, גם ילד בן שלוש יכול להגיע למצב סיעודי (למשל, תאונת דרכים), ואני חושב שלכל הורה כדאי לשלם חמישה ש״ח בחודש עבור כיסוי לילד. הדילמה היא באיזה גיל לעבור לפוליסה בפרמיה קבועה. אבל גם אם בחיים לא תעשה ביטוח סיעודי בפרמיה קבועה במאות שקלים לחודש (בין היתר כי בגיל הזה כבר יהיה לך מספיק הון כדי ״לבטח את עצמך״) - לדעתי כדאי לך בתור צעיר עם הון קטן לעשות ביטוח בפרמיה משתנה תמורת כמה גרושים לחודש. אדגיש שאני לא יועץ או סוכן ביטוח (וגם לא אוהב סוכני ביטוח).

אסא, תודה על התגובה. ניכר שאתה מבין בזה יותר ממני.

 

אני מודה שאני לא מדבר מברור אישי אלא מתיחקור חברים שעשיתי בזמנו ומעזרה לקרובת משפחה. 

 

אתה אומר בעצמך שבפרמיה קבועה העלות תהיה "כמה מאות ש״ח עבור פרמיה קבועה לכל החיים" וזאת לאדם שלא יצטרך את השירות 40 שנה לפחות (סביר שכלל לא יצטרך אך אם יצטרך זה לא יהיה ב-40 שנים הקרובות).

אם נאמר שה"כמה מאות" זה 300 ש"ח ושאתה משקיע אותם ב-S&P500 במהלך התקופה תקבל בסוף התקופה מיליון וחצי ש"ח.

יש גם נקודות נוספות שלא נכנסתי אליהן כמו למשל שאתה מבטח היום סכום, נאמר 5 או 10 אלפי ש"ח, אך בעוד 30 שנה זה יהיה סכום זניח בגלל השחיקה האינפלציונית.

 

בנוסף, יש דור שלם של אנשים שהמפקח על הביטוח דחק מהביטוח הקבוצתי (אתה בטוח יודע על מה אני מדבר, אבל במקרה שלא ראה פה). שימוש בפרמיה משתנה לפי הכתבה אינו רלוונטי -

"על פי הסטטיסטיקות הסיכוי לצרוך ביטוח סיעודי עד גילאי ה-60 נמוך. לאחר מכן הסיכוי להידרש לביטוח סיעודי עולה באופן חד. כתוצאה מכך גם הפרמיות מתייקרות בהתאם. הפרמיה הופכות בגילאי ה-60 ומעלה לכה יקרות עד כי רכישת הביטוח בגילאים אלו הופכת לכמעט בלתי כדאית."

 

בתכלס אני מסכים איתך שלאדם עם הון קטן יכול להיות שיש בזה היגיון למספר שנים עד שנבנה ההון (עם כל הכאב שבזריקת הכסף).

לירון, עוד כמה תיקונים: 1. סכום הביטוח צמוד למדד, ובחלק מהפוליסות - לסל השקעות. לכן אין לך סכנה של שחיקה אינפלציונית. 2. היתרון בפרמיה קבועה היא שאם נניח אתה מפסיק את הפוליסה אחרי 20 שנה, עדיין קנית לעצמך ביטוח בסכום חלקי לכל החיים (מה שנקרא ״ערכי סילוק״). לכן הכסף ששילמת לא הולך לפח. 3. יש הבדל בין להשקיע 300 ש״ח לחודש במדד s&p לבין להוציא אותם על ביטוח - אם מקרה הביטוח יקרה לאחר חמש שנים ולא לאחר 40 שנה, ברור שרק אם קנית ביטוח יהיה לך מקור כספי להוצאות הכרוכות במצב סיעודי. 4. לגבי מה שציטטת מהכתבה - אני חושב שתפקיד הביטוח הוא לבטח קסטרופות כלכליות. אירועים שאם יקרו לך ישנו את חייך מהקצה אל הקצה (מבחינה כלכלית). אין היגיון רב לעשות ביטוח כנגד נזקים בסכומים שתוכל להתמודד איתם גם ללא ביטוח (טיפולי שיניים, ניתוחים פרטיים בארץ, נזקי פח לרכב). ומטבע הדברים, הסיכוי להתרחשות קטסטרופות (הגעה למצב סיעודי, רעידת אדמה שתהרוס את הבית שלך וכו׳) הוא קטן. לכן לא מרשים אותי שהסיכוי להימצא במצב סיעודי הוא קטן. בדיוק בשביל מקרים כאלו אני רוצה ביטוח.

רק אוסיף שביטוח סיעודי הוא ביטוח שמכסה מצב לא בינארי, כמו למשל ביטוח חיים. "סיעודי" זו הרי הגדרה שנקבעת בחוזה וככזו היא מקימה סיכון ממשי למלחמת התשה מצד חברת הביטוח. לדעתי יש מעט ביטוחים שאדם מהישוב צריך לעשות וסיעודי אינו אחד מהם. הייתי מדרג ביטוח בריאות טוב הרבה מעליו, בהתחשב במצבה הנוכחי של הרפואה הציבורית ובגמישות הכיסוי של ביטוחי הבריאות למגוון של קטסטרופות מצד אחד ולרפואה שבשגרה טובה יותר מצד שני. בור השומן האמתי הוא ביטוחים מיותרים פר אקסלנס כמו ביטוחים למכשירי חשמל ותיקונים לבית, ביטוחי שיניים, ביטוחים לסלולר וכדומה. גם ביטוח מקיף לרכב זה ביטוח מיותר לדעתי.

 

ואם אבא שלי, סוכן ביטוח 30 שנים, רואה את זה, הוא גוזר עלי דין רודף :)

אסא, תשמע, זה ברור שאתה מבין בזה הרבה יותר ממני ותודה על שאתה לוקח את הזמן ללמד אותי.

 

בוא נסכם את מה שאנחנו כן מסכימים עליו:

1)      ההסתברות שבחור צעיר יצטרך את הביטוח אפסית.

2)      המחיר שמשלם אדם מבוגר הופך את הביטוח ללא רלוונטי עבורו אם לא שילם פרמיה קבועה שנים רבות.

3)      פרמיה של מאות שקלים בחודש לכל החיים לאירוע שאם יקרה, יקרה בעוד 40 שנים גם הופכת את הביטוח ללא רלוונטי.

 

אתה טוען שאתה מבטח כל דבר שעלול להפיל אותך כלכלית, נכון? האם יש לך ביטוח טייטל (המבטח שלא מכרו לך בית שלא היה של המוכר כמו גם שאין ליקויים ברישום הבית או בפגמים נסתרים בנכס)?

אתה יודע מה הסיבה שאין ביטוח כזה בארץ, בשונה מרוב העולם המערבי? הסיבה היא שבגלל הבלגן ברישום הנדל"ן בישראל המבטחים רואים בזה סיכון חיתומי שהם לא יכולים לעמוד בו (זאת משיחה עם הנהלה של חברה שניסתה להקים אופרציה כזו בארץ - למעשה, הם הקימו אופרציה בארץ שכולכם מכירים אך היא אינה נותנת את השירות שבשבילו קמה ואתם מכירים אותה כנותנת שירות אחר).

זהו סיכון הרבה יותר גדול מביטוח סיעודי שאתה לא מבוטח עליו.

 

הפתרון שלי הרבה יותר פשוט – לחיות הרבה מתחת ליכולת על מנת לייצר כמה שיותר מהר מספיק הון על מנת שלא תהיה במצב שבו תצטרך לקנות ביטוחים שעולים שקל ומחזירים בממוצע 30 אגורות. 

 

עם זאת, כמו שכתבתי לך בתגובה מעלה - אני מסכים אתך שלאדם עם הון קטן יכול להיות שיש בזה היגיון למספר שנים עד שנבנה ההון. הזדמנות נוספת להמליץ על זה.

 

עומרי, הרגת אותי עם המשפט בסוף.

עומרי ולירון, כמה הערות קצרות:

1. הגדרת מצב סיעודי לא נקבעת על ידי חברת הביטוח, אלא על ידי המפקח על הביטוח. חברת הביטוח לא יכולה לסטות מהגדרות המפקח. זה מקטין את מרווח הויכוח כשקורה מקרה הביטוח. כמובן שעדיין יהיו ויכוחים, כי כל מילה בעברית (ובכל שפה אחרת) נתונה לפרשנויות ולמשמעויות שונות.

 

2. כל הביטוחים שעומרי ציין בסוף התגובה שלו אכן מיותרים. למעשה, הם לא באמת ״ביטוח״ אלא יותר תכנית פריסה לתשלומים. דוגמא קלאסית נוספת זה ״ביטוח שיניים״: כמעט כל אדם יזדקק לטיפול שיניים במהלך השנים. לכן חברת הביטוח לא באמת מבטחת אירוע שיש ספק גדול אם יקרה (כמו הגעה למצב סיעודי), אלא יותר פורסת לך לתשלומים את התשלום לרופא השיניים (ומרוויחה כתוצאה מההפרש בין המחיר שהיא משיגה מרופא השיניים לבין המחיר שאתה יכול להשיג ממנו). אבל לדעתי זה רק מדגיש עד כמה ביטוח סיעודי הוא ביטוח אמיתי (ולא הונאה).

 

3. אתה לא יכול להאשים אדם שאין לו ביטוח טייטל, כאשר לא מוכרים בארץ ביטוח כזה. חוץ מזה: למה לקנות בכלל בית במקום להשקיע את ההון העצמי ברכישת מניות?

 

4. על נחיצות של ביטוח בריאות פרטי אפשר להתווכח. בניגוד למה שנהוג לחשוב, רמת הרפואה הציבורית בישראל לא נמוכה. אם תגיע לניתוח בבית חולים ציבורי - לא סנדלר ינתח אותך. ולבחור מנתח באופן פרטי בלי ביטוח לא עולה כל כך הרבה כסף. אבל עדיין להרבה אנשים (וגם לי) יש ביטוח בריאות פרטי, כי על בריאות הרי לא חוסכים ... אבל זה ממש לא מוצר חובה בעיני, כי אדם ממוצע יוכל, במידת הצורך, לממן לעצמו שירות רפואי פרטי בכוחות עצמו כמעט בכל המצבים.

הכי חשוב: לאן לעזאזל נעלמות שורות הרווח שאני משאיר בין כל נקודה לנקודה הבאה אחריה? למה ללירון כל מספור מתחיל בשורה נפרדת, אבל בתגובות שלי כל התגובה מופיעה כפסקה אחת ארוכה?

אסא, לגבי הטייטל - לא באתי בטענות שאין לאדם ביטוח כזה, אלא רק הבאתי זאת כדוגמא לכך שלא כל דבר בחיים ניתן לבטח. לכן לדעתי הדרך לביטחון כלכלי עוברת בעצמאות כלכלית שמייתרת את הצורך בביטוח.

 

לגבי אם ביטוח סיעודי הוא הונאה או לא נצטרך שלא להסכים. כנראה שההגדרות שלנו שונות.

 

לגבי הנושא של בית, אני חושב שזו השקעה נהדרת ל-99% מהאוכלוסייה. אתה יכול לקרוא דיון של עומרי ושלי על זה פה.

 

לגבי העימוד, יש לך כפתור "עבור לעורך טקסט מתקדם" רק תלחץ עליו לפני שאתה כותב מפני שאחרת הכל נמחק. סידרתי לך את הפוסט האחרון.