להציל את הקפיטליזם מהקפיטליסטים.

מן העיתונות: "100 חקירות שצריך לפתוח // איך שוברים שחיתות? כל ישראל ערבים זה לזה? לא בישראל. 
אצלנו אין ערבות ולא אמון אלא קבוצות 
מבודדות שפועלות למען עצמן ונגד כל היתר, והתוצאה היא מצע פורה לשחיתות. 
מגזין TheMarker יורד אל מתחת לפני השטח, ל–100 פינות אפלות שצריך להאיר כבר עכשיו, לפני שתרבות ה"חברים" תחסל את 
השרידים האחרונים של הלכידות החברתית" 

תגובתי

אין עוררין על כך שהמצב הנוכחי גרוע. מגזין דה מרקר עושה עבודה טובה באיתור נקודות התורפה של הכלכלה והחברה הישראלית. אתם יודעים, אותן בעיות שכולנו מאמינים שטיפול נכון בהן ישנה את פניה של כלכלת ישרל וגם את תחושת האושר שלנו, את אותה תחושה שכסף לא ממש יכול לקנות.

זה מרקר מבליט את היחסים הקשים בינינו, את הצורה האגרסיבית והעוינת בה אנו מתנהלים זה כלפי זה בכל הרמות:

- עד כמה התרחקנו מהמודל של "כל ישראל ערבים זה לזה", או לכל הפחות מ-"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך".
- איך שאין אצלנו לא ערבות ולא אמון בינינו.

-איך ישראל מאבדת את השרידים האחרונים של הלכידות החברתית שלה.

בקיצור, מלחמת כל הכל ופרוגנוזה קודרת קדימה.

התוצאות משפיעות על כל אחד ואחד מאיתנו:

-שיטה של חטוף כפי יכולתך ומלחמת סכום אפס מסביבנו כמעט בכל תחום ותחום.
-שחיתות שלטונית ועסקית.

-ניצול של קשרי הון-שלטון לטובת קבוצות אינטרסים חזקות, על חשבון האינטרס הציבורי

-דרוויניזם כלכלי וחברתי שיצר כאן גן עדן עבור האלפיון העליון וסיוט שהולך ומתממש עבור כל השאר, כולל אלו הנמנים על מעמד הביניים שהולך ונשחק. איך אומרים? הצנטריפוגה הכלכלית מסתובבת ומאיצה: היא זורקת החוצה את כולם מהמרכז לשוליים. מיעוט מיוחד ומקושר נזרק למעלה לקצה הפירמידה הכלכלית וכל השאר במסלול צניחה מואץ למטה, בלי רשת ביטחון של ממש.

צמיחה מכלילה? הצחקתם אותי.

מה הלאה?

נותרת השאלה, מה עושים הלאה? איך יוצאים מהסחרור המסוכן הזה ומחיים שהופכים לקשים יותר ויותר, כמעט ללא קשר למעמד הכלכלי ולהצלחה שלך.

אתגר אחד העומד בדרך לשינוי אמיתי הוא להסביר למנצחים העכשוויים של השיטה, שלא לעולם חוסן, שהם עלולים למצוא את עצמם צ'יק צ'ק בצד הלא נכון של השיטה הנוכחית, כפי שקרה לרבים וטובים. 

איך נסביר למאיון העליון ובתוכו לאלפיון העליון ( שביצע מיני התנתקות מהמאיון העליון) שהבועה המוגנת לכאורה שיצרו לעצמם היא בעצם אשליה מסוכנת ושהם תלויים ב- 99% הנותרים של האוכלוסיה בתלות מוחלטת. המחקרים וההוכחות על כך שלעשירים משתלם לתמוך במדיניות שתצמצם את אי השוויון הולכים ומתרבים. אין עוררין על כך שכדי שהקפיטליזם יתפקד כהלכה, כדי שהמשק יצמח בקצב המתקרב לפוטנציאל  הצמיחה שלו וכדי שהצמיחה תהיה יציבה ותתמוך גם בשוק הון בריא ומשגשג, חייבים לטפל בפערים הכלכליים ולהקטין את התהום בחלוקת ההכנסות. רק כך יתאוששו הצריכה הפרטית, תגבר תחושת העושר של הציבור והנטייה שלו לפעול בשוק ההון ולספק לו את הנזילות והעומק שכה חסרים לו כיום.

אבל קשה מאוד להסביר לעשירים שישתלם להם בכיס לתמוך במדיניות שתקטין את הפערים וגם אם הם מקשיבים למחקרים האחרונים בתחום הזה של קרן המטבע הבינלאומית, ושל פרופסורים וזוכי פרס נובל לכלכלה, הם לא מסוגלים לוותר אפילו על אגורה אחת. כך הטבע האנושי מהתל בהם, שולט עליהם, גורם להם להמשיך ולרצות עוד ועוד ועוד, כסף, כבוד, עצמה, מבלי שירגישו שהם מזיקים לעצמם, ממש כמו במחלה אוטו-אימיונית בה הגוף נלחם בעצמו ומזיק לעצמו. תאוות הבצע, אינדיבידואליזם שהולך ומקצין וחוסר מוחלט בהרגשת הזולת, משעבדים את האדם ומונעים ממנו לפקוח את עיני ליבו. את המחיר, כולנו משלמים.

איך נסביר לעובדי המערכת הבנקאית, שלאחרונה פורסם כי השכר הממוצע בה טיפס ל- 30,000 ש"ח בחודש, ולפורשי צה"ל ומערכת הביטחון שנתוני הפנסיה שלהם הדהימו בשבוע שעבר את כולם, איך נסביר לעובדי חברת חשמל שמצליחים למנוע רפורמות ופגיעה בתנאי השכר והפנסיה המפליגים שלהם, איך נסביר לכל אלו שלא לעולם חוסן ושבמערכת כלכלית בה מתקיימת תלות הדדית מוחלטת בין כל מרכיביה, אסור ( אסור פירושו אי אפשר) להמשיך להתנהל כך כי הם פוגעים בעצמם. במערכת כזו "הכל חוזר אליך" כפי שהילדים אומרים. אם אתה לא בצד המנצח, אתה נאלץ להסתדר וכל האמצעים כשירים: כלכלה שחורה פורחת וקופת המדינה נפגעת, כל אחד מנסה להרוויח כמה שיותר ומעלה מחירים כשאפשר, האתיקה העסקית והמסחרית מפוקפקת וכולם משלמים לכולם בשוטף + 120 ומתפללים שהכסף יגיע.

הכל חוזר אליך

עובד חברת חשמל, בנק ותא"ל במיל' יקרים. כשאתם יוצאים מהבית כמנצחים ונכנסים לחנות, לבנק, למוסך, לרופא הפרטי, מזמינים אינסטלטור או קבלן שיפוצים, עושים קניות לחג, משקיעים בבורסה, קונים אוטו, לוקחים את הילדים לחופשה באילת, לא דופקים אתכם? ועוד איך כן. אנחנו נאלצים לדפוק אתכם בחזרה כדי לשרוד, כי אתם דופקים אותנו. זה כזה פשוט. במלחמה כמו במלחמה. יש פה ושם ניצחונות קטנים, אך בגדול, כולנו מפסידים ובגדול.

 קשה לנו בכלל לדמיין מה המשמעות והשינויים ההכרחיים כתוצאה מאותה תלות הדדית מוחלטת בינינו. זה שאני צריך להתחשב, לוותר ולהתחבר לאדם שני, זה שהתלות ההדדית הזו בין שנינו מחייבת שנתחיל לנהוג זה כלפי זה כמי שנמצאים באותה הסירה או כבני משפחה קרובים, זה בלתי נתפס עבורנו. קל וחומר אם שנינו מתחילים להבין שכך אנו צריכים לנהוג גם כלפי האדם השלישי, ואז שלושתנו ביחד כלפי הרביעי. זו מערכת שקושרת אותנו כך, שבלי הרמוניה מוחלטת בין כל חלקיה, עד האחרון שבהם, היא פשוט לא תמשיך לעבוד.

100 חקירות, או רק אחת ?

אז איך פותרים את הבעיות הרבות שאוכלות כל חלקה טובה בחברה ובכלכלה הישראלית?

לכאורה, יש בפנינו 2 אפשרויות:

האחת, לבצע עוד ועוד רפורמות הכרחיות, לחקור לחקור ולחקור כל דבר שזז, להעביר חוקים ורגולציה חדשים ותקיפים, לצאת למבצעי אכיפה מתוקשרים וגרנדיוזיים, להחמיר את הענישה וההרתעה ועוד.

10 חקירות, 100 חקירות, 1000 חקירות , נו - שיהיה בהצלחה.

מי יפתח אותן? מי ינהל אותן? מי יבטיח את התקינות שלהן? מי יבטיח שהתוצאות אינן נגועות בקשרי הון שלטון, לחצים של לוביסטים והשפעות זרות? מי יתרגם אותם להמלצות קונקרטיות ומי יפקח על יישומן? 

ראינו מה קרה לדו"ח וועדת טרכטנברג, ראינו מה קרה להבטחות של יאיר לפיד ושאר הפוליטיקאים.

להבדיל, אפשר לחזור למקור כל הבעיות, במקום לנסות ולטפל בסימפטומים שלהם. זה יהיה טיפול שורש, הרבה יותר יעיל, מדויק וזול. 

- שכחנו מה זה כל ישראל ערבים זה לזה? בואו ניזכר בזה ביחד.
-הזנחנו את הערבות ההדדית והפכנו אותה לאידאל ריק מתוכן?  בואו נלמד יחד על מה מדובר.
-אמון הדדי הוא מאיתנו והלאה? בואו נחזיר אותו לחיינו

-אנו מתנהלים במנטליות של חטוף כפי יכולתך זה העיקר ושל אם אין אני לי מי לי? בואו נלמד יחד איך אפשר לחיות טוב, ברווחה כלכלית ובאושר, אם ננטוש את השיטה הזו ונעבור יחד לשיטה חדשה, המבוססת על סינרגיה, חיבור, לכידות חברתית ואמון הדדי. לשיטה כזו יש ערך כלכלי אדיר, ממש אוצר.

זה השינוי היחידי שאני מציע, במקום 100 חקירות, רפורמות ורגולציה, שלא שינו בעבר ולא ישנו בעתיד את המציאות הקודרת בה כולנו משתדלים, איכשהו , לשרוד ומשלמים על כך מחיר יקר: כלכלית, חברתית, בריאותית ומשפחתית.

העולם קשר אותנו ביחד ואנחנו מסרבים להכיר בכך

השיטה הזו לפתרון מקיף ובר קיימא, לפתרון היחידי, איננה שלי. אנחנו רואים מצד הטבע שבמשך אלפי שנה מנהל אותנו, מקדם אותנו והביא אותנו למצב שאנו כולנו מקושרים יחד. מצד הטבע אנו כולנו מקושרים, אך מצדנו אנו לא רוצים להיות מקושרים. יוצא שאנו נמצאים באיזושהי מכונה, במערכת הקושרת בינינו, בכל וכל. אבל אנו לא רוצים להיות מקושרים, ולכן פועלים כאילו שאנו לא מקושרים. זו הסיבה למשבר. המערכת הזאת פועלת עלינו כמקושרים בינינו, כך היא מפעילה אותנו, ואנו לא רוצים להיות מופעלים כך. מה התוצאה? בלגן, בכל מה שאנחנו עושים. 
מתי זה התחיל? כמה עשרות שנים בסך הכל, עד שאנחנו התחלנו לגלות שכולנו קשורים זה לזה.

לפני כן, גדלנו גדלנו והצלחנו. נהנינו מהפרות של הקפיטליזם, מהעלייה ברמת החיים, מהשירותים של מדינת הרווחה המודרנית. איכשהו הכל דפק כמו שעון, בצורה טבעית. כך גדלנו, אבל היום -נתקענו, כך פתאום. זה קורה גם עם ילדים קטנים. עד גיל שנתיים, או אפילו עד גיל 3, הם לא מרגישים שהם צריכים זה את זה. הם משחקים לבד. תנסו להושיב בני שנתיים יחד לשחק. "תן לו, קח ממנו" וזהו. הילד לא מודע, הוא בעצם לבד. אחר כך, כשהוא גדל, הוא מתחיל להרגיש שיש לו עניין בלשחק עם אחרים, אומנם שזה תלוי באופי שלו, אבל ככה זה.

כך גם אנו מתפתחים. בהתחלה אנו מתפתחים כל אחד לבד, לבד , זו ברירת המחדל הטבעית שלנו. פתאום, הופ, אנו מגלים שעכשיו הטבע מחייב אותנו להיות יחד. אתה לא רוצה לקבל את התנאי הזה שכולנו מקושרים? בסדר, אז תראה מה קורה בעולם. אנו הורסים את העולם ואת החיים שלנו. 

אתה קומוניסט, או נאיבי, או שניהם  

מה סך הכל אנו צריכים לתקן? התיקון הוא בכך שאנו נבדוק, נלמד ונחקור את הטבע, ונחיה יחד באופן שיהיה לנו טוב, כלומר בהזדהות, בהשתוות, באיזון עם הטבע. אותה השתוות הצורה עם חוקי הטבע, שקשרו אותנו יחד במערכת אחת, תלויים זה בזה בתלות הדדית מוחלטת אפילו בעל כורחנו, היא בעצם החוק הכללי של הטבע, שכולו כולו נמשך לאיזון. בעצם זה הגיוני. אחרת, המסקנה שחייבים להחזיר את האמון בין בני האדם, את הערבות ההדדית, את הלכידות החברתית והרגשת הזולת, נשמעת לא יותר מקומוניזם, או מקריאה נאיבית של איזה ילד קטן. מה פתאום אתה דורש מכולם להתנהג בצורה יפה וטובה ולהיות בקשר יפה זה עם זה?  כאן צריך להגיד, אפשר או אי אפשר, זה לא אכפת לנו. למה? כי אין לנו ברירה. 
אנחנו לומדים מהטבע. הגישה הזו של הכלכלה ההתנהגותית לא נפלה מהשמים. אנו לומדים מהטבע מה זה נקרא להיות באיזון. בכל מקום הטבע נמשך לאיזון וגם אנו צריכים להגיע לאותו המצב. אז יהיה לכולם טוב. זה חוק, זה פיזיקה, אם תרצו זו העברה של חוקי הפיזיקה ליחסים בין בני האדם. 

הבחירה שלנו, 1000 חירות ורפורמות, או רק אחת.

במה תבחרו ולמה?

פוסטים קשורים:

פנטזיה ושמה רגולציה

צנטריפוגה כלכלית - פנטזיה ושמה צמיחה מכלילה

ערבות הדדית, או ים של רפורמות?